ראש השנה כא ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
מתני' אעל שני חדשים מחללין את השבת על ניסן ועל תשרי שבהן שלוחין יוצאין לסוריא ובהן מתקנין את המועדות בוכשהיה בית המקדש קיים מחללין אף על כולן מפני תקנת הקרבן:
גמ' על ב' חדשים ותו לא ורמינהו על ו' חדשים השלוחין יוצאין אמר אביי ה"ק געל כולן שלוחין יוצאין מבערב על ניסן ועל תשרי עד שישמעו מפי ב"ד מקודש תניא נמי הכי על כולן יוצאין מבערב על ניסן ועל תשרי עד שישמעו מפי ב"ד מקודש ת"ר מנין שמחללין עליהן את השבת ת"ל (ויקרא כג, ד) אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם במועדם דיכול כשם שמחללין עד שיתקדשו כך מחללין עד שיתקיימו ת"ל אשר תקראו אותם על קריאתם אתה מחלל ואי אתה מחלל על קיומן:
וכשהיה בהמ"ק קיים מחללין אף על כולן מפני תקנת הקרבן:
ת"ר בראשונה היו מחללין אף על כולן משחרב בית המקדש אמר להן רבן יוחנן בן זכאי וכי יש קרבן התקינו שלא יהו מחללין אלא על ניסן ועל תשרי בלבד:
מתני' הבין שנראה בעליל בין שלא נראה בעליל מחללין עליו את השבת רבי יוסי אומר אם נראה בעליל אין מחללין עליו את השבת מעשה שעברו יותר מארבעים זוג ועיכבם ר"ע בלוד שלח לו ר"ג אם מעכב אתה את הרבים נמצאת מכשילן לעתיד לבא:
גמ' מאי משמע דהאי עליל לישנא דמיגלי הוא א"ר אבהו אמר קרא (תהלים יב, ז) אמרות ה' אמרות טהורות כסף צרוף בעליל לארץ מזוקק שבעתים רב ושמואל חד אמר נ' שערי בינה נבראו בעולם וכולן ניתנו למשה חסר אחד שנאמר (תהלים ח, ו) ותחסרהו מעט מאלהים (קהלת יב, י) בקש קהלת למצוא דברי חפץ בקש קהלת להיות כמשה יצתה בת קול ואמרה לו וכתוב יושר דברי אמת (דברים לד, י) ולא קם נביא עוד בישראל כמשה וחד אמר בנביאים לא קם במלכים קם אלא מה אני מקיים בקש קהלת למצוא דברי חפץ בקש קהלת לדון דינין שבלב שלא בעדים ושלא בהתראה יצתה ב"ק ואמרה לו וכתוב יושר דברי אמת (דברים יז, ו) על פי שנים עדים וגו':
רש"י
עריכה
מתני' על שני חדשים מחללין את השבת - עדים שראו את החדש:
שבהם שלוחים - ב"ד שולחין לסוריא להודיע לגולה יום קביעותם הלכך חשיבי ומן התורה מחללין על כולן אבל רבנן אסרו לפי שאין תיקון המועדות תלוי בהם ולא איכפת למלאן ולחסרן ע"פ עדים אך שני חדשים אלו העמידום על דין תורה שכל המועדות תלויין בהן:
תקנת קרבן - של ר"ח שיקריב בזמנו:
גמ' ותו לא - נפקי שלוחים (יוצאים) אלא אהני דקתני שבהן שלוחים יוצאים לסוריא:
שלוחין יוצאין מבערב - כגון נראה בעליל ביום כ"ט או בליל שלשים דודאי יקדשוהו ב"ד מחר א"נ בחדש מעובר דפשיטא לן שביום ל"א יתקדש משלא נתקדש בזמנו שלוחין יוצאין מב"ד ואין ממתינין עד למחר שישמעו מקודש מפי בית דין כדאמרינן לקמן (דף כד.) ראש ב"ד אומר מקודש ויעידו לגולה:
על ניסן ועל תשרי - אין שלוחין יוצאין עד שישמעו מפי ב"ד מקודש הלכך בשאר חדשים אין חילול שבת של עדים ממהרת יציאת השלוחין שאין השלוחין מחללין שבת לצאת היום וכשלא יבאו העדים היום יתעבר החדש והכל יודעין שהם קדשוהו למחר והשלוחים יצאו משתחשך לומר שעיברו את אלול אבל בניסן ותשרי אם לא יבאו העדים היום ויתעבר החדש לא יצאו השלוחים עד מחר שאין ב"ד מקדשין בלילה נמצאו ממעטין את הלוכן מהלך לילה ויותר כיצד אם יבאו העדים ויעידו ויקדשוהו בשבת ויהא פסח בשבת יש זמן לשלוחים מהלך י"ב יום שלימים שהרי למ"ש יצאו וילכו כל ימי החול של ב' שבועות הללו שלימים ואם לא באו העדים היום לא יצאו השלוחים עד מחר ועל כרחם שבת של ערב הפסח ישבותו נמצא שלא הלכו י"ב ימים שלימים וא"ת היאך הוא תולה טעם חילול העדים ביציאת השלוחים הרי השלוחים עצמן לא ניתן להם לחלל טעם החילול כדי שיתקדש החדש בזמנו הוא כדקתני ובהן מתקנין את המועדות דרחמנא אמר אשר תקראו אותם במועדם (ויקרא כג) אפי' בשבת ויציאת השלוחים דקתני אינו אלא לייפות וליישב את טעם החילול אף בשביל זאת דיש דברים שאין הטעם תלוי בהם והם נעשים סעד לדבר ליישבו ולייפותו כאותה ששנינו בסנהדרין (דף יא.) אין מעברין את השנה מפני הגדיים והטלאים אבל עושין אותן סעד לשנה כיצד מהודעין אנחנא לכון דגוזלייא רכיכין ואמריא דערקין כו':
אשר תקראו אותם במועדם - הזהירם שלא יעבור המועד של זמן קריאתן מקרא קודש היינו קדוש ב"ד:
יכול כשם שמחללין - העדים כדי שיתקדשו בזמנן:
כך מחללין - השלוחים עד שיתקיימו המועדות בזמנן:
מתני' נראה בעליל אין מחללין - לפי שאין צורך:
ארבעים זוג - שני עדים זוג אחר זוג:
גמ' בעליל לארץ - גלוי לכל:
חמשים שערי בינה כו' - סיפיה דהאי קרא דרשי רב ושמואל מזוקק שבעתים שבע שביעיות והם חמשים חסר אחת שנמסרו למשה למדנו שחמשים נבראו שהרי מעט נחסר מאלהים:
דכתיב ותחסרהו מעט מאלהים וגו' - במזמור מה אנוש כי תזכרנו:
תוספות
עריכה
על שני חדשים מחללין את השבת. פי' בקונטרס ומן התורה מחללין על כולן אבל רבנן אסרו לפי שאין תיקון המועדות תלוי בהן לא איכפת לן אי למלאן אי לחסרן ע"פ עדים וקשיא דבגמרא תניא מנין שמחללין את השבת ת"ל אלה מועדי ה' והאי קרא בניסן ותשרי כתיב וי"ל דמ"מ כל ר"ח איתרבי מדאיקרי מועד כדאיתא בפ' כיצד צולין (פסחים דף עז.) גבי דחיית שבת וטומאה שעירי ראש חדש איצטריכא ליה סלקא דעתך אמינא הא לא כתיב בהו מועד קמ"ל דר"ח נמי מועד איקרי וכדאביי:
על ניסן ותשרי עד שישמעו מפי ב"ד מקודש. והשתא מתניתין דקתני שבהן שלוחין יוצאין היינו לאחר שישמעו מפי ב"ד מקודש ונתינת טעם הוא דלכך מחללין עליה השבת עדים שראו את החדש ופירש בקונטרס דבשאר חדשים אין חילול שבת של עדים ממהרת יציאת שלוחין שאין מחללין השלוחין לצאת בשבת היום וכשלא יבואו עדים היום יתעבר החדש והכל יודעים (שיום) קדשו למחר והשלוחים יוצאים משתחשך לומר שעברו את החדש אבל בניסן ותשרי אם לא יבאו עדים ויתעבר החדש לא יצאו השלוחים עד מחר שאין ב"ד מקדשין בלילה נמצאו ממעטים הלוכן מהלך לילה ויותר ודבר תימה פירושו שתלה טעם חילול העדים ביציאת השלוחים הא כי מקלע יום שלשים דאלול בשבת וראו עדים את החדש על כרחן צריכין לחלל ולבא בשבת דאי מאחרים עד