משנה שקלים ד ו

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת שקלים · פרק ד · משנה ו | >>

משנה זו במהדורה המבוארתדפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

המקדיש נכסיו והיו בהן דברים ראויין לקרבנות הציבור, ינתנו לאומנין בשכרן, דברי רבי עקיבא.

אמר לו בן עזאי, אינה היא המידה, אלא מפרישין מהן שכר האומנין, ומחללין אותן על מעות האומנין, ונותנין אותן לאומנין בשכרן, וחוזרין ולוקחין יג אותן מתרומה חדשה.

משנה מנוקדת

הַמַּקְדִּישׁ נְכָסָיו, וְהָיוּ בָּהֶן דְּבָרִים רְאוּיִין לְקָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר,

יִנָּתְנוּ לָאֻמָּנִין בִּשְׂכָרָן,
דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.
אָמַר לוֹ בֶּן עַזַּאי:
אֵינָהּ הִיא הַמִּדָּה;
אֶלָּא מַפְרִישִׁין מֵהֶן שְׂכַר הָאֻמָּנִין,
וּמְחַלְּלִין אוֹתָן עַל מְעוֹת הָאֻמָּנִין,
וְנוֹתְנִין אוֹתָן לָאֻמָּנִין בִּשְׂכָרָן;
וְחוֹזְרִין וְלוֹקְחִין אוֹתָן מִתְּרוּמָה חֲדָשָׁה:

נוסח הרמב"ם

המקדיש נכסיו, והיו בהן דברים ראויין לקרבנות הציבור - ינתנו לאומנין בשכרן, דברי רבי עקיבה.

אמר לו בן עזאי: אינה היא המידה - אלא מפרישין מהן שכר האומנין, ומחללין אותם על מעות האומנין,
ונותנין אותם לאומנין בשכרם, וחוזרין ולוקחין אותם מתרומה חדשה.

פירוש הרמב"ם

בן עזאי אומר, אין הקדש מתחלל על המלאכה, ולפיכך יאמר שיקחו מאותן הנכסים שכר האומנים שעשו הקטורת וזולתו ויחזרו חולין אותן הנכסים, ואחר כך מחללין עליהם דברים הראוים לקרבנות צבור ואז תנתן אותה הבהמה לאומנין בשכרן, ויקנו אותה מהן מתרומה חדשה כמשפט שעשו בקטורת. והוא מאמר בן עזאי אינה היא המידה, עניינו כי אין זה שוה לדין שנדון בקטורת ואינו הולך באותו דרך.

ומאמר בן עזאי שוה למאמר הנקדם בקטורת, ולפיכך אני אומר הלכה כבן עזאי:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

המקדיש נכסיו - וסתם הקדש לבדק הבית:

והיו בהם דברים הראויים לקרבנות צבור - כגון קטורת או יינות שמנים וסלתות יא:

ינתנו לאומנין בשכרן - ויוצאין לחולין, אף על פי שאין דבר אחר נכנס תחתיו. דקסבר הקדש מתחלל על המלאכה, דכתיב (שמות כה) ועשו לי מקדש, שתהיה המלאכה נעשית מן ההקדש:

אינה מן המדה - כלומר אין מדה זו שאתה אומר כמדה האמורה לעיל בקטורת, ואין ראוי אלא שתשוה מדותיך. הלכך מפרישים מהן שכר האומנים כו' כדאמרינן לעיל גבי מותר הקטורת. שאין הקדש מתחלל על המלאכה. והלכה כבן עזאי יב:

פירוש תוספות יום טוב

המקדיש נכסיו והיו בהם כו'. וה"ה למקדיש הדברים עצמן כמ"ש במשנה ב' פ"ה דנזיר:

והיו בהן דברים ראויין לקרבנות צבור. פירש הר"ב כגון קטרת או יינות שמנים וסלתות. ותימה דבמשנה ח' תנן לשיש בהן יינות שמנים כו' שימכרו כו'. ובגמרא פ"ק דכריתות דף ו' מייתי למתני' דהכא ואמרינן מאי נינהו. אי בהמה תנא לה [במשנה ז'] אי יינות שמנים וסלתות [עיין במשנה ח' ומ"ש שם בס"ד] תני לה. ומסיק בסממני הקטרת דאי קטרת עצמה לא נעשית בחוץ. ובמותר הקטרת שניתן לאומן בשכר ולא הספיקו ללקחו ממנו עד שהקדישה לא מוקים לה משום דל"ג במשנתינו. וחוזרין ולוקחין אותה מתרומה חדשה. אבל לגי' הספרים נוכל לפרש מותר הקטרת. וכן בירושלמי מוקי למתניתין במותר הקטורת. ובכ"מ פ"ה מה' ערכין נשמט מראה מקום על מתניתין דהכא. וגמ' פ"ק דכריתות:

אמר לו בן עזאי וכו' כתב הר"ב והלכה כבן עזאי. וז"ל הרמב"ם ומאמר בן עזאי שוה למאמר הנקדם בקטרת. ולפיכך אני אומר הלכה כבן עזאי עכ"ל. דאל"ה הא קי"ל הלכה כר"ע מחברו. אבל לדברי התוס' דלעיל אין לפסוק כבן עזאי מהאי טעמא:

וחוזרין ולוקחין כו'. אתיא ככ"ע [*וכן ה"נ ואם לאו כו' כדלעיל. אלא שהמשנה קיצרה]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יא) (על הברטנורא) ותימא דבמשנה ח' תנן לשיש בהן יינות כו' שימכרו כו' ובירושלמי מוקי לה במותר הקטרת. ועתוי"ט:

(יב) (על הברטנורא) ומאמר בן עזאי שוה למאמר הנקדם בקטורת ולפיכך אני אומר הלכה כב"ע. הר"מ:

(יג) (על המשנה) וחוזרין כו'. אתיא ככ"ע. וכן ה"נ ואם לאו כו' כדלעיל:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

בפי' ר"ע ז"ל כגון קטרת או יינות שמנים וסלתות הקשה החכם ה"ר סולימאן ז"ל דהא קתני המקדיש נכסיו והיו בהן יינות שמנים וסלתות ימכרו לצרכי אותו המין ויביא בדמיהן עולות לכן נראה דהכא לא איירי אלא בקטרת דוקא והיינו דקרי להו דברים הראויין לקרבנות דקטרת לא חזיא ליחיד אלא לצבור אבל יינות שמנים וסלתות חזו נמי ליחיד עיין בפ"א מהלכות ערכין וחרמים להרמב"ם ז"ל ואפשר לפ' דה"ק והיו בהן דברים ראויין לקרבנות צבור כלומר שהוצרכו להם לקרבנו' צבור וזה כולל קטרת ויינות ושמנים וסלתות לר' עקיבא ינתנו לאומנין דס"ל הקדש מתחלל על המלאכה ומודה הוא שאח"כ חוזרין ולוקחי' אותם מתרומה חדשה ולדעת בן עזאי אין הקדש מתחלל על המלאכה ולקנותם מיד ההקדש מתרומה חדשה אי אפשר דאין הקדש מתחלל על הקדש הלכך מפרישין שכר האומנין וכו' ועיין בירושל' כי נראה משם שהיא מחלוקת אמוראים שיש מי שמפרשה בקטרת ויש מי שמפרשה אפי' בשאר דברים שהן צורך צבור ונראה דלענין דינא לא פליגי וכולהו מודו שדין שאר דברים כדין הקטרת וכמו שפירשנו עכ"ל ז"ל:

אינה היא המדה:    כתב ה"ר יהוסף ז"ל ס"א ל"ג אינה ע"כ ולפי זה נראה דמילות היא המדה גרסי' בתמיה.

ומחללין אותם:    כך צ"ל ביד פ"ח דהל' מעיל' סי' ג':

תפארת ישראל

יכין

המקדיש נכסיו:    סתם הקדש לבדק הבית, דמדאינו קדוש בקדושת הגוף, יש לו פדיון, להכי מיקל בה ר"ע:

והיו בהן דברים ראוין לקרבנות הצבור:    ר"ל אף ע"ג שהי' בהן וכו'. מיהו אי בהמה, תני לה [במ"ז], ואי יינות ג"כ תני לה [במ"ח], אלא מיירי בסממני', הראויין לקטורת, וה"ה בהקדיש הקטורת לבד לבדק הבית, רק נקט נכסים לרבותא, דאע"ג דשאר הנכסים קדשי לבדק הבית אפ"ה הקטורת חל עליו קדושת הגוף. ול"מ נ"ל דה"ק המקדיש נכסיו והיו בהן דברים שראויין רק לקרבנות צבור, והרי אין לך דבר שראוי רק לצבור ולא ליחיד אלא קטורת:

ינתנו לאומנין בשכרן:    אף לאומני בדק הבית, ועי"ז יוצאין הדברים שניתנין להן לחולין, דס"ל הקדש מתחלל על המלאכה:

אמר לו בן עזאי אינה היא המדה:    ר"ל מדת דין זה אינו שוה לדין מותר הקטורת [במ"ה] וראוי להשוות דינם:

אלא מפרישין מהן:    מסממני הקטורת שהקדיש:

שכר האומנין ומחללין אותן:    סממני הקטורת שהקדיש:

מתרומה חדשה:    היינו אפי' לר"ע לעיל, דס"ל שנותנין הקטורת שהקדיש. להדיא לאומנין, מודה שפודין אותו מהן במעות של תרומה החדשה, כדי להקטירו, א"נ התם שאני דהו"ל הקדש צבור:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים