משנה פרה ד ג

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת פרה · פרק ד · משנה ג | >>

שרפה שלא בעצים, או בכל עצים, אפילו בקש או בגבבה, כשרה.

הפשיטה ונתחה, כשרה.

שחטה על מנת לאכול מבשרה ולשתות מדמה, כשרה.

רבי אליעזר אומר אין מחשבה פוסלת בפרה.

משנה מנוקדת

שְׂרָפָהּ שֶׁלֹּא בְעֵצִים, אוֹ בְכָל עֵצִים, אֲפִלּוּ בְקַשׁ אוֹ בִגְבָבָה, כְּשֵׁרָה. הִפְשִׁיטָהּ וְנִתְּחָהּ, כְּשֵׁרָה. שְׁחָטָהּ עַל מְנָת לֶאֱכֹל מִבְּשָׂרָהּ וְלִשְׁתּוֹת מִדָּמָהּ, כְּשֵׁרָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אֵין מַחֲשָׁבָה פוֹסֶלֶת בַּפָּרָה.

נוסח הרמב"ם

שרפה שלא בעצים,

או בכל עצים,
אפילו בקש, אפילו בגבבה - כשרה.
הפשיטה, וניתחה - כשרה.
שחטה על מנת לאכל מבשרה,
או לשתות מדמה - כשרה.
רבי אלעזר אומר: אין המחשבה פוסלת בפרה.

פירוש הרמב"ם

כבר קדם לך סברת רבי אליעזר בתחילת זה הפרק שהוא לא יטמא כדין שאר קדשים בפרה.

ואשר חייב ש[לא] נפסול אותה אם חשב לאכול ממנה, ואפילו אצל חכמים, לפי שלא בא לריח ניחוח:

פירוש רבינו שמשון

שלא בעצים:    שהצית בגופה של פרה:

כשרה:    דלא כתיב עצים אלא ושרף סתם:

הפשיטה ונתחה כשרה:    דאת עורה ואת בשרה כתיב (במדבר יט, ה) רצה בהפשט ונתוח רצה במחובר:

אין מחשבה פוסלת בפרה:    ואפי' בהזאות חישב כגון שוחט ע"מ להזות מדמה למחר דכי האי גוונא לתנא קמא פסולה דחטאת קרייה רחמנא דדוקא לאכול ולשתות הוא דמכשר דבכל הקרבנות נמי כשר כדתנן בפרק כל הפסולין (זבחים לה, א) לאכול דבר שאין דרכו לאכול כשר כגון מאכילת מזבח לאדם ור' אליעזר לטעמיה דבשלא לשמה נמי מכשר בריש פירקין:

תניא בתוספתא (תוספתא פרה, ד) "לעולם מרבין לה עצים אמר ר' יהודה אף כשהיו מרבין לה לא היו מרבין אלא חבילי אזוב ומפני שאפרו יפה ומרובה" פי' יפה שאין נעשה פחמין כשאר עצים ובספרי קתני ר' יהודה אומר ישרף שלא ימעט לה עצים מרבה הוא לה חבילי אזוב חבילי אזוב יון בשביל לרבות את האפר:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

שרפה שלא בעצים - שהצית האור בגופה של פרה:

כשרה - שלא נכתב בתורה עצים, אלא ושרף סתם:

או בכל העצים - שלא שרפה בארזים ארונים וברושים ועצי תאנה השנויים בפרקין דלעיל:

הפשיטה ונתחה כשרה - דאת עורה ואת בשרה כתיב (במדבר יט, ה), בין בהפשט וניתוח בין במחובר:

על מנת לאכול מבשרה או לשתות מדמה כשרה - דוקא לאכול ולשתות הוא דמכשיר תנא קמא, דבכל הקרבנות נמי כי האי גוונא כשר, כדתנן בפרק כל הפסולים (זבחים לה, א) חשב לאכול דבר שאין דרכו לאכול, כשר, כגון מאכילת מזבח לאדם. אבל חשב על מנת להזות מדמה למחר, פסל תנא קמא, דחטאת קרייה רחמנא. ור' אליעזר סבר דאין מחשבה פוסלת בפרה כלל, אפילו בהזאות ו. ואזדא לטעמיה דבשלא לשמה מכשיר בריש פירקין, שאין לה דין מדיני קדשים, הואיל והיא נעשית בחוץ. ואין הלכה כרבי אליעזר:

פירוש תוספות יום טוב

ע"מ לאכול מבשרה כו' כשרה - כן הוא בספרים אחרים. וכן העתיק הרב רבינו שמשון. והר"ב. וכן הוא בנוסחת מהר"ם. והא דכתיב בדברי הרמב"ם בפירושו אשר חייב שנפסול אותה כו'. בנא"י נכתב ואשר חייב שנכשיר אותה כו'. ומדנפשיה נמי מוכרח דזיל בתר טעמא. שכתב לפי שלא נאמר בה לריח ניחוח. ובחבורו פ"ד מה"פ העתיק כשרה וכתב ג"כ זה הטעם. ומהר"ר וואלף וורמיי"זא תמה על הטעם. דא"כ בכל הקרבנות שנאמר בהם ריח ניחוח היה מן הדין שיפסלו בכך. ואינו כן. כמ"ש הר"ש ומהר"ם והר"ב. ולי נראה דל"ק דהרמב"ם ה"ק דבפרה אין שום צד לסברא לפסול במחשבה לאכול ואפילו לחכמים דשאר מחשבות פוסלות בה. שאני מידי דמיכל דבדידיה לא נאמר ריח ניחוח. ולפיכך אין מקום לומר שמחשבה פוסלת בהן:

רבי אליעזר אומר אין מחשבה פוסלת - פי' הר"ב אפילו בהזאות. כגון שוחט על מנת להזות מדמה למחר. הר"ש. דאי בהזאה גופה. הא תנא לעיל ריש פירקין. אבל מעבודה לעבודה לא שמענו. אעפ"י שלפירושו במשנה ב' פרק ה' דפסחים. שמעינן מבבות דריש פירקין הא בזבחים ומנחות לא פי' כן. וכאותה סוגיא איכא לפרושי נמי הכא. ומה מאד נדחק הכ"מ בפי' ר' אליעזר דהכא בפרק ד' מה"פ. ובלי ספק דאשתמיטתיה פירוש הר"ש והר"ב:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ו) (על הברטנורא) כגון שוחט על מנת להזות למחר, דמעבודה לעבודה לא שמענו. דאי בהזאה גופא הא תני לעיל ר"פ:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

ולשתות מדמה כשרה:    כצ"ל וכמו שפי' רעז"ל. וכן גירסת הרמב"ם ז"ל ג"כ שם ביד פ"ד וז"ל שחטה ע"מ לאכול מבשרה או לשתות מדמה כשרה לפי שלא נאמר בה ריח ניחוח ע"כ. אמנם מתוך פירושו כאן במשנה משמע קצת שהיה גורס בתחלה בילדותו פסולה וז"ל ואשר חייב שנפסול אותה אם חשב לאכול ממנה ואפילו אצל חכמים לפי שלא בא לריח ניחוח ע"כ. ומ"מ יש ספק אצלי אם היה צריך להגיה לשונו ז"ל כך ואשר חייב שלא נפסול אותה אם חשב לאכול ממנה ואפילו אצל חכמים לפי שלא נאמר בה לריח ניחוח. אחר זמן רב בא לידי תוספות יום טוב והילך לשונו על מנת לאכול מבשרה וכו'. ר' אליעזר אומר אין מחשבה פוסלת כו' עד ומה מאד נדחק הכ"מ בפירוש ר"א דהכא בפ"ד מה"פ ובלי ספק דאשתמיטתיה פי' הר"ש והר"ב ז"ל ע"כ. ולע"ד נראה דתירוצו השני שכתב שם אינו דחוק וזה כל לשונו ומה שכתב ע"מ לאכול מבשרה וכו' שם שחטה ע"מ לאכול מבשרה או לשתות מדמה כשרה כך היא גירסת רבינו ז"ל ואע"ג דמסיים בה ר' אליעזר אומר אין מחשבה פוסלת בפרה צריך לומר דלאו אמאי דסמיך לי' קאי דא"כ היינו ת"ק אלא אריש פירקא קאי דקתני שחטה שלא לשמה וכו' פסולה. ועוד י"ל דת"ק לא מכשר אלא בע"מ לאכול מבשרה או לשתות מדמה משמע הא שאר מחשבות פוסלות בה ור' אליעזר פליג ואמר דאין שום מחשבה פוסלת בה ע"כ. וי"ס ר' אלעזר בלתי יו"ד:

תפארת ישראל

יכין

שרפה שלא בעצים:    רק הצית האש בגופה:

או בכל עצים:    ר"ל לא באותן מינים שנמנו לעיל [פ"ג מ"ח]:

אפילו בקש או בגבבה:    אף שאין מרבין אפר כלל:

כשרה:    אע"ג דלכתחלה צריך לשרפה שלמה [כחולין יא"א]. אפ"ה בדיעבד כשרה. אם רק שרף כל שבה:

כשרה:    דהו"ל כמחשב בקרבן לאכול דבר שאין דרכו לאכול דכשר [כזבחים ל"ה. ומנחות יז"ב]. ולפענ"ד נראה דדוקא בשחטה לשם קרבן אחר נפסל. אבל לשם חולין כשרה. דמינה מחריב בה. שלא מינה לא מחריב בה [כזבחים דג"א]. א"כ ה"נ לאכול מבשרה וכו' דלאו מינה הוא. [מיהו בחישב בשעת שחיטה או קבלה להזות דמה למחר לת"ק פסול דחטאת קריי' רחמנא. *והא דלא נקט הכי לעיל במשנה א' בהדי שלא לשמה. נ"ל דה"ט. משום דמכח כ"ש שמעינן כך. דהרי גם בשלא לשמה דכשר בשאר קרבנות. פסול לת"ק בפרה. כ"ש בשחט להזות למחר מדמה. דפסול גם בשאר קרבנות. ונ"ל דבשחט לשרפה למחר כשרה. דהרי אפילו באמת שרפה למחר כשרה. ובלבד שישרפנה ביום ועיין בזר זהב מהגאון רב"א זצוק"ל בתוספתא פ"ב דפרה]:

ר"א אומר אין מחשבה פוסלת בפרה:    אפילו חישב בשחיטה וקבלה להזות דמה למחר. ואע"ג דכבר שמעינן פלוגתייהו כן בשל"ש במשנה א'. נקט התם לרבותא דרבנן דדינה כחטאת ממש. ונקט הכא במחשבת הזמן לרבותא דר"א דאפילו כשאר קרבן לא הוה. ואע"ג דגם הא כבר שמעינן לי' לר"א משלא רוחץ ידור"ג כשר. אפ"ה קמ"ל הכא אף במחשבת הזמן שהוא בגוף הפרה וגם חמירא דחייב כרת על אכילתה. אפ"ה מכשיר ר"א בפרה:

בועז

פירושים נוספים