אחד בשבת היה מקלע יום ערבה בשבת ודחינן ליה משום ערבה כדאמרי' בפ' (החליל נד) [לולב וערבה] (סוכה מג.) ומיהו אניסן ודאי צריך טעם ובמתניתין פי' הקונטרס שבהן שלוחין יוצאים הלכך חשיבי כלומר לפי ששלוחים יוצאים בהן משום תקנת מועדות ראוי לעדים לחלל עליהם שבת כדי שיקבעו מועדות בזמנן וכאן נמי פי' הקונטרס עדיין טעם החילול שיתקדש החדש בזמנו כדקתני ובהן מתקנין את המועדות דרחמנא אמר אשר תקראו אותם אפי' בשבת ויציאת שלוחין דקתני אינו אלא לייפות וליישב טעם החילול בשביל זאת שיש דברים שאין הטעם תלוי בהן והן נעשין סעד לדבר ליישבו ולייפותו כאותה ששנינו בפ"ק דסנהדרין (ד' יא.) אין מעברין השנה מפני הגדיים והטלאים אבל עושין אותן סעד לשנה כיצד מהודעין אנחנא לכון דגוזלייא רכיכין ואם תאמר ומה טעם דמתניתין לניסן ותשרי עד שישמעו מפי בית דין מקודש בשלמא היכא דנראה בעליל ביום כ"ט או בליל ל' אע"ג דודאי יקדשוהו ב"ד למחר אין יוצאין עליו לאלתר חיישינן דלמא מימלכי ב"ד ומעברי ליה ואתי לקלקולי מועדות אלא היכא דלא קדשוהו ביום ל' ליפקו ביום ל"א שא"א לדחותו יותר מיום ל"א ויש לומר דגזרו האי [אטו האי] משום דבשאר חדשים יוצאים אזה וזה מבערב.
עין משפט ונר מצוה
עריכהקי א ב מיי' פ"ג מהל' קידוש החדש הלכה ב':
קיא ג מיי' פ"ג מהל' קידוש החדש הלכה י':
ראשונים נוספים
ואע"ג דלית לן ספק בזמן הזה עבדינן כי הא דמיפרשא בתחלת י"ט דלא נקטינן האידנא תרי יומי אלא משום אל תשנו מנהג אבותיכם:
מתני' על ב' חדשים מחללין את השבת על ניסן כו'. סוד העיבור שהיה מסור לב"ד להקריב מוסף ר"ח על הראייה וכיון שמוסף ר"ח קרב אפי' בשבת לפיכך הותרה שבת גבי עדי החדש לבוא מחוץ לתחום ולהעיד כדי להקריב מוסף החדש בזמנו בכל חדשי שנה. וזה בזמן שהיה בהמ"ק קיים אבל עתה אין מחללין אלא על ניסן ועל תשרי בלבד שצריכין לקרוא המועדים שכתוב בהן במועדם. וכ"מ שכתוב בתורה במועדו בין בחול בין בשבת הוא. וכתיב אשר תקראו אותם במועדם. פי' ולמה באלו ב' החדשים מחללין עליהן עדי החדש את השבת מפני שאע"פ שאין בהן בזמן הזה קרבן יש בהן קריאת המועדים. שנאמר אלה מועדי ה' מקראי קדש אשר תקראו אותם במועדם. וכל מקום שכתוב בתורה במועדו כגון הפסח והתמיד שכתב בהן במועדו ומחללין עליהן השבת. קריאת המועדים כיון שכתוב בהן במועדם מחללין עליהן השבת. בא וראה בקריאתם שכתוב במועדם מחללין אבל בקיומן שאין כתוב בהן במועדם אין מחללין. וכך פירשו חכמים בקריאתם אתה מחלל ואי אתה מחלל על קיומן. וכן אין שלוחין יוצאין אלא באלו ב' חדשים בלבד על ניסן ועל תשרי מפני שמחללין השבת עליהן. העדים שראו הלבנה לילי שבת שבאין בשבת להעיד והתנן על ו' חדשים שלוחין יוצאין ופריק אביי על אלו ו' חדשים השלוחין יוצאין מבערב על ניסן ועל תשרי (מפני שמחללין) עד שישמעו מפי ב"ד מקודש.
תניא נמי הכי כו'.
ת"ר מניין שמחללין עליהן השבת ת"ל אלה מועדי ה' מקראי קדש אשר וגו' פי' כיון שפירש הכתוב בקריאת המועדים הללו במועדם מחללין עליהן את השבת.
כשם שמחללין את השבת על התמיד ועל שחיטת הפסח דכתיב בהן במועדו כן דרשינן על המועדים דכל היכא דכתיב ביה במועדו כן דרשינן על המועדים. דכל היכא דכתיב ביה במועדו דרשינן ביה במועדו ואפי' בשבת. וקריאת המועדים בכל עת הוא בשני החדשים הללו בהקרבת הקרבן בכל ולא משום שראיית החדש עיקר אלא אפי' בזמן שידוע לב"ד כגון בזמן הזה התורה התירה להן הלא תראה שהיו אחר חורבן הבית מחללין על כל החדשים אמר להן ריב"ז וכי יש עכשיו קרבן התקינו שלא יהו מחללין אלא על ניסן ותשרי בלבד. פי' בעליל בפרהסיא כדכתיב בעליל לארץ. כלומר מפורסם לעם הארץ כתיב אמרות ה' אמרות וגו'. פי' כמו כסף צרוף מזוקק שבעתים. כל מה שתצרפנו מוסיף זיקוק פי' שבעתים שבע פעמים שבעה הרי מ"ט וניתנו לו למשה אמרות ה' מזוקקין מ"ט שערי בינה וכיון דכתיב ותחסרהו מעט מאלהים אין מעט פחות משער אחד לפיכך אמרו נ' שערי בינה נבראו בעולם למלאכי האלהים וכולן ניתנו לו למשה חוץ מאחד מהן ופשוטה היא.
בקש קהלת למצוא דברי חפץ. בקש להיות כמשה. שנאמר ה' חפץ למען צדקו וגו' נמצאת גדולת התורה אינו אלא במשה. בקש זה להיות כמותו יצתה ב"ק וא"ל כתוב יושר דברי אמת. כלומר כתיב בספר הישר ולא קם נביא עוד בישראל כמשה לא בנביא ולא במלכים.
ומ"ד במלכים קם. בקש קהלת למצא [דברי חפץ] בקש לדון דינין שבלב. בלא עדים ובלא התראה. יצתה ב"ק כו':
מתוך: חידושי הרמב"ם על ראש השנה (עריכה)
יכול כשם שמחללין על קדושו כך מחללין על קיומו. עיקר הדבר שהעדים הרואים את החדש מחללין את השבת ובאין ומעידין בפני בית דין על י״ב חדש כלהו מחללין בזמן שבית המקדש קיים ועל ששה בזמן שהוא חרב כדתנן שעל מהלך לילה ויום מחללין את השבת ויוצאין לעדות החדש שנאמר "אלה מועדי ה׳" (ויקרא כג:ד) ושכמקבלין בית דין את העדות ואומרים מקודש מקודש שולחין שלוחין לקיימו בשאר המקומות (ואותן שלוחין יוצאין בשבת) ומחללין את השבת על ניסן ועל תשרי לבד כדאמרינן על שני חדשים מחללין את השבת... שבהן שלוחין יוצאין מפני שכל המועדות תלוין בהם. ושאר חדשים אין שלוחים יוצאין בהם בשבת לקיימו וכדאמרינן על כולן שלוחין יוצאין במערב וכו׳ פירוש על ארבעה חדשים בזמן שהוא חרב ועל ששה בזמן שהוא קיים פירוש מבערב שבת כגון אם היו בית דין יודעין שבלילי שבת יראה משום דידעי בסוד העבור שאי אפשר שלא יראה כגון אם נולד יום ששי קודם חצות דדבר ידוע שיראה סמוך לשקיעת החמה בליל שבת אומרים בית דין לשלוחים מבערב יום ששי צאו והודיעו כי ראש חדש יום שביעי ואף על פי שעדיין לא נראה ולא באו עדים מפני שדבר ברור הוא אצלם שאי אפשר שלא יראה וכדי שלא יחללו את השבת אבל על ניסן ועל תשרי אינו כן אלא אינן יוצאים עד שישמעו מפי בית דין מקודש מקודש (ואינן יוצאין מבערב אלא יושבין עד שיבאו העדים בליל שבת ויעידו ויאמרו מפי בית דין מקודש) ואחר כך יוצאים ואף על פי שהוא שבת. נמצאת אומר שעידי החדש מחללין על כלם כדי לקדש בית דין ראשי חדשים ושלוחי בית דין שמקיימין אותו אינם מחללין על כולם אלא מבערב נפקו חוץ מניסן ותשרי והיינו דתניא יכול כשם שמחללין על קדושו פירוש כשם שהעדים מחללין על כולם עד שיבואו לפני בית דין ויקדשו את החדש כך מחללין על קיומו כלומר כך נמי יהיו שלוחין יוצאין על כולם לקיימו ומחללין את השבת תלמוד לומר אשר תקראו אותם הנה למדת דאין מחללין עד שיתקיימו אלא על ניסן ועל תשרי בלבד מפני שכל המועדים (קרויס) [תלוים] בהם כמו שפירשנו אבל אשאר חדשים אין מחללין לקיימו.
סליק פרק ארבעה ראשי שנים
אמר אביי הכי קאמר על ששה שלוחין יוצאין מבערב על ניסן ועל תשריעד שישמעו מפי בית דין מקודש: כלומר מה ששנינו במשנתינו על שני חדשים מחללין את השבת סמך הוא וסעד וכנתינת טעם למה ששנינו שבהן שלוחין יוצאין ובהן מתקנין את המועדות והכי קאמר: מפני מה מחללין על אלו יותר מבשאר? לפי שבשאר אין החלול מועיל ביציאת השלוחין לפי שאם אינן באין היום וימתינו עד למחר מ"מ למוצאי שבת מיד השלוחין יוצאין אף על פי שעדיין לא באו העדים ולא שמעו מפי בית דין מקודש משום דכיון דלא באו עדים יודעין הן שהחדש מעובר על כרחינו ולמחר יקדשוהו בית דין על כל פנים שאי אפשר לחדש שיהא יתר על שלשים יום. והילכך ביאת העדים וחלולם אינו מעלה ולא מוריד ביציאת השלוחין; דבין באין בין אינם באין - השלוחין יוצאין למוצאי שבת מיד. אבל בשני חדשים אלו כיון שעשו בהן מעלה שאין שלוחין יוצאין עליהם עד שישמעו מפי בית דין מקודש, ואפילו בחדש מעובר - נמצא שאם לא באו העדים היום ויתעכבו עד למחר, נמצא שיתאחרו השלוחין היוצאין יתר מדאי שלא יצאו עד למחר אחר קדוש בית דין ולא יוכלו ללכת הרבה ויתקלקלו המועדות באותן המקומות שלא יגיעו השלוחין.
ובתוספות גם כן הקשו דאי אפשר לתלות טעם חלול העדים ביציאת השלוחין דהא כי מקלע יום שלשים דאלול בשבת וראו עדים את החדש על כרחם צריכים לחלל ולבא כי היכי דלא ליקלע יום ערבה בשבת דהא אפילו כי אתי ממילא בשבת דחינן ליה כדאמרינן בפרק החליל.
ורש"י ז"ל פירש עוד שאינו טעם גמור אלא סעד בעלמא וליפות הענין בעלמא, וכאותה ששנינו בפרק קמא דסנהדרין "אין מעברין את השנה מפני הגדיים והטלאים אבל עושין אותו סעד לשנה".
ויש לפרש שאינו טעם לזה כלל, ומעלות ניסן ותשרי קתני. כלומר, בהן מחללין את השבת ובהן מתקנין את המועדות ובהן שלוחין יוצאין משישמעו מפי בית דין מקודש - [מה] שאין כן בשאר חדשים. וכן פירש הרב בעל המאור ז"ל. אלא שקשה לי קצת לשון משנתינו "על שני חדשים השלוחין יוצאין", ואם היא מעלה על יציאתם לאחר שישמעו מפי בית דין מקודש ולא קודם לכן (מה שאין כן בשאר חדשים שיוצאין קודם שישמעו מקודש) - "על שני חדשים אין השלוחין יוצאין" הוה ליה למינתי, שזו היא מעלתם בכך "כשאינן יוצאין" כמו על השאר.
עוד כתב הרב בעל המאור שלא אמרו אלא בשנראה החדש בזמנו ומפני הספק שמא יסכימו עליו לעברו ומפני תקנת המועדות צריכין השלוחין לשהות עד שישמעו מפי בית דין מקודש. אבל אם עברו ולא קדשו בית דין את החדש מה צורך לנו לשהותם עוד?, עד כאן. ובודאי כי לדברי ר' אלעזר בר' צדוק דאמר לקמן בפרק אם אינן מכירין "אם לא נראה בזמנו אין מקדשין אותו שכבר קדשוהו שמים" לכאורה הכין משמע כדברי הרב בעל המאור ז"ל, ולפירושו(?) ברייתא זו דקתני "על ניסן ועל תשרי עד שישמעו מפי בית דין מקודש" לכולי עלמא, ואפילו לר' אלעזר בר' צדוק. ובתוספתא ר' אלעזר בר' צדוק תני הכי בהדיא: "ר' אלעזר בר' צדוק אומר אין השלוחין יוצאין לסוריא עד שישמעו מפי בית דין מקודש למחר". והלכך איכא לפרושה כדפרשה הרב ז"ל משום דבחדש מעובר אין בית דין מקדשין אותו.
ומכל מקום הכי לאו ראיה היא דאיכא למימר דכשנתקדש בזמנו אינן יוצאין עד שישמעו מקודש מפי בית דין משום חששא דשמא יסכימו עליו עוד ויעברו אותו, וכיון שכן - אף בשלא נתקדש בזמנו - אינן יוצאין מבערב עד למחר, שבית דין משלחין אותן גזירה אטו נתקדש בזמנו. ועוד, דאם איתא שאינן ממתינין אלא בשנתקדש בזמנו (דהיינו ביום שלשים) - אם כן מה בין שאר חדשים לניסן ותשרי, דהא לכאורה משמע שאין השלוחין יוצאין קודם ליל עיבוריהן שהוא זמן שהיו משיאין בו משואות בראשונה; דמשואות בליל עיבורו היה וכדתנן "ואימתי משיאין משואות לאור עיבורו". וטעמא דמילתא דאפילו בחדש מעובר אינן יוצאין עד שישמעו מפי בית דין מקודש, היינו כדאמרן - גזירה נתקדש שלא בזמנו לנתקדש בזמנו.
על קריאתן אתה מחלל ואי אתה מחלל על קיומן: תמיה לי דהא אסיקנא לעיל דלא מחללינן משום מצוה לקדש על הראייה אלא משום תקנת המועדות ותקנת הקרבן מדקתני וכשהמקדש קיים מחללין אף על כולן מפני תקנת הקרבן. ויש לומר דעיקר חילול משום קריאתן על הראייה הוא וכל שאין כאן משום קריאתן כלל כגון שלוחין שבית דין משלחין לגולה- אין מחללין עליו כלל. אבל כל היכא דבקריאתן לא תלי ביה תקנת קרבן כגון שלא בפני הבית ובניסן ותשרי נמי אי לאו דאיכא נמי משום תקנת המועדות לא הוו מחללי עליה ומדרבנן וכדבטילו לה למילתא בשאר חדשים לאחר חרבן הבית דאילו מדאורייתא אכולהו מחללינן -בין בפני הבית בין שלא בפני הבית- ומדרבנן הוא דעקרוה מדינה בשאר חדשים דליכא משום תקנת קרבן ואוקמוה אדיניה בניסן ותשרימשום תקנת המועדות. וכדפרש"י ז"ל לעיל.
והיינו דאקשינן לעיל "אי אמרת בשלמא זימנין מלא וזימנין חסר- משום הכי מחללינן", כלומר דהא איכא אף משום תקנת המועדות; "אלא אי אמרת לעולם חסר" וליכא משום תקנת מועדות כלל- "אמרי מחללינן?". ופריק, "משום מצוה לקדש על הראיה" - כלומר משום מצוה לקדש על הראייה בלחוד. והיינו דהדרינן ופרכינן עליה משאר חדשים דכי ליכא משום תקנת קרבן לא מחללינן וכי איכא משום תקנת קרבן מחללינן - דאלמא לאו משום מצוה לקדש על הראיה בלחוד מחללינן אלא בדאיכא אף משום תקנת קרבן ותקנת המועדות.
והוא הדין דהוה מצי לאקשויי לעיל "אי הכי אפילו שאר חדשים נמי" דהא בכלהו איכא משום מצוה לקדש על הראייה, אלא דעדיפא ליה לאקשויי ממתניתין דקתני בהדיא "וכשהמקדש קיים מחללין אף על כולן מפני תקנת קרבן", כן נראה לי.
מתני' על ב' חדשים וכו': פי' עדים שראו חלבנה ביום שלשים לבא לב"ד לקדשו ואלו מדאורייתא בכל החדשים מחללין משום דמצוה לקדש ע"פ הראיה וכדתניא לקמן על קריאתן אתה מחלל אבל רבנן בטלוהו שלא יחללו אלא היכא דאיכא תקנה בפני הבית על כלן מפני תקנת קרבן ושלא בפני הבית על ניסן ועל תשרי מפני תקנת המועדות ולקמן בפ' י"ט של ר"ה השיב להא מתשע תקנות שהתקין ריב"ז ומאי דמוכחינן מהא מתניתא לעיל דחלול עדים (לאו) משום דמצוה לקדש ע"פ הראיה [ול"ק] שבהן השלוחין יוצאין לסוריא בגמרא מפרשינן לה:
גמ' ופרכינן על ב' חדשים שלוחין יוצאין ותו לא וכו' אמר אביי: פרש"י ז"ל על ד' חדשים שלוחין יוצאין כשיצא יום שלשים בערב מכיון שראו שלא קדשוהו ביום שלשים והולכין ומודיעין לגולה שהוקבע ביום שלשים ואחד ואינם צריכים להמתין יותר שא"א לחדש שיהא יותר משלשים יום אבל על ניסן ותשרי אינם יוצאין ביום שלשים עד שישמעו מפי ב"ד מקודש וא"כ אתיא מתניתין דלא כר' אלעזר בר צדוק דאמר לקמן שלא בזמנו אין מקדשין אותו שכבר קדשוהו שמים וזה ודאי קשה לאוקמי מתניתין דלא כהילכתא ועוד מדלא אמרינן בגמרא דמתניתין דלא כר' אלעזר בר צדוק ועוד דבתוספתא קתני לה בהדיא בשם ר' אלעזר בר צדוק דקתני רבי אלעזר בר צדוק אומר אין השלוחין יוצאין לסוריא עד שישמעו מפי ב"ד מקודש למחר ועוד קשה למה אין יוצאין על ניסן ועל תשרי מבערב כיון שעכ"פ יתעבר ביום שלשים ואחד והרב בעל המאור היה מפרש שלא אמרו כן אלא כשנראה בזמנו ביום שלשים שאע"פ שראו השלוחין שבאו עדים להעיד שראו החדש ביום שלשים אעפ"כ אין להם לצאת ולהעיד לגולה שנקבע החדש ביום שלשים בניסן ותשרי עד שישמעו מפי ב"ד מקודש כי שמא יסכימו ב"ד לעברו לצורך אבל בשאר חדשים יכולין לצאת לאלתר כיון שיש עדים שראוהו בזמנו שהרי אין טעם לב"ד לעברו אבל כשלא נראה בזמנו אף בניסן ותשרי יוצאין בליל שלשים ואחד שהרי עכ"פ יקבעו ב"ד ביום שלשים ואחד ומ"מ קשה לפי' זה לישנא דיוצאין מבערב דאי בערב דיום שלשים דהיינו אורתא דיום שלשים ואחד בכולן יכולין לצאת ואי בערב דכ"ט אורתא דשלשים הא לא משמע שיהו שלוחין יוצאין קודם ליל שלשים ואחד שהוא זמן שהיו משיאין בו משואות ויש לתרץ לפי דברי רש"י ז"ל שעיקר התקנה שלא יצאו שלוחין עד שישמעו מפי ב"ד מקודש משום יום שלשים הוא כשנתקדש בזמנו ותקנו כן אף ביום שלשים ואחד גזירה אטו יום שלשים והא דנקט עד שישמעו מפי ב"ד מקודש לאו דוקא אלא שישלחו אותם ב"ד ומשום יום שלשים נקט האי לישנא והשתא אתיא אף כר' אלעזר בר צדוק והא דתלי תנא טעמא דעל ב' חדשים מחללין את השבת שבהן השלוחין יוצאין מבערב אתי שפיר לפרש"י דה"ק מה טעם מחללין העדים ניסן ותשרי יותר משאר חדשים לפי שבניסן ותשרי אין השלוחין יוצאין עד שישמעו מפי ב"ד מקודש הילכך עידי ראיה מועילין להוסיף יום אחד על הלוך השלוחין שאם ראוהו עדים בשבת שהוא יום שלשים ויבאו לב"ד היום ויעידו ויקדשוהו היום ילכו השלוחים לאלתר בערב במוצאי שבת ואם לא יבאו העדים לב"ד היום ויהיה החדש מעובר אע"פ שודאי מעובר הוא אין השלוחין יוצאין עד למחר שישמעו מפי ב"ד מקודש אבל בשאר חדשים אין שלוחין מרויחין כלום בחלול העדים שהרי אע"פ שלא יבאו עדים שראו היום ביום שלשים השלוחין יוצאין למוצאי שבת ואינם צריכין [להמתין] שהרי יודעין בודאי שהחדש מעובר ואפי' יבאו העדים היום ויקדשוהו ביום שלושים לא היו (העדים) יוצאין היום שאין השלוחין דוחין שבת נמצא שאין חלול העדים בשבת מועיל כלום ביציאת שלוחין בשאר חדשים ומועיל בניסן ותשרי ולהכי עביד תנא מיניה טעמא לחלול העדים על ניסן ותשרי אבל לפי הר"ז הלוי אף בניסן ותשרי לא הועיל כלום שהרי אף בניסן ותשרי בין שיבאו עדים היום או שלא יבאו היום למוצאי שבת השלוחין יוצאין ואינם צריכין להמתין ולפיכך פי' הוא ז"ל דמתניתין לא קתני שבהם השלוחין יוצאים לתת ממנו טעם לחלול העדים דהא חלול העדים מדאורייתא הוא וגזירת הכתוב כדי לקדש ע"פ הראיה ומדרבנן מפני תקנת המועדות ומשום תקנת הקרבן אלא תנא מעלות ניסן ותשרי קתני שבהם העדים מחללין ובהן מתקנין המועדות ובהן שלוחים אינם יוצאין מבערב.
ופרש"י מחוור יותר דלישנא דקתני שבהן הכי דייק ועוד דא"כ ה"ל למתני שבהן אין שלוחין יוצאין דהיינו רבותא דידהו והיכא קתני שבהן שלוחין יוצאין ואלו לפרש"י א"ש שבהן שלוחין יוצאין מבערב כשחללו עדים שבת ובאו ביום שלשים מה שלא היו יוצאין עד למחר אלו לא באו העדים היום ומיהו אף לפרש"י לאו למימרא שיהא טעם החלול מפני יציאת העדים דהא מדאוריתא היינו משום כדי לקדש ע"פ הראיה ומדרבנן מפני תקנת המועדות ותקנת הקרבן כדאיתא במתניתין ועוד סמך בתוס' דכי מקלע יום שלשים דאלול בשבת צריכין לחלל העדים שראוהו בו ביום כי היכא דלא ליקלע יום ערבה בשבת כשיקבעו תשרי באחד בשבת דאפי' כי אתי ממילא בשבת דחינן ליה מהאי טעמא כדאיתא בהחליל ומאי דתלי הכא יציאת השלוחין בטעם החלול להרבות בטעמים לחילול שבת דעדים היא וסעד בעלמא הוא ולאו עיקר טעמא וכן נשמר רש"י ז"ל מזה שכתב שזה כאותה שאמרו בסנהדרין גבי עבור שנה אין מעברין השנה מפני גדיים וטלאים אבל עושים אותם סניפין לשנה וטעם תועלת רבוי יום אחד ביציאת השלוחין כדי שילכו יותר וידעו הרבה בא"י ובגולה קביעות החדש ולא יתקלקלו המועדות באותן מקומות שלא היו עדים מגיעין אלמלא כן והא דאמרינן לעיל אי אמרת זמנין מלא וזמנין חסר אמאי מחללינן נעבריניה ונקדשיה למחר ופרקינן משום דמצוה לקדש ע"פ הראיה ולא פסקינן דמחללין משום יציאת השלוחין עיקר טעמא דאוריתא בעי למנקט ואידך סעד בעלמא כדכתיבנא וכ"ת ודקארי לה מאי קארי לה דהא במתניתין קתני שבהן השלוחין יוצאין ומהאי טעמא הוא דמחללין וי"ל דאיהו נמי מידע הוה ידע דהני טעמא דמתניתין סעד בעלמא הוא ועיקר טעמא משום דמצוה לקדש ע"פ הראיה הוא וא"ת ואמאי לא קתני במתניתין טעם הערבה שאמר בתוס' וי"ל דלא תני אלא טעמי דשייכי בניסן ותשרי ולא טעמא דערבה דליתיה אלא בתשרי:
על קריאתן אתה מחלל ואי אתה מחלל על קיומן: ומ"מ נשמע מינה שטעם חלול העדים מפני הראיה הוא בלחוד מדאורייתא ואפי' לאחר שחרב בהמ"ק הי' ראוי לחלל על כולם מן התורה ורבנן הוא דאצרוך או משום תקנת מועדות או משום תקנת קרבן כדאיתא במתני' וכדפרישית לעיל:
מתני' בין שנראה וכו' ר' יוסי וכו': פי' מדרבנן דאלו מדאורייתא מחללין:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה