חידושי הריטב"א על הש"ס/תענית/פרק ג

על ש"ס: חידושי הריטב"א | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

פרק שלישי - סדר תעניות האלו

האמור ברבועה ראשונה אבל צמחים ששנו מתריעין עליהן מיד: דעת הראב"ד ז"ל כשכל מקום ששנינו מתריעים סתם היינו התריעה בשופר בלא תעני' ולפי דעתו אין בשנוי הצמחים לקות גדולה שיבא ממנה מכת רעב אלא שהתבואה נפסד' קצת עד כעין מכת בצור' ודי שיתריעו עליה בשופר ויש סעד לדבריו ממה שאמרו שאם פסקו בין גשם לגשם מ' יום שמתריעים עליהם מיד ואלו היתה התרעה בתעני' היאך אפשר שיחמרו בזה שאינה אלא מכת בצורת יותר משלא ירדו גשמים כל עיקר שהיא מכת רעב של מהומה דאלו מכת בצורת קלה ממכ' שהרי מקצתן רעבים ומקצתן שבעים ומצינו מחמירין יותר על הפסד קצת התבואה יותר ממה שאנו מחמירי' על הפסד כלם וכן כשירדנו לצמחים ולא לאילן או לאילן ולא לצמחים ששנינו מתריעין עליהן מיד ואם התרעה היא התרעה בתעני' היאך נחמיר בזה שירדו למקצתן מהיכן שלא ירדו כל עיקר אלא ודאי מתני' להקל שאין לנו סדר תעניות אלא על שלא ירדו גשמים כלל ברביעה ראשונה אבל באלו שבמשנתי' מתריעין בשופר בלבד וכן בכל מקום שלא שנינו בו אלא מתריעים התרעה בלא תעני' היא. ואין שיטה זו נכונה כלל מכמה טעמים חדא שאם בא התנא להקל על אלו דסגי להו בהתרעה לא היה לו לתפוס לשון זה אלא כך היה לו לומר אבל צמחים ששנו מתריעי' עליהם בלבד. ועוד שלא מצינו התרעה אלא על סדר ברכות שהן בתעניות ואם בא התנא לתדש התרעה אחרת היה לו לפר' ועוד דבפרקי' דלעיל קתני התרעה לחומרה ולבסו' בקשת רחמים ואמר שאינה אלא באחרונו' ולא בתעניו' הראשונו' ואמצעיו' שאינה אלא בשעה שהצרה דוחקת ועכשיו בא לדונה בקולא שתהא בדברים אלו הקלים שאינן ראויין לתעני'. ועוד שהרי על מה שאמרו במשנתי' שמתריעין אמרו בברייתא התרעה שלהם ב' וה' אלא לתעני' ועוד שודאי שנו הצמחים בחסרון הגשמים מודה הוא על הפסד התבוא' לגמרי ומבי' ליה רעב בעציר' הגשמים ולא אמר התנא מכ' בצור' אלא כשפסקו גשמים בין גשם לגשם על זו מכ' רעב חשיב ליה.

לכך מפ' רבי' הגדול ז"ל שכל מקום ששנינו התרע' סתם אינו אלא התרעה ע"י תענית בז' אחרונות ובלבד בהתרעה שהיא בשופר ולאפוקי התרעה שאמרו על עיר שהקיפוה עובדי כוכבים ומזלות לית בה תענית דהא מתריעי' בשבת קתני ובשבת ליכא תעני' וההיא לא קשיא לן משום דהתם התרע' וצעקה בפה וכדאמרי' עלה בפרקים דלעיל ואי בשופרו' שופרות בשבת מי איכא ועכשיו עולה משנתי' יפה. סדר תעניו' אלו האומר שלא התריעו בהן עד האחרונו' ברביע' הראשונ' כי אע"פ שכיון שהגיע מרחשון בא זמן הגשמים אין השעה עובר' להיות צרה דחוקה וגם אין לראו' נפשינו בגזרת שמים שדרך רביעה להתאחר קצת עד ז' אחרונו' שעוברת זמנה של רביעה לגמרי ולפיכך לא נחמיר בתעניו' להתריע עד אותה שעה כי ההתרעה סוף בקשת רחמים כמו שכתוב שתורה וכי תבואו מלחמ' בארצכם וכו' אבל אחר שצמחו הצמחי' והגיע הרביע' האחר' שהיא לגדלם ולהולידם לצמחים ונמנעו הצמחים עד שהתחילו הצמחים לשנו' זה סוף צרה ושעה עוברת להפסדם ולפי' מתריעין עליהם מיד כדין ז' אחרונו' וכל חומרותיו ותפלותיו כי תחלתה של זו כסופה של עצירת גשמים ברביעה הראשונה וכן מפורש בירושלמי כי פעמים שבג' ראשונות גוזרין בז' אחרונו' בכל חומרותיו ואמרו על דין עוברו' ומניקו' שאין מתענין בראשונות:

אמר רב שמואל בר רב יצחק נראי' דברי' כשגזרו כב' שלא להפסיק מבעוד יום אבל אם גזרו מיד להפסיק מבעוד יום עוברו' ומציקו' מתענו' בהם ואתיא בצמחי' ששינו א"נ על שאר צרו' דחוקו' שבפ' זה וכן כשפסקו גשמים בין גשם לגשם יום אע"פ שזו מכת בצורת כלו' מכה המביא' לידי בצור' כמו שאמרו בש"ס ואינה רעה כ"כ כדעת רב שלעציר' גשמים מ"מ ראוי להחמיר בתחלתה מב' טעמים האחד כי כיון שעברו מ' יום ירידת רביעה ראשונ' לא סגי' שלא יגיע זמן רביעה אפילה שהיא ראיה לז' תעניו' החמורו' והיא שעה עוברת אלא שהוצרך התנא ללמדנו שלא נאמר אע"פ שהזמן עובר כיון שכבר ירדו גשמי' שוב אין כאן גזירה ורעה הראויה להתרע' שאין בזה מהומת רעב קמ"ל שאעפ"כ ראוי להתענו' עליה דגזירת שמו' היא כיון שמביא' לידי בצורת ועוד שלענין תעני' והתרע' אין הולכין אחר רבוי המכה וגודל הרע' אלא אחר שנוי הטבע ממנהגו של עול' ומה שנרא' בו מגזירת שמי' של עונש עונותיו וזהו כי כשיש עצירה בתחלת הרביע' אין זה ראיה לגזירת שמים כיון שדרך רביעה להתאחר עד האפילה אבל כשירדו גשמים בתחלתם ואחר פסקו זה בודאי גזירת ולפי' אפי' לא תגדל המכה בכך ראוי הוא להתענות בה מיד בהתרעה וזה הטעם כשירדו לאילן ולא לצמחי' כי אע"פ שאין המכ' גדולה כמו שהיה כשלא ירדו לא לזה ולא לזה ראי' היא שזו גזר' שמי' באותו מין שלא ירדו גשמים וראוי להתריע עלי' מיד כשעובר זמנה סד"א אין חומר תענית אלא כשהמכה בשניה קמ"ל ולענין ירדו לצמחים ולא לאילן אם משנתנו בארץ ישראל אין זה בזמן א' כי זמן הצמחי' ברביעה ראשונה ואין זמן האילנות עד פרס הפסח כדאיתא בבריית' אלא משנתינו במקו' שזמן א' ולפי הטעם שאמרו א"נ דמילתא בשני זמני' וירדו לצמחי' בזמנן של צמחי' ואלו אתיא מיא הוה מהניא לאילנות אעפ"כ אין זמנה עד פרס הפסח כדי שיתריעו עליהם אבל בזמנן יתריעו אע"פ שאינה מכה גדולה מאד שגזרה היא באילנות והיינו דקתני עלה וכן העיר שלא ירדו עליה גשמי' שאמרו אותה העיר מתענה ומתרע' ובודאי דמתניתין בפשוטה להתריע מיד ולא כמו שפירש רבים שאינו אלא בסדר תעניות ונקט לה משום דין סביבותינו דא"כ מאי וכן אלא ודאי דמתריעין מיד ואפי' ברביעה הבכירה והטע' דהת' מיירי כשירדו גשמי' קצת לסביבותיה והיינו דנקט תנא כדכתב והמטרתי על עיר אחת שאל"כ מה ענין לפסוק זה ולפי' כשירדו גשמי' לסביבותיה הסמוכות לה ולא ירדו עליה היא ראיה שאין זה איחור רביעה אלא סוף גזירה להם ודומה למה שאמרנו בירדו לאילן ולא לצמחים והיינו דקתני וכן וזה נכון וברור וכן פי' הרמב"ם ז"ל התרע' של משנתי' התרע' בתעני':

דף יט עמוד א

גמרא ורמינהי רביעה ראשונה ושנייה לשאול ג' להתענות: פי' קס"ד דהא דתנן סדר תעניות האלו האמו' ברביעה ראשונה דהיינו ברביע' הבכיר' מג' רביעו' שיש בזמן הזריע' שהן הבכיר' והבינוני' והאפילה ואע"ג דשלש במרחשון הוא זמן רביעה בכירה לרבי מאיר והרי לא התענו בו כלל קס"ד דהאי תנא דסד' תעניות לית ליה דר"מ ולא חשיב רביעה ראשונה אלא בזמן שהתחילו תעניו' ולהכי קשי' ליה ממתני' דתניא שאין מתחילי' להתענו' עד שהגיע רביעה ג' שהיא ופרקינן אמר רב יהודה ה"ק סדר תעניות האלו האמור אימתי בזמן שיצתה רביעה ראשונה ושניה ולא ירדו גשמים אבל ירדו גשמי' ברביע' ראשונה וצמחו וחזרו ושנו מתריעין עליהם מיד ואיכא למידק דהא מתני' רביעה ראשונה קתני והא ליכא למימר חסורי מיחסרא דהתם הוא בשיקצר בלשונו אבל לא שינה בדבריו שום הפך אבל הכא אדתני ברביעה ראשונה הוה מצי למימר ברביעה ג' ועוד היכי אפשר דאחר רביע' ראשונה עד שתעבו' זמנה של רביע' שאין מתעני' עוד על הגשמים ירדו הגשמים וצמחו כ"כ התבואות ששנו שנוי הניכר והמפסידי' שיתריעו עליהן מיד שהרי אם היה שנוי הצמחי' אחר זמן הרביעה אין מתענין עליהן כלל שאין מתעני' על מעשה נסים ועוד ששנוי הצמחים שהיא ודאי מפני מניעת הגשמי' כמו שפי' הרמב"ם ז"ל וכמו שמוכיח במשנתי' שהביאוה בכלל עצירת גשמים ולא עם מכת השדפון והירקון אין מקרה זה בא בזמן החורף שהיא זמנה של רביעה אלא סמוך לניסן כשהתבואות צומחו' כשנמנע מהם המטר החום שורף אותן עד שמייבשן והנכון ששתי רביעית הן דרך כלל כלומר שני זמני מטר כמ"ש הכתוב יורה ומלקוש הא' בתחל' ימות הגשמי' שהיא לזריעה וזו מתחלק' לג' פרטי' בכירה בינוני' ואפילה והב' סמוך לניסן אחר שצמחו התבואו' ומתחילין לעלו' ולהתבשל וצריכין גשמים לגדלן וכמו שאמרו בפ"ק יור' במרחשון ומלקוש בניסן ואיפליגו אמוראי למה נקרא שמו מלקוש וכן שני זמני' של גשמי' אלו בארצותינו ובכל מקום אלא שאין הזמני' שוין בכל מקום יש שמקדי' ויש מתאחר. וש"ס קס"ד דכי קתני מתני' ברביע' ראשונה היינו רביעה פרטי' שהיה בכיר' של שלש של בזמן הזריעה והשתא מהדרי' דרביעה כללית קתני וה"ק שסדר התעניות האמור אינו אלא מניעת הגשמים של יומן המטר וברביעה הזריעה הנקר' יורה אבל כשהוא בזמן המטר הב' אחר שצמחו הנקרא מלקוש זו מכה עוברת ודוחקת היא ומתריעי' עליה מיד ותנא לא נחית לפרושי ברביעה הראשונ' הכללית באי זה זמן ממנה מתריעי' אבל רב יהודה פריש לה אגב ארחיה אליבא דמתני' ברביעה ג' האפילה וזה נכון וברור וכיוצא בו בש"ס הרבה:

דף יט עמוד ב

אמר רב נחמן דוקא שינו: פי' שעדיין יש להם אחרית ותקוה ע"י גשמים אבל יבשו ולא פי' שאפילו ירדו גשמים ולא יצליחו אלא בדרך נס מתריעי' על מעשה נסים ודווקא על תבואה זו אין מתעני' אבל אם הוא ראוי לחזור ולזרוע וזורעים ולא ירדו גשמים מתענין עליהם כסדר התעניו' כל זמן הגשמים וכן בירוש' ואמרי' בש"ס פשי' ואמרי' לא צריכא דאיקון כלומר שהיה בקשה והא קמ"ל דאקנתא לאו מילת' היא אמרי' בש"ס א"ר חנינא רואה בסלע ושכיח בצורתה בארבע ולא שכיח כפנא פי' ד' ד' סאין בסלע והיינו מעות ביוקר ופירות בזול ולפי שיטתי' שפי' במשנתי' לא הביאוה לומר שיש חלוק ביניה' לענין התעני' שהרי על שניהם מתעני' ומתריעים אלא כלפי שהזכירו במשנתי' מכת בצורת כלומר מכה המביא' לידי בצורת האריך הש"ס בכאן לברר מה הוא מכת בצורת וספרי' יש דגרסי' עלה א"ר יוחנן לא שנו שמעות בזול ופירות ביוקר אבל מעות ביוקר ופירות בזול מתריעים עליהן מיד ונראה לפי זה שבמעות בזול ופירות ביוקר דהיינו סאה בסלע ושכיחא אין מתריעי' עליה מיד. וזה קשה דהא סאה בסלע ושכיחא בצורתא היא שמתריעים עליה במשנתי' ואף לשיטת רבי' אברהם ז"ל שמחלק בדינם אין החלוק בהתרעה אלא בתעני' וכך היה ראוי לומר אבל מעות ביוקר ופירות בזול מתעני' ומתריעים עליהם לפי שהיא מכת רעב. ויש לי לדחוק וה"ק ע"כ לא הוצרכו לשנות בכלל מכת בצורת אלא במעות בזול ופירות ביוקר אבל מעות ביוקר ופירות בזול אינו בכלל זה ודבר פשוט הוא שמתריעים עליהן מיד לפי שהוא מכת רעב:

ויש נסחאות דלא גריס לה כלל אלא דגרסי' א"ר יוחנן נהירנא כדהוו קיימין ד' סאין והוו נפישי נפיחי כפן בטבריא מדלית איסר וכן נראית גרסתו של רבינו אלפסי ז"ל שלא הביאה לאו ללמד על ענין התעני' לפי שסובר ז"ל שאין חלוק ביניהם לענין זה ובפ' הספינה נאמרה האי מימרא על הא דת"ר אין יוצאים מא"י לח"ל אלא א"כ סאתים בסלע ואמ' שמואל לא שנו אלא בזמן שאינו מוצא ליקח אבל בזמן שמוצא ליקח אפי' סאה בסלע שהוא יוקר גדול אין יוצאים ואמרי' בשלהי שמעת' א"ר אבא בר בר חנה א"ר יוחנן לא שנו אלא מעות בזול ופירות ביוקר אבל פירות בזול ומעות ביוקר אפי' עמדו ד' סאין בסלע יוצאים א"ר יוחנן והיוצא וכו' ובודאי משם ששם הוא מקומה ועל הלשון ההוא הביאוה בכאן אגב גררה ומגיהי ספרי' תמהו עליה מה יציאה זו בכאן והניחו מתריעים עליה מיד וכן שמעתי בשם רבינו הגדול ז"ל וגרסי' התם ת"ר מתריעים על פרקמטיא שהוזלה אפי' בשבת פי' החרטה בפה בתפלה ובתחנונים א"ר יוחנן כגון כלי פשתן בבבל ויין ושמן בא"י אמר רב יוסף והוא כזל וקם עשרה בשיתא והטעם שגם זה למעט משא ומתן מבכל אדם עד שיהו מעות ביוקר.

ודעת הרמב"ם ז"ל שמתריעים ומתענין על זה בחול כמו על שאר צרות וחומר יש בזה שמתריעי' עליהן בפה וזועקים בשבת מה שאין כן על שאר הצרות שאין זועקים עליהן בשבת אלא על אותן ששנינו לפנינו עיר שהקיפוה עובדי כוככים ומזלות וחביריו ולפי זה מה שנהגו לומר מצלאין אנחנא כו' בשבתות בארצות הללו על עצירת גשמים ושאר צרות שלא יבאו על הצבור טעות הוא וי"א שפרקמטיא שהוזלה אין בה תענית אלא התרעה בפה בחול או בשבת וכעין ששנינו על עיר שהקיפוה עובדי כוכבים ומזלות וחביריו שיש בהן זעקה אפי' בשבת ואין בהם תענית ותקיעות בחול אבל כל צרה שמתענין עליה בחול ומתריעי' כ"ש שצועקים עליה בשבת כיון שהיא צרת צבור דלא גרעי מיחיד הנרדף מפני עובדי כוכבים ומזלות ואף לפי זה דוקא על צרה דחוקה שראוי להתענות עליה בחול אבל לומר מצלאין על שאר צרות אחרות שאין מתענין עליהן וכ"ש מה שנוהגים בקצת מקומות להחרים על המסים וכיוצא בהן ולומר רועה ישראל האזינה וכיוצא בו שזה איסור מפורסם ברבים דצעקה בשבת אסורה ובקושי התירוה על צרות דחוקות של צבור ועל היחיד אסרו לומר זננו בברכת מזון אלמלא שהוא תופס ברכות כמו שהוא בירוש' ובקושי התירו לבקר חולי' בשבת שלא יזעוק והאיך צועקים ברבים על דברים של הבל אין זה חלול שבת בפרהסיא ואסור לנהוג בו וראוי למחות בדבר:

שם ת"ר מתריעי' על האילנו' בפרס הפסח: פי' שהוא זמן פריחת האילנות בא"י ואם יחסרו להם הגשמים באותה שעה ילקו לגמרי ולפי' מתריעין עליהן מיד בתענית עד שירדו גשמים או עד שיעבור זמנן ופרושי מפרש דה' דתנן שאם ירדו לצמחי' ולא לאילן מתריעין עליהן מיד דהיינו בפרס הפסח כי קודם לכן עדין יש להם המתנה ולא הגיע זמן צרך שלהן והיאך יתריעו עליהן או אפשר והוא הנכון דברביעה ראשונה אם ירדו לצמחי' ולא לאילן מתריעין עליהן מיד שגזרה על האילנות כי מאז הגש' טוב להכי והיינו מתני' ומתני' קתני על מלתא אחריתי שאפי' ירדו ברביעה לצמחי' ולאילנות כשיגיע פרס הפסח הם צריכי' לרביעה אחרת ואם לא ירדו מתריעי' מיד כנ"ל:

שם ועל הבורות שיחין ומערות בפרס החג: פי' הרמב"ם ז"ל וגם רש"י ז"ל ומפרשי' אחרי' דהיינו הסכות וזה תמה גדול שהרי צריך שלה' בימות החמה והיאך לא התריעו עליהן כשהיו צריכי' להן ויתריעו עליהן עכשיו שבאי' הגשמי' ויתמלאו והלא אין ראיה לגזירה מן השמי' בגשמי' אלא כשלא ירדו בימות הגשמי' דאלו בימות החמה לאו סימן קללה הוא שנ' הלא קציר חטים היום ובירושלמי אמרו בפי' בפרס העצרת וא' עולה יפה ואשכחן במס' ר"ה דתניא ואכלנו ולדה שלמי' בחג ופירשה רב אשי דהיינו עצרת ואע"ג דהתם דחי לה רב זביד דאית ליה אוקמת' אחריתי הכא מודה לאוקמ' כרב אשי אלא היכי דאיכא לאוקמה בחג הסכות קאמר איהו דלא מוקמי לה בעצרת דכל היכא דתני פסח עצר' תני מן הסתם ועל הרוב ולפי שיטת המפרשים ז"ל יש לדחוק ולומר כי בודאי הצורך שלהם היה יותר גדול בימות החמ' אבל לפי שאינו זמן גשמי' לא התריעו עליו שאין מתריעי' על מעש' נסים וכשהגיע זמן הגשמי' התחילו להתריע כמו שכבר הגיע להם הצרה מקודם לכן אבל על צרה שלא הגיע עדין כגון הגשם הצרי' לתבואות הא ודאי אין מתענין על רביעה אפילה וכיוצא בזה אמרו בירושלמי לפי שטתי' לזה ולזה אבל לא לבורות שיחין ומערות בפרס העצרת מעתה אפי' יותר כן כלומר למה לא יתריעו ג"כ אף אחרי כן שצריכין לגשם יותר והשיב ר' מעשה נסים הם ואין מתריעין על מעש' נסים ע"כ:

ואם אין להם מים לשתות מיד מתריעין עליהן: פי' בכל זמן ואפי' מעצרת ואילך או מחג הסכות ואילך כל זמן שיחסר להם שאין להם לשתות מים כלל ופשוט הוא וכן פירש הרמב"ם ז"ל.

ואי זהו מיד שלהן ב' וה' וב': פי' שאין גוזרין תענית אלא בימים אלו אבל צועקים בפה ואפי' בשבת שאין צרת מזונו' גדולה מזו. גרס' ההלכו' וכלן אין מתריעין עליהן אלא בהפרכיא שלהן וכן היא בפר"ח ז"ל ופירוש' שעל הצרות כלן ואפילו אותן ששנינו בהן שמתריעין עליהן בכל מקום מפני שהיא מכה מהלכת ואף מכה מהלכת למכה שאינה מהלכת חשיבא וכן בדין דלמאן דגריס ואין מתריעין עליהם וקאי אמתני' דריש פרקין דעצירת גשמים הרי אין מתריעין עליהם אלא בסביבותיהם בלבד כדאי' במתני' לקמן ואין צריך לומר שאין מתריעין עלי' בהפרכיא אחרת ואפי' היא סביבותיה וכך היא שנויה בתוספתא כפירש על צרו' מכות מהלכו' והוסיפו עוד היה בסוריא אין מתריעין עליהן בא"י בא"י אין מתריעין עליהם בסוריא ואע"פ שהביאו לפנינו על אלו מתריעין בכל מקום מעשה שגזרו תעני' בערי ירושלם על שדפון שבעבר הירדן ועל חיה רעה שבאשקלון זה אינו קשה שאע"פ שאמרו ג' ארצות בא"י יהודא ועבר הירדן וגליל מ"מ כל א"י נדונת כהפרכיא אחד ואשקלון ג"כ מכבוש עולי מצרים היה בכלל א"י אלא שלא כבשי' עולי בבל כמו שאמרו בגיטין מאשקלון לצפון ואשקלון בצפון וכיון שהיתה כבוש ראשון מן הפרכיא היא חשובה אבל סוריא שהיתה כבוש יחיד אף בתחלתה היא חשובה עכשיו כהפרכיא אחרת לא"י. וכי תימא והא רב נחמן גזר תענית' בבבל על מותנא דא"י אמר ק"ו גבירה לוקה שפחה לכ"ש ומותנא מכה שאינה מהלכת היא שאין מתענין עליה אפילו באותה הפרכיא אלא בסביבותיה ואפילו הכי מתענין עליה מבבל לארץ ישראל מהאי קל וחומר ואם כן אף במכה שאינה מהלכת מהפרכיא להפרכיא נמי דבתרי הפרכיא אף מכה מהלכת חשיבא שאינה מהלכת מכל מקום היאך לא יתרועו עליה אף בסוריא וכל ח"ל כלו היא שבא"י מפני טעם ק"ו דגבירה לוקה שפחה לכ"ש. תרץ רבי' הגדול ז"ל שלא אמרו ק"ו זה אלא כשהמכה בא"י אבל כשהמכה במקצתה אין להתענות אלא בהפרכיא שלא כדינה דהא איכא גבירה שאינה לוקה ושפחה תנצל עם מקצת א"י הניצולין ונכון הו' עי"ל דשאני בבל שכפופי' לא"י וכלם כעם א' וכהפרכי' א' וכנדונין בדין א' ויש להם לרתת שאף הגזרה מעכשיו כאלו מתחלה בהן וראוי בהן להתענו' מיה' שלא בהתרעה אבל סוריא ושאר ח"ל אין עושין בהם ק"ו זה ואפילו במכה מהלכת אין מתעני' ולא מתריעין ונכון הוא:

