בסוף הפרשה הקובעת עונש מוות לעובד אלילים נאמר:

(דברים יז ו): "על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת, לא יומת על פי עד אחד"

הביטוי "על פי" כולל את המילה פֶה ; מכאן שהעדים צריכים לא רק לראות את הפשע בעיניהם, אלא גם לדבר בפיהם:

1. לדבר בשעת הפשע, כלומר להתרות בפושע: " "לעולם אין נהרגין עד שיהו שני עדיו מתרין בו, שנאמר על פי שנים עדים" " (רבי יוסי, מכות ו:) ; פירוש זה מתאים ל דברים יז ו, העוסק בדיני נפשות.

2. ולדבר בשעת המשפט, כלומר להעיד בעצמם ולא על-ידי מתורגמן: " "דבר אחר: על פי שנים עדים - שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן" " (שם) . וגם לא בכתב: " "ולא שיכתבו עדותם באגרת וישלחו לבית דין, ולא שיעמוד תורגמן בין העדים ובין הדיינים" " (רש"י על דברים יט טו, ע"פ גטין עא) .

אם שני עדים מספיקים כדי להרשיע את הנאשם, ברור שגם שלושה עדים מספיקים, אז למה נאמר "או שלושה עדים"?

ייתכן שהמטרה היא ללמד את השופטים להתעמק: אם יש שלושה עדים האומרים שראו את הפשע, אין להסתפק בשניים מהם, אלא יש לחקור את כולם - אולי השלישי ראה פרט שמשנה את כל התמונה, למשל:

• אולי שני העדים הראשונים ראו שאדם א תקף את אדם ב, והשלישי - שהגיע לזירת האירוע לפניהם - ראה שאדם ב תקף אותו קודם, ואדם א רק התגונן;
• אולי שני העדים הראשונים ראו שאדם ג משתחווה לפסל, והשלישי - שהסתכל מכיוון אחר - ראה שהוא רק מתכופף להרים מטבע שנפל מידו.

" על פי שנים עדים " מלמד, שאם יש רק שני עדים שראו את הפשע, אפשר להסתפק בהם;

" או שלשה עדים " מלמד, שאם יש יותר משני עדים שראו את הפשע, יש לחקור את כולם, ולא להסתפק בשניים.

אם כך, מדוע לא נאמר "או ארבעה"?

- אולי הסיבה היא, שכאשר יש ארבעה עדים, שהם שתי קבוצות של שני עדים, ברור שצריך לחקור את שתי הקבוצות; הרי לכל קבוצה של שני עדים יש חשיבות בפני עצמה, ואין סיבה שהשופט יבחר לחקור קבוצה אחת ולהתעלם מהשניה. אבל כשיש רק שלושה עדים, ייתכן שהשופט יחליט לחקור רק שניים - שהם הרוב, ולהתעלם מדעת המיעוט.

אם כך, הפסוק מלמדנו, שגם כשיש רוב, צריך להתעמק ולא להתעלם מדעת המיעוט: " "פשוטו של מקרא לאמר, שיומת המת על פי שנים עדים כשאין שם יותר, או על פי שלשה אם ימצאון שם שלשה; יאמר הכתוב, כאשר הוגד לך ושמעת, תדרוש הדבר היטב על פי כל העדים הנמצאים שם. והנה, אם שמענו שעבר בפני שלשה, נשלח בעבורם ויבואו לבית דין ויעידו כולם, והוא הדין למאה; כי בשמענו דברי כולם יתברר האמת. ואם לא היו שם יותר, או שהלכו להם ואינם נמצאים שם, בשנים די" " (רמב"ן על דברים יז ו) .

ישנו פסוק דומה בפרק יט, בתחילת הפרשה הקובעת עונש "מידה כנגד מידה" לעדים זוממים:

(דברים יט טו): "לא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת בכל חטא אשר יחטא, על פי שני עדים או על פי שלשה עדים יקום דבר. כי יקום עד חמס באיש לענות בו סרה..."

שם דרשו חז"ל מהביטוי "שנים או שלושה" הלכות הקשורות לעדים זוממים ( פירוט ).

המילה " מֵת " בפסוקנו אינה פועל בעבר ("אדם שכבר מת"), שהרי אי אפשר להמית אדם פעמיים; אלא היא פועל בינוני, והכוונה לאדם שעכשיו, בהווה, נמצא בתהליך של המתה. והפסוק דומה ל (דברים כב ח): "כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך, ולא תשים דמים בביתך כי יפל הנפל ממנו".

וחז"ל למדו מכאן, שהדינים בפסוק הזה חלים על כל אדם שנדון למוות, לא רק על עובד אלילים: " "אין לי מת כסדר הזה אלא זה בלבד, מנין לרבות שאר המומתים? תלמוד לומר על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת" " (ספרי, מלבי"ם) .

כבר מתחילת הפסוק למדנו, שכדי להוציא להורג דרושה עדותם של שני עדים לפחות; מה מוסיף החלק האחרון של הפסוק, הקובע שאסור להוציא להורג בעדות של עד אחד?

1. בדרך הפשט, התוספת מלמדת שיש בכך גם מצוות "לא תעשה", בנוסף למצוות "עשה"; כמו במקרים רבים אחרים בתורה. למשל: בשבת יש מצוה לשבות וגם איסור לעשות ממלאכה; במשפט יש מצוה לשפוט בצדק וגם איסור לעשות עוול; ועוד.

2. וחז"ל למדו מכאן בדרך הדרש, שמותר להוציא להורג רק על-פי שני עדים שראו את המעשה יחד, ולא כל אחד לחוד: " "לא יומת על פי עד אחד - להביא שנים שרואים אותו, אחד מחלון זה ואחד מחלון זה, ואין רואין זה את זה, שאין מצטרפין; ולא עוד, אלא אפילו בזה אחר זה בחלון אחד, אין מצטרפין" " (שם) .

חז"ל למדו ממילים אלו, שבכל מקום שהתורה כותבת "עד" סתם, הכוונה היא לזוג של עדים שיכולים להעיד ביחד; רק כשכתוב בפירוש "עד אחד" הכוונה לאדם אחד (ראו בפסוק המקביל ).