משנה שבועות ה ג

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת שבועות · פרק ה · משנה ג | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

היו חמשה תובעין אותוי, אמרו לו תן לנו פקדון שיש לנו בידך, שבועה שאין לכם בידי, אינו חייב אלא אחת.

שבועה שאין לך בידי ולא לך ולא לך, חייב על כל אחת ואחת.

רבי אליעזר אומר, עד שיאמר שבועה באחרונה.

רבי שמעון אומריא, עד שיאמר שבועה לכל אחד ואחד.

תן לי פקדון ותשומת יד גזל ואבידה שיש לי בידך, שבועה שאין לך בידי, אינו חייב אלא אחת.

שבועה שאין לך בידי פקדון ותשומת יד וגזל ואבידה, חייב על כל אחת ואחת.

תן לי חטין ושעורין וכוסמין שיש לי בידך, שבועה שאין לך בידי, אינו חייב אלא אחת.

שבועה שאין לך בידי חטין ושעורין וכוסמין, חייב על כל אחת ואחת.

רבי מאיר אומר, אפילו אמר חטה ושעורה וכוסמת, חייב על כל אחת ואחת.

נוסח הרמב"ם

היו חמישה תובעין אותו ואומרין לו תן לנו פיקדון שיש לנו בידך שבועה שאין לכם בידי אינו חייב אלא אחת שבועה שאין לך בידי לא לך לא לך ולא לך חייב על כל אחת ואחת רבי אליעזר אומר עד שיאמר שבועה באחרונה רבי שמעון אומר עד שיאמר שבועה לכל אחד ואחד תן לי פיקדון ותשומת יד וגזל ואבידה שיש לי בידך שבועה שאין לך בידי אינו חייב אלא אחת שבועה שאין לך בידי פיקדון תשומת יד גזל ואבידה חייב על כל אחת ואחת תן לי חיטים שעורים וכוסמין שיש לי בידך שבועה שאין לך בידי אינו חייב אלא אחת שבועה שאין לך בידי חיטים שעורים וכוסמין חייב על כל אחת ואחת רבי מאיר אומר אפילו אמר חיטה שעורה וכוסמת חייב על כל אחת ואחת.

פירוש הרמב"ם

היו חמשה תובעין אותו אמרו לו תן לנו כו': ר' מאיר אומר שאומרו חטה ושעורה רצונו לומר מיניהם וחכמים סברי שכפירתו בזרע אחד מן חטה ואין הלכה כרבי מאיר ולא כרבי שמעון ולא כרבי אליעזר:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

שבועה באחרונה - אין לך בידי, ולא לך ולא לך בשבועה. והשתא קיימא שבועה אכולהו. ואין הלכה לא כרבי אליעזר ולא כר' שמעון:

אפילו אמר חטה ושעורה וכוסמת - דסבר ר' מאיר הטוען את חבירו חטה, מין חטה קאמר. וכן שעורה, וכן כוסמת, דכתיב (שמות ט לב) והחטה והכוסמת. והוי כאילו טענו חטין ושעורין וכוסמין. ורבנן סברי, גרגיר אחד של חטה ושל שעורה ושל כוסמת קאמר. ואין הלכה כרבי מאיר:

פירוש תוספות יום טוב

היו חמשה תובעים אותו וכו'. הרמב"ם העתיקה בספ"ט מהלכות שבועות ג"כ. לענין עדות. ואני מצאתי שכן שנאוה לענין עדות. בספרא פרשת ויקרא:

רבי אליעזר אומר וכו' ור"ש אומר וכו'. מסתבר דכי היכי דפליגא ארישא פליגי נמי אסיפא דהא בספרא פרט"ו ופכ"ג דמרבינן לחייב על כל אחת ואחת נקטינן בתחילה חמשה תובעים ואח"כ חמשה תביעות. ש"מ דלרבות חמשה תובעים מסקבר טפי מחמשה תביעות. ואפ"ה פליגי. כ"ש אחמשה תביעות. וממשנתינו נמי נלמד כך שהרי שנאה חמשה תובעים קודם חמשה תביעות. אלא דקשיא קצת דהוה ליה למתני פלוגתייהו בשבועת העדות שנשנה בבבא השניה בפרק דלעיל משנה ה'. וכן אתה מוצא במשנה דלקמן דפליג ר"ש ולא כן במשנה ו' [דפרק דלעיל] ואולי שהם אמרו דינם בפקדון. וכך קבלם רבי ושנאם במקומם:

רבי שמעון אומר וכו'. כתב הר"ב ואין הלכה כר"ש וכ"כ הרמב"ם וכן פסקו במשנה ז' פ"ט דנדרים ועמ"ש ברפ"ב דקדושין [ד"ה התקדשי]:

שבועה שאין לך בידי פקדון ותשומת יד וכו'. עיין בפירוש הר"ב משנה ג' פ"ג:

תן לי חטין ושעורין וכו'. עיין בפירוש הר"ב פרק דלעיל משנה ה':

רבי מאיר אומר כו' חטה וכו' כתב הר"ב דסבר רבי מאיר הטוען את חבירו חטה מין חטה קאמר מדקאמר חטה ולא אמר חטין ושעורין וכו' ש"מ לא אתא לאפלוגי ולמימר דוי"ו פרטא הוי אע"ג דבגמ' [דף ל"ח] לא אמר האי פירושא דמין חטה. אלא לשמואל דס"ל תני בלא וי"ו. אבל לר' יוחנן דתני בוי"ו לא אמרינן ומשמע דלדידיה לא צריך לפרש מין חטה קאמר. ואנן כר' יוחנן לגבי שמואל קיי"ל. מ"מ סבירא ליה להר"ב דאע"ג דגמ' לא קאמר הכי אלא לשמואל היינו משום דלר' יוחנן דתני בוי"ו לא קשיא לישנא דאפי' דאיכא למימר דאשמעינן דוי"ו פרטא הוי אבל מדקאמר חטה ולא חטין וכו' ודאי דאף לר' יוחנן מין חטה קאמר. אלא דבגמ' לא איריא אלא בלישנא דאפי'. אבל לפי האמת לכ"ע פלוגתייהו במין חטה. דר"מ סבר ליה מין חטה קאמר וכלומר והרי טוענו בשוה פרוטה ובחדא נמי הוי מצי לאשמועינן דמין קאמר. אלא דאמילתיה דת"ק מהדר וקאמר דמשכחת תלת אפי' כשלא אמר אלא חטה שעורה וכו' ומהא שמעינן דבפחות מש"פ לא מחייב. ובספרא לאשמה בה פרט לפחות מש"פ. ולא ידעתי למה נדחק הכ"מ בספ"ז מהל' שבועות על שכתב הרמב"ם פחות מפרוטה אינה ממון וכו'. הביא ממרחק לחמו שכתב דתנן בפרק הגוזל קמא דף ק"ג שעל פחות מש"פ קרן. אינו משלם חומש. ומפשטיה דקרא משמע דכל שאינו משלם חומש אינו חייב להביא אשם. ע"כ. והרי משנה שלימה היא כאן בקרבן עצמו. וכן ההיא דספרא לאשמה בה בקרבן כתיב וכן נמי בגמ' [שם] אמתני' א"ר יוחנן פרוטה מכולם מצטרפת וכו':

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(י) (על המשנה) היו כו'. בספרא נשנה נמי לענין עדות. וכן הוא נמי בר"מ:.! (יא)ר' אליעזר אומר כו', ר' שמעון אומר כו'. מסתברא דפליגי נמי אסיפא. עתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

היו חמשה תובעים אותו ואומרים לו תן לנו וכו':    והר"ר יהוסף ז"ל הגיה בסיפא שבועה שאין לכם בידי לא לך ולא לך ולא לך ואמר שכך מצא ברוב הספרים. כתב הרב בצלאל אשכנזי ז"ל בספר כתיבת יד כתוב שבועה שאין לך בידי לא לך לא לך בלא וי"ו ע"כ. ובגמ' בבריי' תניא כלל אינו חייב אלא אחת פרט חייב על כל אחת ואחת דברי ר"מ ר' יהודה אומר שבועה לא לך ולא לך ולא לך חייב על כל אחת ואחת ר' אליעזר אומר וכו' כדבמתני' ולמאי דמפרש ר' יוחנן בגמרא סתם ת"ק דמתני' היינו ר"מ ולמאי דמפרש שמואל מוקי בגמרא ת"ק דמתני' כרבי דלא שאני ליה בסוף פ' שני דזבחים בין כזית כזית לכזית וכזית הכא נמי לא שנא בין לא לך לא לך לולא לך ולא לך. ומעיקרא תריץ בגמרא דשמואל גריס בכולה מתני' לא לך בלא ויו וכן נמי פקדון תשומת יד גזל אבידה בלא ויו וכן נמי חטים שעורים כוסמין בלא ויו אבל בסיפא במילתיה דר"מ גם במסקנא מגיה שמואל ר"מ אומר אפילו אמר חטה שעורה כוסמת בלי ויו. ועיין בספר קרבן אהרן פ' ויקרא רפי"ז דדבורא דחטאות ותוסיף לקח טוב:

ר' אליעזר אומר עד שיאמר שבועה וכו':    ירושלמי פרק ואני דף נ"ד ונראה דגרסינן ר' אלעזר בלי יו"ד מכח הברייתא שכתבנו לעיל בסמוך:

ר"ש אומר. וכו':    פ' האיש מקדש (קידושין דף מ"ד.) וכתב הריטב"א ז"ל שם דף נ"ג ופרטו של ר"מ לא שיאמר שבועה בפירוש לכל חד דא"כ היינו ר"ש ולא שיאמר לא לך לא לך שבועה דא"כ היינו ר' אלעזר אלא הכי הוי פרטא דר"מ דקאמר שבועה לא לך ולא לך ולא לך דהשתא דאמר ולא לך בויו הוי פרטא אבל כי ליכא ויו סבר ר"מ דכללא הוי ור' יהודה סבר דאפילו בלא ויו הוי פרטא ואע"ג דבעלמא כי איכא ויו הוי תערובת טפי ומוסיף על ענין ראשון טפי מהיכא דליכא ויו והכא אמרינן אפכא לר"מ לא תיקשי לן דהכא נמי כי איכא ויו חשבינן ליה מוסיף על ענין ראשון והאי ויו קאי אשבועה כאילו אמר ושבועה לא לך וכי ליכא ויו אינו עושה חבור עם השבועה אלא עם לא לך ראשון וכאילו כללם כולם בשבועה אחת עכ"ל ז"ל:

תן לי חטים וכו':    פ' שבועות שתים בתרא (שבועות דף כ"ג.) ובגמרא א"ר יוחנן אם אין לו עליו מכולן אלא שוה פרוטה מצטרפין לחייבו פליגי בה רב אחא ורבינא במתני' ובמילתיה דר' יוחנן חד אמר אפרטי מיחייב אכללי לא מיחייב פי' רש"י ז"ל חייב על כל א' וא' דקתני במתני' חייב שלש קאמר חדא אחטים וחדא אשעורים וחדא אכוסמין אבל ד' לא מחייבינן ליה למימר שבועה שאין לך בידי חדא שבועה באנפי נפשה היא שכלל בה אין לך בידי כלום וחזר ופרט לא חטים ולא שעורים ולא כוסמין אלא פרטא פירושא דשבועה שאין לך בידי היא וכי א"ר יוחנן פרוטה מכולן מצטרפת לאו אסיפא דמתני' דחייב על כל א' וא' קאי דכיון דכל חדא וחדא באפי נפשה היא לא מצטרפי אלא ארישא דאמר שבועה שאין לך בידי אינו חייב אלא א' פרוטה מכולן מצטרפת לאותה שבועה דהא חדא היא וחד אמר על כל א' וא' דקתני במתני' ד' נינהו חדא אכללא ותלתא אפרטא ודר' יוחנן אסיפא נמי קיימא ואשבועה דכללא ומחייב מיהא חדא ופרכינן והתני ר' חייא אומר היו חמשה תובעין אותו וכל אחד תבעו חטים ושעורים וכוסמין ואמר שבועה שאין לך בידי חטים ושעורים וכוסמין ולא לך ולא לך הרי כאן ט"ו חטאות ואם איתא דד' חטאות הן עשרים הויין ומשני האי תנא דפרטי קא חשיב דכללי לא קא חשיב ואע"ג דאיתנהי והדר פריך והתני ר' חייא בדוכתא אחריתי הרי כאן עשרים חטאות ש"מ ד' שבועות הן ובקמייתא לא קא חשיב דכללא וקשיא למ"ד דכללי קחשיב ומשני לעולם חלת נינהו דההיא דכללא ליתא וכי קתני באידך ברייתא עשרים אפקדון ותשומת יד וגזל ואבידה דאיכא ד' פרטי לכל חד וחד דהוו להו עשרים וכתבו תוס' ז"ל הרי כאן ט"ו חטאות גבי שבועת העדות מיתנייא דגבי פקדון הל"ל אשמות ע"כ. ומתוך דברי הרמב"ם ז"ל בפ"ז מהלכות שבועות מוכח דר' יוחנן קאי אפקדון ותשומת יד וגזל ואבידה דפרוטה אחת מכולן מצטרפות לחייבו קרבן שבועת הפקדון:

ר"מ אומר אפי' אמר חטה ושעורה וכוסמת:    כך צ"ל ואיתה בפ' המגרש בירושלמי:

תפארת ישראל

יכין

רבי אליעזר אומר עד שיאמר שבועה באחרונה:    שיאמר אין לך בידי, ולא לך, ולא לך בשבועה. [והא דנקט הך דינא דה' תובעין אותו הכא, ולא לעיל [פ"ד] גבי עדות, והרי התם ג"כ כך דינו [כ(רמב"ם פ"ט מהל' שבועות ה"יז)]. נ"ל משום דלישנא דמתניתין דתני תן לנו פקדון וכו' משמע שכל הה' טוענים פקדון א' שכולן שותפים בו, ותבע א' בשם כולם תן לנו פקדון וכו'. ורבותא קמ"ל דאפ"ה בשאמר לא לך ולא לך וכו' חייב על כל א' וא'. וה"ת בפקדון דסגי בשיהיה שליח לכולן מצי שפיר למנקט הך רבותא. אבל בעדות, אף דאפשר שיהיו כולן שותפין בהפקדון שתובעין אותן שיעידו עליו, עכ"פ א"א שיהא א' תובע בעד כולן, ואפ"ה יתחייב העד על כל א' וא', דממ"נ אי לא בא בהרשאה אין יכול להשביען כלל (כשבועות ל"ה א'), ואי בא בהרשאה, א"כ אפילו אמר לא לך ולא לך לא מחייב על כל א' וא', דמדבא בהרשאה מחשב לעניין עדות כשלו, כדאמרינן (שבועות דל"ג ב'), דאע"ג דכתיב בעדות אם לו לא יגיד, אפ"ה בבא בהרשאה הוה כבע"ד, והו"ל כאילו כפר לו כל הה' תביעות. או נ"ל דאורחא דמלתא נקט, דדוקא שבועת הפקדון דשייכא אפילו שלא בב"ד, אפשר שיהיו ה' תובעין אותו ביחד, משא"כ שבועת עדות אינה רק בב"ד (כפ"ד מ"א) לאו אורח ארעא שיהיו ה' תובעין ביחד]:

ותשומת יד:    הלואה, ששם איתה בידו וברשותו לעשות בה מה שירצה:

חייב על כל אחת ואחת:    דס"ל דלאו אגרעין אחד משתבע דאינו שוה פרוטה, רק על המין:

בועז


הלכתא גבירתא

פירושים נוספים