תפארת ישראל על תענית ג

משנה תענית, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

משנה | סדר מועד | מסכת תענית

תפארת ישראל על מסכת תענית: א | ב | ג | ד | כל המסכת

יכין למשניות: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י || בועז || הלכתא גבירתא

יכין

משנה א

א) סדר תעניות אלו האמור בפרק א' מ"ה ו' ז':

ב) ברביעה ראשונה ר"ל זה דוקא שלא ירדו גשמים עד י"ז בחשון [כפ"א מ"ד]:

ג) אבל צמחים ששנו שצמחו ונשתנו והתחילו להתקלקל:

ד) מתריעין עליהם מיד בתענית הראשון, דבעצירת גשמים אין הזמן בהול, דשמא ירדו עוד. משא"כ אם יפסדו הצמחים א"א שיתוקנו אח"כ וכן בפסקו גשמים מ' יום כבר השריש הזרע ויתקלקל:

ה) וכן שפסקו גשמים בין גשם לגשם ארבעים יום מתריעין עליהם מיד מפני שהיא מכת בצורת ר"ל במניעת גשם ראשון, אין רק חשש בצורת, אבל הכא יהיה על ידי זה ודאי בצורת, דמקצתן רעבים [כפ"ה דאבות]. והיינו אותן ששדותיהן קרקע יבשה:

משנה ב

ו) אבל לא ירדו לאילן שירדו בנחת דאז מועיל לעשבים ולא לאילנות, שמלבלבין כבר השתא ויתיבשו:

ז) לאילן ולא לצמחים שירדו בכח דאז אינו מועיל לצמחים:

ח) אבל לא לבורות לשיחין ולמערות לשתות בהן ולכבס בהן. וכגון שירדו בנחת ובכח, ולא הרבה:

משנה ג

ט) אותה העיר מתענה ומתרעת סתם מתריעין בכל מכילתן, ר"ל מתענים ותוקעין בשופרות בתפלה מיד, כלעיל. רק הכא מפרש כן, מדפליג ר"ע:

י) וכל סביבותיה מתענות שהעיר שנעצרו סביבה גשמים, תקנה מאחרות ויהיה רעב עי"ז:

יא) רבי עקיבא אומר מתריעות ולא מתענות והלכה כת"ק [תקע"ו]:

משנה ד

יב) וכן עיר שיש בה דבר אפילו רק בחזירים. משום דמעיהם כאדם:

יג) או מפולת שע"י הרעדת ארץ נופלים הכתלים הבריאים [ערדבעבען]:

יד) עיר המוציאה חמש מאות רגלי חוץ מזקנים, קטנים, נשים [וסי' זקן] ואף דרק בילדותה שכיח מיתה גבה מדמסתכנת בעיבור ולידה ובשפע דמה, [כתוס' כתובות דפ"ג ב'], אפ"ה גם אח"כ, אף קודם שהוזקנה, כבר הוחלשה מימי נעוריה, ושכיחה מיתה גבה טפי מבאחר. וכן מוכח מש"ס התם ודו"ק:

טו) ויצאו ממנה שלשה מתים בשלשה ימים מת א' בכל יום:

טז) פחות מכאן ר"ל פחות מג' מתים, שיצאו רק ב' בג' ימים, או אפילו פחות מהימים שיצאו ג' בב' ימים, דזהו רק מקרה:

יז) אין זה דבר ובחולאים א"צ שיחלו כשיעור דמתניתין. ובדבר קיי"ל דאין מתענין כלל. משום שנשתנית הטבע והתענית מזיק בשעת הדבר [שם] [ועי' לקמן סי' לו]:

משנה ה

יח) על אלו מתריעין בשופר ותענית:

יט) בכל מקום אפילו במקום הרחוק מאד מהצער, ורק באותה מלכות:

כ) על השדפון כשמצוי סער המריק הזרע מהשבולת:

כא) ועל הירקון שהשבולות מלבינן ע"י חמימותה [ומ"ש הר"ב דמיירי באדם, דוחין אחמ"כ, דאיך מפסיק תנא בירקון בין שדפון לארבה דשניהן בתבואה]:

כב) על הארבה ועל החסיל מיני [היישרעקקען] הן:

כג) ועל החיה רעה שנראית ביום בעיר:

כד) ועל החרב חיל העובר, אפילו של שלום:

כה) מתריעין עליה מפני שהיא מכה מהלכת צרה שהיא אחת מאלה מתפשטת מהר לכל מקום, וגם מתגדלת בסופו יותר מבתחלתה:

משנה ו

כו) מעשה שירדו זקנים מהסנהדרין:

כז) מירושלם לעריהם וגזרו תענית ר"ל כדי לגזור תענית:

