עין איה על שבת א א

להיסמך על דברים קבועים בלימוד ולא המקריים.

(שבת ג:): "א"ל ר"ח לרב, בר פחתי לא אמינא לך כי קאי רבי בהאי מסכת לא תשייליה במסכת אחריתי, דלמא לאו אדעתיה, דאי לאו דרבי גברא רבא הוא כספתיה, דמשני לך שינוייא דלאו שינויא הוא, השתא מיהת שפיר משני לך".

השכל יש לו חוקים קבועים, שכאשר יתמלאו חוקיו יתן הוא את פריו בטח ככל ההוויות הטבעיות שראוי לסמוך עליהן. אמנם על הדברים המקריים שאין להם יסוד חוקי בטבע אין להישען, אפילו אם יזדמן שיוצלחו אין לדון ממקרה אחד על חבירו. על כן בהיות החכם עוסק בעניין המושכל הנדון, אז ודאי יוציא שכלו דבר שלם ומתוקן. אמנם בהיותו קאי במסכת אחריתי, אז כפי דרך הרגיל הטבעי אין לבטח בתוצאות שכלו, כיון שההתייחדות לאותו העניין שהוא אחד מהחקים הטבעיים של השכל, חסרה כאן. אמנם יזדמן כי שכל נעלה יסקור בסקירה אחת אמתת העיון גם בעניין שאין מעייניו שמה כעת, מפני שאצל הגדול כל המושכלות הפרטיים הם מתקשרים לחטיבה אחת שלמה, והכל הוא לפי זה מסכת אחת. אבל דבר זה אינו נחלת הכלל באופן שיהיה חוק קבוע כי אם הזדמנות בשאר רוחו של יחיד ומצויין שבבני אדם, וכל דבר מזדמן אפשר שיקרו סיבות מעכבות שלא תבא ההזדמנות בכל עת. על כן אין ראוי לשום קו להנהגה כי אם מה שהוא בערך חוק קבוע לשכל האנושי, דהיינו הוצאת האמת אחרי ההתייחדות הגמורה בעניין הנידון. ויש בזה חסרון מוסרי כיון דאי לאו דרבי גברא רבא כספתיה, שלא יוכל להשיב, פן יארע שאותו היתרון הבא משאר רוח חוץ לטבע הקבוע האנושי לא יופיע באיזה זמן, כיון שכל דבר יוצא מן הכלל הוא על כל פנים מקרי ונח לקבל שינוי, ולבד החסרון המוסרי יוכל לבא גם כן מזה לידי תוצאות של חסרון שכלי, דמשני לך שינוייא דלאו שינוייא הוא, ואולי לא תשיג רפיון הדבר ותקבלו שלא בצדק. ולמד גם כן שאין לסמוך על איזה הנהגה שחוקי ההגיון השכלי אינם מסכימים לה. אע"פ שהנסיון הורה שעלתה יפה איזה פעם, כי הוא רק מקרה שאינו מתמיד. על כן אף על גב דהשתא מיהת שפיר משני לך, מכל מקום אין לסור מן האזהרה הנוסדת על אדני משפט צדק וחוק קבוע בטבע האנושי בשכלו, שלא יתן פריו כי אם בהשלמת חוקיו, שהתייחדות העיון בעניין הוא אחד מהם.

עין איה על שבת · א · א · >>