משנה פרה ד ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת פרה · פרק ד · משנה ב | >>
שרפה חוץ מגתה, או בשתי גתות, או ששרף שתים בגת אחת, פסולה.
הזה ולא כיון כנגד הפתח, פסולה.
הזה מששית שביעית, חזר והזה שביעית, פסולה.
משביעית שמינית וחזר והזה שמינית, כשרהה.
משנה מנוקדת
שְׂרָפָהּ חוּץ מִגִּתָּהּ, אוֹ בִשְׁתֵּי גִתּוֹת, אוֹ שֶׁשָּׂרַף שְׁתַּיִם בְּגַת אַחַת, פְּסוּלָה. הִזָּה וְלֹא כִוֵּן כְּנֶגֶד הַפֶּתַח, פְּסוּלָה. הִזָּה מִשִּׁשִּׁית שְׁבִיעִית, חָזַר וְהִזָּה שְׁבִיעִית, פְּסוּלָה. מִשְּׁבִיעִית שְׁמִינִית וְחָזַר וְהִזָּה שְׁמִינִית, כְּשֵׁרָה.
נוסח הרמב"ם
שרפה חוץ מגיתה,
- או בשתי גיתות,
- או ששרף שתים בגת אחת - פסולה.
- הזה, ולא כיון כנגד הפתח - פסולה.
- הזה משישית שביעית, וחזר והזה שביעית - פסולה.
- משביעית שמינית, וחזר והזה שמינית - כשרה.
פירוש הרמב"ם
בשתי גיתות - שחתכה, ועשה גת לקצתה וגת לקצתה.
ואמרו או ששרף שתים בגת אחד - אף על פי שהיתה כל אחת יוצאת לבדה כפי מה שקדם.
ואמר האל יתברך "והזה אל נכח פני אוהל מועד"(במדבר יט, ד), ולזה יצטרך שיזה כנגד פתחו של היכל והוא יראהו, רוצה לומר ההיכל, כמו שיתבאר בפרק שני ממדות.
הזה מששית שביעית - רוצה לומר שהוא טבל אצבעו טבילה ששית, והזה ממנה ששית ושביעית הנה פסלה. לפי שמתנאיה כפי מה שהודעתיך "על כל הזאה טבילה", ואף על פי שהוא שב אחר זה וטבל טבילה שביעית והזה ממנה הזאה שביעית, הנה זה לא יספיק לפי שהוא כבר פסלה. אמנם אם הזה מטבילת שביעי שתי הזאות שביעית ושמינית הנה היא כשרה, לפי שכבר נשלמו שבע הזאות כמצוותה וכל מה שיבוא אחר זה לא יפסידה, וזה אפילו שב והזה שמינית או תשיעית או עשירית לא פסלה:
פירוש רבינו שמשון
חוץ מגיתה: מקום המוכן לה כנגד פתחו של היכל ומיהו לרבי אושעיא דאמר בריש פירקא בתרא דזבחים (דף קיג.) דשרפה שלא כנגד הפתח כשרה צ"ל דחוץ מגיתה היינו לפנים מן החומה משום דבעינן והוציא אותה אל מחוץ למחנה (במדבר יט, ג) וריש לקיש מפרש התם חוץ ממקום הבדוק לה כלומר שיש תחתיו חלל מפני קבר התהום ורבי יוחנן פליג עליה משום דאין זה אלא מעלה בעלמא:
בשתי גיתות: חלקה ושרפה חציה בגת זה וחציה בגת זה:
שתים בגת אחת: ובבת אחת ומיפסלן מטעם מלאכה שזו פוסלת על זו אבל בזו אחר זו כשרה:
ולא כוון כנגד הפתח: דאל נכח פני אהל מועד כתיב (במדבר יט, ד):
מששית שביעית: דשבע כתיב כסדרן והוא מונה שביעית קודם ששית שקרא לששית שביעית:
וחזר והזה שביעית פסולה: דבעינן שיקרא לששית ששית ולשביעית שביעית ולא שיקדים זו לזו אבל משביעית שמינית כשירה דאין שמינית בהזאות של הפרה וזה טעות דבר בעלמא היא והא דנקט וחזר והזה שמינית לאו דוקא דבכל ענין כשרה ואגב רישא נקטי':
תניא בתוספתא (תוספתא פרה, ד) "אין שורפין שתי פרות בגת אחת. משנעשית אפר מביא אחרת ושורף על גבה ואינו חושש שרפה ב' חצאין בזה אחר זה רבי אומר אומר אני בזו שהיא כשירה:"
עוד תניא בתוספתא (תוספתא פרה, ד) "פרה אינה נפסלת בלינה ואם שחטה היום ושרפה למחר כשירה הזה בלילה הזאתו פסולה ואפילו כולן ביום ואחת בלילה הזאתו פסולה הזה בכלי הזאתו פסולה ואפילו כולן ביד ואחת בכלי הזאתו פסולה הזה בשמאל הזאתו פסולה ואפי' כולן בימין ואחת בשמאל הזאתו פסולה הזו שבעה כהנים כאחד הזאתן פסולה בזה אחר זה הזאתן כשרה הזאות שבפרה שהזו שלא לשמה שלא מתכוונות או שחסר אח' מהן או שטבל אחת והזה שתים שתים והזה אחת הרי אלו פסולות שמנה מתוך שבעה אם הוא הכהן שעשה עמה מלאכה פסולה ואם כהן אחר כשירה שרפה אונן ומחוסר כפורים כשירה איסי הבבלי אומר מחוסר כפרה פסולה שרפה שלא רחוץ ידים ורגלים פסולה ור"א בר"ש מכשיר שנאמר (שמות ל, כ) בבאם אל אהל מועד ירחצו מים אין קידוש ידים ורגלים אלא לפנים."
פי' אינה נפסלת בלילה כדפרישית לעיל (מ"א) מדכתיב למשמרת (במדבר יט, ט) כדדריש בספרי (חקת פסקא קכג). הזה בלילה כדפרישית לעיל דחטאת קרייה רחמנא כדדריש בספרי (שם). הזה בכלי פסולה דאצבע כתיב (במדבר יט, ד). הזה בשמאל פסולה בספרי (שם) יליף ממצורע דכתיב ביה ימנית : שבעה כהנים כאחד פסולה דשבע פעמים כתיב (במדבר יט, ד) ולא שייך אלא בזה אחר זה והך ברייתא כמאן דמכשיר לעיל פרה בכהן הדיוט דשבעה כהנים גדולים בבת אחת היכי משכחת להו. שחסר אחת מהן כולן מעכבות זו את זו כדדריש בספרי (שם). או שטבל אחת והזה שתים דשיריים שבאצבע פסולין כדפרישית בפרקין דלעיל ובספרי דריש דבעינן על כל הזאה טבילה מדכתיב (במדבר יט, ד) מדמה שבע פעמים שחוזר לדם שבע פעמים. ואם כהן אחר כשרה. ומתני' דמשביעית שמינית וחזר והזה שמינית כשרה בכהן אחד: איסי הבבלי אומר מחוסר כפרה פסולה. בריש פרק ב' דזבחים (דף יז:) מפרש טעמייהו:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
חוץ מגיתה - מקום היו עושים לשריפתה כמין גת כנגד פתחו של היכל, ואם שחטה שלא כנגד פתחו של היכל פסולה ד:
או בשתי גיתות - כגון שחילקה לשתים ושרף חציה בגת זו וחציה בגת זו:
או ששרף שתים בגת אחת - אע"פ שהוציא כל אחת בפני עצמה מיפסלן מחמת מלאכה, שזו פוסלת את זו. אבל בזו אחר זו, כשרה:
ולא כוון כנגד הפתח פסולה - דאל נוכח פני אהל מועד כתיב:
מששית שביעית - דשבע פעמים כתיב, כסדרן, והוא מנה שביעית קודם ששית, וחזר והזה שביעית, פסולה, דבעינן שיקרא לששית ששית ולשביעית שביעית. אבל משביעית שמינית, כשרה, דאין שמינית בהזאות של פרה וזה טעה בדבור דעלמא:
וחזר והזה שמינית - לאו דוקא, דבכל ענין כשרה, בין חזר והזה בין לא חזר והזה. ואגב רישא נקטיה. אי נמי הא קמשמע לן דאע"ג דהוסיף בהזאות לא פסל, דמכי גמרינהו לשבע הזאות נגמרה מצותה, ותו לא חיישינן למה שהוא מוסיף:
פירוש תוספות יום טוב
חוץ מגתה - כתב הר"ב מקום היו עושין לשרפתה כמין גת. עמ"ש בזה פ' דלעיל מ"י. ומ"ש ואם שחטה חוץ שלא כנגד ההיכל פסולה בפי"ד דזבחים ד' קי"ג שנא' (במדבר יט, ג) ושחט והזה. מה הזאתה כנגד הפתח דמפרש בה אל נכח וגו' אף שחיטה כנגד הפתח. ויש לתמוה דאנן כי תנן שרפה תנן. וה"ל לפרש ואם שרפה חוץ מגתה וילפינן לה נמי התם בגמרא מדכתיב ושרף והזה. ופירש"י בתר והזה סמוך ושרף ע"כ. אבל כבר כתבתי בזה בשם התוס' שם בזבחים (רפי"ד):
וחזר והזה שמינית כשרה - ותימא דלפסלה מחמת מלאכה כדתנן בס"פ אבל בתוספתא והביאה הר"ש דדוקא אם כהן אחר הוא שחזר והזה אבל הכהן השורף אותה אם הוסיף פסלה מחמת מלאכה שאינה צריכה בשעת שרפתה. ופסק כך הרמב"ם בפ"ד מה"פ (הלכה ז'):
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ד) (על הברטנורא) בזבחים דף קי"ג ילפינן ליה. וקשה, הא אנן בשריפה קיימינן, והוה ליה לפרש ואם שרפה, דהכי נמי ילפינן התם:
(ה) (על המשנה) כשרה. דוקא אם כהן אחר חזר והזה, אבל הכהן השורף פסלה מחמת מלאכה שאינה צריכה בשעת שריפתה. הר"ש בשם התוס':
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
שרפה חוץ מגתה: בירושלמי דתרומות פ' ששי דף מ"ד אמרי' שאם שרפה חוץ למקום שחיטתה שהיא פסולה ומפיק לה מקרא דכתיב על פרשה ישרוף דה"מ למכתב ופרשה ישרוף או עם פרשה ישרוף וכתב על למידרש דפרשה לשון פרישה מקום שפירש אותה אחר שהביאה מביתו אל מחוץ למחנה נכח המקדש ושחטה שם ישרוף אותה ולא במקום אחר ע"כ. והוא פי' הר"ש שיריליו ז"ל והר"ר אלעזר אזכרי ז"ל. וגם אם שחטה חוץ מגתה פסולה. ופי' הר"ש ז"ל חוץ מגתה מקום המוכן לה כנגד פתחו של היכל. ומיהו לר' אושעיא דאמר בר"פ בתרא דזבחים דשרפה שלא כנגד הפתח כשרה צ"ל דחוץ מגתה היינו לפנים מן החומה משום דבעי' והוציא אותה אל מחוץ למחנה וריש לקיש מפ' התם חוץ ממקום הבדוק לה כלומר שיש תחתיו חלל מפני קבר התהום ור' יוחנן פליג עליה משום דאין זה אלא מעלה בעלמא ע"כ:
מששית שביעית.: פירש הרמב"ם ז"ל הזה מששית שביעית שמטבילה הששית הזה שתי הזאות ששית ושביעית פסולה דעל כל הזאה טבילה אבל הזה מטבילה שביעית שביעית ושמינית כשרה שכבר שלמו שבע הזאות בכשרות:
תפארת ישראל
יכין
שרפה חוץ מגתה: הוא הגומא שמערכתה עומדת בתוכה [כפ"ג מ"י]:
והוא מכוון נגד פתח ההיכל. מדצריך לשחטה ולהזות דמה ולשרפה הכל נגד פתח ההיכל מדהקשו כולן להזאה. דמפורש בו בקרא שיהא נגד פתח ההיכל [כזבחים קיג"א ותוס' שם ד"ה שנאמר]. ול"ל שהי' הגת רחב כפתח ההיכל ממש. ולא פחות. ונקט שרפה. וה"ה שחטה. רק נקט שרפה איידי ב' גתות ואידך דנקט. דכולן רק בשרפה מיירי:
או בשתי גתות: שחלקה לב' חלקים ושרף חציה בזו וחציה בזו:
או ששרף שתים בגת אחת פסולה: וכמו דדרשינן [חולין לב"א] ושחט אותה לבדה. ה"נ פשוט דדרשינן ושרף את הפרה. דהיינו לבדה:
הזה ולא כיון כנגד הפתח: של ההיכל:
פסולה: והא דלא כלל תנא להזאה בהדי הנך דרישא. נ"ל משום דשרפת חוץ מגיתה. דהיינו שלא כנגד הפתח. רק מהיקשא ילפינן לה. מדהוקש להזאה. ואגב דאיירי בשרפה. נקט בהדה כל פסולי דשרפה בהדדי. אבל השתא נקט הזאה. דמפורש בה בקרא שתהיה נגד הפתח. ואקדים פסול שרפה שלא כנגד הפתח. דמדאתיא מדרשא חביבא לי' [כנדה נה"ב תוס' ד"ה כיחו]:
הזה מששית שביעית: ר"ל שלא טבל אצבעו בין הזאה ו' לז'. רק הזה הזאת ז' מדם הנשאר באצבעו מהזאת ו'. ואף שחזר וטבל אצבעו והזה אח"כ הזאה אחת כדינה. אפ"ה פסולה. דהרי שירי הדם שבאצבעו מהזאת ו' נפסלו להזאת ז'. וא"כ היתה הזאת פסולה זו מפסקת בין ז' הזאות הכשרות:
משביעית שמינית: ר"ל אבל אם משיורי הדם שבאצבעו מהזאת ז'. הזה הזאה ח'. או שחזר וטבל אצבעו. והזה הזאה ח' ממש:
וחזר והזה שמינית כשרה: אף שהוסיף בהזאות רק שלא כדין עשה [כזבחים פ"ח מ"י]. אבל מדאין כאן שינוי בגוף הפרה לא נפסלה. מיהו להרמב"ם [פ"ד מפרה] דוקא בהזה הכהן אחר הזאה הח'. אבל בהזה אותה הוא עצמו. נפסלה הפרה. מדעסק בשעת עשייתו במלאכה דלא שייך לה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת