עיקר תוי"ט על שקלים ה

משנה שקלים, פרק ה':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על הברטנורא) שא"א שאלו הנזכרים שהיו ממונים בכל זמן הבית. דבכל דור ודור היו משתנים הממונין. ומ"ש שלא בזמן אחד היו. הוא מהירושלמי. וסברא הוא שכיון שמונה כל הכשרים שכמעט נמנע הוא לומר שכל היותר כשרים היו הכל בדור אחד:

(ב) (על הברטנורא) הוא דעת התוספ'. דעל שם מרדכי הראשון נקראו הממונים על שמו לפי שאינם ממנים אלא בקיאים בעלי שכל ומדע. ועתוי"ט:

(ג) (על המשנה) ודורשן. כדמפרש במנחות דף ס"ד דהוה עובדא בתלת נשים דאייתי ג' קינין חדא אמרה לזיבתי וחדא אמרה לימתי וחדא אמרה לעונתי. סבור מינה זיבתה זיבה ממש כו' וכלומר דכולהו חדא חטאת וחדא עולה. א"ל מרדכי שמא בזוב סיכנה שמא בים סיכנה שמא בעינה סיכנה. בדק ואשכח:

(ד) (על הברטנורא) כאותו ששנינו שם שהביאו מעין סוכר ומגנות צריפין דאלו דידע ע' לשון כולהו סנהדרין נמי ידעו ע' לשון:

(ה) (על הברטנורא) והרצועה שמלקין בה נקראת פקיעה. שאינה רחבה בראשה כשאר רצועות מלקות אלא מפסקת בראשה לרצועות דקות כדי שירגיש בה יותר. ופקיעי לשון פיסוק וסדקים כמו מבלאי כו' היו מפקיעין לשון קריעה. רש"י. ועתוי"ט:

(ו) (על המשנה) השיר. פירוש השיר שבפה. ופירש"י בן לוי כלומר מן הלוים:

(ב)

(ז) (על הברטנורא) כלומר פודים את הנפדה מהן ומוציאין אותן. הדברים הראוים להם להוציאן. הר"מ:

(ח) (על הברטנורא) וכולהו יליף בירושלמי מהקרא ויחיאל ועזזיהו ונחת (גיזברין) ועשאל וירימות ויזבד ואליאל ויסמכיהו ומחת ובניהו (מרכולין) פקידים מיד כנניהו ושמעי אחיו (קתילוקין) במפקד יחזקיהו המלך ועזריהו נגיד בית אלהים ופירש ביפה מראה דהא פשיטא דהגזברים ג' שהרי ממונין על דבר שבממון דבעינן ג' כדתנן בסוף פאה הלכך פסקיה לקרא דג' מינייהו הם הגזברין והשאר הם אמרכלין והם ז'. ובמינוי הקתילוק איתא בירושלמי המלך וכה"ג כשהוא חותם הגזבר חותם ונותנו לאמרכל אמרכל חותם ונותנו לקתילוק קתילוק חותם ונותנו לכהן גדול, כהן גדול נותנו למלך:

(ט) (על המשנה) חוץ כו'. ותימא דפתחיה שעל הקינין ונחוניא חופר שיחין ג"כ בדבר שבממון היו ויחידים הם:

(ג)

(י) (על הברטנורא) לפי שהחותמות היו נותנין לכל הבא מן העם הצריך בן עזאי שיהיה כתוב עליהם ארמית. כדי שהלוקח החותם ידע מה לוקח ואע"פ שאין כאן חשד שיתן לו חותם פחות ממה שנתן מעות מ"מ אולי בטעות יתן כך ועי"ז שיכול הלוקח לקרות החותם לא יבא לכלל טעות. אבל במ"ב פ"ג לא פליג ב"ע משום דסימני הקופות לא נמסרו אלא לממונים על כך והם היו מגדולי וחשובי העם והיו מכירין בלה"ק. ועתוי"ט:

(יא) (על המשנה) גדי כו'. ר"ל עזים מן הצאן כדכתיב ואם מן הצאן קרבנו מן הכשבים או מן העזים קאמר תנא דשוין בנסכיהם גדולים וקטנים וכן בכבשה בין גדולה וקטנה אבל בכבש דוקא בן שנתו דאלו גדול נסכי איל מביא והיינו דתנן חוץ מן האילים. ועתוי"ט:

(יב) (על המשנה) חוטא כו'. שנסכיהם ג' עשרונות בלול בט' לוגין כו' וג' רביעית ההין יין:

(ד)

(יג) (על הברטנורא) מפלפל לשיטת הר"ב אם הוא ניהו החנוני שמקבל לספק כו' או הוא רק גזבר ומסיק ומ"מ ודאי שדין זה המותר הוא בכלל מותר נסכים:

(ה)

.אין פירוש למשנה זו

(ו)

(יד) (על הברטנורא) תרגום קול דממה דקה. קל דמשבחין בחשאי: