רמב"ם על תמורה ה

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה אעריכה

כיצד מערימים על הבכור מבכרת שהיתה כו': כבר נתבאר בתורה שאין מותר הקדש בכור למזבח כמו שבארנו בשמיני מערכין ואמרו חכמים ז"ל שמותר הקדש בכור בבטן וכן אמרו בספרא אשר יבוכר לה' בבהמה מי שיבוכר אי אתה מקדישו אבל אתה מקדישו בבטן: ומה שאמר אם נקבה זבחים וכו' אינו מדבר על המבוכרת שהנקבה לא תתקדש בבכורה אבל כוונתו בהמה שהקדישה לאחד מן הקרבנות לפי שהוא מערים על ולדה בין זכר בין נקבה כמו שמערים על הזכר במבכרת ותחבולת ההיתר תקרא הערמה ושאינו להיתר תקרא מרמה ודע שמותר להטיל מום בבכור קודם שתצא לאויר העולם אבל בזמן הזה שאין בהמ"ק ואין שם הקרבה סופו שיאכל במומו אפילו עמד כמה זמן כמו שבארנו:

משנה בעריכה

ילדה שני זכרים אחד מהם יקרב עולה והשני כו': מה שאמר על בהמת חולין כשאמר עליהן מה שבמעיה של זו אם זכר עולה וכו' ולפיכך דמיו חולין לפי שדבר תחלה על המבכרת אחר כן על בהמת קדשים אחר כן על בהמת חולין: ומה שאמר טומטום ואנדרוגינוס על בהמת קדשים חוזרת המחלוקת שרבן שמעון בן גמליאל אומר ולד קדשים משעה שיולד תקדש לפיכך אם היה טומטום ואנדרוגינוס שאין ראוי להקרבה אין קדושה חלה עליו וחכמים אומרים ולד קדשים בקדושתה דאמיה קאי ולפיכך יהיה ולדה קדוש ולענין זה הלכה כחכמים:

משנה געריכה

האומר וולדה של זו עולה והיא שלמים דבריו כו': פירוש נמלך שנתייעץ. ואמר רבי יוסי שהואיל ואמר הרי זו שלמים ולא היה כוונתו יותר מזה שאמר אח"כ חזר אמר ולדה עולה ואע"פ שהוא תוך כדי דבור אין סומכין אלא על דבור ראשון לפי שהעיקר בידינו תוך כדי דבור כדבור דמי זולתי במקדיש ומימר ומגדף ועובד עבודת כוכבים ומקדש ומגרש. ואלו הששה דברים הוציא אותן בגוף הגמרא אבל מקדיש ומימר הרי הוא כמו שנתבאר במקום הזה ובסוף נדרים הוציאו מגדף ועובד עבודת כוכבים ומגרש ומקדש וזה הענין הוא שהדברים האלה לא תועיל בהם חזרה ותוספת תנאי ואפילו תוך כדי דבור אבל מקדיש ומימר הרי הוא כמו שבאר בכאן וכן אם אמר לאשה הרי את מקודשת או הרי זה גיטך ונתן לה גיטה או קדושיה וחזר ואמר בתוך כדי דבור לגמר הענין לא יהיו הקדושין או הגט אלא ע"מ כן אין מועיל ואין שומעין לו וכן אם אמר בעבודת כוכבים אלי אתה נתחייב במיתה כמו שבארנו בשביעי מסנהדרין כשאמרו ז"ל והמקבלו עליו באלוה ואח"כ חזר תוך כדי דבור ואמר אינו אלוה אין זה מועיל לו וכן המגדף ומי שעלה בדעתו שהמתפיס לעבודת כוכבים חייב בדבור בלבד ושהוא ענין מה שאמר ועבודת כוכבים הרי זה טעות גדול לפי שעיקר בידינו אין הקדש לעבודת כוכבים כמו שיתבאר בפרק שאחרי זה והלכה כרבי יוסי:

משנה דעריכה

הרי זו תמורת עולה ותמורת שלמים הרי זה כו': אילו אמר תמורת עולה או תמורת שלמים הרי זו תמורת עולה לדברי רבי מאיר דבריו קיימים אבל לפי שכפל לשון תמורה אמר רבי מאיר תפוס לשון ראשון ור' יוסי אומר צריך לשנות לשון תמורה לפי שבשעה שאמר תמורת עולה ושלמים יהיה המובן ממאמר זה שמקצתה עולה ומקצתה שלמים ויהיה דין אותה בהמה כדין מי שאמר בהמה זו חציה עולה וחציה שלמים שהיא קדושה ואינה קריבה וכדי לצאת מידי ספק שיאמר הרי זו תמורת עולה ותמורת שלמים יהיה המובן מן המאמר הזה שחציה תמורת עולה וחציה תמורת שלמים ולפיכך דבריו קיימין ודינה כמו שאמרו שתמכר ויביא בחצי דמיה (תמורת) עולה וחצי דמיה (תמורת) שלמים וצריך אתה לדעת שכל זמן שאמר בהמה זו חציה חטאת וחציה קרבן שלא כדרך החטאות רוצה לומר עולה או שלמים או הפך ואמר חציה שלמים וחציה חטאת שאותה בהמה תמות ואמר רבי יוסי גם כן נמלך ואפילו היה בתוך כדי דבור והלכה כרבי יוסי:

משנה העריכה

הרי זו תחת זו תמורת זו חליפת זו הרי זו כו': אמר שאם היה אצלו הקדש בעל מום שוה דרך משל עשרה דנרים וייחד בהמה שוה חמשה ואמר זו מחוללת על זו נפדה אותו בעל מום ויצא לחולין אבל חייב לתת תשלום העשרה דינרים שהיה שוה ההקדש והטעם שמחמתו יצאת לחולין בפחות מדמיה לפי שהקדש שוה מנה שחללו על שוה פרוטה ה"ז מחולל אם עבר ועשה אבל נתחלל מן התורה וחייב להשלים הדמים מדרבנן וכתוב בגמרא יצא לחולין דבר תורה וצריך לעשות דמים מדרבנן:

משנה ועריכה

הרי זו תחת חטאת ותחת עולה לא אמר כו': מה שאמר תחת חטאת ותחת עולה רוצה לומר או תחת עולה והטעם בזה מה שאמר רחמנא לא יחליפנו ולא ימיר אותו עד שיהא הקדש ידוע ומיוחד ואז עושה תמורתו: