משנה ערכין ג ה

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת ערכין · פרק ג · משנה ה | >>

לחצו כאן למהדורת ויקיטקסט המבוארת

במוציא שם רע להקל ולהחמיר כיצד?

  • אחד שהוציא שם רע על גדולה שבכהונה ועל קטנה שבישראל, נותן מאה סלע.

נמצא האומר ו בפיו יתר מן העושה מעשה. שכן מצינו, שלא נחתם גזר דין על אבותינו במדבר אלא על לשון הרעז, שנאמר (במדבר, יד) "וינסו אתי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי".

משנה מנוקדת

בְּמוֹצִיא שֵׁם רָע לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר, כֵּיצַד?

אֶחָד שֶׁהוֹצִיא שֵׁם רָע עַל גְּדוֹלָה שֶׁבַּכְּהֻנָּה,
וְעַל קְטַנָּה שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל,
נוֹתֵן מֵאָה סֶלַע.
נִמְצָא הָאוֹמֵר בְּפִיו יָתֵר מִן הָעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה;
שֶׁכֵּן מָצִינוּ,
שֶׁלֹּא נֶחְתַּם גְּזַר דִּין עַל אֲבוֹתֵינוּ בַּמִּדְבָּר,
אֶלָּא עַל לָשׁוֹן הָרַע,
שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יד, כב),
וַיְנַסּוּ אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים
וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי:

נוסח הרמב"ם

ובמוציא שם רע, להקל ולהחמיר - כיצד?

אחד שהוציא שם רע על הגדולה שבכהונה, ועל הקטנה שבישראל - נותן מאה סלע.
נמצא האומר בפיו - חמור מן העושה מעשה,
שכן מצינו, שלא נחתם גזר דין על אבותינו במדבר - אלא על לשון הרע,
שנאמר: "וינסו אותי זה עשר פעמים" (במדבר יד כב).

פירוש הרמב"ם

רומז על מי ששם אותה בלא בתולים במעשהו רוצה לומר אונס ומפתה נותן חמשים כסף, והאומר עליה שאינה בתולה נותן מאה ולוקה.

והביא ראיה ממה שאמר יתברך "וינסו אותי"(במדבר יד, כב), להודיעך שהיה להן עוונות קדמו לעניין המרגלים, ואף על פי כן לא נחתם גזר דינם למות במדבר אלא בעוון לשון הרע, והוא מה שנאמר "ויוציאו דבת הארץ"(במדבר יג, לב):


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

נמצא האומר בפיו יתר מן העושה מעשה - שהאומר לא מצאתי בתולים נותן מאה, והאונס דמוציא בתולים על ידי מעשה נותן חמשים:

גזר דין - שלא ליכנס לארץ:

זה עשר פעמים - גבי מרגלים כתיב, דמשמע על זה נתחתם גזר דין ח:

פירוש תוספות יום טוב

נמצא האומר בפיו יתר מן העושה מעשה. גמ'. ממאי [דמשום לשון הרע בלבד קא יהיב לה] דלמא משום דקא גרים לה קטלא דכתיב (שם) ואם אמת היה הדבר וגו' והוציאו את הנערה וגו'. אמר קרא כי הוציא שם רע. על שם רע שהוציא:

אלא על לשון הרע. והוא מה שנאמר (במדבר י"ג) ויוציאו דבת הארץ. הרמב"ם:

זה עשר פעמים. לשון הר"ב דמשמע על זה נתחתם גז"ד. ולאו משום צרוף דאחריני. רש"י.

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ו) (על המשנה) האומר כו'. ממאי [דמשום לה"ר בלבד קא יהיב לה], דלמא משום דקא גרים לה קטלא דכתיב ואם אמת וגו', אמר קרא כי הוציא שם רע, על שם רע שהוציא. גמרא:

(ז) (על המשנה) לשון. הרע. והוא מה שנאמר ויוציאו דבת הארץ. הר"מ:

(ח) (על הברטנורא) ולא משום צירוף דאחריני. רש"י:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

נמצא האומר בפיו יותר מן העושה מעשה.:    מ"מ האומר בפה חמור מן העושה מעשה.

שכן מצינו שלא נתחתם:    יש גירסין וכן מצינו וכו':

זה עשר פעמים:    דמשמע על זה נתחתם גזר דין ולא משום צרוף דאחריני רש"י ז"ל. וז"ל הר"ר יהוסף ז"ל פירוש ש"מ שלא זו בלבד היתה בידם אלא רבות היה בידם ואפ"ה לא נגזר גזר דינם אלא על דברי המרגלים ע"כ. וביד בהלכות דעות פ"ז סימן ו':

תפארת ישראל

יכין

נותן מאה סלע:    לאבי האשה. [ואף שכבר יצאתה מרשות האב. עכ"פ הרי בייש ביתו, שיאמרו שבבית האב זנתה, ויאמרו ראו גדולים שגדלתם, כשיסקלו אותה על פתח בית אביה [ככתובות מ"ה א']. וזה שלא כדברי הרמב"ן בפרשת כי תצא, שכתב דלהכי יתן ק' סלע, דהיינו הכפל ממה שרצה להפסידה מוהר הבתולות שהוא כ' סלע. דדרך התורה לקנוס כפל, עכ"ל. ותמוה דכיון דכתובתה שלה א"כ הו"ל ליתן לה הק' סלע. ואת"ל דעכ"פ חייבתו תורה קנס כפל ממה שרצה להרוויח. עכ"פ ק' א"כ מה קאמר תנא נמצא האומר בפיו חמור מעושה מעשה. מנ"ל, דלמא כמו שהמוציא שם רע ישלם כפל ממה שרצה להפסידה. דהרי רצה להוציאה בלא כלום, כמו כן המאנס ומפתה שהפסידה מה שכתובת בתולה יתירה על כתובת בעולה, דהיינו כ"ה סלעים, [שהן ק' זוז] ישלם כפל דהיינו נ' סלע. ואף שזה תיקון חכמים היא שבעולה תגבה ק'. כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה. עכ"פ גם לרמב"ן ק' כך דהרי קיי"ל דגם כתובת בתולה מדרבנן הוא [כאה"ע סי' ס"ו]. ואף שכתוב בתורה כמהר הבתולות. על כרחך צ"ל דגם קודם תיקון חז"ל היה כבר מוהר הבתולות, רק שלא היה חיוב בדבר, אלא כך היה במורגל לתת לבתולה חמשים סלעים למוהר, דהיינו ר' זוז, ואתו רבנן ותקנו הדבר לחיוב, כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה. א"כ מאן לימא לן שבאלמנה לא היה ג"כ כי הך גונא מנהג ישראל ליתן כ"ה סלעים מוהר לאלמנה, ואתו רבנן ותקנוה לחיוב מטעם הנ"ל. וכן הסברא נותנת, שלא חידשו חכמים באלמנה טפי מבתולה. וצ"ע]:

נמצא האומר בפיו יתר מן העושה מעשה:    שהרי המאנס והמפתה נותן רק נ', ומוציא שם רע נותן ק' סלע:

שכן מצינו שלא נחתם גזר דין על אבותינו במדבר:    שלא לכנס לא"י בימי מרגלים:

אלא על לשון הרע:    שדברו רק על אדמה שאין לה הרגשת בזיון:

וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי:    דמדכתיב מלת זה, דמיותר לגמרי, משמע דזה העון לבד שקול ככל העשר פעמים שלא שמעו בקולי, וגרם העונש. ולא משום דמניין גורם, שעי"ז נתמלא סאתן:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים