עין איה/שבת/פרק א

עין איה · שבת · פרק א · >>

תוכן העניינים

• [א] להיסמך על דברים קבועים בלימוד ולא המקריים.
• [ב] במקום שאין צורך מוסרי - לא לפגוע בנטיה הטבעית.
• [ג] עבודה גופנית ועבודת רוח - תפקיד ישראל והעמים.
• [ד] כל חיי האדם ודרגותיו הכנה לקראת אלקים.
• [ה] היראה מרסנת את האדם, והאהבה מרחיבה את כוחותיו הטובים.
• [ו] האדם הישר צריך לפעול לפי נטיותיו הפנימיות.
• [ז] לא רק רגשות חומריים אלא גם הרוחניים צריכים להדרכת התורה.
• [ח] הצד המשפטי של התורה מורה שהתורה מתייחסת אל החיים המעשיים.
• [ט] השלמת חייו הפרטיים של איש הציבור היא לטובת הציבור.
• [י] שתי השקפות על תכלית חיי החברה: פיתוח החיים החומריים או בסיס למעלות רוחניות.
• [יא] ששה סוגי בני אדם ביחסם אל המאכל.
• [יב] לא להחליש את החומר מפני הרוח יותר מגבולו.
• [יג] השלום הוא מושג קדוש שאינו יכול להתגלות אלא במקום טהור ונעלה.
• [יד] הכשרת האדם להכרת הטובה היא יסוד התורה.
• [טו] קדושת השבת בשלמותה תתגלה לעתיד לבוא.
• [טז] הכרה קטנה המביאה להכרה גדולה.
• [יז] הזהירות המעשית של השבת תביא להכרה השכלית של קדושתה.
• [יח] פיתוח רגש הכרת הטובה ועשיית הטוב מפני שהוא טוב.
• [יט] היתר אכילת בשר והתועלת הכפולה ממאמרי אדם גדול.
• [כ] אין לשכל להפריע לרגשות הטבעיים.
• [כא] האדם מפנימיותו נוטה לטוב ומצד חומרו נוטה לרע.
• [כב] כשמתמלאת סאתה של אומה היא יורדת מבמת ההסטוריה.
• [כג] קצבות הזמן בחיים פרטיים ובחיי הציבור.
• [כד] עוני או שלוה, כל אחד מהם לפעמים מביא ליישור הדרכים.
• [כה] האמונה והדת בישראל אינן קישוט חיצוני כי אם עצם החיים.
• [כו] ההבדל בחורבן האומה על-ידי דברים פרטיים או על-ידי החלפת שאיפות האומה.
• [כז] להיות נשלט על-ידי בעל תאוות עדיף משלטון אכזרי.
• [כח] השחתה ללא תכלית ותועלת מסוכנת מדעה שיש לה סדר ומטרה.
• [כט] האיש הפשוט, הישר בטבעו, רחוק מהבנת הרשע, ויותר מהבנת הנהגת תלמיד החכם.
• [ל] סובלי החיים הרחוקים משמחה רחוקים מהבנת איש הישר בטבעו.
• [לא] חולי כאב ומיחוש, שלשת קלקולי הגוף - ואישה רעה קלקול מחוץ לגוף.
• [לב] מהפיכה בסדרי החברה הישנים עלולה לגרום קלקולים.
• [לג] סדרי החברה בנויים ותלויים בעניינים רוחניים ועניינים חומריים.
• [לד] ההבדל בין יתרונות טבעיים ליתרונות מלאכותיים.
• [לה] התועלת והתכלית באכילה.
• [לו] תכלית התענית - לרומם כוחות האדם מחומרתם.
• [לז] מצוות וחיובי התורה לפי מצב הכלל, ונדרים ותעניות יחיד לפי מצב הפרט.
• [לח] החלום - אות אזהרה למצבו של האדם.
• [לט] בהעדר התקדשות פנימית עצמית יש להעזר בהתקדשות חיצונית.
• [מ] תכלית החיים והמעשים הרבים המפוזרים.
• [מא] העיסוק במצוות מעשיות מזכיר לאדם את הקדושה הפנימית.
• [מב] השווית החיים החיצוניים לערך החיים הפנימיים.
• [מג] המחלה מביאה את האדם לכניעה או לזיכוך הדעת.
• [מד] בשבת האדם מתנחם מהיכולת העליונה, ובימי החול מתעורר ע"י צרתו.
• [מה] שני אופני אהבת האומה: א. מהפרט לכלל ב. מהכלל לפרט.
• [מו] שלמות האדם תבוא לפעמים ע"י זעקה ולפעמים ע"י התבטלות ושתיקה.
• [מז] המשפחה היא חלק הכלל שהועידה ההשגחה לאב הבית לתיקון הכלל.
• [מח] רעות וצרות החיים מפריעות להודות לה' - מה שאין כן בשבת יום המנוחה.
• [מט] לשון הקודש - היסוד הלאומי, ולשון ארמי - היסוד הכללי העולמי.
• [נ] השפעת כוחות הנפש וכוחות הגוף אלה על אלה.
• [נא] התבטלות חומריות החולה מביאה להשלמה שכלית.
• [נב] חשיבות הסיג לעבירה והערה מוסרית מ"לא יקרא לאור הנר".
• [נג] בכלל כפרת האדם - החטא והסיבות שהביאו אותו.
• [נד] שכל האדם בעיסוקו בהלכה ובחקר האלוקות.
• [נה] סדר הלימוד הנכון לילד ולמבוגר ושימוש תלמידי חכמים.
• [נו] חיי האדם חציים לעצמו וחציים להעניקם לאחרים.
• [נז] מקום הרגש ומקום השכל בפתרון בעיות מוסריות.
• [נח] התורה נותנת תוכן לחיים ואורך ימים.
• [נט] ככל שהשאלה גדולה והתשובה מתעכבת כך רושם התשובה גדל.
• [ס] הנהגת התורה וההנהגה הטבעית ויחסן זו לזו.
• [סא] מה עלול להשפיע לרעה - הרע או הטוב שבחוטא?
• [סב] הקשיים והצרות מחשלים את היחיד ואת האומה.
• [סג] כשהאומה טובעת בים של צרות אי אפשר לכתוב צרות פרטיות.
• [סד] כשהאומה אינה בבריאות לאומית אין היא מרגישה בעומק צרותיה.
• [סה] תחושת הכאב בגוף החי ובגוף המת.
• [סו] שמו של אדם - לפי הפעולות שפעל על זולתו.
• [סז] מגבלות ההוראה של הנבואה וכוחו של בית דין הגדול.
• [סח] ההבדל בין לימוד התורה לשאר הלימודים.
• [סט] ימי הבית השני - הכנת ישראל להתקיים בגלות.
• [ע] הבלטת שלילת האומות בעת הגלות - השלטת התורה על דברים מתחדשים.
• [עא] איזון נכון בין יראת העונש לשמחה והאהבה.
• [עב] דרך חינוכית אחידה ורצופה מחשלת כנגד רוח סערה.
• [עג] השגות רוחניות באמצעות מצוות מעשיות ודקדוקים בהן.
• [עד] כוחות ופעולות הגוף כלבוש למושגי השכל והקדושה.
• [עה] בנין העולם לא על ידי שבירת הרע אלא תיקונו בסבלנות.
• [עו] ריסון השמחה המונית יותר מעונג החיים.
• [עז] הבדל בין השמחה לתענוג הגוף.
• [עח] האם השמחה המונית היא מצרכי החיים או שיש לרסנה ולכוונה.
• [עט] הכרעות על התנהגות האומה לא בהשפעת חיי השוק המקולקלים.
• [פ] השמחה ראויה לעניו לאיש חסד אך מסוכנת לפוחזים קלי הדעת.
• [פא] כשהלכו הדורות ונחסרו הכירו הכל בצורך לריסון השמחה.
• [פב] תיקון קלקולים שבטבע האדם קשים מתיקון הרגלים שקנתה הנפש.
• [פג] תיקון המדות של תלמיד חכם אינו כתיקון מי שרחוק מתורה.
• [פד] בתיקון המידות יש להקפיד שלא להחליף את התכונות הטבעיות.
• [פה] שמירה על ההוראות של מרא דאתרא במקומו.
• [פו] שילוב השכל הקר וחום הרגש בעבודת ה'.
• [פז] גם הפעולות המחודשות של האדם הן פועל ה'.
• [פח] מעלת הכהנים שעבודת הרגש אינה פורצת גדרות השכל.

עין איה · על שבת · א · >>