משנה ערכין ו ד

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת ערכין · פרק ו · משנה ד | >>

לחצו כאן למהדורת ויקיטקסט המבוארת

היה [ לו ] מין אחד מרובה ומין אחד מועט, אין אומרים לו למכור מן המרובה וליקח לו מן המועט, אלא נותנין לו שני מינין מן המרובה וכל שיש לו מן המועט.

המקדיש את נכסיויח, מעלין לו את תפיליו.

משנה מנוקדת

הָיָה לוֹ מִין אֶחָד מְרֻבֶּה וּמִין אֶחָד מֻעָט,

אֵין אוֹמְרִים לוֹ לִמְכֹּר מִן הַמְּרֻבֶּה וְלִקַּח לוֹ מִן הַמֻּעָט,
אֶלָּא נוֹתְנִין לוֹ שְׁנֵי מִינִין מִן הַמְּרֻבֶּה,
וְכֹל שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִן הַמֻּעָט.
הַמַּקְדִּישׁ אֶת נְכָסָיו,
מַעֲלִין לוֹ אֶת תְּפִלָּיו:

נוסח הרמב"ם

היה לו מין אחד מרובה, ומין אחד ממועט -

אין אומרין למכור מן המרובה, וליקח לו מן המעט,
אלא, נותנין לו שני מינין - מן המרובה,
וכל שיש לו - מן הממועט.
המקדיש את נכסיו - מעלין לו את תפיליו.

פירוש הרמב"ם

יש לנו לומר שהוא יכול לשאול מאחרים כלים, ולפיכך יש לו מהמין הזה כלים מועטין עכשיו, ולפי שנתפרסם שאין לו אין משאילין לו שום דבר, ולפיכך מוכרין מן הכלים שהן מרובין ומשלימים לו כפי צרכיו מהמין הזה מן הכלים שאין לו כדי סיפוקו, הודיענו שאין עושין כן:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

מין אחד מרובה ומין אחד מועט - כגון שלשה מעצדים ומגרה אחת:

נותנים לו שנים מן המרובה - והשלישי נוטל הגזבר:

וכל שיש לו מן המועט - מניחים לו, ולא זבנינן ליה אחריתי. דכי היכי דעד השתא סגי ליה בהכי, השתא נמי תסגי ליה יז. דמהו דתימא עד השתא הוו אינשי מושלי ליה, משום דהוה ליה מין אחד מרובה לאושולי לאחריני, השתא שהגזבר לקח המרובה לא משכח מאן דמושיל ליה, הלכך נזבין ליה אחריתי קמשמע לן:

פירוש תוספות יום טוב

וכל שיש לו מן המועט. כתב הר"ב ולא זבנינן ליה אחריתא דכי היכי דעד השתא סגי ליה כו' ולא דמי למזון וכסות דמשיירינן לו מעות לקנותן משום דלא סגי ליה בלאו הכי:

המקדיש נכסיו. תפילין בכלל נכסיו מעלין לו את תפיליו ופודה אותן. רש"י. ובפרק ט' דבב"ק דף ק"ב. כתב מעלין שמין. ולוה המעות ויתן בשבילם להקדש. ע"כ. והרמב"ם בנא"י שבפירושו כתב וז"ל. מה שאנו מעלין לו תפיליו ר"ל שאפילו תפיליו אין מניחין לו אלא הכל הקדש מה שאין כן בערכין שנותנין לו תפיליו. ע"כ. ויראה לי דלשון מעלין לדבריו לשון סילוק כמו בגמ' ההוא גברא דזבנינהו לנכסיה אתא לקמיה דרב יימר. א"ל סליקו ליה תפיליו פירש"י חלצו תפיליו מראשו עד שיפדם בדמים ע"כ. ובפ"ט דבבא קמא [שם] מתקיף לה ר' זירא. וכי דעתו של אדם על תפיליו. ומשני אביי המקדיש נכסיו סבר מצוה קא עבידנא. והיינו נמי טעמא דבערכין נותנין לו תפיליו לפי שלא קיבל עליו אלא שיתן הערך ולא היה דעתו על תפיליו אם לא יהיה לו. משא"כ במקדיש הנכסים עצמן איכא למימר סבר מצוה קא עבידנא:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יז) (על הברטנורא) ולא דמי למזון וכסות דמשיירינן לו מעות לקנותן, משום דלא סגי ליה בלאו הכי:

(יח) (על המשנה) נכסיו. תפילין בכלל נכסיו. ומעלין לו את תפיליו ופודה אותן. רש"י. ובפרק ט' דבבא קמא כתב מעלין, שמין ולוה המעות ויתן בשבילם להקדש. והר"מ בנוסח ארץ ישראל כתב, מה שאנו מעלין לו תפיליו ר"ל שאפילו תפיליו אין מניחין לו אלא הכל הקדש. משא"כ בערכין שנותנין לו תפיליו. ע"כ. ונ"ל דלשון מעלין לדבריו לשון סילוק. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

היה לו מין אחד וכו':    שם בהרא"ש ז"ל:

המקדיש את נכסיו וכו':    פ' הגוזל קמא (בבא קמא דף ק"ב) ובפ' מי שמת (בבא בתרא דף קנ"א:)

אין אומרים למכור:    מן המרובה וליקח לו מן המועט גרסינן ואית דגרסי אין אומרים למכור מין המרובה וליקח לו מין המועט וכו' מין ביוד וכן הוא בפי' הרגמ"ה ז"ל. וכתוב שם עוד בנמוקי יוסף ומיהו כתב הרב ר' אהרן הלוי ז"ל דכי אמרי' שאין מוסיפין על המועט דוקא בכלי אומנות אבל במזון שלשים יום וכסות י"ב חורש שמין לו לעולם בבינוניות אע"פ שמתחלה היה מרעיב עצמו ולובש בגדים מטולאים ע"כ:

מעלין לו את תפליו:    שאף הן קרויין נכסים ומעלין לו תפילין בדמים ופודה אותם. וביד פ' ששי דהלכות ערכין סימן ג':

תפארת ישראל

יכין

ומין אחד מועט:    ג' מצעדים ומגרה א':

וליקח לו מן המועט:    ולא אמרינן דעד השתא היה לו להשאיל לאחרים ממין המרובה, והם חזרו והשאילו לו בעבור זה ממין שהיה לו מועט, והשתא אם הגזבר ישכין ממנו ממין המרובה, מי ישאיל לו מהמועט, קמ"ל:

מעלין לו את תפיליו:    רתוי"ט פי' דר"ל מסלקין מעליו תפילין שלו [ולפעד"נ דא"כ הול"ל מעלין מעליו תפילין. דאע"ג דבש"ס קאמר סליקו ליה תפיליו, עכ"פ כל עלוי שהוא לשון סילוק קשור עם מם, כמו ונעלה הענן מעל המשכן]. ולי נראה דהאי מעלין לשון עלוי הוא [אב"י כן משמע מרש"י ב"ק פ"ב ב', דפי' מעלין שמין], וכלקמן [פ"ח מ"ז] הקדש עלוי. וכ"כ מעלינן ליה כנכסי דבר מריון [ב"ב י"ב ב'], ר"ל אויסשטייגערן. ומלת לו ר"ל בעבורו [כרש"י בראשית כ"ד פ"ז]. ור"ל הכא דמוכרין בעבור תשלום חובו גם תפיליו בעלוי, מי יתן בעדם יותר. דדוקא באמר ערכי עלי שלא קבל עליו רק לשלם הערך אז באין לו אין לוקחין תפיליו להשתלם מהן. משא"כ הכא דהקדיש בפירוש כל נכסיו, גם תפילין בכלל נכסיו:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים