משנה שבועות ה ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת שבועות · פרק ה · משנה ב | >>
שבועת הפקדון כיצד.
אמר לו, תן לי פקדוני שיש לי ז בידך, שבועה שאין לך בידי, או שאמר לו אין לך בידי, משביעך ח אני ואמר אמןט, הרי זה חייב.
השביע עליו חמשה פעמים בין בפני בית דין ובין שלא בפני בית דין וכפר, חייב על כל אחת ואחת.
אמר רבי שמעון, מה טעם, מפני שיכול לחזור ולהודות.
משנה מנוקדת
שְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן כֵּיצַד?
- אָמַר לוֹ: תֵּן לִי פִּקְּדוֹנִי שֶׁיֵּשׁ לִי בְּיָדְךָ,
- שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לְךָ בְּיָדִי,
- אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ: אֵין לְךָ בְּיָדִי,
- מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי, וְאָמַר אָמֵן,
- הֲרֵי זֶה חַיָּב.
- מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי, וְאָמַר אָמֵן,
- הִשְׁבִּיעַ עָלָיו חֲמִשָּׁה פְּעָמִים,
- בֵּין בִּפְנֵי בֵּית דִּין וּבֵין שֶׁלֹּא בִּפְנֵי בֵית דִּין,
- וְכָפַר,
- חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת.
- אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן:
- מַה טַּעַם?
- מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לַחֲזֹר וּלְהוֹדוֹת:
נוסח הרמב"ם
שבועת הפיקדון כיצד?
- אמר לו: תן לי פקדון שיש לי בידך - שבועה שאין לך בידי.
- או שאמר לו: אין לך בידי,
- משביעך אני, ואמר אמן - חייב.
- או שאמר לו: אין לך בידי,
- השביע עליו חמישה פעמים,
- בין בפני בית דין, ובין שלא בפני בית דין -
- וכפר - חייב על כל אחת ואחת.
- אמר רבי שמעון: מה טעם? - מפני שהוא יכול לחזור ולהודות.
פירוש הרמב"ם
זה מבואר.
וטעם רבי שמעון ברור, כי בשעה שיודה תועיל הודאתו ואף על פי שקדמה כפירתו בבית דין, לפי שהוא נותן מה שהודה בו:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
מפני שיכול לחזור ולהודות - אחר כפירה. נמצא שבכל שבועה הוא כופר ממון:
פירוש תוספות יום טוב
שבועת הפקדון כיצד. א"ל תן לי פקדוני וכו' כבר כתבתי לעיל דהכא לאו דוקא שאמר ליה וכו' כדילפינן מוכחש בעמיתו. ומשום דלענין שבועת העדות דוקא כדילפינן מולוא יגיד כמ"ש הר"ב בפרק דלעיל משנה י"ב. תנא נמי הכא כדאיתא בגמ' פרק דלעיל דף ל"ב. ומ"מ בעמיתו דייקא. דאע"ג דהכחשה כל דהו אפי' בלא תביעה סגי. מ"מ השבועה צריכה שתהא בפני עמיתו. וזהו שהרמב"ם בפ"ז מהל' שבועות אחר שכתב דחייב אע"פ שלא תבעו. כתב אחד הנשבע לבעל הממון עצמו. או לשלוחו הבא בהרשאתו ששלוחו של אדם כמותו. כך נ"ל שזהו סברת הרמב"ם. והצריך שהשליח יבא בהרשאה. משום דלהוציא ממון מחברו לא סגי בלא הרשאה ולא דמי לשאר שלוחין דעלמא דבדבורא בעלמא נעשה שלוחו כדמשמע רפ"ב דקדושין אבל כשבא בהרשאה הרי הוא כמותו דהא אפי' בשבועת העדות דאיכא מיעוטא דולוא יגיד ולא לאחרים. אפ"ה מהניא כדכתב הר"ב בפרק דלעיל משנה ז'. וגמ' ערוך הוא שם. וכן העתיק הרמב"ם בפ"ט מהלכות שבועות לענין שבועת העדות או שלוחו. ומ"מ ר"ל כשבא בהרשאה דאי לאו הכי לא כדכתב הר"ב לעיל אלא שהרמב"ם סמך על מ"ש בפ"ז דקדים לענין פקדון דצריך הרשאה. וכ"ש בעדות דלא מהניא בלא הרשאה. ולפיכך אני תמה על הכ"מ שעל זה שכתב הרמב"ם בפ"ז דלענין פקדון או לשלוחו וכו' כתב דנראה דיליף לה מדמעטי' בשבועת העדות ואם לוא יגיד. הא אם לאחר פטור משמע דבפקדון דלא כתיב אם לוא יגיד חייב. כדקיי"ל בכל התורה כולה ששלוחו של אדם כמותו. עכ"ד. וזה דבר תימה דא"כ בפקדון אפי' בלא הרשאה נמי. כיון דבעדות מהניא בהרשאה. אלא דכל בלא הרשאה אינו כמותו לענין הוצאת ממון. ולפיכך אף בפקדון צריך הרשאה וכשבא בהרשאה אפי' בשבועת העדות גופיה מהניא. ואתיא שבועת הפקדון במכ"ש ולא במדאצטריך כמו שחשב הכ"מ:
משביעך אני. לא שהתורה חייבתו בשבועה ושלכך משביעו שלא מצינו שיתחייב השומר שבועה מן התורה. אלא כשהודה שהוא שומר. ורוצה לפטור עצמו מחיוב התשלומין. אבל לא בכופר שהוא שומר. אלא אם השביעו. והלה נשבע קאמרינן:
משביעך אני ואמר אמן. לרבנן דסברי להו מפי אחרים נמי חייב אפי' חוץ לב"ד. הוי מצי לפרושי מפי אחרים. והכא ליכא לתרוצי כמ"ש בשם הר"ן בפרק דלעיל משנה ג' אלא (הכא) איידי דלעיל. תנא נמי הכא בכה"ג. וכדרך שאמר בגמ' ארישא. כמ"ש לעיל:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ז) (על המשנה) א"ל תן כו' לאו דוקא שאמר לו כו' כדילפינן מוכחש בעמיתו כו'. ומ"מ בעמיתו בעינן, דאע"ג דהכחשה כל דהו אפילו בלא תביעה סגי, מכל מקום השבועה צריכה שתהא בפני עמיתו, א"נ לפני המורשה. ועתוי"ט:
(ח) (על המשנה) משביעך. לאו שהתורה חייבתו בשבועה ולכך משביעו, שלא מצינו שיתחייב השומר שבועה מן התורה אלא כשהודה שהוא שומר ורוצה לפטור עצמו מחיוב התשלומין, אבל לא בכופר שהוא שומר. אלא אם השביעו והלה נשבע קאמרינן:
(ט) (על המשנה) אמן. לרבנן דס"ל מפי אחרים נמי חייב אפילו חוץ לב"ד, הוי מצי לפרושי מפי אחרים אלא איידי דלעיל, תני נמי הכא בכהאי גוונא:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
אמר לו תן לי וכו': עיין במ"ש בפירקין דלעיל ריש סי' ג':
ואמר אמן וכו': ביד ר"פ שני דהלכות שבועות וסי' ה' וצ"ע שם לע"ד ששם כתב כן וז"ל אחד הנשבע אחת מד' מיני שבועות אלו מפי עצמו ואחד המושבע מפי אחרים וענה אמן חייב ואילו בפ"ח סי' ז' כתב בין שהשביעו התובע וכפר ה"ז חייב בשבועת הפקדון אע"פ שלא ענה אמן ולא הוציא שבועה מפיו ע"כ. ואפשר שר"ל אלא שענה דבר שענינו כענין אמן וכמו שכתב שם ר"פ שני וגם ר"פ שני דהלכות נדרים:
השביע עליו חמשה פעמים: פ' הגוזל קמא (בבא קמא דף ק"ו) ושם פי' רש"י ז"ל דהכי דייק בגמרא התם דמדקתני עליו ולא קתני השביעו ש"מ דעל ידי דיינים הטיל עליו שבועה וקבל על כרחו ולא מיירי בשקפץ התובע והשביעו:
חייב על כל אחת ואחת: חומש ואשם וביד כולה מתני' עד סוף סי' ג' פ"ז דהלכות שבועות מסי' ט' עד סוף סי' י"ד. ובפ"ט סי' י"ז כתב וכן אם תבעו אותן רבים להעיד להם ואמרו שבועה שאין אנו יודעים לכם עדות אינם חייבין אלא אחת לא לך ולא לך ולא לך חייב על כל אחת כדרך שבארנו בשבועת הפקדון ע"כ. וכן היא שנויה ג"כ בת"כ פרשת ויקרא לענין עדות:
תפארת ישראל
יכין
אמר לו תן לי פקדוני שיש לי בידך: נ"ל דאף דבשבועת הפקדון אפילו לא תבעו, וכפר ונשבע, חייב [כ(רמב"ם פ"ז מהל' שבועות ה"ה)] אפ"ה נקט אמר לו. דקמ"ל דאפילו בתבעו, דוקא ביכול לומר תן לי, שהוא הבעל דבר או שלוחו, אפילו בלי הרשאה, דבכל דוכתא לבר ממשביע עדיו, שלוחו של אדם כמותו [רכ"מ פ"ז ה"ו]. אבל בתבעו אחר, ונשבע לו, פטור מאשם. עוד נ"ל דכל עיקר דרצה לאשמעינן בהך בבא, דקמ"ל אף דתחלה קאמר אין לך בידי ואח"כ השביעו סתם, אפ"ה חייב:
ואמר אמן: עי' מ"ש פ"ד סי' י"ג:
אמר רבי שמעון מה טעם מפני שיכול לחזור ולהודות: אחר שכפר [ונ"ל דגם הכא קאמר ר"ש מה טעם, דקמ"ל לגלויי דינא אליבא דר"מ דס"ל דמדילפינן מושבע מאחרים בפקדון מעדות, ילפינו מנה ומנה כלעיל סי' ה'. ולהכי סד"א גם הא מחשב מנה [כפ"ד מ"ג] ולחייב רק א', קמ"ל]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת