פתיחת התפריט הראשי

אבן עזרא על איכה א


תוכן עניינים

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)

בדד – שם נופל על זכר ועל נקבה, עם למ"ד ובחסרונו, וכן מלת "בטח".

רבתי, שרתי – מלעיל, להבדיל בין היו"ד הנוסף ובין יודי"ן סימן המדבר, כמו: "אויבתי לדוש"נראה שחסר, וצ"ל "אויבתי לי(מיכה ז, ח), "אהבתי לדוש(הושע י, יא). ויקיעורך.. ועמדה מלת "גנובתי יום(בראשית לא, לט) מלרע, בעבור השתנות הבי"ת.

רבתי בגוים – איננה כראשונה, רק בלשון גדולה, כמו: "ורבי המלך(ירמיהו מא, א), "על כל רב ביתו(אסתר א, ח).

ונפתחה למ"ד למס להורות על ה"א הדעת הנעדר. ולא נדגש המ"ם להקל על הלשון.

פירוש הטעמים

לא די שישבה בדד במות בניה אחר היותה רבת עם, עד שהיא כאלמנה שאין לה בעל, והיא נואשת מהיות לה בנים כלל.

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)

וי"ו בכו תחת ה"א, כי אותיות אהו"י מתחלפות, כמו: "הסכלת עשו(בראשית לא, כח).

פירוש הטעמים

כל אבל ישן בלילה, והיא תמיד בוכיה. ולא די שאין לה מנחם מכל רעיה, עד ששבו לאויבים לה.

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

יהודה – זכר ונקבה, כישראל ומצרים: "ותחזק מצרים(שמות יב, לג).

ויש מפרשים המצרים מדברי מעתיקי הדת ז"ל: "דינא דבר מצרא". והישר בעיני "מן המצר(תהלים קיח, ה), ואם הוא משונה מעט, והרי"ש ראוי להדגש.

נמצא דרך זכר ונקבה כ"בית" ו"מקום". שייך לפסוק הבא. ויקיעורך

פירוש הטעמים

כאשר לא יכלה לסבול עני המלכות, והעבודה אשר עובד בה – גלתה מארצה. גם לא מצאה מנוח במקום שהלכה שם, ובאה לשוב, ורדפוה והשיגוה במקום צר.

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)

באי מועד – שהיו באים במועדים. והטוב בעיני שהוא המקדש, ונקרא מועד בעבור היות כל ישראל נועדים שם, וכן: "בקרב מועדיך(תהלים עד, ג), "שרפו כל מועדי אל בארץ" (שם, ח).

שוממין – נו"ן תמורת מ"ם, וכן: "קח לך חטין(יחזקאל ד, ט), "לקץ הימין(דניאל יב, יג). כי הנו"ן והמ"ם משרתים בסוף המלה, סימן רבים ורבות.

נוגות – מבנין נפעל, וכן: "נוגי ממועד(צפניה ג, יח), שהם מלשון "תוגה" ו"יגון". והתי"ו והנו"ן נוספים.

פירוש הטעמים

שוממין שערים ששם נאספו זקני ישראל הבאים, ויאנחו כהנים כי אין להם בכורים ומעשר, ודאגו הבתולות שהיה מנהגן לחול במחולות בכל חג.

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)

היו צריה – כל אחד לראש, וכן: "בנות צעדה עלי שור(בראשית מט, כב) – כל אחת מהן.

שלו – מגזרת "שלוה".

הוגה – מן הבנין הכבד הנוסף מיגון, וכן: "תגיון נפשי(איוב יט, ב).

הלכו שבי – בחסרון בי"ת, כמו "הנמצא בית ה'".

פירוש הטעמים

שוממין שערים ששם נאספו זקני ישראל הבאים, ויאנחו כהנים כי אין להם בכורים ומעשר, ודאגו הבתולות שהיה מנהגן לחול במחולות בכל חג.

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)

יחסר מקום "אשר" אחר כאילים, וכן: "כמים לים מכסים(ישעיהו יא, ט).

פירוש הטעמים

הזכיר בפסוק שלמעלה שאויביה – ראשים, וכל הדרה יצא מבת ציון, הוא המלכות.

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

ימי עניה – כמו "כי ששת ימים עשה ה'".

ומרודיה – בגלות. והמ"ם שרש.

פירוש הטעמים

אם באה לזכור לגלותה, בנפול עמה ביד צר, וכל חמודיה הקדמונים – שחקו צריה כי נשבתה ממעשיה, אין לה מה שתעשה.

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)

לנידה – ללעג, כמו "מנוד ראש(תהלים מד, טו), "וניד שפתי(איוב טז, ה), והוא מגזרת "נע ונד(בראשית ד, יב).

הזילוה – הפך הכבוד, כמו: "להוציא יקר מזולל(ירמיהו טו, יט), רק הוא משורש אחר. או טעמו: הורידוה; או: עשו שתזל דמעתה.

פירוש הטעמים

כאשר ראו ערותה – נאנחה והשיבה פניה לאחור מפני הכלמה.

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)

פלאים – ירדה ירידה.

פירוש הטעמים

כשהיא בתחלה – דם הנדות נראה בשוליה, לא פחדה לזכור שמא תראה ערותה בסוף. והיה מגולה ירדה למטה לא תראה. ראה ה'... כי הגדיל אויב לעשות או לדבר.

פירוש אחר: ותרד פלאים – כמו: "ותספוד", מענין: "וירדי אל ההרים", "נהי על המון מצרים", "והורידוהו". וכן: "אריד בשיחי". וכולם שני עקרים: ירד וריד.

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)

כי ראתה גוים – על "ירושלים" (פסוק ח) שבה.

פירוש הטעמים

כאשר ראתה כי באו מקדשה עמון ומואב, שלא קדמו אותם בלחם ובמים בצאתם ממצרים מרוב אכזריות לבם – הוצרכה לתת להם כל מחמדיה.

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)

זוללה – כמו: "זולל וסובא(דברים כא, כ).

פירוש הטעמים

לא היו מעטים הרעבים, רק כל עמה. ואחר שנתנה כל מחמד באוכל – דמתה לזוללה, שתתן כל מה שיבוקש ממנה למלאות תאותה.

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)

לוא – יש אומרים מלשון "אלה", ולא מצאנוה בלא אל"ף. וטעמו: לא יגיע אליכם, מה שהגיע אלי.

עולל – נעשה לי. והוא מהבנין הכבד שלא נקרא שם פועלו, בעבור שאיננו בקמץ קטן, כמו: "כונן אשורי(תהלים מ, ג).

הוגה – כמו: "הורה(איוב ג, ג).

פירוש הטעמים

מתפללת שלא יבא אליכם כמו שהביא אלי. הגידו לי אם יש מכאוב כמכאובי, ואתנחם.

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)

וירדנה – שב אל האש, כי ימצא לשון זכר, כמו: "תאכלנו אש לא נופח(איוב כ, כו). וטעמו כמו: "לא ירדנו בפרך(ויקרא כה, נג).

פירוש הטעמים

דמתה חרון אפו (פסוק יב) לאש ירדה מן השמים, והגיע עד העצם, ואין לה יכולת לברוח ממול האש, כי רשת פרושה, והיא משיבה לאחור, והאש הבעירה על שישבה שוממה. ויש דוה שתנוח לעתים ידועות, וזאת כל היום דוה.

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)

ומלת נשקד – אין לה אב ואם, והטעם כמו "נמשך" כמו "נמהר".

והיה ישתרגו – מבנין התפעל, ממשפחת השריגים.

הכשיל – שב אל עול פשעי, ויחסר "אשר" אחר בידי. גם אחר קום: "עמו" או "מפניו".

פירוש הטעמים

דמתה העונות לשריגים של גפן, שתולדותם לאחוז עם כל עץ גבוה ויגבהו. ומלת נתנני כמו "עזבני", וכן: "על כן לא נתתיך". והטעם: "ביד העונות", ויתכן: "ביד האויב", בעבור הפשעים.

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)

סלה – מגזרת "מסלה", וכן: "גת דרך ה'" מגזרת "דרך", רק "סלה" שרש אחר הוא.

גת – יקב.

בתולת – הסמוכה אל בת. ובת יהודה – כל השבט, וה"בתולה" – ירושלים.

פירוש הטעמים

סלה – נתנה ביד צר. כי אביריה אנשי המלחמה – דרכם האל במסלה, והם בקרבה, וכאילו הקדיש קרואים לבוא לשבור הבחורים בעלי הכח, ונגרו דמיהם כדם ענב בגת.

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)

בוכיה – כמו: "פוריה".

עיני עיני יורדה מים – עין אנוש דומה לעין המים, והעין יורד, וכן: "יזלו מים". ושניהם פעלים עומדים.

פירוש הטעמים

אמרה ירושלים, שהיא בתולת בת יהודה (פסוק טו): על הרעות שהזכרתי אני בוכה. ועת אחר עת – תרדנה עיני דמעות, ואין לי מנחם. ובני שגלו שוממים, כי גבר אויב הצר עליהם.

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)

פירשה – בי"ת "בידיה" נוסף, כמו: "ותשקמו בדמעות שליש(תהלים פ, ו).

פירוש הטעמים

גם ציון עיר המלוכה בקשה מנחם ואין, כי ה' גזר על יעקב, וצוה צריו מכל סביביו, ויטמאו את ירושלים, ותהי כנדה.

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)

כל "נא" בלשון "עתה", וכן: "אוי נא לנו כי חטאנו". גם: "אל נא רפא נא לה", על כן השיב השם: "הלא תכלם שבעת ימים". "יומת נא", "דבר נא", "שמע נא". ועם תוספת אל"ף – לשון בקשה. ובלשון ישמעאל הפוך, והוא כמו "עתה".

פירוש הטעמים

הצדיקה הדין, והיא אומרת: שמעו נא כל העמים, שראיתם בתולותי ובחורי בשבי, כי בעוני נשבו.

פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)

למאהבי – איננו כמו: "אוהבי". וכן טעמו: למבקשים שאוהב אותם.

פירוש הטעמים

קראתי לנכרים שכני, אולי יתנו לי עצה – והמה רמוני. כי כל יועצי מתו ברעב, הכהנים המתפללים בעדי, והזקנים אנשי עצתי. רק נשארו מהבחורים ומן הבתולות שיש להם כח לסבול, וגם הם נשבו.

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)

חמרמרו – כפול העי"ן והלמ"ד, וטעמו כמו: "עכורים". וכן: "פני חמרמרו", והוא מגזרת "חומר", כי הבכי כמים, וכן: "יין חמר".

פירוש הטעמים

והייתי צועקת לה' ומתודה, כאשר ראיתי חרב הצר משכלת בחוץ, ובבית רעב כמות.

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)

הבאת יום קראת – תחסר מלת "לו" טרם "הבאת", כאילו הוא מתאוה. ויתכן להיות כמשמעו.

פירוש הטעמים

שמעו אוהבי הנזכרים להעלה, ואין מנחם מהם, והאויבים שמעו צעקותי ושמחו, כי אתם שמחתם וקרבת היום שקראתם, ובאו במצותך עד שהיו נמשלים לי. ויתכן להיות פירושו לעתיד לבוא: תבוא היום שקראת ביד הנביאים, ויארע להם מה שאירע לי.

פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)

ועולל – עשה, מגזרת "עלילותיו". והנכון שטעמו כמו "סבה", וכן: "ולו נתכנו עלילות(שמואל א ב, ג).

פירוש הטעמים

עשה להם בעבור רעתם כאשר עשית לי בעבור פשעי, כי לבי דוי עד שיהיו כמוני, כאשר פשעו גם הם בך.