עיקר תוי"ט על תמיד ה
משנה תמיד, פרק ה':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
(א) (על הברטנורא) עיקר הדת וראשיתו. הר"מ:
(ב) (על המשנה) את העם. עם העם. ועבודה, בשביל עבודה שעשו היו מברכין אחריה רצה כו' ברוך המקבל עבודת עמו ישראל ברצון. אי נמי שאותך לבדך ביראה נעבוד. וברכת כהנים לברך את העם. רש"י:
(ג) (על הברטנורא) והר"מ במקום ברכת כהנים כתב שים שלום. ועתוי"ט:
(ד) (על הברטנורא) והתוס' הקשו, מאי ברכה היא הואיל ולית בזה לא שם ולא מלכות, כלומר דבגמרא אמרינן דכל ברכה שאין בה שם ומלכות אינה ברכה
(ה) (על המשנה) הוא כו'. סבירא ליה מקום שכינה לאו אורח ארעא. גמרא. ולא דמי למשנה ו' פרק ד' דפסחים ע"ש, משום דהתם מושיט לחברו וחוזר ומקבל, אבל הכא שמוליך עד לכבש והולך לו, ודאי לאו אורח ארעא. תוס'. ועתוי"ט:
(ו) (על הברטנורא) ובלשון תורה נקראת מגבעת, והכל חדא:
(ז) (על המשנה) הכף. כדאשכחן בנשיאים כף אחת מלאה קטורת. גמרא:
(ח) (על המשנה) גדול. ואע"פ שבתרקב עצמו לא שייך לומר גדול דהא על שם מדתו נקרא תרקב, הכא קורהו גדול בערך הדמיון שאליו נדמה הכף, והכף מחזיק ג' קבין, והטני שנדמה ג"כ לתרקב אינו מחזיק אלא קבים וחצי:
(ט) (על המשנה) בתוכו. ובמקרא כף אחת. ואמר הראב"ע, כל שאין בו רוח חיים, זכרהו ונקבהו:
(י) (על הברטנורא) וקשיא לי מדתנן במשנה ב' פרק ז' וכף וכסויה. וי"ל שכשנתן הכף לחבירו כדתנן בפרק ו' משנה ג' שהיה נותן לו ג"כ כיסוי הבזך:
(יא) (על הברטנורא) הכי תני ר' יהודה ביומא דף כ"ה. וכלומר, שכך רגיל לומר לזה שעמו. אבל אם ירצה לומר לאחר או שירצה לעשות הכל לבדו כדאשכחן בכהן גדול ביום הכפורים, הרשות בידו. הכי פירשו בתוספ'. אלא שדעתם דרבנן פליגי עליה בהא דלא ס"ל דבדעת כהן תליא מילתא. ומיהו מודו דאין חוזרין ומפייסין אלא דהעומד לימינו זוכה מכח פייס. ועתוי"ט:
(יב) (על הברטנורא) כת"ק דמשנה ד' פרק ד' דיומא:
(יג) (על הברטנורא) כלומר, לאחר שירד ולא בעודו על המזבח אחר שחתה, כו' כדי שתהא מלאה ולא יתפזר בירידתו בשיפוע הכבש:
(יד) (על הברטנורא) ואף על פי שמן התורה אין איסור בכיבוי אלא כשמתכוין לעשות פחם, י"ל דהכא כיון דאפשר בלא כבוי לא התירו השבות:
(טו) (על הברטנורא) לא דק למכתב אליבא דהלכתא, דהלכה כר"ע שאומר במשנה דסוף עירובין שאף מן העזרה מוציאין במקום שחייבים על זדונו כרת כו':
(טז) (על הברטנורא) זה לא דק כלל, שזה אף דלא כר' שמעון כן ננס דפליג אדר"ע דהא תנן התם דמודה אף במבין האולם ולמזבח:
(יז) (על המשנה) המגרפה. והיה לה קול גדול. ולא יתכן לומר שהיא המגרפה דמשנה ח' פרק ג' שהיה כלי שיר חשוב ויזרקהו, שא"א שלא ישברו קניה. וגם מגרפה שגורפין בה הדשן אי אפשר לומר, שהרי אין לה קול. אבל היה זה בלי ספק כלי שלישי שמשמיע קול והיה גם צורתו כצורת מגרפה:
(יח) (על הברטנורא) פלוגתא דאמוראי בפסחים דף פ"ב. ושם פירש"י טמאים של בית אב. ועתוי"ט: