משנה שקלים ד
שקלים פרק ד', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< • משנה • סדר מועד • מסכת שקלים • פרק רביעי ("התרומה מה") • >>
פרקי מסכת שקלים: א ב ג ד ה ו ז ח
משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד • משנה ה • משנה ו • משנה ז • משנה ח • משנה ט •
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
התרומה מה היו עושין בה? לוקחין בה תמידין ומוספין ונסכיהם, העומר ושתי הלחם ולחם הפנים, וכל קרבנות הציבור.
שומרי ספיחים בשביעית, נוטלין שכרן מתרומת הלשכה.
רבי יוסי אומר, (אף הרוצה) מתנדב שומר חינם.
אמרו לו, אף אתה אומר, שאינן באין אלא משל ציבור.
פרה ושעיר המשתלח ולשון של זהורית, באין מתרומת הלשכה.
כבש פרה, וכבש שעיר המשתלח ולשון שבין קרניו, ואמת המים, וחומת העיר ומגדלותיה, וכל צרכי העיר, באין משיירי הלשכה.
אבא שאול אומר, כבש פרה כהנים גדולים עושין אותו משל עצמן.
מותר שיירי הלשכה מה היו עושין בהן? לוקחין בהן יינות, שמנים וסלתות, והשכר להקדש, דברי רבי ישמעאל.
רבי עקיבא אומר, אין משתכרין משל הקדש ולא משל עניים.
מותר תרומה מה היו עושין בה? ריקועי זהב ציפוי לבית קדשי הקדשים.
רבי ישמעאל אומר, מותר הפירות לקיץ המזבח, ומותר התרומה לכלי שרת.
רבי עקיבא אומר, מותר התרומה לקיץ המזבח, ומותר נסכים לכלי שרת.
רבי חנניא סגן הכהנים אומר, מותר נסכים לקיץ המזבח, ומותר התרומה לכלי שרת.
זה וזה לא היו מודים בפירות.
מותר הקטורת מה היו עושין בה? מפרישין (ממנה) שכר האומנין, ומחללין אותה על שכר האומנין, ונותנין אותה לאומנין בשכרן, וחוזרין ולוקחין אותה מתרומה חדשה.
אם בא החדש בזמנו, לוקחין אותה מתרומה חדשה.
ואם לאו, מן הישנה.
המקדיש נכסיו והיו בהן דברים ראויין לקרבנות הציבור, ינתנו לאומנין בשכרן, דברי רבי עקיבא.
אמר לו בן עזאי, אינה היא המידה, אלא מפרישין מהן שכר האומנין, ומחללין אותן על מעות האומנין, ונותנין אותן לאומנין בשכרן, וחוזרין ולוקחין אותן מתרומה חדשה.
המקדיש נכסיו והיתה בהן בהמה ראויה לגבי המזבח, זכרים ונקבות, רבי אליעזר אומר, זכרים ימכרו לצרכי עולות, ונקבות ימכרו לצרכי זבחי שלמים, ודמיהן יפלו עם שאר נכסים לבדק הבית.
רבי יהושע אומר, זכרים עצמן יקרבו עולות, ונקבות ימכרו לצרכי זבחי שלמים, ויביא בדמיהן עולות, ושאר נכסים יפלו לבדק הבית.
רבי עקיבא אומר, רואה אני את דברי רבי אליעזר מדברי רבי יהושע, שרבי אליעזר השוה את מידתו, ורבי יהושע חלק.
אמר רבי פפייס, שמעתי כדברי שניהן, שהמקדיש בפירוש, כדברי רבי אליעזר.
והמקדיש סתם, כדברי רבי יהושע.
המקדיש נכסים והיו בהן דברים ראויין על גבי המזבח, יינות, שמנים ועופות, רבי אלעזר אומר, ימכרו לצרכי אותו המין ויביא בדמיהן עולות, ושאר נכסים יפלו לבדק הבית.
אחת לשלשים יום, משערין את הלשכה.
כל המקבל עליו לספק סלתות מארבעה, עמדו משלש, יספק מארבעה.
משלש ועמדו מארבעה, יספק מארבעה, שיד הקדש על העליונה.
ואם התליעה סולת, התליעה לו.
ואם החמיץ יין, החמיץ לו.
ואינו מקבל את מעותיו, עד שיהא המזבח מרצה.
הַתְּרוּמָה, מֶה הָיוּ עוֹשִׂין בָּהּ?
- לוֹקְחִין בָּהּ תְּמִידִין וּמוּסָפִין וְנִסְכֵּיהֶם,
- הָעֹמֶר וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם וְלֶחֶם הַפָּנִים,
- וְכָל קָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר.
שׁוֹמְרֵי סְפִיחִים בַּשְּׁבִיעִית,
- נוֹטְלִין שְׂכָרָן מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה.
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
- (אַף הָרוֹצֶה) [ס"א אינו] מִתְנַדֵּב שׁוֹמֵר חִנָּם.
- אָמְרוּ לוֹ:
- אַף אַתָּה אוֹמֵר, שֶׁאֵינָן בָּאִין אֶלָּא מִשֶּׁל צִבּוּר:
פָּרָה וְשָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ וְלָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית,
- בָּאִין מִתְּרוּמַת הַלִשְׁכָּה.
- כֶּבֶשׁ פָּרָה, וְכֶבֶשׁ שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ, וְלָשׁוֹן שֶׁבֵּין קַרְנָיו,
- וְאַמַּת הַמַּיִם, וְחוֹמַת הָעִיר וּמִגְדְּלוֹתֶיהָ,
- וְכָל צָרְכֵי הָעִיר,
- בָּאִין מִשְּׁיָרֵי הַלִּשְׁכָּה.
- אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר:
- כֶּבֶשׁ פָּרָה,
- כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים עוֹשִׂין אוֹתוֹ מִשֶּׁל עַצְמָן:
מוֹתַר שְׁיָרֵי הַלִּשְׁכָּה, מֶה הָיוּ עוֹשִׂין בָּהֶן?
- לוֹקְחִין בָּהֶן יֵינוֹת, שְׁמָנִים וּסְלָתוֹת, וְהַשָּׂכָר לְהֶקְדֵּשׁ,
- דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל.
- רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:
- אֵין מִשְׂתַּכְּרִין מִשֶּׁל הֶקְדֵּשׁ, וְלֹא מִשֶּׁל עֲנִיִּים:
מוֹתַר תְּרוּמָה, מֶה הָיוּ עוֹשִׂין בָּהּ?
- רִקּוּעֵי זָהָב, צִפּוּי לְבֵית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים.
- רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר:
- מוֹתַר הַפֵּרוֹת לְקַיִץ הַמִּזְבֵּחַ,
- וּמוֹתַר הַתְּרוּמָה לִכְלֵי שָׁרֵת.
- רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:
- מוֹתַר הַתְּרוּמָה לְקַיִץ הַמִּזְבֵּחַ, וּמוֹתַר נְסָכִים לִכְלֵי שָׁרֵת.
- רַבִּי חֲנַנְיָא סְגַן הַכֹּהֲנִים אוֹמֵר:
- מוֹתַר נְסָכִים לְקַיִץ הַמִּזְבֵּחַ, וּמוֹתַר הַתְּרוּמָה לִכְלֵי שָׁרֵת.
- זֶה וָזֶה לֹא הָיוּ מוֹדִים בַּפֵּרוֹת:
מוֹתַר הַקְּטֹרֶת, מֶה הָיוּ עוֹשִׂין בָּהּ?
- מַפְרִישִׁין מִמֶּנָּה שְׂכַר הָאֻמָּנִין,
- וּמְחַלְּלִין אוֹתָהּ עַל שְׂכַר הָאֻמָּנִין,
- וְנוֹתְנִין אוֹתָהּ לָאֻמָּנִין בִּשְׂכָרָן,
- וְחוֹזְרִין וְלוֹקְחִין אוֹתָהּ מִתְּרוּמָה חֲדָשָׁה.
- אִם בָּא הֶחָדָשׁ בִּזְמַנּוֹ, לוֹקְחִין אוֹתָהּ מִתְּרוּמָה חֲדָשָׁה;
- וְאִם לָאו, מִן הַיְּשָׁנָה:
הַמַּקְדִּישׁ נְכָסָיו, וְהָיוּ בָּהֶן דְּבָרִים רְאוּיִין לְקָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר,
- יִנָּתְנוּ לָאֻמָּנִין בִּשְׂכָרָן,
- דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.
- אָמַר לוֹ בֶּן עַזַּאי:
- אֵינָהּ הִיא הַמִּדָּה;
- אֶלָּא מַפְרִישִׁין מֵהֶן שְׂכַר הָאֻמָּנִין,
- וּמְחַלְּלִין אוֹתָן עַל מְעוֹת הָאֻמָּנִין,
- וְנוֹתְנִין אוֹתָן לָאֻמָּנִין בִּשְׂכָרָן;
- וְחוֹזְרִין וְלוֹקְחִין אוֹתָן מִתְּרוּמָה חֲדָשָׁה:
הַמַּקְדִּישׁ נְכָסָיו,
- וְהָיְתָה בָּהֶן בְּהֵמָה רְאוּיָה לְגַבֵּי הַמִּזְבֵּחַ,
- זְכָרִים וּנְקֵבוֹת,
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
- זְכָרִים יִמָּכְרוּ לְצָרְכֵי [נ"א: לִצְרִיכֵי] עוֹלוֹת,
- וּנְקֵבוֹת יִמָּכְרוּ לְצָרְכֵי [נ"א: לִצְרִיכֵי] זִבְחֵי שְׁלָמִים,
- וּדְמֵיהֶן יִפְּלוּ עִם שְׁאָר נְכָסִים לְבֶדֶק הַבַּיִת.
- רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר:
- זְכָרִים עַצְמָן יִקָּרְבוּ עוֹלוֹת;
- וּנְקֵבוֹת יִמָּכְרוּ לְצָרְכֵי [נ"א: לִצְרִיכֵי] זִבְחֵי שְׁלָמִים,
- וְיָבִיא בִּדְמֵיהֶן עוֹלוֹת;
- וּשְׁאָר נְכָסִים יִפְּלוּ לְבֶדֶק הַבַּיִת.
- רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:
- רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מִדִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ;
- שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר הִשְׁוָה אֶת מִדָּתוֹ,
- וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ חִלֵּק.
- אָמַר רַבִּי פַּפִּיַּס:
- שָׁמַעְתִּי כְּדִבְרֵי שְׁנֵיהֶן;
- שֶׁהַמַּקְדִּישׁ בְּפֵרוּשׁ, כְּדִבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר;
- וְהַמּקְדִּישׁ סְתָם, כְּדִבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ:
- שָׁמַעְתִּי כְּדִבְרֵי שְׁנֵיהֶן;
הַמַּקְדִּישׁ נְכָסִים [{{ק{ס"א:}} נְכָסָיו],
- וְהָיוּ בָּהֶן דְּבָרִים רְאוּיִין עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ,
- יֵינוֹת, שְׁמָנִים יש מוסיפין: וּסְלָתוֹת] וְעוֹפוֹת,
- רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר:
- יִמָּכְרוּ לְצָרְכֵי [נ"א: לִצְרִיכֵי] אוֹתוֹ הַמִּין,
- וְיָבִיא בִּדְמֵיהֶן עוֹלוֹת;
- וּשְׁאָר נְכָסִים יִפְּלוּ לְבֶדֶק הַבַּיִת:
- יִמָּכְרוּ לְצָרְכֵי [נ"א: לִצְרִיכֵי] אוֹתוֹ הַמִּין,
אַחַת לִשְׁלֹשִׁים יוֹם, מְשַׁעֲרִין אֶת הַלִּשְׁכָּה.
- כָּל הַמְּקַבֵּל עָלָיו לְסַפֵּק סְלָתוֹת מֵאַרְבַּע,
- עָמְדוּ מִשָּׁלֹשׁ, יְסַפֵּק מֵאַרְבַּע.
- מִשָּׁלֹשׁ וְעָמְדוּ מֵאַרְבַּע, יְסַפֵּק מֵאַרְבַּע,
- שֶׁיַּד הֶקְדֵּשׁ עַל הָעֶלְיוֹנָה.
- וְאִם הִתְלִיעָה סֹלֶת, הִתְלִיעָה לוֹ; וְאִם הֶחֱמִיץ יַיִן, הֶחֱמִיץ לוֹ.
- וְאֵינוֹ מְקַבֵּל אֶת מָעוֹתָיו, עַד שֶׁיְּהֵא הַמִּזְבֵּחַ מְרַצֶּה:
נוסח הרמב"ם
(א) התרומה - מה היו עושין בה?
- לוקחין בה -
- תמידין, ומוספין, ונסכיהם,
- והעומר, ושתי הלחם,
- ולחם הפנים,
- וכל קרבנות הציבור.
- לוקחין בה -
- שומרי ספחים - בשביעית,
- נוטלין שכרן - מתרומת הלשכה.
- רבי יוסי אומר:
- אף הרוצה להתנדב, שומר חינם.
- אמרו לו: אף אתה אומר,
- שאינן באין - אלא משל ציבור.
(ב) פרה,
- ושעיר המשתלח,
- ולשון של זהורית,
- באין מתרומת הלשכה.
- כבש פרה,
- וכבש שעיר המשתלח,
- ולשון שבין קרניו,
- ואמת המים,
- וחומת העיר ומגדלותיה,
- וכל צורכי העיר,
- באים משירי הלשכה.
- אבא שאול אומר:
- כבש פרה -
- כהנים גדולים - עושין אותו, משל עצמן.
- כבש פרה -
(ג) מותר שירי הלשכה - מה היו עושין בהן?
- לוקחין בהן -
- יינות, שמנים, וסלתות,
- והשכר - להקדש,
- לוקחין בהן -
- דברי רבי ישמעאל.
- רבי עקיבה אומר:
- אין משתכרין - משל הקדש,
- אף לא - משל עניים.
- אין משתכרין - משל הקדש,
(ד) מותר התרומה - מה היו עושין בה?
- ריקועי זהב - ציפוי לבית קודשי קדשים.
- רבי ישמעאל אומר:
- מותר פירות - לקיץ המזבח.
- מותר תרומה - לכלי שרת.
- רבי עקיבה אומר:
- מותר תרומה - לקיץ המזבח.
- מותר נסכים - לכלי שרת.
- רבי חנינה סגן הכהנים אומר:
- מותר נסכים - לקיץ המזבח.
- מותר תרומה - לכלי שרת.
- זה וזה -
- לא היו מודים - בפירות.
(ה) מותר הקטורת - מה היו עושין בה?
- מפרישין ממנה - שכר האומנין,
- ומחללין אותה - על מעות האומנין,
- ונותנין אותה - לאומנין בשכרן,
- וחוזרין, ולוקחין אותה - מתרומה חדשה.
- ואם בא החדש - בזמנו,
- לוקחין אותה - מתרומה חדשה.
- ואם לאו - מן הישנה.
- לוקחין אותה - מתרומה חדשה.
(ו) המקדיש נכסיו -
- והיו בהן - דברים ראויין לקרבנות הציבור,
- ינתנו לאומנין - בשכרן,
- דברי רבי עקיבה.
- אמר לו בן עזאי:
- אינה היא המידה,
- אלא מפרישין מהן - שכר האומנין,
- ומחללין אותם - על מעות האומנין,
- ונותנין אותם - לאומנין בשכרם,
- וחוזרין, ולוקחין אותם - מתרומה חדשה.
(ז) המקדיש נכסיו -
- היתה בהן - בהמה ראויה להיקרב על גבי המזבח,
- זכרים ונקבות -
- רבי אליעזר אומר:
- זכרים - ימכרו לצריכי עולות.
- ונקבות - ימכרו לצריכי זבחי שלמים.
- ודמיהן ייפלו, עם שאר נכסים - לבדק הבית.
- רבי יהושע אומר:
- זכרים עצמן - יקרבו עולות.
- ונקבות - ימכרו לצריכי זבחי שלמים.
- ויביא בדמיהן - עולות.
- ושאר נכסים - ייפלו לבדק הבית.
- אמר רבי עקיבה:
- רואה אני את דברי רבי אליעזר - מדברי רבי יהושע,
- שרבי אליעזר - השוה את מידתו,
- ורבי יהושע - חלק.
- אמר רבי פפיס:
- שמעתי דברי שניהם,
- שהמקדיש בפירוש - דברי רבי אליעזר.
- והמקדיש סתם - דברי רבי יהושע.
- היתה בהן - בהמה ראויה להיקרב על גבי המזבח,
(ח) המקדיש נכסיו -
- והיו בהם - דברים ראויים ליקרב על גבי המזבח,
- יינות, שמנים,
- וסלתות, ועופות,
- רבי אליעזר אומר:
- ימכרו - לצריכי אותו המין,
- ויביא בדמיהן - עולות,
- ושאר נכסים - יפלו לבדק הבית.
(ט) אחת לשלשים יום - משערין את הלשכה.
- כל המקבל עליו - לספק סלתות,
- מארבע -
- עמדו משלש - יספק מארבע.
- משלש -
- עמדו מארבע - יספק מארבע.
- שיד הקדש - על העליונה.
- אם התליעה סולת - התליעה לו.
- ואם החמיץ יין - החמיץ לו.
- אינו מקבל את מעותיו,
- עד שיהא המזבח מרצה.
- מארבע -
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה שקלים, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב