משנה תמורה ז ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת תמורה · פרק ז · משנה ה | >>
ואלו הן הנשרפים:
חמץ בפסח, ישרף.
ותרומה טמאה, והערלה, וכלאי הכרם, את שדרכו לישרף, ישרף.
ואת שדרכו ליקבר, יקבר.
ומדליקין בפת ובשמן של תרומה.
משנה מנוקדת
וְאֵלּוּ הֵן הַנִּשְׂרָפִים:
- חָמֵץ בְּפֶסַח,
- יִשָּׂרֵף.
- וּתְרוּמָה טְמֵאָה,
- וְהָעָרְלָה,
- וְכִלְאֵי הַכֶּרֶם,
- אֵת שֶׁדַּרְכּוֹ לִשָּׂרֵף, יִשָּׂרֵף;
- וְאֵת שֶׁדַּרְכּוֹ לִקָּבֵר, יִקָּבֵר.
- וּמַדְלִיקִין בְּפַת וּבְשֶׁמֶן שֶׁל תְּרוּמָה:
נוסח הרמב"ם
ואלו הן הנשרפין -
- חמץ בפסח - ישרף.
- ותרומה טמאה, והערלה, וכלאי הכרם -
- את שדרכו לישרף - ישרף,
- ואת שדרכו ליקבר - יקבר.
- ומדליקין בפת ובשמן של תרומה.
פירוש הרמב"ם
סתם זה לרבי יהודה שאומר אין ביעור חמץ אלא שריפה, וכבר בארנו בשני מפסחים שדברו נדחה.
ומה שאמר את שדרכו לישרף - שב על ערלה וכלאי הכרם, ומה שיש מהם אוכלין שאפשר לשורפן שורפין אותם, ומה שיש מהם שאי אפשר לשורפן קוברן.
ולפי שזכר תרומה טמאה בכלל מה ששורפין, ואלו שזכר שהן אסורים בהנאה רוצה לומר חמץ וערלה וכלאי הכרם כמו שבארנו בקדושין, מספק שלא יעלה על הדעת שהתרומה טמאה אסורה בהנאה, הרי חזר ובאר שמותר ליהנות בהם הכהנים, ואינו אסור אלא אכילתם בלבד כמו שבארנו פעמים.
ואמר ומדליקין בפת ובשמן של תרומה - רוצה לומר אם נטמאת השמן של תרומה הרי הכהן מדליק בו, וכן אם נטמא הפת הרי זו שורפו להסקת תנור דרך משל ומבשל בו תבשיל, אבל בתנאי והוא שצריך לתת אותו הפת בין העצים והשמן לשום אותו בכלי מטונף כדי שלא יאכל, פן יכשל האוכל והוא אינו יודע. וכבר בארנו עניין זה בסוף תרומות:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
חמץ בפסח - מתניתין ר' יהודה היא, דאמר [פסחים כ"ח ע"ב] נותר בבל תותירו וחמץ בבל תותירו, מה נותר בשריפה אף חמץ בשריפה. ואינה הלכה יג:
ותרומה טמאה - דכתיב (במדבר יח) ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומתי, בשתי תרומות הכתוב מדבר יד, אחת תרומה טהורה ואחת תרומה טמאה, וכתיב לך, שלך תהא להסיקה תחת תבשילך:
ערלה - מכלאי הכרם גמר, וכלאי הכרם דכתיב (דברים כב) פן תקדש, תוקד אש:
את שדרכו לישרף - אערלה וכלאי הכרם קאי, אוכלים של ערלה ושל כלאי הכרם שדרכן לישרף ישרפו, משקין שאין דרכן לישרף יקברו:
ומדליקין בפת ובשמן של תרומה - משום דכלל תרומה טמאה עם חמץ בפסח וערלה וכלאי הכרם דאיסורי הנאה נינהו, כי היכי דלא תטעי לומר שגם תרומה טמאה אסורה בהנאה, הדר תנא ומדליקין ליהנות בפת ובשמן של תרומה טמאה:
פירוש תוספות יום טוב
חמץ בפסח ישרף. פי' הר"ב מתני' רבי יהודה היא וכו' ואינה הלכה [*דקיי"ל בתרי מסכתות אין סדר. כ"כ הרא"ש בפרק ב' דפסחים. ששם נשנה הא דר' יהודה ושחכמים חולקים עליו. ומיהת קשיא לי דהרא'"ש אדהרא"ש שבפ"ק דקדושין בתרי סדרי פסק כסתם דיחידאה. ואף שהסתם נשנה בסדר המוקדם וצ"ל עיון. אבל מ"מ נ"ל לתת טוב טעם לפסוק כחכמים דבפסחים משום דהתם עיקרא דמלתא וכדכתבתי במסכת כריתות פ"ב מ"ג והשתא דאתינא להכי הך דקדושין נמי ניחא. דרבנן דבי רב אשי ס"ל דאזלינן בתר סתמא דערלה. משום דמחשבי בערלה עיקרא דמלתא טפי מבקדושין דהתם בערלה קא עסיק באסורי מאכלות שיש להם אח"כ היתר. והנה בא לידי ספר אבי העזרי ומצאתי שכתב בסוף פסחים דהלכתא כסתמא דערלה. ושכך פסק הרי"ף והרמב"ם דהאי סתמא אתיא כר"א וכן הוא בירושלמי. מתני' כר"א. מיהו בשאר סדרי [נמי אות ד] הלכתא כותיה ובסדר טהרות בארבע ואית דאית ליה מהאי סברא בפ"ק דנדה עכ"ל. והרבה נתלבטתי בדבריו אלו ומ"ש עוד שם אח"כ מדין חדש. בספרי ספר תורת האשם בסוף כלל ע"ד בפסק חדש].
ותרומה טמאה. פירש הר"ב דכתיב ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומתי בשתי תרומות הכתוב מדבר. דיש אם למקרא כמ"ש הר"ב במשנה ח' פ"ח דתרומות. ולמ"ד התם יש אם למסורת יש דרשות אחרות בגמ' פ"ב דשבת דף כ"ה.
והערלה. כתב הר"ב ערלה מכלאי הכרם גמר. וכ"כ רש"י. והתוס' כתבו בשם רש"י דאתקיש לכלאי הכרם. ובל יודיעו מה הוא ההיקש. לכן נ"ל דרש"י דקדק לכתוב לשון גמר. דלאו היקשא הוא. אלא ילפותא בעלמא וכההוא דריש פ"ב דערלה. לענין בטולן דבעינן מאתים. ופירש הר"ב דיליף ערלה מכלאי הכרם. דתרווייהו איסורי הנאה. והוא מירושלמי דהתם.
ומדליקין בפת ובשמן של תרומה. ר"ל אם נטמאה שמן וכן אם נטמא הפת הרמב"ם. ועמ"ש במשנה ג' פ"ג דפסחים:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(יג) (על הברטנורא) שחכמים חולקים עליו. ועתוי"ט:
(יד) (על הברטנורא) דיש אם למקרא ולמ"ד יש אם למסורת יש דרשות אחרות במס' שבת דכ"ה:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
חמץ בפסח ישרף: מתניתין ר' יהודה היא והכי תנן בפרק כל שעה ר' יהודה אומר אין ביעור חמץ אלא שריפה והכי ס"ל נמי לר' עקיבא כמו שכתבתי שם וגם לר"מ כמ"ש שם פ"ק סימן ד':
ותרומה טמאה והערלה וכו': ביד פט"ז דהלכות מאכלות אסורות סימן כ"ז ובפ"ק דהלכות כלאים סימן ז' ובפי"ב דהלכות תרומות סימן י"ב:
והערלה וכו': ירושלמי פ"ה דכלאים:
ומדליקין בפת וכו': בפרק כל שעה (פסחים דף ל"ג.) ובירושלמי פ"ה דתרומות בדף מ"ג ואיכא מ"ד התם המדליק בפת של תרומה ישרפו עצמותיו. ובגמרא כתיבת יד פריך וניחוש דילמא אתי לידי תקלה ומשני אמר רבא פת דזריק לה בין העצים שמן דשדי ליה בכלי מאוס והתם בפרק כל שעה אמר רב הונא לא שנו אלא פת אבל חיטי לא שמא יבא בהן לידי תקלה ור' יוחנן אמר אפילו חיטי ולא חיישינן דילמא אתי בהו לידי תקלה דמיירי דלאחר שנטמאו שלקן ואח"כ זרקן לבין העצים והן נמאסות ורב הונא חייש דילמא אכיל להו מקמי דלישלקינהו או בשעה ששולקן:
את שדרכו ליקבר וכו': עיין בפרק במה מדליקין (שבת דף ל"א) שכתבו שם תוספות ז"ל דלא קאי רק אערלה וכלאי הכרם ולא אתרומה דשריא בהנאה הלכך איכא מאן דס"ל ספ"ק דפסחים יין תרומה טמאה יעשה זילוף. וביד פי"ט דהלכות פסולי המוקדשין סימן י':
תפארת ישראל
יכין
ואלו הן הנשרפים: ויש בהן חומרא וקולא, חומרא שצריך להטריח לשרפן, וקולא שאפרן מותר. ובנקברין נמי יש חומרא וקולא, אבל להיפך מהנ"ל, וכדמסיק:
חמץ בפסח ישרף: נ"ל דלהכי לא עירב תנא למתני חמץ עם תרומה טמאה ואינך דבסיפא בחד בבא, משום שישרף החמץ היינו רק לר' יהודה דס"ל דכיון דנותר וחמץ שניהן בבל תותירו, להכי כמו דנותר בשריפה, כמו כן חמץ בשריפה, ואפרו מותר (פסחים כא, ב). מיהו דוקא כלא בשעת ביעורו, אבל בשעת ביעורו גם לר' יהודה השבתתו בכל דבר, וא"צ דוקא לשרפו (פסחים יב, ב). ולרש"י [שם], שלא בשעת ביעורו היינו שעה ששית, ושעת ביעורו היינו משעה ז' ואילך. ולר"ת הוה איפכא, דשלא בשעת ביעורו הייינו משעה ז' ואילך, ושעת ביעורו היינו בשעה ו'. מיהו אנן קיי"ל כרבנן, דחמץ מכלל נקברים הוא, ואפרו אסור. ולהכי מתחלת שש ולמעלה שמשביתו, פוררו וזורהו לרוח או מטילו לנהר, או שורפו או משליכו לבית הכסא וזהו קבורתו (שו"ע או"ח, תמה). ואף דנשרפין אפרן מותר, לא חיישינן שיהנה מאפר החמץ כשישרפנו, כדגזרינן לקמן בכל הנקברין. דחמץ שאני, דרגילין הכל לבערו קודם שש, והו"ל הביעור לאחר שש כמלתא דלא שכיחא דלא גזרו בה רבנן [כביצה די"ח א']. ותו דחמץ שהוא בבל יראה, בדיל מניה. [כפסחים די"א א']. אבל קודם זמן איסור יכול לתנו לעכומ"ז, ואם שרפו אז מותר האפר בהנאה. ואם השליכו אז במקום הפקר גמור לרחוב, ומצאו שם לאחר זמן איסורו, פטור מלבערו, [רט"ז ורמג"א ססי' תמ"ה]. [ואילה"ק אמאי קיי"ל כרבנן נגד ר"י. הרי כל מה שהשיבו רבנן לר' יהודה על ילפותא דיליה חמץ מנותר אינו רק מדהשיבו לו דא"כ נילף נמי אשם תלוי וחטאת עוף מנותר. והל"ל שישרפו והרי ר"י ס"ל שיקברו [כפסחים דכ"ט א']. וא"כ לדידן דקיי"ל דאשם תלוי וחטאת עוף באמת ישרפו, וכמ"ש הר"ב בסוף פרקן (וכרמב"ם פסוהמ"ק פי"ט (פי"ט מהל' פסוהמ"ק)), וא"כ שפיר נוכל למילף המה מצינו של ר' יהודה חמץ מנותר. נ"ל דמזה מוכח דהילפותא דר"י ג"ש היא (כרש"י פסחים כ"ח ב', ודלא כתוס' שם דכ"ט א' שכתבו דיליף במה מצינו). וא"כ כיון דאין אדם דן ג"ש אא"כ קבלו מרבו (כמכות די"ד ב'), להכי לא אצטרכו רבנן להשיב על דברי ר"י כלל, כיון דלא קבלו ג"ש זאת מרבם, ואדרבה אשכחו מיעוטא הנותר בשריפה ואין כל איסורין שבתורה בשריפה כש"ס דכ"ד א'). ורק קושיא הקשו לר' יהודה מדברי עצמו באשם וחטאת העוף]:
ותרומה טמאה: שמותר הכהן להנות ממנה כשישרפנה, וכדמסיק:
והערלה וכלאי הכרם: נ"ל דתנא ושייר בגד מנוגע, ופרים ושעירים הנשרפין, ופרה אדומה:
ואת שדרכו ליקבר יקבר: רק אבבא דנשרפין קאי, דכשאי אפשר לשורפן, כגון משקין, יקברו. [ונ"ל דמ"ש רש"י ור"ב דרק אערלה וכלאי כרם קאי, ה"ט משום דבחמץ בפסח א"א דמיירי, דהרי קיי"ל דהשבתתו בכל דבר. ובמשקין תרומה טמאה נמי א"א לאוקמא, דאי בשמן ידליקנו, ואי ביין מצי למעבד ביה זילוף (כב"ה פסחים ד"כ ע"ב). עי' תוס' שבת (דכ"ה א' ד"ה כך). מיהו לרמב"ם (פי"ב מתרומות) לא קיי"ל בהא כב"ה. דחיישינן לתקלה, רק יקבר]:
ומדליקין בפת ובשמן של תרומה: ר"ל אפילו לכתחילה מותר ליהנות מלהב שלהן. אבל שאר דברים שמצוותן בשריפה, כערלה וכלאי כרם, יש בהן ג' מדריגות.
- (א) בעודן להב אסורים אפילו בדיעבד בהנאה (פסחים כו, ב).
- (ב) ובנעשו גחלים בוערות, רק לכתחילה אסורות בהנאה [תוס' שם ד"ה בשלה].
- (ג) ובנעשו כבר אפר, מותרים אף לכתחילה [שם].
עוד נ"ל דדוקא נקטה מתני' פת ושמן, וגם דוקא נקט מדליקין. דגם בתרומה טמאה שמותרת בהנאה, זהו דוקא בפת ושמן, שאפשר שיהיו מותרין להדלקה ולא יבוא בהן לתקלה, כגון פת דזרק ליה בין העצים, ושמן יתננו בכלי מאום [כפסחים ל"ג ב']. אבל פירות של תרומה אסור להדליקן מעט מעט, שמא בין כך וכך יבוא בהן לידי תקלה [כתוס' שם דל"ד א' ד"ה בשליקתא]. וגם מדליקין דנקוט דוקא הוא, דדוקא בהדלקה שרי תרומה טמאה. אבל להאכילה לכלב או לשאר בהמה אסור [כשבת דכ"ה א'], ורק כשהוא תרומת חמץ רשאי לתנה לכלבו [כתוס' ביצה דכ"ז ב' ד"ה ועל]. מיהו לרש"י כל תרומה טמאה רשאי לתנה לכלב (ועיין רתוי"ט פ"ג דפסחים מ"ג).
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת