משנה שקלים ה
שקלים פרק ה', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< • משנה • סדר מועד • מסכת שקלים • פרק חמישי ("ואלו הם") • >>
פרקי מסכת שקלים: א ב ג ד ה ו ז ח
משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד • משנה ה • משנה ו •
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
אלו הן הממונין שהיו במקדש: יוחנן בן פנחס על החותמות, אחיה על הנסכים, מתתיה בן שמואל על הפייסות, פתחיה על הקינין.
פתחיה, זה מרדכי. למה נקרא שמו פתחיה? שהיה פותח בדברים ודורשן, ויודע שבעים לשון.
בן אחיה על חולי מעים, נחוניא חופר שיחין, גביני כרוז, בן גבר על נעילת שערים, בן בבי על הפקיע, בן ארזה על הצלצל, הוגרס בן לוי על השיר, בית גרמו על מעשה לחם הפנים, בית אבטינס על מעשה הקטורת, אלעזר על הפרוכות, ופנחס על המלבוש.
אין פוחתין משלשה גזברין ומשבעה אמרכלין, ואין עושין שררה על הציבור בממון פחות משנים, חוץ מבן אחיה שעל חולי מעים ואלעזר שעל הפרוכות, שאותן קבלו רוב הצבור עליהן.
ארבעה חותמות היו במקדש, וכתוב עליהן, עגל, זכר, גדי, חוטא.
בן עזאי אומר, חמשה היו, וארמית כתוב עליהן, עגל, זכר, גדי, חוטא דל, וחוטא עשיר.
עגל משמש עם נסכי בקר גדולים וקטנים, זכרים ונקבות.
גדי משמש עם נסכי צאן גדולים וקטנים, זכרים ונקבות, חוץ משל אילים.
זכר משמש עם נסכי אילים בלבד.
חוטא משמש עם נסכי שלש בהמות של מצורעין.
מי שהוא מבקש נסכים הולך לו אצל יוחנן שהוא ממונה על החותמות, נותן לו מעות ומקבל ממנו חותם.
בא לו אצל אחיה שהוא ממונה על הנסכים, ונותן לו חותם ומקבל ממנו נסכים.
ולערב באין זה אצל זה, ואחיה מוציא את החותמות ומקבל כנגדן מעות.
ואם הותירו הותירו להקדש.
ואם פיחתו, היה משלם יוחנן מביתו, שיד הקדש על העליונה.
מי שאבד ממנו חותמו, ממתינין לו עד הערב.
אם מוצאין לו כדי חותמו, נותנין לו.
ואם לאו לא היה לו.
ושם היום כתוב עליהן מפני הרמאין.
שתי לשכות היו במקדש, אחת לשכת חשאים, ואחת לשכת הכלים.
לשכת חשאים יראי חטא נותנים לתוכה בחשאי, ועניים בני טובים מתפרנסים מתוכה בחשאי.
לשכת הכלים, כל מי שהוא מתנדב כלי, זורקו לתוכה.
ואחת לשלשים יום, גזברין פותחין אותה.
וכל כלי שמוצאין בו צורך לבדק הבית, מניחין אותו.
והשאר נמכרין בדמיהן ונופלין ללשכת בדק הבית.
אֵלּוּ הֵן הַמְּמֻנִּין שֶׁהָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ:
- יוֹחָנָן בֶּן פִּנְחָס עַל הַחוֹתָמוֹת,
- אֲחִיָּה עַל הַנְּסָכִים,
- מַתַּתְּיָה בֶּן שְׁמוּאֵל עַל הַפְּיָסוֹת,
- פְּתַחְיָה עַל הַקִּנִּין.
- פְּתַחְיָה, זֶה מָרְדְּכָי.
- לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ פְּתַחְיָה?
- שֶׁהָיָה פּוֹתֵחַ בִּדְבָרִים וְדוֹרְשָׁן,
- וְיוֹדֵעַ שִׁבְעִים לָשׁוֹן.
- לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ פְּתַחְיָה?
- בֶּן אֲחִיָּה עַל חוֹלֵי מֵעַיִם.
- נְחוּנְיָא חוֹפֵר שִׁיחִין,
- גְּבִינִי כָּרוֹז,
- בֶּן גֶּבֶר עַל נְעִילַת שְׁעָרִים,
- בֶּן בֵּבָי עַל הַפָּקִיעַ,
- בֶּן אַרְזָה עַל הַצִּלְצַל,
- הֻגְרַס בֶּן לֵוִי עַל הַשִּׁיר,
- בֵּית גַּרְמוּ עַל מַעֲשֵׂה לֶחֶם הַפָּנִים,
- בֵּית אַבְטִינַס עַל מַעֲשֵׂה הַקְּטֹרֶת,
- אֶלְעָזָר עַל הַפָּרוֹכוֹת,
- וּפִינְחָס עַל הַמַּלְבּוּשׁ:
אֵין פּוֹחֲתִין מִשְּׁלֹשָׁה גִּזְבָּרִין וּמִשִּׁבְעָה אֲמַרְכָּלִין,
- וְאֵין עוֹשִׂין שְׂרָרָה עַל הַצִּבּוּר בְּמָמוֹן פָּחוֹת מִשְּׁנַיִם;
- חוּץ מִבֶּן אֲחִיָּה שֶׁעַל חוֹלֵי מֵעַיִם וְאֶלְעָזָר שֶׁעַל הַפָּרוֹכוֹת,
- שֶׁאוֹתָן קִבְּלוּ רֹב הַצִּבּוּר עֲלֵיהֶן:
אַרְבָּעָה חוֹתָמוֹת הָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ, וְכָתוּב עֲלֵיהֶן:
- עֵגֶל, זָכָר, גְּדִי, חוֹטֵא.
- בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר, חֲמִשָּׁה הָיוּ, וַאֲרָמִית כָּתוּב עֲלֵיהֶן:
- עֵגֶל, זָכָר, גְּדִי, חוֹטֵא דַּל, וְחוֹטֵא עָשִׁיר.
- עֵגֶל מְשַׁמֵּשׁ עִם נִסְכֵּי בָּקָר גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים, זְכָרִים וּנְקֵבוֹת.
- גְּדִי מְשַׁמֵּשׁ עִם נִסְכֵּי צֹאן גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים, זְכָרִים וּנְקֵבוֹת,
- חוּץ מִשֶּׁל אֵילִים.
- זָכָר מְשַׁמֵּשׁ עִם נִסְכֵּי אֵילִים בִּלְבָד.
- חוֹטֵא מְשַׁמֵּשׁ עִם נִסְכֵּי שָׁלֹשׁ בְּהֵמוֹת שֶׁל מְצוֹרָעִין:
מִי שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ נְסָכִים,
- הוֹלֵךְ לוֹ אֵצֶל יוֹחָנָן, שֶׁהוּא מְמֻנֶּה עַל הַחוֹתָמוֹת;
- נוֹתֵן לוֹ מָעוֹת, וּמְקַבֵּל מִמֶּנּוּ חוֹתָם.
- בָּא לוֹ אֵצֶל אֲחִיָּה, שֶׁהוּא מְמֻנֶּה עַל הַנְּסָכִים,
- וְנוֹתֵן לוֹ חוֹתָם, וּמְקַבֵּל מִמֶּנּוּ נְסָכִים.
- וְלָעֶרֶב בָּאִין זֶה אֵצֶל זֶה,
- וַאֲחִיָּה מוֹצִיא אֶת החוֹתָמוֹת, וּמְקַבֵּל כְּנֶגְדָּן מָעוֹת.
- וְאִם הוֹתִירוּ, הוֹתִירוּ לַהֶקְדֵּשׁ,
- וְאִם פָּחֲתוּ, הָיָה מְשַׁלֵּם יוֹחָנָן מִבֵּיתוֹ;
- שֶׁיַּד הֶקְדֵּשׁ עַל הָעֶלְיוֹנָה:
מִי שֶׁאָבַד מִמֶּנּוּ חוֹתָמוֹ,
- מַמְתִּינִין לוֹ עַד הָעֶרֶב;
- אִם מוֹצְאִין לוֹ כְּדֵי חוֹתָמוֹ, נוֹתְנִין לוֹ;
- וְאִם לָאו, לֹא הָיָה לוֹ.
- וְשֵׁם הַיּוֹם כָּתוּב עֲלֵיהֶן, מִפְּנֵי הָרַמָּאִין:
שְׁתֵּי לְשָׁכוֹת הָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ:
- אַחַת לִשְׁכַּת חֲשָׁאִים,
- וְאַחַת לִשְׁכַּת הַכֵּלִים.
- לִשְׁכַּת חֲשָׁאִים,
- יִרְאֵי חֵטְא נוֹתְנִים לְתוֹכָהּ בַּחֲשַׁאי,
- וַעֲנִיִּים בְּנֵי טוֹבִים מִתְפַּרְנְסִים מִתּוֹכָהּ בַּחֲשַׁאי.
- לִשְׁכַּת הַכֵּלִים,
- כָּל מִי שֶׁהוּא מִתְנַדֵּב כְּלִי, זוֹרְקוֹ לְתוֹכָהּ.
- וְאַחַת לִשְׁלֹשִׁים יוֹם, גִּזְבָּרִין פּוֹתְחִין אוֹתָהּ,
- וְכָל כְּלִי שֶׁמּוֹצְאִין בּוֹ צֹרֶךְ לְבֶדֶק הַבַּיִת, מַנִּיחִין אוֹתוֹ;
- וְהַשְּׁאָר נִמְכָּרִין בִּדְמֵיהֶן, וְנוֹפְלִין לְלִשְׁכַּת בֶּדֶק הַבַּיִת:
נוסח הרמב"ם
(א) ואלו הם הממונים - שהיו במקדש:
- יוחנן בן פינחס - על החותמות.
- אחיה - על הסלתות.
- מתיה בן שמואל - על הפייסות.
- פתחיה - על הקינים;
- ולמה נקרא שמו פתחיה?
- שהוא פותח דברים, ודורשן,
- ויודע שבעים לשון.
- ולמה נקרא שמו פתחיה?
- בן אחיה - על חולי מעיים.
- נחוניה - חופר שיחים.
- גביני - כרוז.
- בן גבר - על נעילת שערים.
- בן בבי - על הפקיע.
- בן ארזה - על הצלצל.
- הוגדס בן לוי - על השיר.
- בית גרמו - על מעשה לחם הפנים.
- בית אבטינס - על מעשה הקטורת.
- אלעזר - על הפרוכות.
- ופינחס - המלביש.
(ב) אין פוחתין -
- משלשה גזברין,
- משבעה אמרכלין.
- ואין עושין שררה על הציבור, בממון - פחות משנים.
- חוץ מבן אחיה - שעל חולי מעיים,
- ואלעזר - שעל הפרוכות,
- שאותם - קיבלו הציבור עליהן.
- ואלעזר - שעל הפרוכות,
- חוץ מבן אחיה - שעל חולי מעיים,
(ג) ארבעה חותמות - היו במקדש,
- וכתוב עליהן - עגל, זכר, גדי, וחוטא.
- בן עזאי אומר:
- חמישה היו,
- וארמית כתוב עליהן -
- עגל, דכר, גדי, חוטא דל, וחוטא עשיר.
- עגל - משמש לנסכי בקר,
- גדולים וקטנים, זכרים ונקבות.
- גדי - משמש לנסכי צאן,
- גדולים וקטנים, זכרים ונקבות, חוץ משל אילים.
- איל - משמש לנסכי אילים בלבד.
- חוטא - משמש לנסכי שלש בהמות של מצורע.
- וארמית כתוב עליהן -
- חמישה היו,
(ד) מי שהוא מבקש נסכים,
- הולך לו - אצל יוחנן,
- שהוא ממונה על החותמות,
- נותן לו מעות - ומקבל ממנו חותם.
- בא לו - אצל אחיה,
- שהוא ממונה על הנסכים,
- נותן לו חותם - ומקבל ממנו נסכים.
- ולערב - באים זה אצל זה,
- ואחיה - מוציא את החותמות,
- ומקבל כנגדן - מעות.
- אם הותירו - הותירו להקדש.
- ואם פחתו - משלם יוחנן מביתו,
- שיד הקדש - לעליונה.
- ומקבל כנגדן - מעות.
- ואחיה - מוציא את החותמות,
(ה) מי שאבד חותמו -
- ממתינין לו - עד הערב.
- אם מצאו לו, כדי חותמו - נותנין לו.
- ואם לאו - לא היו נותנין לו.
- ושם כל היום - כתוב עליהן,
- מפני הרמאין.
(ו) שתי לשכות - היו במקדש,
- אחת - לשכת חשיים,
- ואחת - לשכת הכלים.
- לשכת חשיים -
- יראי חטא - נותנין לתוכה בחשאי,
- ועניים בני טובים - מתפרנסין מתוכה בחשאי.
- לשכת הכלים -
- כל מי שהוא מתנדב כלי - זורקו לתוכה,
- ואחת לשלשים יום - הגזברים פותחים אותה,
- וכל כלי, שנמצא בו צורך לבדק הבית - מניחין אותו.
- והשאר - נמכרין,
- ודמיהן נופלין - ללשכת בדק הבית.
- לשכת חשיים -
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה שקלים, פרק ה':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב