משנה שקלים ד ט

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת שקלים · פרק ד · משנה ט | >>

משנה זו במהדורה המבוארתדפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

אחת לשלשים יום, משערין את הלשכה.

כל המקבל עליו לספק טז סלתות מארבעה, עמדו משלש, יספק מארבעה.

משלש ועמדו מארבעה, יספק מארבעה, שיד הקדש על העליונה.

ואם התליעה סולת, התליעה לו.

ואם החמיץ יין, החמיץ לו.

ואינו מקבל את מעותיו, עד שיהא המזבח מרצה.

משנה מנוקדת

אַחַת לִשְׁלֹשִׁים יוֹם, מְשַׁעֲרִין אֶת הַלִּשְׁכָּה.

כָּל הַמְּקַבֵּל עָלָיו לְסַפֵּק סְלָתוֹת מֵאַרְבַּע,
עָמְדוּ מִשָּׁלֹשׁ, יְסַפֵּק מֵאַרְבַּע.
מִשָּׁלֹשׁ וְעָמְדוּ מֵאַרְבַּע, יְסַפֵּק מֵאַרְבַּע,
שֶׁיַּד הֶקְדֵּשׁ עַל הָעֶלְיוֹנָה.
וְאִם הִתְלִיעָה סֹלֶת, הִתְלִיעָה לוֹ; וְאִם הֶחֱמִיץ יַיִן, הֶחֱמִיץ לוֹ.
וְאֵינוֹ מְקַבֵּל אֶת מָעוֹתָיו, עַד שֶׁיְּהֵא הַמִּזְבֵּחַ מְרַצֶּה:

נוסח הרמב"ם

אחת לשלשים יום - משערין את הלשכה.

כל המקבל עליו לספק סלתות -
מארבע - עמדו משלש, יספק מארבע;
משלש - עמדו מארבע, יספק מארבע;
שיד הקדש על העליונה.
אם התליעה סולת - התליעה לו;
ואם החמיץ יין - החמיץ לו;
אינו מקבל את מעותיו, עד שיהא המזבח מרצה.

פירוש הרמב"ם

משערין - מלה עברית, כמו "שער בנפשו" (משלי כג, ז), ועניינו שנותנין שיעור לאותו דבר, וכן בכאן פירושו שפוסקין הדמים לאותן הדברים הנמכרים.

ופוסקין עם מוכרי הסולת והיין לקרבנות בדמים ידועים, וקונין מהם בכל יום ויום מה שהיו צריכין לקרבנות, אם נתייקר הדבר הנמכר אין הגזבר מוסיף להם כלום על הסך שהסכים עמהם עליו בתחילת השלשים יום, ואם הוזל הדבר הנמכר לוקח מהם בשער הזול מוכרין לו כמו שמוכרין לשאר בני אדם, 'שיד הקדש על העליונה, עניינו שלוקח החלק היפה לעצמו וקונה לתועלתו.

ועניין לספק - שימכור לנו כדי צרכנו, וספוק הוא השלמת הצורך, תרגום "ומצא להן" (במדבר יא, כב) "היספקון להון", ועברי ממש "אם ישפק עפר שומרון" (מלכים א כ, י), "במלאת שפקו" (איוב כ, כב), ואם הוא בשין.

ועניין מארבע סאין בסלע - מסך ארבע סאין בסלע, ושיעור הסאה והסלע כבר פרשנוה פעמים רבות בסדר זרעים.

וממה שאני טוען להזכירך בסוף זה הפרק, אמרם בתלמוד בהעלם דבר ושעירי עבודה זרה "בתחילה גובין להן, ואינן באין מתרומת הלשכה":


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

משערין את הלשכה - פוסקים שער טו ליינות שמנים וסלתות, שיעמוד זה השער שלשים יום. ולוקחים בכל יום ממוכרי יינות שמנים וסלתות מה שהן צריכין באותו הסכום שפסקו, ואם נתייקר המקח אין מוסיפים דמים, ואם הוזל לוקחים לפי הזול:

המקבל עליו לספק סלתות - בימות קציר חטים ובצירת ענבים ומסיקת זיתים היו הגזברים מקדימים מעות לחנוני והיה החנוני מקבל עליו לספק יינות שמנים וסלתות יז כל השנה. ואם היו אז נמכרים ד' סאין בסלע והוקרו ועמדו ג' סאין בסלע, צריך ליתן ד' סאין, דהקדש קונה בכסף, דכתיב ונתן הכסף וקם לו. ואם קבל לספק ג' סאין בסלע והוזלו ועמדו ד' בסלע, נותן ד' בסלע, דלא גרע מהדיוט דלא קני אלא במשיכה יח:

התליע לו - ואפי' משך הגזבר ונתן מעות, אחריותם על החנוני:

אינו מקבל את מעותיו - כלומר אינם נחשבים מעותיו של חנוני ולא זכה בהם ואע"פ שקבלם מן הגזבר:

עד שיהיה המזבח מרצה - שיעלה לרצון על המזבח. הלכך אם החמיץ היין או התליעה הסולת אחריותם על החנוני:

פירוש תוספות יום טוב

משערין. פי' הר"ב פוסקין שער. וכתב הרמב"ם שהוא מלה עברית. כמו שער בנפשו. [משלי כ"ג ז'] וענינו שנותנין שעור לאותו דבר:

המקבל עליו. פי' הר"ב הגזברים היו מקדימים מעות לחנוני והיה החנוני מקבל עליו וכו'. עיין בפרק דלקמן במשנה ד':

לספק. לשון הרמב"ם וענין לספק שימכור לנו כדי צרכינו וספוק הוא השלמת הצורך תרגום ומצא להם היספקון להון. ועברי ממש אם ישפק עפר שומרון (מלכים א' כ') במלאת שפקו (איוב כ') ואם הוא בשי"ן:

סלתות. פירש הר"ב יינות שמנים וסלתות ותנא חדא נקט. אי נמי לפי שהסולת עיקר והשמן טפל שהוא נבלל בתוך הסלת. וכן יין נמי טפל לאכילה הלכך נקראו כולם בשם סלתות ע"ד מאמרם כל סעודה נקרא ע"ש הלחם. ועיין ר"פ דלקמן:

עמדו משלש יספק מארבע. עיין מ"ש במשנה ד':

משלש ועמדו מד' יספק מד'. פירש הר"ב דלא גרע מהדיוט דלא קני אלא במשיכה. ואכתי קשיא אמאי יספק מד' דתינח שהגזברין אינם מחוייבין לקבל ממנו מג' לפי שלא משכו אבל שיהא מחוייב לספק בד' לאו טעמא קאמר אלא נראה שכך הוא תנאי ב"ד שיהא מחויב לספק בד' כפי השער ושלא יצטרכו הגזברין לטרוח ולילך למוכרים אחרים והיינו נמי טעמא דאחריות ההתלעה והחימוץ על המספק ואפילו משך הגזבר כמ"ש הר"ב לקמן ויש ראיה מספ"ז דתנאי ב"ד הוא ע"ש בפירוש הר"ב:

ואם החמיץ יין וכו'. עיין מ"ש בריש דמאי בס"ד ולא ידעתי למה לא זכרה הרמב"ם בפרק ז' מהלכות כלי המקדש כי שם מקומה וגם לא ראיתיה בשום מקום מחבורו. ובפירושו ספ"ז דמכילתין כתבה:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(טו) (על הברטנורא) והוא מלה עברית כמו שער בנפשו. וענינו שנותנין שער לאותו דבר. הר"מ:

(טז) (על המשנה) לספק. שימכור לנו כדי צרכינו. וספוק הוא השלמת הצורך תרגום ומצא להם היספקון להון. ועברי ממש אם ישפוק עפר שומרון. במלאת ספקו. הר'מ:

(יז) (על הברטנורא) ותנא חדא נקיט. א"נ לפי שהסולת עיקר והשמן טפל שהוא נבלל. וכן יין נמי טפל לאכילה הלכך נקראו כולם בשם סלתות:

(יח) (על הברטנורא) ואכתי קשיא דתינח שהגזברין אינם מחויבים לקבל ממנו השלש לפי שלא משכו. אבל שיהא מחייב לספק בארבע לאו טעמא קאמר אלא נראה שכן הוא תנאי ב"ד שיהא מחויב לספק בד' כפי השער שלא יצטרכו הגזברין לטרוח ולילך למוכרים אחרים. והיינו נמי טעמא דאחריות ההתלעה והחימוץ על המספק ואפילו משך הגזבר:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

אחד לשלשים יום וכו':    פי' הראב"ד ז"ל הגזברין משערין כמה קנו בשלשים יום מהדברים הצריכין ללשכה וכל מי שמכר להם יינות שמנים וסלתות רצה לחזור בתוך שלשים יום אין שומעין לו ואם נשפכו בעזרה נשפכי לו והכי איתא בתוספתא אחת לשלשים יום פותחין את הלשכה כל מי שמכר להם יינות שמנים וסלתות ואמר תנו לי מעותי וכו' כדאיתא התם ביד פ"ז דהלכות כלי המקדש סי' י"ג ופ"ט דהלכות מכירה ס' ב':

המקבל:    גרסינן ולא גרסינן כל המקבל וכן היא הגירסא במציעא פ' הזהב (בבא מציעא דף נ"ז) ובמנחות פ' שתי מדות (מנחות דף צ') וכן בערוך ערך ספק. והביאה רש"י ז"ל בפי בתרא דכתובות דף ק"ו. וכן פי' הרש"ש ז"ל המקבל עליו לספק סלתות פי' הממונה על הנסכים שהוא אחיה דתנן ליה באידך פירקין דלקמן היה לוקח יינות שמנים וסלתות מבעלי בתים בימי הקציר והבציר ועל אותו בעל הבית המוכר אמרו דאם קבל לספק מד' סאין בסלע יספק מד' משום רבותא דהקדש ע"כ ושם בפ"ז דהלכות כלי המקדש סי' ט' כתוב ג"כ המקבל עליו לספק את הקנים וכו' דאחת לשלשים יום פוסקין עמו וכו' ויד הקדש על העליונה וכן ג"כ כתב דהוא מספק את הפסולות כדעת ר' יוסי דלקמן בספ"ז. ופי' רש"י ז"ל שם פ' הזהב המקבל עליי לספק סלתות וכו' דאילו הדיוט אסור לפסוק על פירות עד שיצא השער וכאן אפי' לא יצא השער עדיין לד' פוסקין ע"כ ועיין בתוס' ז"ל שם ותוסיף לקח:

לספק סלתות:    אית דל"ג רק לספק מד' סתמא וכן משמע מר"ע ז"ל:

עד שיהא המזבח מרצה:    ירוש' תני בשם ר"ש מיד היה מקבל את מעותיו ולא חיישי' לנשפך או להחמיץ ביד הגזבר דאין מתעצלין הכהנים מלהקריב דזריזין הן וליכא למיחש למידי:

תפארת ישראל

יכין

אחת לשלשים יום משערין את הלשכה:    ר"ל אף שכבר נתנו מעות להחנוונים משעת הקציר והבציר, שיספקו סולת ונסכים כל השנה, אפ"ה כל ל' יום קבעו הגבאים שער למנחות דאם נתיקר באותה שעה, קובעין לספק ל' יום הבאים כבשעת הבציר והקציר, ואם הוזל אז, מספק ל' יום דלהבא כדהשתא:

כל המקבל עליו לספק סלתות מארבעה:    ר"ל כשפסקו לספק להגזברין ד' סאין בסלע:

עמדו משלש:    שנתיקרו עד ג' סאין בסלע:

יספק מארבעה:    דלקולא להקדש, אמרי' דכסף קונה:

שיד הקדש על העליונה:    דכל היכא דאיכא פסידא להקדש אמרינן דלא גרע מהדיוט, דקני רק במשיכה, והרי לא משך עדיין, ואת"ל א"כ יתבטל המקח, אי אפשר, דהרי כבר קבל לספק. [ולר"ן פ"ק דקדושין, באמת במתני', אם רצה חנווני לחזור יחזור, טעמא משום דלא היו הסלתות בעין בשעת מכירה, ולא קנה ההקדש קנין גמור, אבל היכא דיהיב גזבר מעות על פירות בעין והוזלו. א"י גזבר לחזור בו, ול"א בכי הא לא יהא כח הקדש חמור מהדיוט דהא ההדיוט בעי לקבולי מי שפרע]:

ואם התליעה סולת התליעה לו:    אפי' משך הגזבר. וגם נתן כבר מעות:

ואם החמיץ יין החמיץ לו ואינו מקבל את מעותיו:    ר"ל אין המעות שקיבל בעת הקציר והבציר נחשבים כשלו, עד וכו'. ונ"ל דזהו דוקא לעניין אחריות שחייב החנווני עד שיקרבום, אבל עכ"פ אין מעילה במעות שהוציאן החנווני אם אח"כ התליע הסלת, דאל"כ לענין מה נתנו לו המעות מקודם, הרי אפשר שיתלע, וימעול למפרע:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים