רש"י על דברים כד
<< · רש"י על דברים · כד · >>
תוכן עניינים
- 1 פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 2 פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 3 פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 4 פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 5 פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 6 פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 7 פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 8 פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 9 פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 10 פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 11 פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 12 פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 13 פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 14 פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 15 פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 16 פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 17 פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 18 פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 19 פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 20 פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)
פסוק א (כל הפסוק)
פסוק ב (כל הפסוק)
פסוק ג (כל הפסוק)
פסוק ד (כל הפסוק)
פסוק ה (כל הפסוק)
"אשה חדשה" - שהיא חדשה לו, ואפילו אלמנה; פרט למחזיר גרושתו.
"ולא יעבור עליו" דבר הצבא "לכל דבר" שהוא צורך הצבא, לא לספק מים ומזון ולא לתקן דרכים. אבל החוזרים מעורכי המלחמה על פי כהן, כגון בנה בית ולא חנכו או ארס אשה ולא לקחה, מספיקין מים ומזון ומתקנין את הדרכים (ספרי, סוטה מג).
"יהיה לביתו" - אף בשביל ביתו: אם בנה בית וחנכו, ואם נטע כרם וחללו, אינו זז מביתו בשביל צורכי המלחמה.
"לביתו" - זה ביתו.
"יהיה" - לרבות את כרמו.
"ושמח" - ישמח את אשתו, ותרגומו "ויחדי ית אתתיה". והמתרגם "ויחדי עם אתתיה" טועה הוא, שאין זה תרגום של וְשִׂמַּח אלא של ושמח.פסוק ו (כל הפסוק)
"רחים" - היא התחתונה
"רכב" - היא העליונה
"לא יחבול" - אם בא למשכנו על חובו בב"ד לא ימשכננו בדברים שעושים בהן אוכל נפש (ב"מ קיג)פסוק ז (כל הפסוק)
"כי ימצא" - (ספרי) בעדים והתראה וכן כל כי ימצא שבתורה
"והתעמר בו" - אינו חייב עד שישתמש בופסוק ח (כל הפסוק)
"השמר בנגע הצרעת" - שלא תתלוש סימני טומאה ולא תקוץ את הבהרת
"ככל אשר יורו אתכם" - אם להסגיר אם להחליט אם לטהרפסוק ט (כל הפסוק)
פסוק י (כל הפסוק)
"כי תשה ברעך" - תחוב בחברך
"משאת מאומה" - (שם) חוב של כלוםפסוק יב (כל הפסוק)
פסוק יג (כל הפסוק)
"כבוא השמש" - (ב"מ קיד) אם כסות לילה הוא ואם כסות יום החזירהו בבקר וכבר כתיב בואלה המשפטים (שמות כב) עד בא השמש תשיבנו לו כל היום תשיבנו לו וכבוא השמש תקחנו
"וברכך" - ואם אינו מברכך מ"מ ולך תהיה צדקהפסוק יד (כל הפסוק)
"לא תעשק שכיר" - והלא כבר כתוב אלא לעבור על האביון בשני לאוין לא תעשוק שכר שכיר שהוא עני ואביון ועל העשיר כבר הוזהר (ויקרא יט) לא תעשוק את רעך
"אביון" - (ויקרא רבה) התאב לכל דבר
"מגרך" - זה גר צדק
"בשעריך" - זה גר תושב האוכל נבלות
"אשר בארצך" - לרבות שכר בהמה וכליםפסוק טו (כל הפסוק)
"ואליו הוא נושא את נפשו" - אל השכר הזה הוא נושא את נפשו למות עלה בכבש ונתלה באילן
"והיה בך חטא" - (ספרי) מ"מ אלא שממהרין להפרע ע"י הקוראפסוק טז (כל הפסוק)
פסוק יז (כל הפסוק)
"לא תטה משפט גר יתום" - ועל העשיר כבר הוזהר (דברים טז) לא תטה משפט ושנה בעני לעבור עליו בשני לאוין לפי שנקל להטות משפט עני יותר משל עשיר לכך הזהיר ושנה עליו
"ולא תחבול" - שלא בשעת הלואהפסוק יח (כל הפסוק)
פסוק יט (כל הפסוק)
"ושכחת עומר" - ולא גדיש מכאן אמרו עומר שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה
"בשדה" - לרבות שכחת קמה ששכח מקצתה מלקצור
"לא תשוב לקחתו" -מכאן אמרו: שלאחריו - שכחה, שלפניו - אינו שכחה, שאינו ב"בל תשוב" (משנה פאה ו ד).
"למען יברכך" - ואע"פ שבאת לידו שלא במתכוין, קל וחומר לעושה במתכוין. אמור מעתה: נפלה סלע מידו ומצאה עני ונתפרנס בה - הרי הוא מתברך עליה (ספרי).פסוק כ (כל הפסוק)
"לא תפאר" - (חולין קלא) לא תטול תפארתו ממנו מכאן שמניחין פאה לאילן
"אחריך" - (שם קלא) זו שכחה