קטגוריה:קהלת ז ב
נוסח המקרא
טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה באשר הוא סוף כל האדם והחי יתן אל לבו
טוֹב לָלֶכֶת אֶל בֵּית אֵבֶל מִלֶּכֶת אֶל בֵּית מִשְׁתֶּה בַּאֲשֶׁר הוּא סוֹף כָּל הָאָדָם וְהַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ.
ט֞וֹב לָלֶ֣כֶת אֶל־בֵּֽית־אֵ֗בֶל מִלֶּ֙כֶת֙ אֶל־בֵּ֣ית מִשְׁתֶּ֔ה בַּאֲשֶׁ֕ר ה֖וּא ס֣וֹף כׇּל־הָאָדָ֑ם וְהַחַ֖י יִתֵּ֥ן אֶל־לִבּֽוֹ׃
ט֞וֹב לָ/לֶ֣כֶת אֶל־בֵּֽית־אֵ֗בֶל מִ/לֶּ֙כֶת֙ אֶל־בֵּ֣ית מִשְׁתֶּ֔ה בַּ/אֲשֶׁ֕ר ה֖וּא ס֣וֹף כָּל־הָ/אָדָ֑ם וְ/הַ/חַ֖י יִתֵּ֥ן אֶל־לִבּֽ/וֹ׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
רש"י
"מלכת אל בית משתה" - שהיא מדה שאינה נוהגת אלא בחיים
"באשר הוא סוף כל האדם" - בשביל שהאבל הוא סוף כל האדם סופו של כל אדם לבא לידי כך לפיכך החי יתן אל לבו כל מה שאגמול חסד עם המת אצטרך אני שיגמלו לי במותי דידל ידלוניה דיטען יטענוניה דיספד יספדוניה דיילוה ילויניה ד"א באשר הוא סוף כל האדם שהמיתה היא סוף כל ימי האדם ואם לא עכשיו גומל לו חסד לא יגמול לו עוד אבל בית המשתה זימנו ולא הלך יוכל לומר לו סופך שיולד לך בן ושם אהיה עמך תבא לך שמחת חתונת בניך ושם אלך
"והחי יתן אל לבו" - הדבר הזה שאם לא עכשיו יגמול לו חסד לא יגמול לו עודאבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
אלשיך
אך הנה אין ספק כי לא על משתה הרשות ידבר, כי אם על סעודת מצוה כסעודת חתן או מילה. והוא באשר נשים לב אל אומרם ז"ל (ברכות ו ב) כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו וכו', כי הלא לזר יחשב כי מי זה חתן יצטרך ישמחוהו זולתו והוא ביום חתונתו וביום שמחת לבו. אך הוא, כי אשר חננו ה' דעה והשכל יתן אל לבו ביום חתונתו ויאמר על מה נצטוינו ליקח אשה ולפרות, אם לא על כי מחר ימות ואם לא ישאיר אחריו נין ונכד ערירי ימות וילך לו בלי חמדה מה שאין כן אם היה קיים באיש, נמצא כי חתונתו היא הכנה אל המות ותיקון אליה, ולכן לא יבצר האיש החכם מלהבין את זאת ויתעצב אל לבו בזכרו יום מותו, על כן צריך לשמחו. וגם המסובין אתו בסעודת חתונתו גם המה ראוי יתנו לב אל הדבר הזה, ואז יכנע לבבם לשוב אל ה' ולבלתי ההנות במאכל שולחן החתן אשר לפניהם. והן זאת היתה כונת רב המנונא (ברכות לא א) באמור אליו לשרי לן מר ואמר וי לן דמיתנן, כלומר כי הנישואין הם הכנה אל המות ואלמלא הוא לא היה צורך אל ההולדה. הרי כי אשר נתן ה' חכמה בלבו, לבבו יבין בלכתו אל בית משתה חתן וכלה אל אחרית דבר ואז יכנע. והוא מעין הנמשך אליו על ידי לכת אל בית אבל בזכרו יום המות. אך אמנם אין ספק כי אף שאחרית דבר הנישואין היא המיתה למה שהן הכנה והתחלה אליה, נסתרה דרכה מההולך אל בית המשתה ההוא ולא ישים לב כי אם אל אשר לפניו באשר הוא שם. מה שאין כן להולך אל בית אבל שיראה בעיניו המותה לחסידיו וליתר העם ויתן אל לבו כי גם עליו יעבור כוס:
והן הנה דברי קהלת לומר אל ישיאך לבך לומר הנה כי יקרה לפני שני דרכים אחד לכת אל בית משתה חתן המלך ואחד ללכת אל בית אבל, אחר כי גם שהכונה הנמשכת מלכת אל בית אבל גם היא נמצאת בלכת אל בית משתה אלכה לי אל הנישואין. על כן אמר לא כן הדבר כי "טוב ללכת" וכו', לומר אין צריך לומר ההליכה בעצמה שהיא טובה אל בית אבל מההליכה אל בית משתה, כי אם גם ההכנה וטוב הרצון "ללכת אל בית אבל" הוא "טוב מלכת" בעצמו אל "בית המשתה":
ופירש הטעם ואמר" באשר הוא סוף" וכו', לומר כי גם שבבית משתה גם כן תמשך הכנעה כי גם בה רמז אל המות, אינו דומה במה שהאבל "הוא סוף כל האדם" שההולך שם רואה בעיניו המות ולבבו יבין כי זה דרכו גם הוא, מה שאין כן בבית משתה כי לא יקל בעיניו לחשוב התכלית כי אם אשר לפניו. וזהו "באשר הוא סוף כל האדם", ועל ידי כן "והחי יתן אל לבו" ענין המות, אך על ידי מה שאינו סוף האדם לא יתן אל לבו עם שהדבר רמוז בענינו:
ולדקדק אומרו "והחי" ולא והאדם, אפשר באשר נמתיק ענין הסמיכות אצל פסוק הקודם. והוא כי אחרי אומרו טוב שם וכו' שימשך מזה יאמר אומר אם כן מה שטוב וראוי לגמילות חסד ללכת אל בית אבל יהיה על סילוק בעל שם טוב ולא לזולתו לשתי סבות, אחת כי ממנו יכנע לבבו כי יראה צדיקים ימותו, וגם לכבוד השלם ההוא. על כן סמך ואמר "טוב ללכת אל בית אבל", כלומר בין צדיק או בלתי צדיק. ובל יראה בעיניך שבבית אבל של הבלתי צדיק לא יכנע לבבך, כי הנה "באשר הוא סוף כל האדם" כצדיק כרשע לא יבצר מהחי יתן אל לבו. כי אף גם ההולך אל בית אבל יהיה צדיק תמים, יתעצב אל לבו ויכנע. כי גם ישכיל כי גם את הצדיק יקרה אסון המות ויפשפש במעשיו "כי סוף כל האדם "הוא. וגם אל תשית לבך אל כבוד המת לומר כי אין ראוי אל כבוד לכתך שמה כי לא צדיק הוא, כי לא כן הוא כי אשר אצוך תלך אל בית אבל, לא למען כבוד המת הוא זולתי להנאת ולטובת החי ההולך שמה שיתן אל לבו, וזהו" והחי יתן אל לבו "ולא אמר והאדם:
- פרשנות מודרנית:
טוב לכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה
נניח שיש לוויה וחתונה באותו זמן, או "שבעה" ו"שבע ברכות" באותו זמן, ואתם לא יכולים ללכת לשניהם. לאיזה מהם כדאי ללכת? על-פי שלמה המלך, יש ללכת ללוויה:
(קהלת ז ב): "טוֹב לָלֶכֶת אֶל בֵּית אֵבֶל, מִלֶּכֶת אֶל בֵּית מִשְׁתֶּה; בַּאֲשֶׁר הוּא סוֹף כָּל הָאָדָם, וְהַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ".
קהלת מציין שני נימוקים:
- באשר הוא סוף כל האדם - הלוויה היא דרכו האחרונה של האדם - אם לא תלווה אותו הפעם, לא יהיו לך עוד הזדמנויות לכבד אותו; אבל החתונה היא רק אירוע אחד מתוך רבים - אם לא תבוא לחתונה, תוכל לבוא לחנוכת הבית, לברית של הבן, לבר מצוה וכד'.
- והחי יתן אל לבו - בלוויה או בבית אֵבֶל מדברים על תכונותיו הטובות של המת - תכונות שיש להן חשיבות לטווח ארוך ונזכרות גם אחרי מותו, והאדם החי שבא לשם שומע את הדברים ולומד מה באמת חשוב בחיים; אבל בחתונה לא לומדים שום דבר חשוב - לכל היותר "לומדים" על אוכל, מוסיקה וריקודים...
ואפשר גם להסביר:
- באשר הוא סוף כל האדם - אדם המשתתף בלוויה נזכר במוות, שהוא סופו של כל אדם; הוא נזכר שגם סופו יגיע, ולכן -
- והחי יתן אל לבו - הוא נותן אל ליבו את ערכם של החיים, ולומד לנצל את חייו בצורה טובה יותר (ע"פ גליה) .
פירושים נוספים
תגובות
לפי הבנתי, יש עדיפות במציאת 'האמת' הנצחית בבית אבל כיוון ששם ובאותו הזמן של האבלות אדם מבין את רגעיות החיים ועולות מנגד שאלות לגבי משמעות הקיום וקיום משמעות נצחית.
קיימת הווא אמינה ללמוד את נצחיות החיים אף בעזרת 'איפכא מסתברא' מדבקות האדם ברגע ההווה במשתה ובכל הכרוך בו.
לכן הפסוק בא להשמיע ,לפי טעמי, שיש עדיפות ללמוד על כך שהחיים חולפים ולא נצחיים וכך המציאות כולה מעצבות בית האבל ולא משמחת בית המשתה. כיוון שלפי הבנתי יש עוצמה חזקה בלימוד על ידי כאב (בית האבל) מאשר בלימוד על ידי שמחה (של משתה).
- -- dan fridman, 2010-05-14 02:09:31
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-01-20.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "קהלת ז ב"
קטגוריה זו מכילה את 20 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 20 דפים.