כח) על שנראה כמלא פי תנור שדפון שנשדפה תבואה כשיעור לעשות פת גדול כמו מלא פי תנור:

כט) באשקלון עיר בארץ פלשתים:

ל) אלא על שנראה וטעם כולהו. דחיישינן שתתפשט טפי:

משנה ז

לא) על אלו מתריעין בשבת בתחינות אפילו בשבת. אבל אין תוקעין גם אין מתענין עליהן אפילו בחול. וה"ה דשרי לומר י"ג מדות בשבת עבור חולה [מג"א קי"ז], וכ"כ שרי לברך חולה מסוכן או מקשה לילד בשבת [מג"א רפ"ח. ורט"ז חולק]:

לב) ועל הספינה המטרפת בים שהסער טורפה אילך ואילך וקרובה להשתבר:

לג) רבי יוסי אומר לעזרה צועקין שיבואו בני אדם לעזרם. [ונ"ל דקמ"ל דשרי אפילו לצאת חוץ לתחום לכנס בני אדם]:

לד) ולא לצעקה שאין אומרים תחינות בשבת, שאין תפלתינו בטוחה כל כך שתועיל. וקיי"ל כת"ק:

לה) אומר אף על הדבר מתריעין בשבת:

לו) ולא הודו לו חכמים דס"ל דאין מתריעין על הדבר כלל. ונ"ל דטעמיה משום בעיתותא דע"י חרדת ההתרעה אפשר שיתרבה הדבר ח"ו, והרי מה"ט י"א שאין מתאבלין בשעת הדבר [כי"ד ססי' שע"ד]. ופליגי חכמים את"ק ואר"ע לעיל משנה ד':

משנה ח

לז) על כל צרה שלא תבא על הצבור בין צרת הגוף, כחולי וכדומה, או צרת הממון, כגזירת מסים וכדומה, או צרת הנשמה שגזרו ח"ו לבטל שום מצוה [תקע"ו]:

לח) מתריעין עליהן בתענית ותפלה ושופרות [כרפ"ב לעיל. ומג"א תמה למה לא נהגו כך האידנא]:

לט) חוץ מרוב גשמים שאין מתפללין על רוב טובה. ודוקא אם הם רק טורח לאדם. אבל במזיק לתבואה מתפללין על כך, יחיד וש"ץ בשומע תפלה [כמבואר בתקע"ז]. אבל בעצירת גשמים, רק יחיד מתפלל בשומע תפלה, וש"ץ כלל כלל לא [רט"ז קי"ז]:

מ) אמר להם צאו והכניסו תנורי פסחים שהיו של טיט ומטולטלין, ועמדו להתיבש. ואמר כך משום שקודם פסח היה:

מא) בשביל שלא ימוקו במי הגשמים:

מב) התפלל ולא ירדו גשמים נענש על שהבטיח מתחלה שתועיל תפלתו:

מג) מה עשה עג עוגה עשה גומא עגולה סביבו [ודלא כר"ב. ועי' מ"ק ד"ד]. ועשה כן להראות צערו שהוא כיושב בבית אסורין:

מד) שאני כבן בית לפניך התנצל בכך על שהבטיחם שתועיל תפלתו:

מה) התחילו לירד בזעף אמר לא כך שאלתי אלא גשמי רצון כרכה ונדבה בעין יפה. וכל זה היה מדרצה הקב"ה להגדיל כבודו שרצון יראיו יעשה וגם מדלא היה דורו דומה יפה:

מו) אמר להן צאו וראו אם נמחת אבן הטועים אבן גבוה מאוד שבירושלים שמכריזין עליה אבידות. ור"ל כמו שהאבן אינו נמוח, כמו כן אי אפשר להתפלל על רוב טובה:

מז) שלח לו שמעון בן שטח שהיה אב ב"ד [כחגיגה פ"ב מ"ב]:

מח) אלמלא חוני אתה גוזרני עליך נידוי שאילו נשבע אדם כאליהו שלא ירדו גשמים, ואתה נשבעת שירדו, נמצא ממ"נ שם שמים מתחלל ח"ו. דאילו אליהו לכבוד שמים עשה מה שעשה, משא"כ אתה משום צורך בשר ודם עשית:

מט) שאתה מתחטא כך נקרא ילד בלשון ארמי, מחטיי. ור"ל אתה עושה א"ע כתינוק רך ששאל מאביו אף שלא כהוגן:

משנה ט

נ) היו מתענין ר"ל שכבר קבלו עליהן מבערב להתענות:

נא) קודם הנץ החמה לא ישלימו ודוקא בצבור דאיכא למימר לב ב"ד מתנה שכשירדו גשמים לא יתענו. אבל יחיד שמתענה על צרה ועברה, על החולה ונתרפא, מתענה ומשלים [כתענית ד"י ע"ב]:

נב) לאחר הנץ החמה ישלימו מדלא ניתן להם בפנים יפות, רק עד שהצטערו:

נג) ויצאו ואכלו ושתו ועשו יום טוב ובאו בין הערבים וקראו הלל הגדול כ"ו כל"ח. והכי קיי"ל. ומתחילין שיר המעלות הנה ברכו וגו', ואומר מעלה נשיאים וגו', ואח"כ הלל הגדול. ומסיימים אח"כ מודים אנחנו לך על כל טפה וטפה וכו'. והא דאכלו ושתו תחלה. ה"ט משום דאין אומרים הלל הגדול דרך שיר והודיה, רק בנפש שבעה [תקע"ה י"א ותקפ"ד א']. [ועי' תוס' כאן שכ' דכשאומרין אותו בשעת תפלה, לא יאמרוהו רק בכרס מלאה. ונ"ל דכוונתם, כשהתפללו על דבר מה ונענו]:

בועז

(א) ותמוהים דברי רש"י שם וז"ל, מתענה ומשלים דאם לאו נראה כמתנה עם קונו, אם תעבור אתענה, ואם לאו לא אתענה. עכ"ל, ואתמהה. ורבינו ישעיה פיק ז"ל הגיה דצ"ל להיפך אם לא תעבור אתענה וכו' ול"נ לקיים גי' הספר. דבל"ז ק' על רש"י שם שכ' וה"ה במת החולה, והכי קיי"ל [תקס"ט], וק' מנ"ל לרש"י הא. אע"כ דהאי ועברה דרישא ר"ל שבאמת עברה הצרה על ראשו, והכי דייק לשוא, מדל"ק וניצל. לפ"ז לא היה צריך רש"י לתת טעם למה כשנתרפא צריך להתענות, דפשיטא דהרי צריך לקיים נדרו, אבל כשמת סד"א קבלה בטעות הוה וא"צ להתענות, על זה כתב רש"י דאפ"ה אם לא יתענה נראה כמתנה עם קונו. והרי כשם שמברך ומודה על הטוב כך מברך על הרעה, מדנדמה רע רק בעיני אדם:

הלכתא גבירתא

משניות א-ד

דין צמחים שיבשו ושפסקו גשמים מ׳ יום, ובלא ירדו לאילנות, או לא לבורות שיחין ומערות עי׳ לעיל ספ"א וכן עיר שלא ירדו עליה גשמים אותה עיר מתענה ותוקעין בשופרות בתפלה כלעיל פ"ב וכל סביבותיה מתענות ולא מתריעות. וכשם שמתענים ומתריעים על הגשמים [ותמה המג"א שאין נוהגין לתקוע בעת צרה ל"ע דמדאורייתא מצוה לתקוע בלא תענית] כך מתענים ומתריעים על שאר צרות ל"ע כגון עכו"ם שבאו לערוך מלתמה עם ישראל או ליטול מהם מס או ליקח מידם ארץ או לגזור עליהם צרה אפילו לבטל מצוה קלה, וכן על הדבר ל"ע ואפי׳ דחזירים [וקיימא לן דאין מתענין כלל בדבר ל"ע] ועל שאר הצרות ל"ע המנויות במשנה, ובא"ח סי׳ תקע"ו.

משנה ה

באלו שאמרנו מתענין ומתריעין לבד במקום שהצרה שם וכל סביבותיה מתענות ולא מתריעות, אבל במכה משולחת ומהלכת מתענין ומתריעין בכ"מ, אפי׳ במקום הרחוק מאד מהצער ורק באותה מלכות. עי׳ מ"ה. וא"ח תקע"ו ס"ו, ז׳, ח / ט׳.

משניות ו-ז

בכל הצרות שנזכרו אין מתענין ולא זועקין ולא מתריעין בשבת ויו"ט, חוץ מצרת המזונות שזועקים עליהם בשבת. ובצרות המנויות במ"ז עי"ש מתריעין בתחינות אפי׳ בשבת, אבל אין תוקעין גם אין מתענין אפילו בחול, והוא הדין דשרי לומר י"ג מדות בשבת עבור חולה, וכ"כ שרי לברך חולה מסוכן או מקשה לילד בשבת.

משנה ח

אין מתריעין על רוב גשמים שאין מתענין על רוב טובה ודוקא אם הם רק טורח לאדם, אבל במזיק אפילו רק לתבואה מתפללין על כך יחיד ושליח ציבור בשומע תפלה, [משא"כ בעצירת גשמים ח"ר רק יחיד מתפלל בשומע חפלה וש"ץ כלל כלל לא].

משנה ט

דין בירדו גשמים ביום התענית עיין לעיל סוף פרק ב׳.