רמב"ם על תמורה ז
ראו גם נוסח המשנה תמורה ז רמבם
תמורה פרק ז
עריכהקדשי מזבח - רוצה לומר קדשי בהמה בלבד, לפי שידעת כבר שהעופות ומנחות אין בהם תמורה. אבל דין ההבדלות מהנותר והטמא, כבר ביארנו אותם במקומות ממסכת זבחים, ואם תעיין ברביעי מזבחים שם תמצא אותו.
ושם בארנו בסוף המסכת דין שוחט בחוץ, ודין ולד קדשי מזבח וחלביהן, בשני מבכורות, ואיני צריך לשנות ולהאריך.
ומה שאמר ואין נותנים מהם לאומנים בשכרן - רוצה לומר האומנים שבונים במקדש, לפי שהם נוטלין שכרן מקדשי בדק הבית לא מקדשי מזבח. אמר רחמנא "ועשו לי מקדש"(שמות כה, ח), ואמרו חכמים "ועשו לי, רוצה לומר משלי, מקדשי בדק הבית":
מה שאמר חל על הכל - לפי שהוא חל על [בעלי] מומין ובהמה טמאה, מה שאין כן בקדשי מזבח.
ומועלין בגדוליהן - לפי שהמקדיש בהמה לבדק הבית מועלין בחלבה, והמקדיש תרנגולת מועלין בביצתה, ואין כן קדשי המזבח, לפי שחלב מוקדשין וביצת תורים לא נהנין ולא מועלין כמו שיתבאר בשלישי ממעילה.
ואין בהם הנייה לכהנים - ואינו כן בקדשי מזבח, לפי שקדשי מזבח יש מהם נאכלים לכהנים בשרם, ויש מהם שנהנים בעורם, כמו שהקדמנו ביאורו:
אין משנים אותו מקדושה לקדושה - רוצה לומר אין עושין השלמים עולה ולא העולה שלמים וכן הדומה לזה. ואם הקדיש שום דבר לבדק ההיכל, אין משנין אותו לבדק המזבח.
ומה שאמר ומקדישין אותו הקדש עילוי - שב על קדשי מזבח. וכבר בארנו בשמיני מערכין שהקדש בדק הבית נקרא "הקדש עילוי".
ומחרימין אותם - רוצה לומר חרמי כהנים וכל שכן חרמי בדק הבית, וכתוב בברייתא "הקדש עילוי קדשי בדק הבית, מחרימים אותן חרמי כהנים", והם נפדין מאת הכהנים כמו שפודין מחרמי בדק הבית כמו שזכרנו בשמיני מערכין. ומקריבין אותם כמו שהיו בתחילה, ואז יהיו ראוין אותן הדמים שנפדו בהם לכהנים או לבדק הבית באיזה עניין שיהיה החרם. וכל זה הוא בקדשי מזבח, אבל בקדשי בדק הבית כבר אמרו עליהם "קדשי בדק הבית שהתפיסן, בין לקדשי מזבח בין לחרמי כהנים, לא עשה כלום". והטעם בזה נראה לעין, לפי שהוא דבר שאינו שלו.
ואל תעלה על דעתך שיש הפרש בין שאמרנו קדשי בדק הבית [ובין שאנו אומרים חרמי בדק הבית], לפי שהשמות משונין והעניין אחד. ואמרו "לא שנא דאפיק להו בשמה" וכו'.
ואמר רחמנא בפדיון ההקדשות "והעמיד"(ויקרא כז, יא) "והעריך"(ויקרא כז, יב), לפיכך אין פודין אלא כל שהוא עומד כמו שהיה עליו, לא מי שמת. וחכמים אומרים, הכל בכלל העמדה והערכה, ולפיכך כל שמת אינו נפדה לאחר מיתה. ורבי שמעון אומר, קדשי בדק הבית אינם בכלל העמדה והערכה, ולפיכך תפדה ואפילו לאחר מיתה.
ואין הלכה כרבי שמעון:
כל אלו אסורים בהנאה, וכבר בארנו הראיה על איסור כל אחד מהם בשני מקדושין, והקבלה בידינו לקבור אותם.
ושער נזיר הנזכר כאן הוא שער נזיר טמא, אבל שער נזיר טהור רוצה לומר כשיתגלח תגלחת טהרה, דינו שישרף כמו שבארנו בששי מנזירות.
ואין הלכה כרבי שמעון:
סתם זה לרבי יהודה שאומר אין ביעור חמץ אלא שריפה, וכבר בארנו בשני מפסחים שדברו נדחה.
ומה שאמר את שדרכו לישרף - שב על ערלה וכלאי הכרם, ומה שיש מהם אוכלין שאפשר לשורפן שורפין אותם, ומה שיש מהם שאי אפשר לשורפן קוברן.
ולפי שזכר תרומה טמאה בכלל מה ששורפין, ואלו שזכר שהן אסורים בהנאה רוצה לומר חמץ וערלה וכלאי הכרם כמו שבארנו בקדושין, מספק שלא יעלה על הדעת שהתרומה טמאה אסורה בהנאה, הרי חזר ובאר שמותר ליהנות בהם הכהנים, ואינו אסור אלא אכילתם בלבד כמו שבארנו פעמים.
ואמר ומדליקין בפת ובשמן של תרומה - רוצה לומר אם נטמאת השמן של תרומה הרי הכהן מדליק בו, וכן אם נטמא הפת הרי זו שורפו להסקת תנור דרך משל ומבשל בו תבשיל, אבל בתנאי והוא שצריך לתת אותו הפת בין העצים והשמן לשום אותו בכלי מטונף כדי שלא יאכל, פן יכשל האוכל והוא אינו יודע. וכבר בארנו עניין זה בסוף תרומות:
כבר בארנו בהוריות, שכל מה שחייבים בזדונו כרת ובשגגתו חטאת קבוע, חייבין על לא הודע שלו אשם תלוי. ואף על פי שהוא ספק ואינו ודאי שעשה העוון הזה, אינו מותר לאכול מבשרו לכהנים כשהודע לו שלא חטא אחר שחיטת האשם, כמו שיתבאר בסוף כריתות. וכן כתוב באשם תלוי "אשם הוא, אשם אשם לה'"(ויקרא ה, יט), וכתוב בספרי "אשם יכול לכהנים, תלמוד לומר לה'", רוצה לומר שאין לכהנים בו שום דבר לאכול אותו.
ואמה - הוא המעבר היוצא מן המזבח לנחל קדרון.
רבי יהודה אומר, מנתחה אבר אבר וזורקה לאמה ומתגלגלת לנחל קדרון.
וזו היא חטאת העוף הבאה על ספק - כגון שתהא ספק זבה כמו שבארנו בשני מערכין, כל הזבות הטועות מביאות קרבן ואין נאכל, לפי שאין מותר לאכול חטאת ואשם אלא אחר שיהא חיובו ודאי, רוצה לומר חיוב אותו הקרבן.
ומפני מה אמרו חכמים אינו רשאי לשנות, לפי שעיקר "כל (הנשרפין) [הנקברין] אפרן אסור", ונשרפים דהקדש אפרן מותר זולתי תרומת הדשן בלבד, והוא האפר שמסירין מעל המזבח, שהוא אסור ו(אף על פי כן )אין מותר לאבדו. ואמרו "ושמו בנחת, ושמו כולו, ושמו שלא יתפזר", רוצה לומר שלא יתן אותו בפני הרוח או בפני השטף או כל כיוצא בהם, רק מצניעין אותו במקומו המוכן לו.
ואין הלכה כרבי יהודה בכולם:
- סליק פירוש המשניות להרמב"ם מסכת תמורה בס"ד
משנה תמורה, פרק ז':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב