תפארת ישראל על שבועות ה

משנה שבועות, פרק ה':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין

משנה א

שבועת הפקדון: בין שחייבוהו הדיינין ללוה לשבע מדהודה במקצת, או לשומר משום דטען נאנסו. ובין שנשבע מעצמו מדכפר הכל, דפטור משבועה מדינא דמשנה, אפ"ה בנשבע לשקר חייב משום שבועת הפקדון:

בכשרים ובפסולים: נ"ל דכולהו צריכי. נשים, אף דאין לה מה לפרוע, ושמא תמות קודם בעלה ולא יבוא לכלל פרעון, וסד"א דלא הוה תביעת ממון. וקמ"ל קרוב, אף שראוי ליורשו, וקפסיק ותני אפילו בעל הממון גוסס בשעת שבועה, ונתבע זה ע"י שלוחו של מפקיד, והרי שמא ימות הלה קודם פרעון ולא יבוא לידי פרעון כלל. וקמ"ל פסולין, אפילו חשוד על השבועה שאין שבועתו מועלת לו לפטור א"ע, אעפ"כ בנשבע חייב בכולהו:

מפי עצמו: שנשבע בעצמו, או ענה אמן, או הן, או מלה אחרת שמובן ממנו שמקבל עליו שבועה זו שהשביעו חבירו [(רמב"ם פ"ב מהל' שבועות)] הו"ל כנשבע בעצמו, ולהכי אפילו שלא בב"ד חייב:

ומפי אחרים: ר"ל ובהשביעו התובע, והשיב הוא אין לך בידי:

דברי רבי מאיר: דמושבע מפי אחרים בפקדון לא כתיב, רק משבועת עדות ילפינן לה בג"ש דתחטא תחטא [כשבועות דל"ד א'], ולפיכך דון מנה ומנה, שיהיה הכפירה בב"ד דוקא [כרפ"ד]:

וחכמים אומרים בין מפי עצמו בין מפי אחרים כיון שכפר בו חייב: אפילו שלא בבית דין, דס"ל דון מנה ואוקי באתרה, והרי בשבועת הפקדון לא נזכר שצריך ב"ד:

וחייב על זדון השבועה: שהזיד בב' העניינים שידע שהפקיד בידו ושחייב קרבן על שבועת שקר זו:

ועל שגגתה עם זדון הפקדון: ר"ל או בששגג שסבור שאינו חייב קרבן על שבועה זו, אבל הזיד וידע שהפקיד בידו. משא"כ בשאר עבירות, בין במזיד גמור, או אפילו בשגגת קרבן, פטור [כשבת דס"ט א'], רק צריך שישגג בגוף, שיחשוב שאין זה חלב, או שיחשוב שאין חייב עליו כרת, ומכ"ש בסבר שמותר חלב לגמרי:

ואינו חייב על שגגתה: כשסבור שמותר לשבע שבועה זו בשקר, ומכ"ש בשכח שהפקיד בידו. משא"כ בשאר עבירות בכה"ג חייב. וטעמא דמלתא משום דבשבועת הפקדון לא כתיב ונעלם:

אשם בכסף שקלים: ר"ל הקנוי בב' שקלים. דילפינן כל האשמות [חוץ מאשם מצורע ואשם נזיר] מאשם מעילה שמפורש בו כן [זבחים דמ"ח א']. ונ"ל דלהכי תני הכא מה חייב. מפני שיש לה קצבה, משא"כ *) בבטוי ועדות שהן בחטאת אין לה קצבה ורק למצוה ממובחר צריך חטאת בסלע [כתוס' בזבחים הנ"ל וכריתות ד"ו ע"ב]:

משנה ב

אמר לו תן לי פקדוני שיש לי בידך: נ"ל דאף דבשבועת הפקדון אפילו לא תבעו, וכפר ונשבע, חייב [כ(רמב"ם פ"ז מהל' שבועות ה"ה)] אפ"ה נקט אמר לו. דקמ"ל דאפילו בתבעו, דוקא ביכול לומר תן לי, שהוא הבעל דבר או שלוחו, אפילו בלי הרשאה, דבכל דוכתא לבר ממשביע עדיו, שלוחו של אדם כמותו [רכ"מ פ"ז ה"ו]. אבל בתבעו אחר, ונשבע לו, פטור מאשם. עוד נ"ל דכל עיקר דרצה לאשמעינן בהך בבא, דקמ"ל אף דתחלה קאמר אין לך בידי ואח"כ השביעו סתם, אפ"ה חייב:

ואמר אמן: עי' מ"ש פ"ד סי' י"ג:

אמר רבי שמעון מה טעם מפני שיכול לחזור ולהודות: אחר שכפר [ונ"ל דגם הכא קאמר ר"ש מה טעם, דקמ"ל לגלויי דינא אליבא דר"מ דס"ל דמדילפינן מושבע מאחרים בפקדון מעדות, ילפינו מנה ומנה כלעיל סי' ה'. ולהכי סד"א גם הא מחשב מנה [כפ"ד מ"ג] ולחייב רק א', קמ"ל]:

משנה ג

רבי אליעזר אומר עד שיאמר שבועה באחרונה: שיאמר אין לך בידי, ולא לך, ולא לך בשבועה. [והא דנקט הך דינא דה' תובעין אותו הכא, ולא לעיל [פ"ד] גבי עדות, והרי התם ג"כ כך דינו [כ(רמב"ם פ"ט מהל' שבועות הי"ז)]. נ"ל משום דלישנא דמתניתין דתני תן לנו פקדון וכו' משמע שכל הה' טוענים פקדון א' שכולן שותפים בו, ותבע א' בשם כולם תן לנו פקדון וכו'. ורבותא קמ"ל דאפ"ה בשאמר לא לך ולא לך וכו' חייב על כל א' וא'. וה"ת בפקדון דסגי בשיהיה שליח לכולן מצי שפיר למנקט הך רבותא. אבל בעדות, אף דאפשר שיהיו כולן שותפין בהפקדון שתובעין אותן שיעידו עליו, עכ"פ א"א שיהא א' תובע בעד כולן, ואפ"ה יתחייב העד על כל א' וא', דממ"נ אי לא בא בהרשאה אין יכול להשביען כלל (כשבועות ל"ה א'), ואי בא בהרשאה, א"כ אפילו אמר לא לך ולא לך לא מחייב על כל א' וא', דמדבא בהרשאה מחשב לעניין עדות כשלו, כדאמרינן (שבועות דל"ג ב'), דאע"ג דכתיב בעדות אם לו לא יגיד, אפ"ה בבא בהרשאה הוה כבע"ד, והו"ל כאילו כפר לו כל הה' תביעות. או נ"ל דאורחא דמלתא נקט, דדוקא שבועת הפקדון דשייכא אפילו שלא בב"ד, אפשר שיהיו ה' תובעין אותו ביחד, משא"כ שבועת עדות אינה רק בב"ד (כפ"ד מ"א) לאו אורח ארעא שיהיו ה' תובעין ביחד]:

ותשומת יד: הלואה, ששם איתה בידו וברשותו לעשות בה מה שירצה:

חייב על כל אחת ואחת: דס"ל דלאו אגרעין אחד משתבע דאינו שוה פרוטה, רק על המין:

משנה ד

שאינו משלם קנס על פי עצמו: וכיון דאי מודה מפטר, פטור עליו מקרבן שבועה:

משלם בושת ופגם על פי עצמו: וה"ה צער. רק לא נקט לה תנא, מדקאי גם אמפותה דאין לה צער (ככתובות ל"ט ב'). מיהו ר"ש ס"ל דלא שביק מלמתבע דבר הקצוב בתורה כחמשים כסף של קנס. ותבע בושת ופגם שצריך אומד מקודם. ורבנן ס"ל דאפ"ה עיקר תביעתו רק מה שאין יכול הנתבע לפטור א"ע:

משנה ה

חייב: אפילו לר"ש לעיל. דהרי כשיודה מחייב א"ע בקרן והוא קצוב, וגם אין יכול להפטר ממנו כשיודה, להכי וודאי קרן נתבע, ולכ"ע חייב. ולא נקט ליה רק משום סיפא, דבשכופר רק הקנס, פטור:

פטור: מדלא כפר רק הטביחה ומכירה והרי אינו חייב קרבן עבור שבועתו לשקר על הקנס. ותו אפילו היה חייב ממונא עבור טביחה ומכירה, עכ"פ כיון דהודה בגניבה פטור מכפילא, ולפיכך אפילו יבואו עדים אח"כ שטבח ומכר פטור לגמרי, דד' וה' אמר רחמנא, ולא ג' וד' (כב"ק דע"ה ב'). [והא דלא נקט לה לעיל גבי עדות (בפ"ד). ה"ט מדהיה צריך להאריך שתבען שיעידו נמי על הטביחה, דאל"כ בל"ז פטורים מקרבן מדכתיב אם לו לא יגיד (כפ"ד מי"ב). משא"כ הכא בפקדון אפילו בלא תבעו. וכדמשמע פשטותא דמתניתין שלא תבעו על הטביחה, אפ"ה היה ראוי שיתחייב (כלעיל סי' י"א) לולא טעמא דאמרן]:

חייב: לא מיירי בקרן תמה דהרי פלגא נזקא קנסא הוה, אלא מיירי בשור המועד. אבל אם אמר המית וכו':

המית שורך את עברי: שחייב לשלם לו שלשים שקלים קנס לרבו, אפילו לא היה שוה רק דינר, או אפילו שוה מנה:

חייב: אבל אם אמר לו וכו':

פטור: דהא שיצא העבד בקטיעת א' מכ"ד אבריו ג"כ רק קנס הוא. או נ"ל דקמ"ל דסד"א כיון דבאחר חייב עכ"פ לשלם לו דמי עינו להכי גבי עבד הו"א דדמי עינו ושנו דהו"ל ממון נכלל בשחרור כל גופו שהוא קנס, והו"ל כטוענו גנבת דנכלל בטענתו ממון וקנס וחייב, קמ"ל דבעבד כל דמי שחרור גופו קנס הוא דהרי כל דמיו של רבו:

פטור: נ"ל דזה הכלל לאתויי מוציא שם רע ועדים זוממין. מיהו בכל דוכתא שפטור משום שבועת עדות ופקדון, חייב עכ"פ משום שבועת בטוי [רמב"ם ספ"ד, ופ"ט הי"ד משבועות]. [והא דלא נקט נמי בכולה פרקן דשבועת פקדון צריך שיהיה בשם ובכנוי, כדנקט לה לעיל (בפ"ד). משום דשבועה בשם רק בעדות כתיבה, מדילפינן אלה אלה (כשבועות דל"ה ב'). וא"כ פשיטא דמנה ילפינן בפקדון בג"ש דתחטא תחטא כשבועות דל"ד ב']: