משנה ערכין ג ד

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת ערכין · פרק ג · משנה ד | >>

לחצו כאן למהדורת ויקיטקסט המבוארת

באונס ובמפתה להקל ולהחמיר כיצד?

  • אחד שאנס ופתה את הגדולה שבכהונה ואת הקטנה שבישראל, נותן חמשים סלע.
  • והבושת והפגםד, הכל לפי המבייש ה והמתבייש.

משנה מנוקדת

בְּאוֹנֵס וּבִמְפַתֶּה לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר, כֵּיצַד?

אֶחָד שֶׁאָנַס וּפִתָּה אֶת הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּכְּהֻנָּה,
וְאֶת הַקְּטַנָּה שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל,
נוֹתֵן חֲמִשִּׁים סֶלַע;
וְהַבֹּשֶׁת וְהַפְּגָם,
הַכֹּל לְפִי הַמְּבַיֵּשׁ וְהַמִּתְבַּיֵּשׁ:

נוסח הרמב"ם

ובאונס ובמפתה, להקל ולהחמיר - כיצד?

אחד שאנס ופתה את הגדולה שבכהונה, ואת הקטנה שבישראל - נותן חמישים סלע.
ובבושת, ובפגם - הכל לפי המבייש והמתבייש.

פירוש הרמב"ם

כל זה מבואר. וכבר אמרנו בפירושו בשלישי מכתובות:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

פגם - שמין כמה אדם רוצה ליתן בין שפחה בתולה לשפחה בעולה להשיאה לעבדו שיש לו קורת רוח הימנו:

לפי המבייש והמתבייש - אדם נקלה שבייש, בשתו מרובה. והמתבייש, לפי חשיבותו בשתו:

פירוש תוספות יום טוב

והבשת ופגם. דא"ק (דברים כ"ב) ונתן האיש השוכב עמה וגו' הנאת שכיבה נ' מכלל דאיכא מלתא אחריתא ומאי ניהו בשת ופגם. גמ':

והפגם. פי' הר"ב שמין כו' עיין בזה במ"ז פ"ג דכתובות וז"ל רש"י [סד"ה תחת]. פגם היינו נזק ששוה פחות מבתחלה. ע"כ:

הכל לפי המבייש והמתבייש. אבושת קאי ולא קתני בשת ופגם אלא לומר דנ' כסף לאו לכולי מלתא נינהו. ומ"ש הר"ב אדם נקלה וכו'. עיין ג"כ בכתובות שם. וצ"ע דאמאי מפרש דין הבשת ולא דין הפגם:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ד) (על המשנה) והפגם. דאמר קרא, ונתן האיש השוכב עמה וגו', הנאת שכיבה חמישים, מכלל דאיכא מלתא אחריתי ומאי ניהו בושת ופגם. גמרא:

(ה) (על המשנה) לפי כו'. אבושת קאי. ולא קתני בושת ופגם אלא לומר דחמישים כסף לאו לכולה מלתא נינהו. וצ"ע למה לא מפרש נמי דין הפגם:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

אחד שאנס וכו':    ביד פ' שני דהלכות נערה בתולה סימן ד'. ובטור אבן העזר כולה מתני' עד סוף הפרק בסימן קע"ז:

הכל לפי המבייש והמתבייש:    שאם בייש אדם חשוב אינו משלם כמו שאם בייש הדיוט אי נמי בייש חשובה משלם יותר משאם בייש הדיוטית הרגמ"ה ז"ל:

תפארת ישראל

יכין

אחד שאנס ופתה את הגדולה שבכהונה ואת הקטנה שבישראל:    משפחה שפלה:

נותן חמשים סלע:    לאביה, בעד הנאת שכיבה:

והפגם:    ר"ל דמלבד נ' סלע קנס הנ"ל, ישלם נמי דמי בושת ופגם. ופגם היינו דשמין כמה נפגמה מדמים ע"י שנבעלה. ואף דאין בת ישראל גדולה נמכרת. ותו דאם היתה בת חשובים, וכי ס"ד שאביה ימכור אותה, והאיך ישומו דמיה. י"ל דשמין אותה לפי יפיה כאילו היתה שפחה, וירצה אדם לקנותה לעבדו שאוהבו, וירצה גם הוא לעשות לו נחת, שמין כמה יתן אדון כזה בעדה כשהיא בתולה יכמה כשהיא בעולה:

הכל לפי המבייש והמתבייש:    נ"ל דאתרווייהו קאי *), אבושת ופגם, דבבושת, אדם נקלה שבייש, בשתו מרובה ביותר [ועי' מ"ש בס"ד ב"ק פ"ח סי' י"ג], והמתבייש לפי חשיבותו בשתו. וכמו כן בפגם, בנבעלה למנוול ומוכה שחין או לשפל אנשים, נפגמה ביותר. ואם היא יפת תואר לא נפגם דמיה כל כך. והרי רבו רוצה לעשות נחת רוח לעבד, וא"כ איך ישוה בעיני העבד אם נפגמה ביותר או לא:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים