משנה שבועות ה א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת שבועות · פרק ה · משנה א | >>
שבועת הפקדון נוהגת באנשים ובנשים, ברחוקים ובקרובים, בכשרים ובפסולים, בפני בית דין ושלא בפני בית דין, מפי עצמו, ומפי אחרים.
אינו חייב עד שיכפור בו בבית דיןג, דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרים, בין מפי עצמו בין מפי אחרים, כיון שכפר בו, חייבד.
וחייב על זדון השבועה ועל שגגתה עם זדון הפקדון, ואינו חייב על שגגתה.
ומה חייב על זדונה, אשם בכסף שקלים.
משנה מנוקדת
שְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן,
- נוֹהֶגֶת בָּאֲנָשִׁים וּבַנָּשִׁים,
- בָּרְחוֹקִים וּבַקְּרוֹבִים,
- בַּכְּשֵׁרִים וּבַפְּסוּלִים,
- בִּפְנֵי בֵּית דִּין וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי בֵּית דִּין,
- מִפִּי עַצְמוֹ;
- וּמִפִּי אֲחֵרִים אֵינוֹ חַיָּב,
- עַד שֶׁיִּכְפֹּר בּוֹ בְּבֵית דִּין,
- דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר;
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- בֵּין מִפִּי עַצְמוֹ, בֵּין מִפִּי אֲחֵרִים,
- כֵּיוָן שֶׁכָּפַר בּוֹ, חַיָּב.
- בֵּין מִפִּי עַצְמוֹ, בֵּין מִפִּי אֲחֵרִים,
- וְחַיָּב עַל זְדוֹן הַשְּׁבוּעָה,
- וְעַל שִׁגְגָתָהּ עִם זְדוֹן הַפִּקָּדוֹן;
- וְאֵינוֹ חַיָּב עַל שִׁגְגָתָהּ.
- וּמֶה חַיָּב עַל זְדוֹנָהּ?
- אָשָׁם בְּכֶסֶף שְׁקָלִים:
נוסח הרמב"ם
שבועת הפיקדון נוהגת -
- באנשים ובנשים, ברחוקים ובקרובים,
- בכשרים ובפסולים, בפני בית דין,
- ושלא בפני בית דין - מפי עצמו,
- ומפי אחרים - אינו חייב עד שיכפור בו בבית דין, דברי רבי מאיר.
- וחכמים אומרין: בין מפי עצמו בין מפי אחרים, כיון שכפר בו - חייב.
- וחייב - על זדון שבועה, ועל שגגתה עם זדון הפיקדון,
- ואינו חייב - על שגגתו.
- ומה הוא חייב על זדונו? - אשם, בכסף שקלים.
פירוש הרמב"ם
שגגתה - על דרך שנתבאר בשבועת העדות, והוא שידע שהשבועה אסורה ולא ידע שחייב עליה קרבן.
ושגגת הפקדון מבואר, והוא שלא נזכר שיש לו אצלו פקדון, ואמרה תורה "וכחש בעמיתו בפקדון"(ויקרא ה, כא) וגו', "והביא את אשמו לה' איל תמים"(ויקרא ה, כה) וגו', הנה שאמרו "וכחש בעמיתו מורה שהוא יודע בפקדון בשעת השבועה".
והלכה כחכמים:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
שבועת הפקדון. באנשים ובנשים - איידי דתנא בשבועת העדות באנשים ולא בנשים, תנא נמי הכא לכולהו:
בקרובים - שבעל הפקדון קרוב לזה שהפקדון אצלו:
בפני בית דין ושלא בפני ב"ד - אם מפי עצמו נשבע, שהוציא שבועה מפיו או שענה אמן אחר השבועה ואח"כ הודה א, חייב קרבן. דכתיב (ויקרא ה כא) וכיחש בעמיתו, כל דהו ב:
ומפי אחרים - ולא ענה אמן. כגון משביע אני עליך שתחזיר לי פקדוני, ואמר אין לך בידי כלום, אינו חייב עד שיכפור בב"ד:
וחכמים אומרים וכו' - והלכה כחכמים:
וחייב על זדון השבועה - דלא כתיב בה ונעלם. זדון השבועה, שזכור על הפקדון ויודע שמתחייב על כפירתו קרבן:
ועל שגגתה עם זדון הפקדון - שאינו יודע שחייב בשבועה זו קרבן ה, אבל זכור הוא שהפקדון אצלו:
בכסף שקלים - הקנוי בשני סלעים. דהכי כתיב גבי איל אשם (ויקרא ה טו), בערכך כסף שקלים ו:
פירוש תוספות יום טוב
בפני בית דין. עמ"ש במ"ה פרק ט' דב"ק:
מפי עצמו. ה"ג בדברי הר"ב שהוציא וכו'. ואח"כ הודה חייב קרבן. וכ"כ רש"י והר"ן. ומה שהיה כתוב בדברי הר"ב ואח"כ כפר. אין ליישבו דאילו מתחלה בשעת השבועה קבל [עליו] לתת הפקדון מאי מהניא ליה כפירתו שאח"כ. אלא שבשעת השבועה כפר ואח"כ הודה וכלומר דאילו לא הודה מי מחייבו בקרבן. וה"ה בשבועת העדות דפרק דלעיל נמי. אלא דהכא איכא פלוגתא בגמ' ואיכא מ"ד דאילו באו עדים לא מחייב קרבן. דלא הוה כפירתו אלא כפירת דברים דעל כרחו ישלם. להכי מפרש לה בהודה דאתיא ככ"ע. ומ"מ כיון דאותו מ"ד אתותב לא הו"ל להר"ב לפרש אליביה דאיכא למטעי ולומר דדוקא הודה. ולא כי באו עדים. אלא לפום רהיטא העתיק לשון רש"י ועל רש"י לא קשיא כמ"ש בהרבה מקומות שכן דרכו לפרש במשנה דלא כמסקנא כי פירושו הוא במשנה שעליה הגמ'. וא"ת טעמא מאי יתחייב בשיש עדים והרי לא תועיל לו כפירתו. שכשיבואו העדים יתחייב לשלם. כתב הרמב"ם בספ"ח מה' שבועות שהרי הועילה מעתה ושמא לא יבואו העדים או יבואו ולא תתקיים עדותן. או יפסלו. ולפיכך חייב. ע"כ. ועוד נראה בעיני דרש"י נקט הודה אע"ג דלמסקנא אף בעדים מחייב משום דבעדים מיהת לא משכחת דמחייב אלא כשאין לו קרקעות. א"נ דמחל על השעבודים. דאי אית ליה. הא סבירא לן שעבודא דאורייתא. כמ"ש בסוף ב"ב. ותנן במ"ה פרק דלקמן דאין נשבעין על הקרקע וקיי"ל בפ"ק דב"מ דף ד' דכן על כפירת שעבוד קרקעות. וכ"כ התוס' שם. והכא [דף ל"ז ע"ב]. וכיון דלאו מלתא פסיקא הוא הלכך דייק רש"י לפרושי מתני' בהודה וכלומר שאין כאן עדים. דאילו יש עדים לאו מלתא פסיקא לחיוביה ליה. ובהכי מתיישב הר"ב שפיר דדייק נמי לפרושי בהודה אע"ג דלמסקנא שבגמרא אף בעדים משכחת לה. ועיין מה שאכתוב בר"פ דלקמן [ד"ה וההודאה] בענין שבועה על כפירת שעבוד קרקעות. ומ"ש הר"ב דכתיב וכחש בעמיתו כל דהו. וכ"כ רש"י. וא"ל דקאי למימר טעמא דמפי עצמו חייב. דהא ההוא מונשבע על שקר יליף לה רש"י כמ"ש בשמו בר"פ דלעיל ופי' ח"ש דרש"י בא לומר דחייב מפי עצמו אף בלא טענת התובע. וא"ל תן לי פקדוני וכו' דמשנה דלקמן. לאו דוקא קאמר. וזהו דשמעינן מוכחש בעמיתו כל דהו כדלעיל דף ל"ב [ע"א]. עכ"ל:
ומפי אחרים אינו חייב עד שיכפור בו בב"ד דברי ר"מ. משום דמושבע מפי אחרים בפקדון לא כתיב. ומשבועת העדות גמרינן לה. וס"ל לר"מ דון מינה ומינה. והתם בב"ד כדפרישית בפרקין דלעיל. רש"י:
וחכמים אומרים וכו'. כיון שכפר בו חייב. דסבירא להו דון מינה ואוקי באתרה כדפרישנא בפרקין דלעיל רש"י *):
ועל שגגתה עם זדון הפקדון. פי' הר"ב שאינו יודע שחייב בשבועה זו קרבן אבל זכור הוא שהפקדון אצלו. וכן פירש"י. ובכלל דבריהם שכתבו שאינו יודע שחייב בשבועה זו קרבן איכא למשמע הא שיש איסור בשבועה זו יודעים הם וכדפירשו במ"ב פרק דלעיל לענין שבועת העדות. וכדאי' התם בגמ' [דף ל"א ע"ב]. וה"ה להכא אלא שסמכו אדלעיל והר"ב סמך לעיל נמי אדהכא כמו שכתב אבל זכור הוא שהפקדון אצלו. דה"ה לעיל נמי:
ואינו חייב על שגגתה. עיין בפירוש הר"ב מ"ב פרק דלעיל ומ"ש שם:
בכסף שקלים. כתב הר"ב דהכי כתיב גבי איל אשם בערכך כסף שקלים. דבכריתות פרק דם שחיטה [דף כ"ב]. ילפינן לה שכל האשמות [הם בכסף שקלים] מאשם מעילות דכתיב בערכך כסף שקלים בשקל הקדש לאשם. תוס'. והר"ן:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(א) (על הברטנורא) וכלומר דאלו לא הודה, מי מחייבו קרבן. וה"ה בשבועת העדות. ועתוי"ט:
(ב) (על הברטנורא) רש"י. ופירש הר"מ דבא לומר דמפי עצמו חייב אף בלא טענת התובע. וכדאיתא בגמרא דף ל"ב:
(ג) (על המשנה) עד כו'. משום דמשבועת העדות גמרינן לה, וס"ל דון מינה ומינה, והתם בב"ד. רש"י:
(ד) (על המשנה) כיון כו'. דס"ל דון מינה ואוקי באתרה. רש"י:
(ה) (על הברטנורא) רש"י. ומשמע, הא שיש איסור בשבועה זו יודעים הם. וכדפירשו לענין שבועת העדות. וסמכו אדלעיל. וכן מ"ש אבל זכור כו', ה"ה התם, וסמך אדהכא:.! (ו)דבכריתות ילפינן לה אכל האשמות. תוספ' והר"נ:.
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
שבועת הפקדון: פ' שבועת העדות (שבועות ד' ל"א.) ועיין במה שכתבתי לקמן ריש פרק שבועת הדיינים בשם תוס' ז"ל:
וחכמים אומרים בין מפי עצמו וכו': דס"ל דון מינה ואוקי באתרה מאחר שהבאת מפי אחרים לכלל שבועת הפקדון העמידוהו בתורת שבועת הפקדון שאין שבועה בב"ד מפורש בה. בתו"כ רפי"א דדבורא דחטאות בפרשת ויקרא ס"ל לר"ש דבפקדון בשוגג חייב במזיד פטור דיליף לה ממעילה כדאיתא התם פ' שבועת העדות וכמו שכתב שם בספר קרבן אהרן:
וחכמים אומרים: ביד רפ"ז דהלכות שבועות:
ואינו חייב על שגגתה: פי' רש"י ז"ל אם סבור לישבע באמת משום דאנוס הוא:
גרידתא: יש שאין גורסין מלה זו אבל מהרי"ק ז"ל נראה קצת דגריס לה בפ"א דהלכות שבועות סי' י'. והררי"א ז"ל מחק מלת גרידתא והגיה שגגתו בוי"ו וכתב פי' שגגת הפקדון. עוד הגי' ומה הוא חייב על זדונו בוי"ו:
אשם בכסף שקלים: עי' בתוי"ט. ואפילו אשם תלוי ילפינן בכריתות פ' דם שחיטה (כריתות דף כ"ב) דהוי בכסף שקלים אע"ג דודאי אינו אלא חטאת בת דנקא:
תפארת ישראל
יכין
שבועת הפקדון: בין שחייבוהו הדיינין ללוה לשבע מדהודה במקצת, או לשומר משום דטען נאנסו. ובין שנשבע מעצמו מדכפר הכל, דפטור משבועה מדינא דמשנה, אפ"ה בנשבע לשקר חייב משום שבועת הפקדון:
בכשרים ובפסולים: נ"ל דכולהו צריכי. נשים, אף דאין לה מה לפרוע, ושמא תמות קודם בעלה ולא יבוא לכלל פרעון, וסד"א דלא הוה תביעת ממון. וקמ"ל קרוב, אף שראוי ליורשו, וקפסיק ותני אפילו בעל הממון גוסס בשעת שבועה, ונתבע זה ע"י שלוחו של מפקיד, והרי שמא ימות הלה קודם פרעון ולא יבוא לידי פרעון כלל. וקמ"ל פסולין, אפילו חשוד על השבועה שאין שבועתו מועלת לו לפטור א"ע, אעפ"כ בנשבע חייב בכולהו:
מפי עצמו: שנשבע בעצמו, או ענה אמן, או הן, או מלה אחרת שמובן ממנו שמקבל עליו שבועה זו שהשביעו חבירו [(רמב"ם פ"ב מהל' שבועות)] הו"ל כנשבע בעצמו, ולהכי אפילו שלא בב"ד חייב:
ומפי אחרים: ר"ל ובהשביעו התובע, והשיב הוא אין לך בידי:
דברי רבי מאיר: דמושבע מפי אחרים בפקדון לא כתיב, רק משבועת עדות ילפינן לה בג"ש דתחטא תחטא [כשבועות דל"ד א'], ולפיכך דון מנה ומנה, שיהיה הכפירה בב"ד דוקא [כרפ"ד]:
וחכמים אומרים בין מפי עצמו בין מפי אחרים כיון שכפר בו חייב: אפילו שלא בבית דין, דס"ל דון מנה ואוקי באתרה, והרי בשבועת הפקדון לא נזכר שצריך ב"ד:
וחייב על זדון השבועה: שהזיד בב' העניינים שידע שהפקיד בידו ושחייב קרבן על שבועת שקר זו:
ועל שגגתה עם זדון הפקדון: ר"ל או בששגג שסבור שאינו חייב קרבן על שבועה זו, אבל הזיד וידע שהפקיד בידו. משא"כ בשאר עבירות, בין במזיד גמור, או אפילו בשגגת קרבן, פטור [כשבת דס"ט א'], רק צריך שישגג בגוף, שיחשוב שאין זה חלב, או שיחשוב שאין חייב עליו כרת, ומכ"ש בסבר שמותר חלב לגמרי:
ואינו חייב על שגגתה: כשסבור שמותר לשבע שבועה זו בשקר, ומכ"ש בשכח שהפקיד בידו. משא"כ בשאר עבירות בכה"ג חייב. וטעמא דמלתא משום דבשבועת הפקדון לא כתיב ונעלם:
אשם בכסף שקלים: ר"ל הקנוי בב' שקלים. דילפינן כל האשמות [חוץ מאשם מצורע ואשם נזיר] מאשם מעילה שמפורש בו כן [זבחים דמ"ח א']. ונ"ל דלהכי תני הכא מה חייב. מפני שיש לה קצבה, משא"כ *) בבטוי ועדות שהן בחטאת אין לה קצבה ורק למצוה ממובחר צריך חטאת בסלע [כתוס' בזבחים הנ"ל וכריתות ד"ו ע"ב]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת