עין איה על שבת א פה

(שבת יט:): "ההוא תלמידא דאורי בחרתא דארגיז כר"ש, שמתיה רב המנונא, והא כר"ש ס"ל, אתריה דרב הוה כו'".

כל דבר צריך שיבחן מצד עצמו ומצד הדברים המסתעפים ממנו, ע"כ כל הלכה פרטית צריך ג"כ לדון אותה ע"פ מדת האמת מצד עצמה, אמנם גם על זה צריך לשום לב, על המסתעף ממנה. ע"כ כאשר במקומו של אדם גדול, שרושם פעולת הדרכתו ניכר שמה מאד צריך שלא להפיל דבר אחד מכל דבריו, כי בהזיז חלק אחד מהדרכותיו יזוזו עוד המון דברים רבים שהם טובים ועומדים ברומו של עולם התורה והיהדות של אותו המקום. בשגם אדם גדול שבינתו גדולה הוא בעל שיטה קבועה, ודעותיו, מוסריו, מדותיו ונתוחי הלכותיו בדת ודין, יש להם קשר ויחש, ויוכל היות שבהזיז חלק אחד מהדרכותיו בהלכה, יפריע סדרים גדולים ביתר ההדרכות המעשיות והעיוניות שיש להן יחש עם הלכה זו. ורק מי שיוכל לבנות מערכה שלמה של הדרכה ולהקיף את כל התכונה שעל פיה קבע האדם הגדול את כל שיטותיו, יכול להעמיד דעתו אם גם הוא יכנס בעובי הקורה להעמיד יסודי התורה וההוראה במעשה ובדעת בעיר ההיא. אבל ההוא תלמידא שלא הי' בא למדה זו, אף שכהלכה הורה לפ"ד רב המנונא, אבל באתריה דרב, הלא סתר חלק מבנינו בסדר הדת בעיר ששם נראה פעלו. מי יוכל לדעת עד היכן תוכל סתירה אחת לפעול על יתר הסעיפים שיש להם עם זאת ההלכה יחש קרוב או רחוק, להוריד שמה את מצב התורה והמוסר הטוב שבעמל טפחהו רב שהי' מאריה דאתרא. אף גם זאת שהדברים שלפי תכונת התורה תפול עליהם המחלוקת עד שיהיו פנים לכאן ולכאן ודאי יש אופנים ידועים שיפעל לטובה אם יונהג דרך של האופן האחד. ויש גם דרכים שע"פ יהי' לטובה אם תתקבל ההדרכה ע"פ הדרך ההיפוך ממנו, כיון שיש גם לו פנים בהלכה. אמנם איך לכונן את הרוחות לדעת באיזה מקום להשתמש בהוראה באופן זה או אחר אין אתנו יודע עד מה, ועלינו לעשות כפי הנטיה השכלית בדרכי תורה. אבל במקום שע"פ ההשגחה האלהית הי' שם אדם רשום, והיותו שמה פעל לקבע הוראה באחת הדרכים, הוא לאות כי כפי תכונת יושבי המקום ההוא כך היא טובתם שיתנהגו באופן זה דוקא, והמרחיקם מדרכם זה הוא מעביר עליהם את דרך ד' הישרה. ע"כ שמתי' משום דאתריה דרב הוה. הנה מאת ד' היתה זאמ שדוקא ע"פ דרכיו והוראותיו של רב יתנהלו בדרך התורה, וזה הוא הצד הטוב לפניהם בדברים שיש להם פנים שונים בהלכה, ע"כ לא נכון להסיג גבולות עולם.

<< · עין איה על שבת · א · פה · >>