דף כ עמוד א

מתני' וכן עיר שלא ירדו עליה גשמים כדכתיב והמטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר: הא ודאי לא נסבי' להאי קרא בכדי אלא ללמד שבמשנתי' דומה לכתוב שלא ירדו גשמים של עיר זאת אבל וירדו על סביבותיה וא"כ תמה על עצמך סביבותיה מתענות כלל אם על צרות חביריהם אין להם להתריע אלא בפה בלבד כדתנן על אלו מתריעין בשבת על עיר שהקיפוה עובדי כוכבים ומזלות וכו' וההיא התרעה בפה דשופרות בשבת ליכא ואף בחול נמי כדבעי' למימר קמן ואין לומר דההי' לרחוקי' שבהפרכי' והא דהכא לסביבותיה אלא מכה דהא ודאי כל שאין לו חלק בצרה אלא שמצטער על צרת אחיו בית ישראל אין הפרש בין רחוק לקרוב וההיא בהפרכיא אחרת היא שהרי הצרות התם צרות יחידות הן שאין שיתוף בהן לאחרים כלל ומכה שאינה מהלכת ואין להפריש בהן בין הפרכי' להפרכיא ואם נפשך לומר דמתני' דהכא על צרת עצמו הוא שהגשמים שלהם היו לקללה וכדאמר רב יהודא בש"ס אהאי קרא ושתיהן לקללה תקשי לך א"כ למה אין מתענין ומתריעין על רוב הטובה אף התרעה ולא תעני' כלל לא ליעבדו ויש מתרצין דמתני' ודאי בשירדו גשמי' לסביבותיה של ברכה ומתעני' על צרת אחיהם ואע"פ ששנינו על אלו מתריעין בשבת כו' ואין שם אלא צעקה שאני התם שבעלי הצרה עצמן אין מתעני' ולא מתריעין עצמן א"כ די לאחרים שיצעקו עליהם בלבד אבל במשנתי' שבעלי הצרה מתענין ומתריעין יש לסביבותיהם ליטול חלק בצערם להתענות או להתריע בשופרות למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ואין הדעת נוחה בתירוץ זה דמתני' דהתם שאין בעלי הצרה מתענין ומתריעין על עצמן אינו מחמת יאוש דעת ומיעוט חשש שא"כ אף לצעוק בפה אין לנו עליהם וחייבין הם להוסיף עליהם מכות כענין שאמר הכתוב ואם תלכו עמי בקרי וכו' אלא הטעם לפי שאין להם פנאי ושהות מפני דחק הצרה וכמו שמוכיח מפרטי הצרות שהזכיר התנא שהם כלם מן הזה וכיון שיש עלינו חובה להתענות על צרת אחינו כ"ש שהיה לנו להתענות ולהתריע יותר כשבעלי הצרה אין להם פנאי לבקש רחמים על עצמן כשבעלי הצרה מתענין ומתריעין על צרתם ואחרים מן הגאונים ז"ל פי' שאין לגזור לעולם תענית ולא התרעה על הצבור מפני צרת אחרים שאין להסתלק בצרה ההיא ולא פחד שהגיע אליהם ודי להם בצעקה בפה בלבד דמתני' דעל אלו מתריעין בשבת אבל חייבים לצעוק בפה ואפילו בשבת ובלבד כהנהו שאין להם פנאי להתענות ולהתריע על צרתם אבל כשיש להם פנאי די לאחרים שיצעקו עליהם בפה בחול בלבד אבל לא בשבת והיינו דפריט התם תנא הנהו וכשאמרו במשנתינו שסביבותיה מתענות או מתריעו' בשופרות אינו מפני צרת אחיהם בלבד אלא שיש להם לרתת על עצמן שלא תחול עליהם המכה ההיא ויש להם לזרז את עצמן כיון שהם סביבותיה באותה הפרכיא וקרוביה להיו' באותה גזירה ואף על פי שפירשנו למעלה דמתני' בשסביבותיה ירדו להם גשמי' כענין שכתו' לא שירדו להם גשמים כדי צרכם וכענין הנוהג שא"כ למה לא פי' התנא וכן ב' עיירות בא' ירדו גשמים ובא' לא ירדו גשמים אלא ודאי שירדו להם קצת גשמים והוא בודאי זמן גזרה לעיר שלא ירדו עליה גשמים כלל כדכתיב לעיל וגם אלו שירדו להם קצת יש להם לחוש שמא הם בכלל הגזרה וימנעו מהם עד שיעבור זמנה של רביעה ואפשר ג"כ שילקו בכללם שאינם צדיקים כ"כ לנהוג נפשם מן המכה וממדת הדין של מכה כללית של עיר א' או תחום א' פעמים שאף מי שלא יתחייב לגמרי מעצמו לוקה בכללם אם אינו צדיק גמו' ולפי זה הוצרך הב"ה לומ' על מכת בכורות ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך כדי להציל ישראל שלא ילקו בכללם מפני חמת המשחית ושמא החלה המכה באחיהם ותגמור בהם מ"מ כיון שעדין לא החלה בהם המכה דיין בתענית או בהתרעה בשופר ולא שיתריעו ויתענו כבעלי הצרה עצמה. וזה נראה נכון:

וא"ת והיאך אפשר לפרש שסביבותיה לא ירדו להם גשמים של קללה דהא תנא קרא דנסיב ללמד על דין סביבותי' הוא ורב יהודה פריש בש"ס אקר' ושתיהן לקללה וי"ל דרב יהודה אקר' קאי למדרשיה משו' דכתיב בסופיה חלקה א' תמטר וחלקה אשרי לא אמטיר עליה תיבש משמע דשתיהן לקללה ורב יהודה קר' בעלמא דריש איידי דאיירי ביה תנא ולאו דמתני' מיירי בהכי דא"כ הוה לתנא למנקט בהדיא. עוד י"ל דודאי שתיהן לקללה שסביבותיה נתקללו ברבוי גשמים וכשמתענין לא על רעה זו שהרי אין מתענין על רוב הטובה אלא כיון שרואים אחיהם מצער עוצר גשמים והם ג"כ עליהם גזרה מצד אחר יש להם לחוש שמא אף עליהם תחול הצרה האחרת אבל לפי שעדין אינם באותה צרה אין מתענין ומתריעי'. ומ"מ הרי כל א' סימן לחברתה שיש עליהם גזרת שמים. ומראשון יותר נכון.

והא דקתני אותה בני העיר מתענה ומתרעת בדין הוא דמיסתייה דליתני אותה העיר מתרעת לפום מאי דפרוך דתענית בכלל הכרעה אלא דאיידי דבעי למתני וכל סביבותי' מתענות ולא מתריעות נקט בריש' בהדיא מתענה ומתרעת ור' עקיבא אומר מתריעות ולא מתענות וזה ודאי הוצרך לפ' ולא מתענות שלא נאמר שיש תענית בכלל התרעה. מי' אין זו ראיה אלינו שיש לומר דאיידי דקתני ת"ק מתענות ולא מתריעות נקט ר' עקיבא מתריעות ולא מתענות ומשמע ודאי דלכ"ע תענית לחודיה חמור מהתרעה לחודיה ור' עקיבא להקל בא כי דיין להתריע בשופר ונראה כשמתריעות בשופרות בלא תענית אינו על סדר כ"ד ברכות שלא תקנום אלא בתענית אלא שאומר דברי תחנוני' וצעקה מעין הצרה ומתריעי' ובירוש' פי' דת"ק סבר שכן בי"ה מתעני' ולא מתריעים ור' עקיבא סבר שכן בר"ה מתריעי' ולא מתענין וזה סיוע לפי' שכתבנו למעלה שאף סביבותיה מפני חשש עצמן מתענות או מתריעות מפני פחד הש' וגזרתו וזה דומה למה שאנו מתעני' בי"ה. ומתריעות בר"ה מפני יראת הדין וזה שהביאו ראיה משם כי די למי שאינו בצרה אלא למי שמתיירא ממנה בתענית או בהתרעה ואין הלכה כרבי עקיבא כי יחידאה הוא:

דף כ עמוד ב

וכן עיר שיש עליה דבר או מפולת: כת' הרמב"ם ז"ל על המפולת כיצד הרי שרבתה העיר מפולת כותלים בריאים שאין עומדים בצד הנהר הרי זו צרה ומתענין ומתריעים עליה וכן על הרעש ועל הרוחות שהן מפילין את הבנין מתענין ומתריעין ע"כ ולא נתן הרב שיעור למפולת אלא שאמר הרי שרבתה מפולת ואפשר דשיעור' בג' בתים דומיא דדבר דהוי בג' מתים אלא דהכא דליכא הפרישא בין עיר גדולה לעיר קטנה ולא בקיום א' לג' ימים ועוד כתב הרב ז"ל שאם נפל חולי א' מבני העיר לאנשים הרבה כגון אסכרה וכיוצא בהן ומתי' מאותו חולי מתריעים ומתענין עליהם ונפקא ליה לרב ז"ל מיהא דתניא לעיל ואסכרה בזמן שיש בה מיתה מתריעים עליה ולא נתפ' בש"ס גם בדברי הרב ז"ל כמה מתים ימותו ובכמ' ימים אם הוא כעין דבר אם לאו ונרא' שבענין זה שהחולי נתפשט בעיר כבר מכיון שמתו מחמת חולי זה עצמו ג' אנשים בין ביום א' או יותר מתעני' ומתריעי' עליו ולא אמרו בדבר אותו שיעור אלא כשאין חולי שלהם שוה:

דף כא עמוד א

מתני' איזהו דבר עיר המוציאה ת"ק רגלי יצאו ממנה ג' מתים כו' וכן לפי חשבון זה כדמפרש במתני' ואין בכלל אנשי העיר הנשים והקטנים והזקני' ששבתו ממלאכה כדכתב הרמב"ם ז"ל והיינו דנקט תנא ת"ק רגלי.

דף כא עמוד ב

אמרי' בש"ס אמרו ליה לרב יהודה איכא מותנא בחזירי וגזר תעניתא ואע"ג דמכה משולחת במין א' אינה משולחת בשאר מיני' שאני חזירי דדמי מעיהו לאינשי ויש למדין מכאן שמתריעים על מותנא דעובדי כוכבים ומזלות.

דף כב עמוד א

ועל אלו מתריעין בכל מקום על השדפון ועל הירקון: פירש שאירע בתבואו' והא פריך דבכל מקום לאו דוקא אלא באותה הפרכיא בלבד והתרעה בתענית היא זו וטעמא דמי' שאף הם חשובים בעלי הצרות דכיון שהיא מכה מהלכת כל הפרכיא בעיר אחת שהתחיל דבר בקצה אחד ולפי' בהפרכיא אחרת כמכה שאינה מהלכו' חשיבא ואין להם לצעוק אפילו בפה כיון שבעלי הצרה כדאי לבקש רחמים על עצמם:

על הארבה ועל החסי' שהן מכה מהלכ' ומתפשטת בכל שהוא וכן על הגובאי תניא לעיל בכל שהוא ואפשר דלכלה הפרכיא או אפשר דכיון דלא חשיב לה תנא דגובאי אינה מהלכת ואין מתריעין עליה אלא במקומה וסביבותיה מתעני' ולא מתריעי' ועל החגב אף במקומו מתעני' בלבד ולא מתריעי' וסביבותיה צועקים בפה בחול ת"ר חיה רעה שאמרו בזמן שהיא כו' אין מתריעים עליה פי' לישנא רישא נקט וה"ה שאין מתעני' עליה וגם לא צועקים בפה דכל שאינה משולחת אינה גזרה מן השמים אלא שכך הוא טבעה וכן כתב הרמב"ם ז"ל ועיקר:

כיצד נראתה בעיר משולחת נראתה בשדה אינה משולחת נראתה ביום משולחת בלילה אינה משולחת: פי' אפי' בעיר אינה משולחת אלא אם נראתה ביום ומינה דבשדה אפי' נראתה ביום אינה משולחת שכך טבעה. ראתה שני בני אדם ורצתה אחריהם משולחת אפילו בשדה אבל אם לא רצתה עליה' אע"פ שלא ברחה אינה משולחת ומיירי בשדה הסמוכה לאגם ברחה מפניהם אינה משולחת הא לא ברחה משולחת דאע"פ שלא רדפו והיינו בשדה דעלמא שאינה סמוכה לאגם ואם היתה באגם אפי' רדפה אחריהם אינה משולחת כי זה הוא מקו' גדולה עד שטרפה שני בני אד' ואכלה א' מהם בלבד שאם אכלה שניהם אינה משולחת כי זה הוא מקום גדולה ומפני הרעב טרפה ואכלה ואין בזה ראיה לגזרה:

שם עלתה לגג ונטלה תינוק מעריסתא משולח': פי' אבל בלאו הכי אינה משולחת אע"פ שהוא בעיר ומיירי בבתים הבנויים במדברו' והם סכנו עצמם לבוא למקום המות הכי מתפרש' האי מתני' בש"ס.

דף כב עמוד ב

מפני מה נענש יאשיהו מפני שהי' לו לימלך בירמיהו ולא נמלך: פי' וגרם לו חטא זה ליפול בחרב שהיתה של שלו' וכן ראוי לכל עיר לחוש שמא יגרום החטא וילקו בה ולפי' מתריעי' עליה אף על פי שאין החרב באה עליהם כיון שעוברת בארצם.

מתני' מעשה שירדו זקנים מירושלם: פירשתיה למעלה על אלו מתריעין בשבת פי' צעקה בפה ולרבותא נקט שבת אבל ה"ה דחול נמי ליכא אבל התרעה בפה בעננו תדע דקתני בבריית' ועל כלן רשאי' היחידי' לסגף עצמן בתעני' דאלמ' צבור אין מתענין בדבר זה וגם אין חובה על היחיד אלא שאם רצה להתענות הרשות בידו וכבר פי' הטעם למעלה לפי שבצרה זו אין שיתוף ולא יראה לאדם אחר ודים לבעלי הצרה שיתענו על עצמם אלא לפי שאין להם פנאי כ"כ ולפי' תמצא כל הנזכרים בכאן ובברייתא הם מזה המין כי הצרה פרטית לאותו אדם או לאותו מקום בענין שאין לחוש בה לזולתם ובעלי הצרה אין להם פנאי ולפי' נשתנה הדין שאין שם אלא התרעה בעננו בין בחול בין בשבת וזה ודאי בכל מקום ואפילו באיים הרחוקים שבהפרכיא אחרת אם יודעים הדבר רבי יוסי אומר לעזרה אבל לא לצעקה ולית הלכתא כותי' שמעון התימני אומר אף על הדבר ולא הודו לו חכמים פריך בש"ס שלא הודו לו אפילו בחול ומייתי' לי' מדתניא שמעון התימני אומר מתריעי' אף על הדבר אפילו בשבת חנן בן פנחס תלמידו של רבי עקיבא משום רבי עקיבא אומר אין מתריעין על הדבר כל עיקר וקשיא להו לרבנן טובא והלא משנה שלימה שנינו עיר שיש בה דבר סביבותיה מתענות ולא מתריעות רבי עקיבא אומר מתריעות ולא מתענות והיכי א"ר עקיבא שאין מתריעין על הדבר כל עיקר ועוד מה ראיה לדרבי עקיבא לרבנן דאמרי לעיל מתענות ולא מתריעות וכ"ש דמתענות כ"ש דמתריעות בפה ותרצו בזה כמה פי' דלא סלקי והאמת בזה שלא דבר שמעון התימני אלא בדבר הדומ' לשאר השנויין במשנתי' לומר שמתריעי' עליו בפה מיהת אפי' בהפרכיא אחרת שאין המכה מהלכת שם מפני צרת בעלי הצרה שאין לך נרדף גדול מנרדף מפני מלאך המות וחכמים לא הודו לו להתריע עליו כל עיקר אפילו בחול במקום שאין להם חשש ממנו ודיין לבעלי הצרה שיתענו על עצמו שהרי עיר שיש עליה דבר מתענה ומתרע' וסביבותיה מתענות ולשאר מקומות אין לעם עסק בדבר זה והלכתא כרבנן:

ת"ר עיר שהקיפוה עובדי כוכבים ומזלות ומפני חיה רעה כך היא הגרס' בספרי' שלנו ומיירי שהי' בענין שאינה משולחת לפום חדא מאנפי דלעיל שאלו היתה משולחת אף בשופרות מתענין ומתריעי' עליה ואיכא דגרסי רוח רעה וזו גרס' הרמב"ם ז"ל ומכאן סמך לומר על החולה מצלאי' בשבת כשהו' מסוכן ליומי דומי' דנרדף מפני רוח רעה אבל לא בשאינו מסוכן ליומו ועל כלן רשאין לסגף עצמן בתענית כו' והלכתא כרבנן מי' בדבר שאינו צריך כלל מודים חכמים שאין היחיד רשאי לסגף עצמו בתענית ודוקא בשצריך למעשה ידיו הוא שמא יצטרך לבריות ואין הבריות מרחמים עליו אבל בשאינו צריך למעשי ידיו יכול לסגף עצמו בתענית כפי מה שצריך עצמו כמו שאמר בפסח שני ובמס' י"ט על מר בריה דרבנא שהיה מתענ' כל השנה ור"ל דצם תלת מאה צומין כדאיתי' בירוש' אין מתענין ולא מתריעין בא"י על רוב הגשמים שאינה סכנה להם שהיא ארץ הרים ובתים בנויים באבנים אבל בגולה ומקום שיש בו סכנה מתריעין ומתענין עליהם שלא יהו בתיהם קבריה'.

דף כה עמוד ב

תנו רבין עד מתי הגשמי' יורדי' כו׳: האי שיעור' בא"י ובשעת הרביעה וכן בכל מקום ובכל זמן כפי מה שיראו שיש להם כדי צרכן:

מתני' היו מתענין וירדו להם גשמי' מסקנ' דקודם חצות לא ישלימו לאחר חצות ישלימו וכן הדין בכל שאר הצרות ופשוט הוא שאף לאחר חצות שמשלימין אותו היום שוב אין אומר עננו ולא תחנוני' אחרי' שהי' ראוי לומר הלל אלא שאין אומר אותו בכרם רעבה ובפ"ק אמרנו דיחיד מתענה ומשלים כל תעניותיו אעפ"כ אין לנו לומר שכבר נענה אלא שמשלים נדרו והולך אעפ"כ מתודה והולך אם ירצה אפי' בסדר י"ה וכן ראוי לו:

מתני' מעשה שגזרו: הביאו מעשה זה לראיה למשנתי' שהפסיק' כשירדו גשמים קודם חצות ואגב גררא הביא שאמר להו שלא יקראו הלל גדול עד בין הערבים ומ"מ מכיון שבפרק הרואה דאיירו בברכת גשמים לא הזכירו הלל זה נראה שאין זה אלא בגשמים הבאי' ע"י תעני' אבל לא סוף כשבאו ביום התענית עצמו דהא אמאי כיון שנענו אחר יום תענית' בעוד שעסוקי' בתעניותיהם ובתחנוניהם ראוי הוא להם לשבח הבורא על ההסד שגמל' וכל יום שנענו בו כיום טוב אליהם וכי על כל פנים יש להם לומר שיענה אות' בו ביום אין זה עולה על הדעת ולא הובא המעשה אלא ללמוד על דין ההפסק' וגם יש שיש להם לאחר ההלל עד בין הערבי' ולאו למימר שאין אומר הלל אלא למעשה שהיה דאם כן אף אתה אמור שאם בו ביום אחר חצות לא יאמרו הלל וזה אינו במשמע שאין סימן טוב בזה יותר מזה כדאית' בש"ס וכן נהגו כל הארצות הללו אבל מדברי הראב"ד ז"ל נראה שהוא סובר שאין אומר הלל הגדול אלא על הגשמים שבאו ביום התעני' עצמו והוא שבאו קודם חצות שאכלו ושתו ועשאוהו כי"ט ובמעשה שהיה בלבד אבל הלשון הראשון יותר נכון ואין מבשלין מנהג בדבר זה שאין בכלל זה שום ברכה אלא ספור ושבח והודאה לבורא ית' ובכמה ימים בתוך השנה אנו רגילין לאמרו וכן קבלתי ממקצ' רבותי שיחיו ולמדנו שמאחרין ההלל עד לאחר ירידת הגשמים עד שעה הגונה שלא יהא בה שכרו' ואם א"א בו ביום בלילה או ליום אחר ולפי הלשון הראשון כן עושים עכ"פ כשירדו אחר חצות שהם בתענית כל היום ואם אין צבור יכולים להתאסף אף למחרתו אומר אותו אף ביום של אחריו של אותו שבוע. אבל ברכת הגשמים עצמה נראה אלא בעוד שהגשמים יורדים ר"ל ברכת מודים אנחנו לך שהיא למאן דחזא מחז' אבל הטוב והמטיב למאן דשמע משמ' מברך כששומע אפילו לזמן רחוק. וי"א שאף ברכת מודים אנחנו לך כיון שברכ' שבח היא אין זמנה עובר' על אותן היום ולא כל זמן שלחלוחי' הגשמים נראית בארץ וכ"ש של צבור ואין אומרים הלל הגדול אלא כשבאו להם גשמים שיש בהן תועלת וקצת שאלתם ואע"פ שאינו כדי כל צרכן לגמרי שראוי הוא לתת הודאה על קצת הטובה וי"א שאין אומר הלל הגדול אלא כשירדו גשמים שראויים להפסיק מתעניתם ולא כשצריכים להתענות עליהן. ולי נראה כלשון הראשון שצועקים לשעבר ונותני' הודא' לעתיד לבא ולא הוי תרתי דסתרן אהדדי.

דף כו עמוד א

ואמרי' בש"ס דהיכא דשכיחא שכרות כגון מחוזא אומר הלל קודם אכילה: וכבר כתבתי בפ"ק סדר הלל זה וברכות היחיד של גשמים בס"ד ית' אמן סלה