משנה תמיד ה ו

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת תמיד · פרק ה · משנה ו | >>

לחצו כאן למהדורת ויקיטקסט המבוארת

הגיעו בין האולם ולמזבח, נטל אחד את המגרפה יז וזורקה בין האולם ולמזבח.

אין אדם שומע קול חברו בירושלים מקול המגרפה.

ושלשה דברים היתה משמשת, כהן ששומע את קולה, יודע שאחיו הכהנים נכנסים להשתחוות, והוא רץ ובא.

ובן לוי שהוא שומע את קולה, יודע שאחיו הלוים נכנסים לדבר בשיר, והוא רץ ובא.

וראש המעמד היה מעמיד את הטמאים בשער המזרח.

נוסח הרמב"ם

הגיעו בין האולם ולמזבח נטל אחד את המגרפה וזרקה בין האולם ולמזבח אין אדם שומע קול חברו בירושלים מקול המגרפה ושלשה דברים הייתה משמשת כוהן שהוא שומע את קולה יודע שאחיו הכהנים נכנסים להשתחוות והוא רץ ובא ובן לוי שהוא שומע את קולה יודע שאחיו הלויים נכנסין לדבר בשיר והוא רץ ובא וראש המעמד היה מעמיד את הטמאים בשערי המזרח.

פירוש הרמב"ם


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

המגרפה - כלי גדול שהיו זורקים אותו כדי להשמיע קול, והקול היוצא ממנו משמש שלשה דברים כמדפרש ואזיל:

כהן השומע קולה - אם לא היה בעזרה:

רץ ובא - להשתחוות עם אחיו הכהנים:

וראש המעמד - כשהיה שומע קול המגריפה:

היה מעמיד את הטמאים - של אותו בית אב שלא היו ראויים לעבוד, בשערי המזרח. אית דאמרי כדי לביישן ולהודיע שמפני טומאת קרי הוא נמנע לעבוד, כדי שיזהר פעם אחרת. ואית דאמרי מפני החשד, שלא יחשדוהו שלמלאכתו הלך והניח מלעבוד, אבל ידעו שמפני טומאת אונס של שרץ או דבר אחר נמנע מלעבוד יח. והרמב"ם כתב, שמצורעים שכבר טהרו מצרעתם היה מעמידם בשער המזרח, כדי שיהיו מזומנים לזרוק עליהם דם האשם:

פירוש תוספות יום טוב

המגריפה. והיה לה קול גדול. ולא יתכן לומר שהיא המגרפה דמשנה ח' פ"ג שהיה כלי שיר חשוב ויזרקוהו שא"א שלא ישברו קניה. וגם מגרפה שגורפים בו הדשן א"א לומר שהרי אין לה קול. אבל היה זה בלי ספק כלי שלישי שמשמיע קול והיה גם צורתו כצורת מגריפה. והתוס' בפ"ב דערכין דף י' כתבו דשני מיני מגרפות היו. אחת לדשון ואחת של שיר ע"כ. לאו למעוטי שלא היה עוד שלישי והיא זו שבכאן. אלא דהתם לא בקשו רק לתרץ שאין המגריפה שהוא כלי זמר זו שגורפים בה הדשן. אלא שתים היו:

ובן לוי. בפ"ו מה"ת כתב הרמב"ם וכן לוי. [בכ"ף]:

וראש המעמד. ענין המעמד בפ"ד דתענית (דף כ"ו):

היה מעמיד את הטמאים. כתב הר"ב הטמאים של אותו בית אב כו'. אית דאמרי כו'. ואית דאמרי מפני החשד כו'. פלוגתא דאמוראי בגמ' פ"ז דפסחים דף פ"ב. ושם פירש"י טמאים של בית אב. וא"ת ולהרמב"ם שכתב הר"ב בשמו דטמאים היינו מצורעים. וכדי שיהיו מזומנים כו' מאי מפני החשד דהא לאו בכהנים מצורעים בלבד איירינן. כבר כתב בפ"ו מה"ת [ה"ה] וז"ל מפני החשד שידעו הכל שעדיין לא הביאו כפרתן. נראה שר"ל שלכך מעמידין אותן בשער המזרח. שידעו הכל שעדיין לא הביאו כפרתן. שמפני כן לא הוכשרו לכנוס ולא יחשדום שאינם נכנסים לפי שאין נכבד בעיניהם המקום המקודש. והכ"מ לא דק שם שהביא פירש"י בזה ואינו ענין לדברי הרמב"ם:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יז) (על המשנה) המגרפה. והיה לה קול גדול. ולא יתכן לומר שהיא המגרפה דמשנה ח' פרק ג' שהיה כלי שיר חשוב ויזרקהו, שא"א שלא ישברו קניה. וגם מגרפה שגורפין בה הדשן אי אפשר לומר, שהרי אין לה קול. אבל היה זה בלי ספק כלי שלישי שמשמיע קול והיה גם צורתו כצורת מגרפה:

(יח) (על הברטנורא) פלוגתא דאמוראי בפסחים דף פ"ב. ושם פירש"י טמאים של בית אב. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

הגיעו בין האולם ולמזבח:    אותם שזכו בקטרת ובמחתה נכנסין להשתחוות אחר הקטרת:

לדבר בשיר:    בשעת הניסוך הר"ר אשר ז"ל. אבל הראב"ד ז"ל פירש הגיעו בין האולם פירוש כל אותם שזכו בתמיד כי מכאן והלאה קודם הקטרת אברים היו מתעסקין כולם להשתחוות על כן היה מרמז להם הממונה במגריפה שיכנסו להשתחוות ע"כ ומתוך פירושו ז"ל נראה דלא גריס נטל אחד את המגריפה אלא נטל את המגריפה וכן כתב עוד בהדיא נטל את המגריפה פירוש הממונה ולמעלה כבר פירשתי מהו מגריפה ע"כ. וביד פרק ששי דהלכות תמידין ומוספין סימן ה': לדבר בשיר תימה דלא קתני לשורר וגם שם ביד לישנא דמתניתין נקע:

וראש המעמד:    בפסחים פ' כיצד צולץ דף פ"ב. ופירש בערוך בערך עמד ראש המעמד פירוש היו עומדין ישראל על הקרבנות בירושלים ויש להם ראש להעמידם לתפלה ע"כ:

היה מעמיד את הטמאים בשערי המזרח:    כגון בשערי ניקנור שלא נתקדשו ומפרשים בתוספי צרפת שלכן היה מעמידין בשערי המזרח שלא יזוזו משם שכל טמא בית אב שאינו יכול לעבוד יהא בכאן הראב"ד ז"ל. וז"ל הרא"ש ז"ל מעמיד את הטמאים בשער המזרח כל הטמאים שבאותו בית אב שעובד היום היו צריכין לבוא וראש בית אב מעמידן בשער המזרח שהכל נכנסין ויוצאין דרך שם ובפרק כיצד צולין מפרש טעמא חד אמר מפני החשד שלא יאמרו אותם שמכניס כהני בית אב פלוני ופלוני לא רצו ליבטל ממלאכתם ולבא לשרת וחד אמר כדי לביישן על שלא נזהרו מטומאה עכ"ל ז"ל. וגם רש"י ז"ל פירש שם בפרק כיצד צולין בשער המזרחי כניסת כל אדם להר הבית ע"כ ותוספת ז"ל כתבו שם מעמיד את הטמאים בשער המזרח אפילו בטומאת קריין מיירי ונראה לר"י דהאי שער המזרח היינו שער עזרת הנשים ואע"ג דאמרינן בפ"ק דיבמות ובכמה דוכתי דטבול יום אינו נכנס במחנה לויה לא בכל מחנה לויה קאמר אלא מעזרת נשים ולפנים דהכי מוכח במסכת כלים דקתני התם עזרת נשים מקודשת ממנה שאין טבול יום נכנס לשם ע"כ וכן כתב שם כבר הר"ר עובדיה ז"ל. בפירוש רעז"ל ורמב"ם כתב המצורעים וכו' אמר המלקט לשונו שם בפרק ששי דהלכות תמידין וראש המעמד כשהיה שומע את קולה היה מעמיד את הטמאים על שער המזרח מפני החשד שידעו הכל שעדיין לא הביאו את כפרתם ע"כ ומשמע מתוך דבריו ז"ל שר"ל דמיירי בכהנים מצורעים ומפני החשד שלא יחשדום שמכיני מלאכתם הם נחדלין מלעבוד עבודה דוק:

תפארת ישראל

יכין

הגיעו בין האולם ולמזבח:    אותן ב' הכהנים שעם הגחלים והקטורת:

וזורקה בין האולם ולמזבח:    אינה איתה שהיתה כלי שיר [כפ"ג סי' ס'], דאי אפשר לזרקה שלא ישתברו קניה. גם אי אפשר שהיתה המגריפה שגורפין בה הדשן [כפ"ב מ"א] דלא היתה משמעת קול כל כך כשיזרקוה. רק היתה כלי מיוחד שמשמיע קול גדול כשיזרקוהו, והי' תמונתה כמגריפת הדשן:

בהן ששומע את קולה:    והוא חוץ לעזרה:

יודע שאחיו הכהנים נכנסים להשתחוות:    דאע"ג דכל כהן הנכנס שלא לצורך עבודה, אם להיכל עובר בלאו, ואם לק"ק במיתה ביד"ש [כמנחות כ"ז]. אפ"ה אחר גמר כל עבודת התמיד. דהיינו אחר שהקטירו קטורת של שחר [דמתני' כאבא שאול דאמר מטיב ואח"כ מקטיר, ולרבנן מקטיר ואח"כ מטיב. ואח"כ] כל כהן אפי' אותו שלא עבד היום, מותר לכנס להיכל להשתחוות [כדמוכח בחגיגה [דכ"ו א'] שהכהנים ע"ה דלא חזו לעבודה, אפ"ה גם הן נכנסין להשתחוות]. ואע"ג שלא הוקרבו עדיין אברי התמיד, וא"כ לא גמרו עדיין כל עבודת התמיד עכ"פ הקרבת אברין לא מעכב כפרה. [כך נ"ל. ודלא כמשמע לכאורה מרמב"ם [פ"ב מביאת מקדש] דבנכנס להשתחוות, אפי' לא נגמרו עדיין עבודת השחר שרי לכנס. דליתא דא"כ ק"ל מיומא [דנ"ג א'], דמקשינן, והא עייל ביאה רקנית, ואצטריך לתרוצי ששגג בביאה והזיד בהקטרה. ולמה לא תי' כפשוטו כגון שנכנס להשתחוות והכניס קטורת חסירה אז. ומה"ט אי אפשר נמי לומר כרכ"מ שם דעכ"פ כל כהן אחר שעבד עבודה מותר לכנוס להשתחוות. ג"כ ליתא, דא"כ לשני התם דמיירי כה"ג. אע"כ דדוקא אחר שגמר כל עבודת התמיד אז מותר לכנוס להשתחוות. והתם כיון שהכניס קטורת חסירה, הרי לא הקטיר עדיין, ולא גמר עבודת השחר עדיין]:

והוא רץ ובא:    ר"ל טובל ונכנס להשתחוות כמוהם:

והוא רץ ובא:    אחר שיטבול. ואי"ל דהשתא נכנסין לשיר. ליתא, דהרי חסר עדיין כמה עבודות שקודם לשיר. רק ר"ל נכנסין ומכינין א"ע ואת הכלים לשיר. דאחר שהקטירו הקטורת יכנסו כל הכהנים להשתחוות. ואח"כ כל הכהנים שעבדו אותו היום, עומדין כולן על מעלות האולם, וממתינין עד אחר שיקטירו אברי התמיד על המזבח. ואח"כ אומרי' אלו שעל מעלות האולם ברכת כהנים. ואח"כ מקריבי' מנחת התמיד. ואח"כ מנחת החביתין. ואח"כ ינסכו היין על המזבח ובשעת הניסוך, אז הלויים שעומדין על הדוכן פותחין בשיר של יום, כבפרק דלקמן:

היה מעמיד את הטמאים בשער המזרח:    דכמו שכל הכהנים נחלתו לכ"ד משמרות [כשלהי סוכה], כמו כן כל ישראל נחלקו לכ"ד מעמדות. ומכל מעמד הי' הראש והשר שלהן וקצת מבני המעמד מתושבי ירושלים. והם עומדין בשליחות כל ישראל אצל הקרבת קרבנות צבור, דאינו מן הראוי שיקריבו קרבן האדם והוא אינו עומד על גביו [כתענית כ"ו א']. ושאר בני המעמד שדרים בערי ישראל היו מתענין ומרבין בתפלה בשבוע שלהן בעיריהן, שתקובל קרבנות ישראל. וקאמר הכא שכששמע ראש המעמד קול המגריפה, הלך לשער מזרח של העזרה, והשגיח שיתכנסו לשם כל הכהנים שנטמאו ובני מעמד שנטמאו שלא יכלו לכנוס לעזרה. ועשו כן, כדי שלא יחשדום שמחמת עצלות לא באו. ויש אומרים כדי לביישן על שלא נזהרו מלהתטמאות. ולרמב"ם כאן בפירושו, ר"ל אותן מצורעין שכבר טהרו מצרעתן, הי' מעמידן בשער המזרח כדי שיהי' מזומנין אחר גמר עבודת הצבור להקריב אשמם, ולזרוק עליהן דם האשמות [ובפ"ו מתמידין כתב כדברינו לעיל]:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים