משנה תענית ג ה

ואמרו על החרב - ואפילו אין דעת בני החיל להורגם אלא להרוג אומה אחרת, ואין כוונתם אלא לעבור עליהם, הרי היא צרה ומתריעין עליה. ומהבטחות השם יתברך לישראל "וחרב לא תעבור בארצכם"(ויקרא כו, ו).

ואמר כמלא פי תנור - רוצה לומר מקום מן הקרקע שיעורו כפי התנור, וכן אמרו "כמלא תנור".

וכבר אמרו, כי כשיראו החיות המזיקות ביום בישוב, שמתריעין עליהם:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

בכל מקום - ואפילו הערים הרחוקות ממנה הרבה ^יב, כדמפרש טעמא בסיפא מפני שהיא מכה מהלכת:

שדפון - רוח שמפסיד את התבואה ומתרוקנת מן הזרע:

ירקון - תבואה שהכסיפו פניה. ויש מפרשים ירקון חולי שהופך פני אדם כמראה ירק השדה:

ועל חיה רעה - שנראית ביום בישוב:

ועל החרב - חיילות העוברות ממקום למקום, ואף על פי שאינם באים להלחם עם אותה העיר:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

מתריעין. מתענין ומתריעין קאמר כדפי' הר"ב במתריעין דריש פרקין. [ועיין בסמוך]:

בכל מקום. כתב הר"ב אפי' בערים הרחוקות ממנה הרבה. בא לרבות דיותר מסביבותיה מתענות דאי תימא סביבותיה הוה ליה לתנא למתני הכי כדתנן לעיל. והב"י כתב שזה הפירוש הוקשה לו להרמב"ם משום דאין זמן בעולם שלא יהא בו חרב באחד מהמקומות. וכיון שכן בכל העולם היו צריכין להתענות מפני שהיא מכה מהלכת. ולכן הוא מפרש דהאי בכל מקום היינו בסביבותיה ואתיא כרבי עקיבא דתנן מתריעין דלת"ק מתענות ה"ל למתני ע"כ. ומיהו לפי מ"ש רש"י ל"ק ולא מידי שזה לשונו אם יראו באספמיא מתריעין בבבל בבבל מתריעין באספמיא וכו' אם במקום אחד היא מתריעין עליה כל השומעים כדי שלא תבא עליהן ע"כ. ר"ל השומעים דוקא אבל מסתמא אע"פ דודאי אין זמן בעולם שאין בו חרב כיון דלא שמענו כאילו אינו בעולם דמכיון דלא נשמע הרי כאילו אין חרב כלל דאילו היה לדאג שמא יבא לכאן כבר היה נשמע שמעו ואפשר עוד וקרוב לשמוע דרש"י סובר דדוקא אותן השומעים וחוששין בעצמן פן גם עליהן תעבור המכה וזה שדקדק להאריך כדי שלא תבא כו' ופשיטא דמש"ה הוא אלא להכי כתב כן. דדוקא כשיש כאן החששא שתבא עליהן והב"י שלא כתב היישוב שעל דעת רש"י אין ספק אצלי שלא היה לפניו אלא ספר הרי"ף. והעתיק לשון רש"י כמו שהביאו הר"ן ומה שהקשה עוד הב"י דאמאי לא אמרי' בדבר שיהו מתריעים בכל מקום שהדבר ידוע שאין בעולם מכה מהלכת ומתפשטת יותר ממנה. נראה לי דל"ק. דהא בגמ' איתא דשמואל גזר תעניתא בנהרדעי משום דהוי מותנא בי חוזאי ואמרינן משום דהוי שיירתא דמתלווה ובא עמהן. שמעת מיניה דבלאו הכי לא ועיין במשנה ג' כתבתי דעת הר"ן בפי' כל מקום דהכא:

על הארבה ועל החסיל. ובברייתא מתריעין על הגובאי בכל שהוא רשב"א אומר אף על התגבר וכתב הראב"ד בהשגות דלת"ק כל המינים מזיקין הן חוץ מן החגב שהרי הילק והגזם השחיתו בימי יואל וה"ה לסלעם וחרגל ע"כ. אבל המגיד כתב דדוקא אלו ג' שהזכירו ולא שאר המינין אלא א"כ בתערובות כלומר של יואל בתערובות ארבה וחסיל היו:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(יב) (על הברטנורא) בא לרבות דיותר מסביבותיה מתענות דאל"כ סביבותיה הו"ל למתני. והב"י הקשה בשם הר"מ משום דאין זמן בעולם שלא יהא בו חרב באחד מהמקומות. וכיון שכן בכל העולם יתענו. ואפשר דדוקא אותן השומעין ויש כאן חששא פן גם עליהם יעבור וכן בדבר מוקי לה בגמרא כששיירות מצויות דמתלווה ובא עמהן:

(יג) (על המשנה) הארבה ועל החסיל. ובברייתא מתריעין על הגובאי בכל שהוא. רשבא"א אף על החגב וכתב הר"א דלת"ק כל המינין מזיקין וראיה מיואל, חוץ מן החגב. אבל המגיד כתב דדוקא אלו ג' שהזכירו ולא שאר המינין אא"כ בתערובות. ושל יואל בתערובות ארבה וחסיל היו:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

מתריעין בכל מקום: וכתב הר"ן ז"ל מתריעין בכל מקום מתריעין ומתענין קאמר כמו שכתבתי למעלה וכן דעת רש"י והרמב"ן ז"ל אבל הראב"ד ז"ל שכל מקום ששנינו סתם מתריעין התרעה בלא תענית קאמר חוץ מעיר שלא ירדו בה גשמים ועיר שיש בה דבר או מפולת ששנינו בהן בפירוש מתענות ומתריעות והוא ז"ל אומר שכששנינו על אלו מתריעין בכל מקום הני נמי ההתרעה בלא תענית ואמרינן דאתיא כר' עקיבא דאמר בסביבותיה מתריעות ולא מתענות דמפני שהיא מכה מהלכת בכל מקום הוו אפי' המקומות הרחוקות כסביבותיה דמתריעות ולא מתענות לר' עקיבא אבל באותה העיר שהצרה בתוכה לעולם מתענין ומתריעין ומתני' דקתני מתריעין בכל מקום דוקא קתני דהוו כל מקום כסביבותיה אלא שקשה לדבריו מאי דתנן בתר הכי מעשה שירדו זקנים מירושלם לעריהם וגזרו תענית על שנראה כמלא פי תנור שדפון באשקלון ולר' עקיבא לא היה להם לגזור תענית אלא להתריע בלבד ואפשר דהני זקנים דגזרו תענית ס"ל דסביבותיה מתענות ואפ"ה לא הוי מעשה לסתור דעיקר הכונה היא ללמוד שכל מקום במכות כסביבותיה דמי דמש"ה גזרו תענית זקנים שירדו מירושלם לעריהם על שנראה כמלא פי תנור שדפון באשקלון שהיא סוף הגבול כדאמרינן בגיטין מאשקלון לצפון ואשקלון כצפון ומדרבנן נשמע לר' עקיבא זו היא שיטת הראב"ד ז"ל אבל הראשונה יוחר מחוורת עכ"ל הר"ן ז"ל:

על השדפון וכו': ביד ר"פ שני דהלכות תעניות. ומדבריו ז"ל אשר שם נראה דירקון נמי הוא בתבואה אכן רש"י ז"ל פי' שדפון בתבואות ירקון חולי ע"כ:

ועל הארבה: תוס' פ' מרובה (בבא קמא דף פ') ונראה שהם ז"ל היו גורסין על הארבה ועל החסיל ועל הגובאי שהקשו שם עלה דמתני' דקתני דמתריעין על הגובאי מההיא ברייתא דקתני התם לא היו מתריעין על הגובאי אלא צועקים ותרצו דהתרעה דגובאי דהכא מיירי בפה א"נ דהכא במתני' בגובאי המזיק לשדות דומיא דארבה וחסיל וגובאי דברייתא במזיק לבני אדם דומיא דצרעים ושלוח נחשים כן פי' ר"י עכ"ל ז"ל אח"כ מצאתי בהרמב"ם ז"ל שם פ' שני סי' י' שכתב ועל הגובאי בכל שהוא אבל על החגב אין מתענין עליו ולא מתריעין אלא זועקין בלבד ע"כ. וכתב שם המגיד משנה ועל הגובאי בגמ' ברייתא על הגובאי בכל שהוא ר"ש בן אלעזר אומר אף על החגב וקיימא לן כת"ק וברייתא זו היא שם בגמ' ראש הפרק ואיתה נמי בתוספתא ומ"מ אפשר בדוחק לומר שעליה כוונו תוס' ז"ל:

ועל החסיל וכו': בברייתא בגמ' מסיים בה ר' עקיבא אומר על השדפון ועל הירקון בכל שהוא ארבה וחסיל אפילו לא נראה בא"י אלא כנף אחד פי' עוף אחד של כל אותו מין מתריעין עליהם ופי' רש"י ז"ל שדפון וירקון כיון שנראה כל שהוא מתריעין ומלא תנור דמתני' להתענות קאמר א"נ מעשה היה כך ע"כ. ירושלמי למה נקרא שמו חסיל שהוא חוסל את הכל ולמה נקרא שמו גובאי דו גאבי דינא דמאריה לא סוף דבר חיה רעה אלא אפילו בהמה רעה כבר היו שנים בארץ ישראל חמור נושך וממית שור נושך וממית לא סוף דבר חרב של מלחמה אלא אפילו חרב של שלום שכבר עשתה רושם בימי יאשיהו ע"כ: