משנה עירובין ב ה

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת עירובין · פרק ב · משנה ה | >>

משנה זו במהדורה המבוארתדפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

ועוד אמר רבי יהודה בן בבא, הגינה והקרפף שהן שבעים אמה ושיריים על שבעים אמה ושיריים, מוקפת גדר גבוה עשרה טפחים, מטלטלין בתוכה, ובלבד שיהא בה שומירה או בית דירה, או שתהא סמוכה לעיר.

רבי יהודה אומר, אפילו אין בה אלא בור ושיח ומערה, מטלטלין בתוכה.

רבי עקיבא אומר, אפילו אין בה אחת מכל אלו, מטלטלין בתוכה, ובלבד שיהא בה שבעים אמה ושירים על שבעים אמה ושירים.

רבי אליעזר אומר, אם היה אורכה יתר על רוחבה אפלו אמה אחת, אין מטלטלין בתוכה.

רבי יוסי אומר, אפילו אורכה פי שנים ברוחבה, מטלטלין בתוכה.

משנה מנוקדת

וְעוֹד אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא:

הַגִּנָּה וְהַקַּרְפֵּף שֶׁהֵן שִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִם עַל שִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִם,
מֻקֶּפֶת גָדֵר גָּבוֹהַּ עֲשָרָה טְפָחִים,
מְטַלְטְלִין בְּתוֹכָהּ;
וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא בָּהּ שׁוֹמִירָה אוֹ בֵּית דִּירָה,
אוֹ שֶׁתְּהֵא סְמוּכָה לָעִיר.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
אֲפִלּוּ אֵין בָּהּ אֶלָּא בּוֹר וְשִׁיחַ וּמְעָרָה, מְטַלְטְלִין בְּתוֹכָהּ.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:
אֲפִלּוּ אֵין בָּהּ אַחַת מִכָּל אֵלּוּ, מְִטַלְטְלִין בְּתוֹכָהּ,
וּבִלְבַד שֶׁיְהֵא בָּהּ שִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִם עַל שִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִם.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אִם הָיָה אָרְכָּהּ יָתֵר עַל רָחְבָּהּ אֲפִלּוּ אַמָּה אַחַת, אֵין מְטַלְטְלִין בְּתוֹכָהּ.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
אֲפִלּוּ אָרְכָּהּ פִּי שְׁנַיִם בְּרָחְבָּהּ, מְטַלְטְלִין בְּתוֹכָהּ:

נוסח הרמב"ם

ועוד אמר רבי יהודה בן בבא: הגינה, והקרפף,

שהיא שבעים ושירים על שבעים ושירים, מוקפת גדר גבוה עשרה טפחים - מטלטלין בתוכה;
ובלבד שיהא בה שומירה, או בית דירה, או שתהא סמוכה לעיר.
רבי יהודה אומר: אפילו אין בה אלא בור, ושיח, ומערה - מטלטלין בתוכה.
רבי עקיבה אומר: אפילו אין בה אחת מכל אלו - מטלטלין בתוכה, ובלבד שיהא בה שבעים ושירים על שבעים ושירים.
רבי אליעזר אומר: אם היה אורכה יתר על רוחבה, אפילו אמה אחת - אין מטלטלין בתוכה.
רבי יוסי אומר: אפילו אורכה כשנים ברוחבה - מטלטלין בתוכה.

פירוש הרמב"ם

לפי שקדם המאמר לרבי יהודה בן בבא הוסיף ואמר ועוד אמר רבי יהודה בן בבא.

וכבר ביארנו כי חצר המשכן הוא בית סאתים. וכבר ידעת כי חצר המשכן שיבורו הוא בית סאתים חמשת אלפים אמה, כי ארכו מאה אמה ורחבו חמישים. וכל מקום שתהיה מדת השיעור שלו חמשת אלפים אמה הוא בית סאתים באיזה צורה שיהיה, בין שיהיה עגול או משולש או מרובע או זולתו מן הצורות. אבל שטח מרובע שיהיה עומד הזויות יהיה מדתו חמשת אלפים אמה, לא יוודע צלע אותו השטח אלא בקרוב, לפי שחמשת אלפים חשבון בלי גידור, וגדרו בקרוב שבעים אמה וחמש שביעיות אמה. והדבר בכאן בזה החשבון, כמו שזכרתי לך במה שקדם ביחוס אלכסון עגולה למסבבה, כי לא יגיע לעולם לידיעת גדר החשבון שאינו גדור אלא בקרוב, ואין זה לחסרון דעתנו אלא מפני טבע זה החשבון, ולפיכך אמרו שבעים ושירים, כי כשתשים אלו השירים חמש שביעיות כאשר זכרתי לך, ותכה שבעים וחמש שביעיות בשבעים וחמש שביעיות, יהיה החשבון חמשת אלפים וחצי אחד בקרוב, ואם תשים השירים שני שלישים כמו שנוטה דעת הירושלמי, תהיה מידת אותו השטח ארבעת אלפים [ותשע מאות ותשעים ושלושה] (תתקצ"ג) ושבע תשיעיות.

וזה המחלוקת שיש בין מאמר רבי יהודה בן בבא שאמר שבעים ושירים, ובין מה שאמר רבי עקיבא שאמר ובלבד שתהא שבעים ושירים על שבעים ושירים, מחובר אל המחלוקת שיהיה ביניהם בשומירה ובית דירה. כי רבי יהודה בן בבא ידקדק החשבון מאד עד שתהיה מדת המרובע בית סאתים שלמים, וישים השירים חמשה שביעיות כאשר זכרנו או מה שהוא יותר דק ממנו. ורבי עקיבא יקרב החשבון יותר, וישים השירים שני שלישים או קרוב מזה, עד שתהיה מדת המרובע קרוב מבית סאתים, וכן נראה מדבריהם במקום אחר.

ומאמר רבי יהודה, אפילו אין בה אלא בור ושיח ומערה - רוצה בו אחד מהם או בור או שיח או מערה.

ונתבאר בתוספתא כי רבי אליעזר סובר, אם היה ארכה יותר על שנים ברחבה אין מטלטלין בתוכה.

ומחלוקתם במה שאומר לך, והוא כי רבי יוסי אומר כי המקום שהוא בית סאתים שמידתו חמשת אלפים אמה כמו שביארנו, אפילו יהיה אורכו כשנים ברוחבו עד שיהיה אורכו מאה אמה ורוחבו חמישים אמה כמו חצר המשכן, מטלטלין בתוכו ושיהיה בזה האלכסון קרוב [למאה ושנים עשר] והוא יותר מכפל הרוחב.

ורבי אליעזר סובר, כי לא יוסיף האורך על הרוחב אלא כשיעור שיהיה האלכסון כפל הרוחב, ויהיה אורך השטח שלש ותשעים ושליש תשיעית הרוחב חמשים ושלש ושליש אמה והאלכסון מאה ושבעה וחצי.

ואלו החשבונות כולם בקירוב, ומה שזכרתי לך לדמיון ואי אפשר להוציאם בדיוק לפי שהם כולם חשבונות בלי גדורים.

ולא יהיה לדעת רבי אליעזר לעולם באורך בית סאתים יותר משלש ותשעים ושליש תשיעית אמה, ולדעת רבי יוסי יהיה ארכו מאה אמה. וזו היא צורת מה שזכרנו לדעת רבי אליעזר:

Rambam-Eiruvin c2-m5-d1.jpg







ויהיה שיעור מאמר רבי אליעזר כן, היה אורך האלכסון יותר על שנים כרוחב אפילו אמה אחת אין מטלטלין בתוכה.

וכל מה שזכרנו מן הגדירה והוצאת האלכסון והשיבור הוא קרוב מאד בעיני היודע בחכמת החשבונות והתשבורת, וקשה מאד ויהיה בו כסומא מי שלא למד בזה העניין.

והלכה כרבי עקיבא באמרו אפילו אין בה אחת מכל אלו, ולא באמרו שהם שבעים ושירים על שבעים ושירים.

והלכה כרבי יוסי באמרו אפילו ארכה כשנים ברחבה כמו שביארנו.

וממה שאתה חייב לדעת, כי כל מקום שעשו לו גדר הכוונה היתה לדור בו, והוא מה שקורין אותו קרפף שהוקף לדירה, אפילו יש במדתו אלף מיל מותר לטלטל בכולו, ומה שדברו לא דברו אלא בגנה וקרפף שלא הוקף לדירה:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

ועוד א"ר יהודה בן בבא - משום דאמר חדא לחומרא גבי פסין, דאמר אין עושין אותן אלא לבאר הרבים. והשתא קאמר חומרא אחריתא דאף במוקף לדירה לא שרי טפי מבית סאתים, משום הכי תנא ועוד:

שומירה - סוכת שומרים. דאע"ג דהוקף לדירה, בית סאתים הוא דשרי, טפי לא:

סמוכה לעיר - דהואיל וקרובה לביתו דעתו להשתמש בה תמיד וכמוקף לדירה דמי:

ובלבד שתהא שבעים אמה ושירים על שבעים אמה ושירים - ולא יותר. ות"ק נמי דלעיל דאמרו לו לא אמרו בית סאתים אלא לקרפף ולגינה אבל אם היה דיר או סהר או חצר וכו' כר' עקיבא קאמר, דהיכא דאיכא בית דירה אפילו טובא נמי, וכשלא הוקף לדירה בית סאתים. ומאי בינייהו, אמרינן בגמ' דאיכא בינייהו דבר מועט שבית סאתים יותר על שבעים אמה ושיריים רבועים, ות"ק שרי בבית סאתים שלמים, ולר"ע ע' אמה ושיריים על ע' אמה ושיריים ותו לא. וכיצד ידענו דבית סאתים יותר על ע' אמה ושיריים רבועים, דהא אמרינן בגמרא וכמה הן סאתים כחצר המשכן, וחצר המשכן כתיב ביה (שמות כז) אורך החצר מאה באמה ורוחב חמשים בחמשים ודרשינן מאי חמשים בחמשים, אמרה תורה טול חמשים שארכו יתר על רחבו וסבב נ' הנותרים לשיעור שבת, דהוו להו ע' אמה וד' טפחים מרובעים. כיצד, עשה מהם ה' רצועות של עשר אמה רוחב ואורכן חמשים, תן אחת למזרחה ואחת למערבה, הרי רחבה ע' וארכה נ', שים אחת לדרום ואחת לצפון הרי שבעים על שבעים אלא שהקרנות פגומים לכל קרן וקרן עשר על עשר מפני התוספת שהוספת, טול מן הרצועה החמישית ארבע חתיכות של עשר [על עשר] ושים לארבע קרנות ונתמלאו, טול עשר על עשר הנותרים שהם ששים טפחים [על ששים טפחים] ועשה אותם רצועות של שני טפחים, הרי שלשים רצועות אורך כל אחת עשר אמות, שהן שלש מאות אמה, תן שבעים לכל רוח הרי שבעים [אמות] וד' טפחים, על שבעים אמות וד' טפחים אלא שהקרנות פגומים טפחיים על טפחיים, ונשארו בידך כ' אמה טול מהם ח' טפחים ושים לקרנות ונתמלאו, ונשארו בידך י"ח אמות וד' טפחים אורך ברוחב טפחיים והיינו דבר מועט, שאם באת לחלקן ולהקיף אין מגיע תוספת לרוחב שני שלישי אצבע דהא בעי למעבד מינה רצועות של רפ"ג [אמות] אורך להקיף הד' רוחות. כך מצאתי פירוש שטה זו בפירושי רש"י ונכון הוא. והרמב"ם בקש חשבונות רבים ולא ירדתי לסוף דעתו . ובמה שאמר רבי עקיבא אפילו אין בה אחד מאלו מטלטלים בתוכה, הלכתא כותיה. אבל במאי דפליג אחכמים דאמרו לו דלעיל וסבר דשבעים אמה ושיריים על שבעים אמה ושיריים ותו לא, בהא הלכה כחכמים. דבבית סאתים כחצר המשכן שרי, שהוא דבר מועט יותר על ע' אמה ושיריים רבועים:

אם היתה ארכה יותר על רחבה - ואע"ג דמיעט רחבה והוסיף על ארכה ואין בכולה אלא בית סאתים, אין מטלטלין, דמרובע הוא דשרו רבנן היכא דלא הוקף לדירה. והלכה כר' יוסי דפליג אדרבי אליעזר ולא בעי מרובעות:

פירוש תוספות יום טוב

ועוד אמר רבי יהודה בן בבא כו' כתב הר"ב משום דאמר חדא לחומרא כו' ואע"ג דר"י נמי תנא חדא לחומרא במשנה ג' וקתני אחריתא במשנה ד' ולא קתני ועוד. התם אפסיקוהו רבנן במילתא אחריתא דאיהו לא איירי אלא בפסי ביראות ואהדרו רבנן בגינה וקרפף כו'. גמרא. [ועיין מ"ש במשנה ז' פ"ד דביצה ובמשנה ב' פ"ט דנדרים]:

שומירה או בית דירה וכו'. פי' הר"ר יונתן שומירה כעין סוכה של שומרי הצאן או השדות או הכרמים בקביעות יומם ולילה כל השנה או בית דירה לבה"ב אע"פ שאינה תדירה אלא לפרקים או שתהא סמוכה לעיר בתוך אלפים אמה כגון דיכול בה"ב ללכת ולטייל בה:

אלא בור כו'. רוצה לומר אחד מהם או בור או שיח או מערה. רמב"ם:

ובלבד שיהא בה שבעים אמה וכו'. מ"ש הר"ב דהא בעי למעבד מינה רצועה של רפ"ג אמות אורך כו'. על הצד הקירוב הוא. לפי שהוא פחות ב' אצבעות ושני שלישי אצבע. כי השטח שעשינוהו שבעים אמות וד' טפחים על שבעים אמות וד' טפחים הקו שיקיפהו בד' רוחותיו יהיה ארכו ד' פעמים ע' אמות וד' טפחים. ד"פ שבעים הוא ר"ף ד' פעמים ד' טפחים הוא ששה עשר טפחים שהן שתי אמות וד' טפחים עוד כדי למלאות הקרנות הפגומות. ופגימתן לדברי הר"ב שעשה הרצועה הזאת המקפת ברוחב שני שלישי אצבע צריך למלאות לד' קרנות לכל אחת שני שלישי אצבע על שני שלישי אצבע שהן ד' שלישי אצבע וד' פעם ארבע שלישי אצבע הם ט"ז שהם חמש אצבעות ושליש אצבע. ומובן הוא שזה שכתב הר"ב שאין מגיע תוספת לרוחב שני שלישי אצבע. ר"ל תוס' לכל רוח ורוח ר"ל הרצועה הנוספת בכל רוח ורוח אין ברחבה שני שלישי אצבע. אבל ברוחב השטח יעלה ליותר שהרי שתי רצועות נוספות ברוחב השטח וכן באורך. גם קל להבין למה אינה מגיע וזה לפי שזה שנשאר בידינו היה י"ח אמות וארבע טפחים אורך ברוחב טפחיים וכשתחתוך הרוחב לרצועות שיהיו ברוחב כל אחת שני שלישי אצבע יהיו י"ב רצועות שהטפחיים הם ח' אצבעות שבהם כ"ד שלישי אצבע. הנה בידינו י"ב רצועות. שאורך כל אחד ואחד שמונה עשרה אמות וארבע טפחים. חשוב י"ב פעמים י"ח אמות וד' טפחים יעלו רכ"ד אמות כי י' פעמים י"ח עולה ק"פ. עוד שני פעמים י"ח עולה ל"ו הרי רט"ז. עוד י"ב פעמים ד' טפחים הם מ"ח טפחים שהן ח' אמות נמצאו בין הכל רק רכ"ד אמות ואנן בעינן למעבד מינה רצועה רפ"ג אמות. ומה שכתב דהלכה כחכמים דבעינן דבר מועט כ"כ הרמב"ם ועיין מה שכתבתי בסייעתא דשמיא פ"ה מ"ג:

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

שני שלישים או קרוב מזה עד שתהיה מדת המרובע קרוב מבית סאתים וכן נראה מדבריהם במקום אחר. ומאמר רבי יהודה אפילו אין בה אלא בור ושיח ומערה. רוצה בואחד מהם. או בור. או שיח. או מערה. ונתבאר בתוספתא כי רבי אליעזר סובר אם היה ארכה יותר על שנים ברחבה אין מטלטלין בתוכה ומחלוקתם במה שאומר לך. והוא כי ר' יוסי אומר כי המקום שהוא בית סאתים [שמדתו] חמשת אלפים אמה כמו שבארנו אפילו יהיה ארכו כשנים ברחבו עד שיהיה ארכו מאה אמה ורחבו חמשים אמה כמו חצר המשכן מטלטלין בתוכו ושיהיה בזה האלכסון קרוב לקי"ב והוא יותר מכפל הרוחב ור' אליעזר סובר כי לא יוסיף האורך על הרוחב אלא כשיעור שיהיה האלכסון כפל הרוחב. ויהיה אורך השטח שלש ותשעים ושליש תשיעית [ו]הרחב חמשים וג' ושליש‏[1] אמה והאלכסון מאה ושבעה וחצי ואלו החשבונות כולם בקירוב ומה שזכרתי לך לדמיון ואי אפשר להוציאם בדיוק לפי שהם כולם חשבונות בלי גדורים ולא יהיה לדעת רבי אליעזר לעולם באורך בית סאתים יותר משלש ותשעים ושליש תשיעית אמה ולדעת רבי יוסי יהיה ארכו מאה אמה וזו היא צורתו מה שזכרנו לדעת רבי אליעזר ויהיה שיעור מאמר ר' אליעזר כן היה אורך האלכסון יותר על שנים ברחבה אפילו אמה אחת אין מטלטלין בתוכה וכל מה שזכרנו מן הגדירה והוצאת האלכסון והשיבור הוא קרוב מאד בעיני היודע בחכמת החשבונות והתשבורות וקשה מאד ויהיה בו כסומא מי שלא למד בזה הענין עכ"ל:

וזה ביאורו. אמר כי חצר המשכן שיעורו בית סאתים חמשת אלפים אמה כי ארכו מאה ורחבו חמשים זה מבואר מאד שכשתכפיל חמשים על מאה לומר חמשים פעם מאה יעלו בידך חמשת אלפים. ומה שאמר אבל שטח מרובע שיהיה עומד הזוית יהיה מדתו ה' אלפים לא יודע צלע אותו השטח אלא בקרוב. ר"ל כשהוא מרובע אמיתי. או שאין ארכו כפלים כרחבו. ונתן טעם הדבר לפי שהוא חשבון בלי גדור וכו' כמו שזכרתי לך במה שקדם ביחוס אלכסון לעגולה כו' הוא בפרק דלעיל משנה ה' והעתקתי לשונו שם. ואמר לפיכך אמרו שבעים ושירים כי כשתשים אלו השירים חמש שביעיות כאשר זכרתי לך ותכה שבעים וחמש שבעיות יהיה החשבון חמשת אלפים וחצי אחד בקירוב. וזה אופן הכאתו נצטרך לעשות גם האמות לשבעיות שיהיה הכל במספר שוה ויהיו השבעים אמות ז' פעם שבעים ארבע מאות ותשעים הרי בידינו תצ"ה שבעיות עם הה' שבעיות הקדומים. ונכה אלו תצ"ה ונאמר ה' פעם ה' כ"ה. ה' פעם צ' ת"ן. ה' פעם ת' שני אלפים. עוד אמור צ' פעם ה' ת"ן. צ' פעם צ' ח' אלפים ק'. (שכן י' פעם צ'. תת"ק. נמצא בידך ט' פעם תת"ק) צ' פעם ת' ל"ו אלפים (שכן י' פעם ת' ד' אלפים הרי בידך ט' פעם ד"א) עוד אמור ת' פעם ה' שני אלפים. ת' פעם צ' ל"ו אלפים. ת' פעם ת' ק"ס אלפים (שכן ק' פעם ק' י' אלפים. וא"כ ק' פעם ת' מ' אלפים נמצא בידך ד' פעמים מ' אלפים). צרפם כ"ה ת"ן שני אלפים. ת"ן ח' אלפים ק'. ל"ו אלפים. שני אלפים ל"ו אלפים ק"ס אלפים. הנה האחדים ה' והעשיריות ק"ך ושים הק' להמאיות יהיו אלף ושים האלף להאלפים ויהיו כל האלפים רמ"ה הנה עלה בידינו המספר מהכאות תצ"ה בעצמו שהוא רמ"ה אלפים כ"ה ורצונינו לדעת כמה אמות שלמות הם בזה המספר ולפיכך נצטרך להכות השבעיות בעצמם כי כל שבעה שבעיות מזה הגדר הוא אמה מהגדר ונמצא שלידיעת ריבוע כל הגדר הנעשה למספר שבעיות תצ"ה הוא כשנכה שבעה מהם בעצמם ויעלה בידינו מ"ט שהוא ז' פעם ז' התבאר לנו כי כל מ"ט שבמספר שיצא לנו מהכאת תצ"ה בעצמו הן אמה בתשבורת. ונבא לדעת כמה פעמים מ"ט הם בזה המספר שאמרנו ונמצא כי ברמ"ה אלפים הם חמשת אלפים פעם מ"ט כי הר' יש בו ד' פעם מ"ט ויוותרו ד' שים אותם למ"ה יהיו גם כן מ"ט הנה שברמ"ה הם חמשה פעם מ"ט ויהיה א"כ ברמ"ה אלפים חמשה אלפים פעם מ"ט. וכל מ"ט הוא אמה. הרי שבמספר שאמרנו הם חמשת אלפים אמה ויותרו כ"ה שהם שבעיות והם חצי אחד בקרוב שהאחד הוא מ"ט כמו שהתבאר:

ואמר עוד ואם תשים השירים שני שלישים תהיה מדת אותו השטח ד' אלפים תתקצ"ג ושבע תשעיות. משפטו בזה האופן שנעשה השבעים אמות לשלישים להעלות המספר לחלקים שוים ויהיו השבעים ר"י שלישים כי ג' פעמים שבעים הוא ר"י. ונחבר להם גם השני שלישים הקדומים ויהיו רי"ב והכה רי"ב בעצמו כמשפט האמור בהכאת תצ"ה בעצמו. ואחר ההכאה תצרף הכל. ונמצאו בידך מ"ד אלפים תתקמ"ד. (וכשנדע)‏[2] כמה אמות יהיה זה המספר בתשבורת נצטרך לדעת כמה מחלקים אלו עולים באמה בתשבורת ואלו החלקים הם שלישים ונמצא שגדר שעשינוהו לחלקים כולם שלישיים שכל שלש ממנו הוא אמה מהגדר. ונרבעם לדעת האמה בתשבורת הרבוע ונכה ג' פעם ג' הוא ט' ידענו מזה שכל ט' שלשיים הם אמה בתשבורת ולפיכך כל כך ט' חלקים שבמספר הזה כל כך אמות הם בתשבורת המספר כולו ומצאנו שבל"ו אלפים מן המ"ד הם ד' אלפים פעם ט'. ובתוך שמונה אלפים הנשארים הם ת"ת פעם ט' וישארו ת"ת ונקח מן התתקמ"ד מאה לצרף לת"ת אלו. יעלו גם כן ק' פעם ט'. ויוותרו תתמ"ד. וכבר עלה בידינו ארבעה אלפים תת"ק אמות. ומצאנו בתתמ"ד שבתת"י מהם צ' פעם ט' (שבכל מאה א' פעם צ' עוד י' הנה בת"ת נשארו ח' פעם י' הנה הנם עם הי' שצרפתי בתת"י גם כן אחד פעם צ') הרי תתק"צ אמות. ומן הל"ד הנותרים תעשה ג' פעם ט' ויוותרו ז' הרי לך [ארבע אלפים] תתקצ"ג אמות שבעה תשעיות ר"ל שכל תשע מהם אמה ברבוע:

ואמר עוד ונתבאר בתוספתא כו' והכי מסקינן בגמ'. ואמר אפילו יהיה ארכו כשנים ברחבו ושיהיה בזה האלכסון קרוב לקי"ב והוא יותר מכפל הרחב זהו דרך פירוש הרי"ף. ואולם שהאלכסון קרוב לקי"ב מבואר ממה שכבר הודעתי נאמנה בפי' משנת הנוטע ירק בפ"ה דכלאים. שכל אלכסון מרובע ארוך הוא גדר למרובע שרבועו כשני המרובעים שקו אורך ורוחב גדריהם והנה קו האורך המונח הוא גדר למרובע ששטחו בתשבורת עשרת אלפים כי מאה על מאה עשרת אלפים (כי י' פעם מאה אלף נמצא בידך י' פעם אלף) וקו הרוחב הוא גדר למרובע ששטחו בתשבורת כ"ה מאות כי חמשים פעם חמשים חמשה ועשרים מאות (כי י' פעם חמשים חמש מאות הרי בידך חמשה פעם ת"ק) מספר כל שני המרובעים י"ב אלף ת"ק. ונשוב אל האלכסון והוא מונח קי"ב ונכה הקי"ב כמשפט ההכאה והצירוף ויצא לנו י"ב אלף תקמ"ד כמספר שני המרובעים מרובעי ארך ורחב ויותרו מ"ד וז"ש בקירוב:

ואמר עוד דר"א סובר כי לא יוסיף הארך על הרחב אלא כשיעור שיהיה האלכסון כפל הרחב ויהיה ארך השטח צ"ג ושליש תשיעית. הרחב נ"ג ושליש. והאלכסון מאה וז' וחצי. וכה משפט ביאור דבריו נעשה צ"ג אמות הארך כולם לשלישי תשיעיות כדי שיהו החלקים כולם שוים וכל שליש תשיעית הוא חלק מכ"ז כי ג"פ ט' כ"ז. הנה צ"ג הם כ"ז פעמים צ"ג והם ב' אלפים תקי"א ועם השליש תשיעית המוקדם הם בין הכל ב' אלפים תקי"ב. וכן נעשה מן נ"ג ושליש שהוא הרוחב לחלקם לחלקים שוים שיהיו כולם שלישיות ויהיו שלשה פעם נ"ג הוא קנ"ט ועם השליש הקדום הם ק"ס וכשנכה הרחב בארך לרבעם נכה ק"ס עם ב' אלפים תקי"ב כדרך ההכאה האמורה ונצרפם ויעלה הרבוע ד' פעם מאה אלף עוד אלף תתק"ך. וכשנרצה לדעת כמה אמות הם אלו החלקים בתשבורת. ולזה צריכין אנו לדעת תחלה מספר אמה אחת בתשבורת כמה היא מאלו החלקים והיו חלקי הארך שהן שלישי תשעיות כ"ז באמה וחלקי הרחב שהן שלישיות ג' באמה. ולפיכך נכה ג' בכ"ז והן ג' פעם כ"ז שהן פ"א וזהו מדת אמה אחת בתשבורת וכל כך מספר פ"א שנמצא במרובע שהנחנו כל כך אמות הם בו. והנה בד' פעם מאה אלף הם ד' אלפים פעם פ"א ויותרו ע"ו אלפים (כי הפ' מותיר מכל מאה אלף כ' אלפים שהן פ' אלפים ‏[3]והא' של הפ"א לוקחת מהם ד' אלפים נמצא שנשארו ע"ו אלף) וע"ב אלף תת"ק הן תת"ק פעם פ"א (כי ע"ב הוא ח' פעם ט' נמצא בע"ב מאות ח' פעם תת"ק ובע"ב אלף פ' פעם תת"ק ועוד תת"ק להשלים הא' של הפ"א) הנה יש בידינו ארבע אלפים תת"ק חלקי פ"א (אלפים) שהן אמה בתשבורת. ונשארו מכל הד' פעם ק' אלף ג' אלפים עוד מאה ונשימם אל האלף תתק"ך ויהיו ה' אלפים כ'. והה' אלפים הם ששים פעם פ' ונשארו ר'. (כי בכל אלף י' פעם פ' ויותרו ר'. וכשתחבר ה' פעם ר' הן אלף ובאלף עוד י' פעם פ' ונותרו ר' הרי ס' פעם פ') ומן הר' שנשארו נקח ס' פעמים א' להשלים הא' [של הפ"א] ויותרו ק"מ ונשימם עם הכ' ויהיו ק"ס הנה בידינו ד"א תתק"ס אמות וישארו ק"ס חלקי פ"א שהן ב' פעם פ' ויחסרו ב' פעם א' להשלים הב' אמות הנה מדת שטח מרובע ארוך צ"ג ושליש תשיעית ורחב נ"ג ושליש עולה בריבוע ד"א תתקס"ב בקרוב והוא קרוב למדת ה' אלפים חצר המשכן המונח:

ואולם לדעת שהאלכסון הוא ק"ז וחצי בקרוב צריכין אנו לדעת כמה יעלו ב' המרובעים מרובע הארוך שהוא צ"ג ושליש תשיעית ומרובע רחב שהוא נ"ג ושליש. וכבר אמרנו שחלקי מספר הארוך אחרי שחלקנוהו לשלישי תשעיות שעלו שני אלפים תקי"ב ונכה אותם בעצמם כמשפט ההכאה והצרוף שהתבאר ונמצאם ס"ג פעם מאה אלף ועשרת אלפים עוד קמ"ד. ולדעת כמה אמות הם בתשבורת נקח כל חלקי שלישי תשעיות שבאמה והן כ"ז ונכה כ"ז בעצמו כמשפט ההכאה והצרוף ויהיו תשכ"ט והן כל חלקי שלישי תשעיות בתשבורת אמה אחת. וכמספר תשכ"ט פעמים שנמצאם במספר מרובע ארוך שהנחנו כל כך אמות הן בו. ונמצא שמונה אלפים פעם תשכ"ט בנ"ח פעם ק' אלף ול"ב אלף. שמן נ"ו [ק' אלף] היו ח' [אלף] פעם ת"ש (שהרי בנ"ו יש שמונה פעם ז' והמספר שנוציא הן ז' מאות והמספר שמוציאים ממנו הם מאה אלפים נמצא ששמונה אלף פעם ז' מאות בנ"ו [פעם ק' אלף] הללו) ‏[4]ומן הז' פעם ק' אלף נוציא ג"כ ח' אלפים פעם כ' של התשכ"ט ונצטרך להוצאה זו מאה וששים אלף (כי כ' פעם ח' אלפים הוא זה המספר בעצמו) ונשארו ‏[5](ה' פעמים ק' אלף) עוד מ' אלפים. מהם נוציא גם כן ח' אלפים פעם ט' למלאות כל המספר תשכ"ט לשמונה אלפים פעם. ונצטרך להוצאה זו ע"ב אלפים (כמספר ח' פעם ט) נמצאו מה שנשאר מכל מספר ס"ג פעם מאה אלף. שהוא ד"פ ק' אלף עוד ס"ח אלף ויש בידינו שמונה אלפים פעם תשכ"ט. ומן הנותרים נמצא בהם שש מאות פעם תשכ"ט כי בד"פ מאה אלף עוד כ' אלפים יהיה ששה מאות פעם ת"ש (כי ששה פעם ז' הן מ"ב וכל ריבוע מאה במאה הוא עשרת אלפים נמצא מספר ששה מאות בהכאה לת"ש הן מ"ב פעם עשרת אלפים שהן ד' פעמים מאה אלף עוד כ' אלפים) ונשאר מ"ח אלפים. ולהשלים הך' של תשכ"ט נוציא ג"כ שש מאות פעם כ' ונצטרך להוצאה זו י"ב אלפים (שכן כ' פעם ת"ר) ונשאר ל"ו אלפים ולהשלים הט' של תשכ"ט למספר ת"ר פעם נוציא ג"כ ת"ר פעם ט' ונצטרך להוצאה זו חמשת אלפים ת' (שכן ששה פעם ט' נ"ד וכל ששה הללו הם מאות הרי נ"ד מאות שהן חמשת אלפים ת') ונשאר מכל ס"ג פעם ק' אלף. שלשים אלף ת"ר. ועלה בידינו ח' אלפים ת"ר פעם תשכ"ט. ונחבר שלשים אלף ת"ר. הנשארים עם העשרת אלפים קמ"ד הקדומים ויהיו מ' אלפים תשמ"ד. ונמצאו בהם נ' פעם תשכ"ט שכן ל"ה אלפים הם חמשים פעם ת"ש (שבכל ל"ה אלף בכל אלף פעם א' ת"ש. ויוותר ש' שהן ק"ה מאות והן ט"ו פעם ת"ש) ולהשלים הכ' של תשכ"ט למספר נ' פעם תשכ"ט. נוציא ג"כ נ' פעם כ' ונצטרך אלף להוצאה זו (שכן כ' פעם נ' הן אלף) ולהשלים הט' של תשכ"ט למספר האמור. נוציא גם כן נ' פעם ט' ונצטרך להוצאה זו ת"ן (שהוא ט' פעם נ') ונשאר מן הכל ד"א רצ"ד ועלה בידינו ח"א תר"ן פעם תשכ"ט. עוד נוציא מד"א רצ"ד הנשארים ונמצא בהם ה' פעם תשכ"ט שה' פעם ת"ש הן ל"ה מאות וה' פעם כ' הן מאה וה' פעם ט' הן מ"ה נמצא שהוצרכנו להוצאה זו ל"ו מאות מ"ה. ונשארו תרמ"ט. ועלה בידינו ח"א [תרנ"ה] פעם תשכ"ט שהן כל כך אמות שמונה אלפים תרנ"ה עוד תרמ"ט חלקים שכל חלק הוא חלק מתשכ"ט באמה בתשבורת והוא גם כן קרוב לאמה שלא יחסרו כי אם פ' חלקים מן התרמ"ט עד תשלום תשכ"ט. ונרבע גם כן הרוחב שאמרנו שהוא ק"ס שלישי אמה וכשנכה מספר זה בעצמו בדרך ההכאה וצרוף האמורים יעלו כ"ה אלף ת"ר ולדעת כמה אמות הן בתשבורת נקח כל חלקי שלישי אמה והן שלשה ונכה אותם ונדע כי ט' שלישי אמה הם אמה בתשבורת ולכך כל כך מספר ט' שנמצא במספר כ"ה אלף ת"ר כל כך אמות הן בזה המספר ונמצא שי"ח אלף הם שני אלפים פעם ט' (שכן ט' פעמים שני אלפים הן י"ח אלף) ונשארו שבעה אלפים ת"ר ונוציא מהן ת"ת פעם ט' והן שבע אלפים ומאתים (שהרי הן ע"ב מאות וח' פעם ט' ע"ב והמספר שהוציאנו ממנו הן מאות) נשאר ת' בלבד ובידינו י"ח אלפים ת"ת פעם תשעה ובאלו ת' הנשארים הם ארבעים פעם תשעה ויוותרו ארבעים (כי ת' הוא עשרה פעם ארבעים נמצא שנשאר ארבעים) ועלה שני אלפים תת"מ פעם ט' ובמ' הנשארים נמצא ג"כ ד' פעם ט' וישארו ד' הרי בידינו שני אלפים תתמ"ד פעם ט' שהן כל כך אמות ב"א תתמ"ד [עוד ד' חלקי תשעיות] ומעתה נצרף שני הרבועים והם ח' אלפים תרנ"ה. ב"א תתמ"ד ויהיו י"א אלף תצ"ט אמה עוד תרמ"ט חלקי תשכ"ט ‏[6](באורך על רוחב ארבע חלקי תשעיות) שיעלו אמה ושליש אמה בקירוב. וזה חשבונו שנכפיל ונעלה התרמ"ט בט' והד' בתשכ"ט ונאמר ט' פעם תרמ"ט והן ה' אלפים תתמ"א ונאמר תשכ"ט פעם ד' (או ארבע פעם תשכ"ט) והן ב"א תתקי"ו. הנה אלו שני המספרים שביחד הם שמונה אלפים תשנ"ז הם תשבורת חלקי תרמ"ט תשכטיי"ם [ברוחב י"ט תשעיות באורך ותשכ"ט] אורך על ארבע תשעיות רוחב אבל לדעת מה הן החלקים נכפיל החלקים בעצמם והם תשכ"ט ותשעיות ונאמר תשעה פעם תשכ"ט והן ששה אלפים תקס"א. והוא האמה בתשבורת שחלקי ארכה תשכ"ט וחלקי רחבה תשעיות ואולם כבר אמרנו כי תרמ"ט [פעם טי"ת ותשכ"ט פעם] ארבע עלו שמונה אלפים תשנ"ז ולפיכך נוציא מהם ששה אלפים תקס"א והיא אמה ויוותרו שני אלפים קצ"ו. והן שני אלפים קצ"ו חלקי ששה אלפים תקס"א לאמה [שהוא שליש אמה בקירוב] ונוכל להקטין אותן ונעשה בשני המספרים (רצוני לומר מספר שני אלפים קצ"ו ומספר ששה אלפים תקס"א) מכל שלשה חלקים חלק אחד ונמצא כי שני אלפים קצ"ו כשנחשוב כל שלשה חלקים שיהיו חלק א' שישובו במספר תשל"ב (שהרי שלשה פעמים ת"ש. שני אלפים ק'. ושלשה פעמים ל"ב. צ"ו) ומן ששה אלפים תקס"א כשנחשוב כל שלשה חלקים שיהיו חלק א' נמצאם שישובו במספר שני אלפים קפ"ז (שהרי שלשה פעמים שני אלפים ו"א. ג"פ ק"פ. תק"מ. וג"פ ז' כ"א). עוד נקטין מה שעלה בידינו (והוא תשל"ב חלקי שני אלפים קפ"ז). למספר קטן ונחשוב כל שלשה חלקים לחלק אחד. (ככה [נכה] בשני המספרים) ונמצאם כי תשל"ב ישובו רמ"ד (שהרי שלשה פעמים ר' הן ת"ר וג"פ מ' ק"ך וג' פעמים ד' י"ב) ומן ב"א קפ"ז ישובו תשכ"ט (שהרי שלשה פעמים ת"ש. שני אלפים ק'. וג' פעמים כ' ס'. ושלשה פעמים ט' כ"ז) הנה עלה בידינו שרבוע (ט' תשעיות) אורך ותרמ"ט חלקי תשכ"ט [רוחב ומרובע תשכ"ט אורך] ברוחב ארבע תשעיות עולים אמה בתשבורת עוד רמ"ד חלקי תשכ"ט לאמה בתשבורת. שהוא שליש אמה בקירוב שהרי רמ"ד שליש תשל"ב הוא אבל תועלת ההקטנה שנוכל לדבר החלקים במלות קצרות. והנה עמדנו למנין שמספר שני המרובעים הם אחד עשר אלף ת"ק אמה עוד שליש בקירוב:

וזכינו לדין שאלכסון זה המרובע ארוך שעלו שני רבועי קוי אורך ורוחב ממנו למספר הזה האמור שיהיה האלכסון ממנו גדר ק"ז וחצי לפי שנמצאהו גדר למרובע במספר ששה וארבעים אלף רכ"ה חלקים. שנעשה ק"ז גם כן לחצאים שיהיו החלקים שוים ונמצא בידינו רט"ו וכשנכה רט"ו בדרך ההכאה והצרוף יצא לנו ששה וארבעים אלף רכ"ה. וכשנדע כמה חציים הם באמה בתשבורת כדי לדעת כמה חלקים מאלו הם באמה בתשבורת נרבע גם כן החצי בעצמו וכמו שהשליש נתרבע כפי חלקיו הראשונים לאמה והם שלשה והכי שלשה בעצמו לומר שלשה פעם שלשה כן החצי הוא חלק משנים באמה בגדר שאנו בו ונכהו בעצמו לומר שני פעם שני הם ארבע. הנה שכפי מספרו ארבע שבזה המספר המונח. כל כך אמות בתשבורת הם במספר הזה. והנה יצאו ארבעים אלפים בד' ד' הרי בידינו עשרת אלפים פעם ארבע (כי ארבע פעם עשרת אלפים ארבעים אלף) ועוד אלף פעם ד' בד' אלפים ונשארו שני אלפים רכ"ה ובידינו י"א אלפים והנשארים ב' אלפים הם ת"ק פעם ארבע נמצא בידינו י"א אלפים ת"ק ועוד רכ"ה יתירים שהם נ"ו פעם ארבע וחלק אחד שהוא רביע מאמה בתשבורת:

עוד נוכל למצוא מספר ק"ז וחצי להעלותו לסך כזה בדרך יותר מהיר והוא הדרך שהרגלת בו במשנת הנוטע ירק בפ"ה דכלאים. והוא להכות מספר היוצא בחצי כדרך הכאת מספר היוצא בשלמים ונאמר חצי פעם חצי רביע. חצי פעם ז' שלשה וחצי. חצי פעם ק' נ'. שבעה פעם חצי ג' וחצי. שבעה פעם ז' מ"ט. שבעה פעם מאה ת"ש. מאה פעם חצי נ'. ק' פעם ז' ת"ש. מאה פעם מאה עשרת אלפים. צרפם רביע. ג' וחצי. חמשים. שלשה וחצי. מ"ט. ת"ש. נ'. ת"ש. י' אלפים. יהיה בידך רביע ואחדים עם החציים ששה עשר והעשיריות ק"מ תחברם יהיו קנ"ו ועוד רביע והמאיות י"ד תחברם יהיו אלף תקנ"ו ורביע עוד עשרת אלפים הרי י"א אלפים תקנ"ו ורביע. ואמתת ההכאה במספר היוצא בחציין להכותו בדרך מספר היוצא בשלמים ושיהיה החשבון בכוון ואמת אוכיח בזה האופן יונח אורך ארבע אמות ברוחב חצי אמה שנכה חצי בד' ולפי חשבוננו אמרנו חצי פעם ד'. ב'. וכן הוא שכשיהיה שטח ארוך ד' ורחב חצי ותחלוק השטח לשנים ברחבו. ותחבר החלקים זה אצל זה ר"ל צלע אורך זה אצל צלע אורך זה הנה הוא מרובע שנים על אחד שהן הב' וכן נניח אורך ד' וחצי אמה ברוחב חצי אמה ולפי חשבוננו. חצי חצי. וחצי ד'. יעלו ב' ורביע. וכן הוא. שכמו שחלקת בשטח ד' לשנים חלקים ונהיה ב' על אחד שהן ב' כן יחלק עכשיו גם החצי לשנים ויהיה ב' ורביע על א'. שהן ב' ורביע שנמצאת למד שכמו שהכאת השלמים בשלמים מעדיפים בהכאתם במספר השלמים שאני מכה בה ר"ל ב' בד' מכפיל ומעדיף שיהיו הד' ב' פעם ד'. ככה הכאת החצי באיזה מספר שיהיה מחלק ומחסר כמספרו שהוא חצי ככה מחסר ועושה המוכה לחצי מספרו איזה מספר שהיה אם ד' עושהו לב' ואם חצי עושהו לרביע והרצון בעשייה לחצי ר"ל בריבוע התשבורת שהשלמים ד' נעשים ב' על ב' והחצי נעשה רביע על רביע הנך רואה כי ההכאה על דרך הזה הוא מכוון ואמת והוא קרוב מאד בחשבון היוצא בחציים. כי לא נצטרך רק להכאה ולצרוף. ונקמץ בהוצאה כי אין אנו צריכים לשום הוצאה כמו בדרך אשר דרכנו בה במספרים הקודמים:

ונשוב אל עניננו הרי שרבוע ק"ז וחצי קרוב לשני הרבועים כי לא ישאר רק נ"ו ורביע והוא בקירוב במספר גדול כזה ומפני כן ידענו כי אלכסון מרובע ארוך המונח הוא ק"ז וחצי: . ונשוב אל עניננו הרי שרבוע ק"ז וחצי קרוב לשני הרבועים כי לא ישאר רק נ"ו ורביע והוא בקירוב במספר גדול כזה ומפני כן ידענו כי אלכסון מרובע ארוך המונח הוא ק"ז וחצי:

אני טרם אכלה לדבר חשבתי למשפט כי זה שהניח הרמב"ם אלכסון ק"ז וחצי שיש להשיב עליו שאם נניחהו ק"ז ורביע יתקרב יותר לחשבון שני המרובעים האמורים ולא יעדיף ק"ז ורביע כי אם פחות משתי אמות. ולפי חשבון ק"ז וחצי העדיף כמו נ"ו אמה בתשבורת וזה שנחלק הק"ז ג"כ לרביעית ויהיו תכ"ט עם הרביע הקדום וכשנכה תכ"ט כדרך הכאה והצרוף יהיו קפ"ד אלף עוד מ"א. ונכה הרביעיות ד' פעם ד' יהיו ט"ז וכל כך ט"ז חלקים שבמספר הזה כל כך אמות הן בו. ונמצא ק"ס אלף הן י' אלפים פעם ט"ז. ומן כ"ד אלף הנותרים יהיו אלף פעם ט"ז וישארו ח' אלפים והח' אלפים הם ת"ק פעם ט"ז הרי בידינו י"א אלפים ת"ק פעם ט"ז ונשארו רק מ"א חלקים חלקי ט"ז לאמה בתשבורת והם ב' אמות ע' חלקי ט"ז לאמה. הרי שיצא לנו החשבון בקרוב דק מאד כשנאמר שהאלכסון ק"ז ורביע. העולה מזה שנמצינו למדים שכשנניח האלכסון ק"ז ורביע שיתקרב מספר מרובע האלכסון עם מספר ב' המרובעים בפחות מב' אמות. ולכן הקרוב אלי כי טעות סופר הוא בל' הרמב"ם וצריך להיות ק"ז ורביע:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יב) (על הברטנורא) ואע"ג דר"י נמי תנא חדא לחומרא במ"ג וקתני אחריתא במ"ד ולא קתני ועוד, התם אפסקוהו רבנן במלתא אחריתא דאיהו לא איירי אלא בפסי ביראות כו'. גמרא:

(יג) (על המשנה) שומירה. כעין סוכה של שומרי הצאן או השדות או הכרמים בקביעות יומם ולילה כל השנה או בית דירה לבה"ב אף ע"פ שאינה תדירה אלא לפרקים או שתהא סמוכה לעיר בתוך אלפים אמה דיכול בעל הבית ללכת ולטייל בה. הרי"כ:

(יד) (על המשנה) אלא בור. ר"ל אחד מהם או בור או שיח או מערה. הר"מ:

(טו) (על הברטנורא) ענותנותו תרבנו ומתורתו ילמדנו ובמצותיו יצונו ויעוררנו להבין ולהשכיל ולירד לסוף דעת הר"מ. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

ועוד א"ר יהודה בן בבא:    גמ' מאי תנא דקתני ועוד אילימא משום דתנא ליה חדא לחומרא וקתני אחריתא וכו' כדפי' רעז"ל משום הכי קתני ועוד הא ר' יהודה דתנא ליה חדא לחומרא דאמר עד בית סאתים אין טפי לא והדר תנא אחריתי יסלקנה לצדדין ולא תני ועוד. התם הא אפסקוה רבנן דקתני אמרו לו לא אמרו בית סאתים וכו' הכא לא אפסקוה וכל היכא דאנסקוה לא קתני ועוד והא ר' אליעזר דסוכה דתנן התם פ' שני ר' אליעזר אומר י"ד סעודות חייב אדם לאכול בסוכה וחכמים אומרים אין לדבר קצבה ועוד א"ר אליעזר מי שלא אכל בלילי יום טוב הראשון ישלים בלילי יום טוב האחרון אלמא משום דרישא וסיפא בסעודה דסוכה ובחשבונן איירי תנא ועוד אע"ג דאפסקוה וש"מ הא דלא תנא בדר' יהודה ועוד משום דלא דמי הוא דלאו בחדא מילתא היא דרישא איירי במדת היקף וסיפא איירי בבטול מחיצות וא"כ בדר' יהודה בן בבא למה לי דתנא ליה ומשני התם במילתיה הוא דאפסקוה דלא אהדרי ליה רבנן לר' אליעזר אלא בסעודות הכא במילתא אחריתי אפסקוה דר' יהודה במתני' לא איירי אלא בפסי ביראות בית סאתים ואהדרי רבנן בגנה וקרפף ודיר וסהר ולעולם טעמיה משום הפסקה ולר' יהודה בן בבא דלא אפסקוה תנא ועוד. וכתבו תוס' ז"ל אילימא משום דתנא חדא לחומרא פי' שייך למיתני ועוד אע"ג דלא הוו מענין אחד אבל הא פשיטא ליה דשייך למיתני ועוד היכא דהוו תרווייהו מענין אחד אע"ג דלא הוו תרווייהו לחומרא כמו בסוכה ובפ"ד דמגלה. ועי' מה שכתבתי בשם התוס' ז"ל פ"ג דמגלה. ועוד כתבו ז"ל הכא במילתא אחריתי אפסקוה תימא דבפ' המביא כדי יין קתני ועוד ואע"ג דאפסיק במילתא אחריתי דקתני ר' אליעזר אומר נוטל אדם קיסם מלפניו ומגבב מן החצר ומדליק וחכמים אומרים מגבב משלפניו ומדליק וקתני בתר הכי אין מוציאין את האור לא מן העצים וכו' ומפסיק בבבא שלימה וקתני בתר הכי ועוד א"ר אליעזר עומד אדם על המוקצה וכו' ומיהו רש"י ז"ל מהפך שם המשנה והגמ' אך לר"ת שאומר אין צריך להפך דמילתא דאור קמסיים ואזיל התם גבי הדדי קשה וי"ל דהתם הוו תרי קולי ושייך למיתני ועוד אע"ג דמפסיק במילתא אחריתא דכח דהתירא עדיף ואלים למימר ועוד ע"כ:

הגנה והקרפף שהן שבעים אמה ושירים על שבעים אמה ושירים:    ובגמ' ילפינן לה מחצר המשכן והקשו תוס' ז"ל וא"ת ולילף מהר הבית ועזרת נשים שהיה קל"ה ועזרת ישראל היה קפ"ז וי"ל דכל מילי דשבת ממשכן גמרינן לה א"נ העזרה חשיבא מוקפת לדירה שהיו שומרים בה כל הלילה ע"כ והאריכו ז"ל בפי' מתניתין ולא ראיתי להאריך. ורבינו עובדיה ז"ל שכתב שומרה דאע"ג דהוקף לדירה בית סאתים הוא דשרי טפי לא הוא לשון רש"י ז"ל ועיין עליו שם בתוס': [*)כאן שייך ד"ה ר' יהודה כו' מ"ש המחבר לקמן. אמנם בכ"י מצאנו ד"ה בור קודם ד"ה ר' יהודה כו'.]

בור ושיח ומערה:    פי' או בור או שיח או מערה וכן מפורש בהרמב"ם ז"ל ובפי' הרי"ך ז"ל שאעתיק בסמוך בס"ד:

בלשון ר"ע ז"ל המתחיל ובלבד שתהא שבעים ושירים על ע' ושירים וכו' עד ומאי בינייהו אמרינן וכו' כצ"ל:

עוד באותו הלשון בחצר המשכן כתוב ביה ארך החצר מאה באמה וכו' אמר המלקט אסמכתא בעלמא הוא דבגמ' בעי פשטיה דקרא במאי כתיב:

עוד בלשונו ז"ל. ד' חתיכות של עשר ושים וכו' אמר המלקט צריך להיות של עשר על עשר ושים וכו':

עוד בלשונו ז"ל. צ"ל טול עשר על עשר הנותרים שהם ששים טפחים על ששים טפחים וכו'. אמר המלקט לשון רבינו יהונתן הכהן ז"ל טול עשר על עשר הנותרים שהן ק' אמות ועשה אותן רצועות של שני טפחים הרי שלשה רצועות אורך כל אחת ק' אמות שהן שלש מאות אמה תן שבעים לכל רוח הרי שבעים אמה וד' טפחים על ע' אמה וד' טפחים אלא שהקרנות פגומין שני טפחים על שני טפחים ונשארים לך עשרים אמות מן השלש מאות אמה טול מהם אמה ושני טפחים שהן שמנה טפחים להשלים פגימת הקרנות נשארו בידך י"ט אמות פחות שליש שהן י"ח אמות וד' טפחים עכ"ל ז"ל והכל עולה לחשבון אחד אלא שר"ע ז"ל תפס לשון רש"י ז"ל. ופשוט הוא דקאי מלת ששים טפחים דקאמר רש"י ז"ל אכל רצועה ורצועה וה"ר יהונתן ז"ל תפס חשבון כל הרצועות יחד שהן ק' אמות:

עוד בלשונו של ר"ע ז"ל. רצועה של רפ"ג אמות. אמר המלקט כך הגיה רש"ל ורבינו בצלאל ז"ל בתלמוד שלהם אבל בדפוס כתוב בפי' רש"י ז"ל רפ"ח אמות אורך וכו' וכן מצאתי ג"כ בכ"י לשון רש"י ז"ל ומ"מ נראה לע"ד שאינו אלא רפ"ג אמות וגם פחות קרוב לשליש אמה דהיינו שני טפחים ולא חש רש"י ז"ל לדקדק בכך. ובספר תוי"ט פי' חשבון דברי רש"י ז"ל שהעתיקם ר"ע ז"ל באורך ע"ש גם האריך לבאר פי' הרמב"ם ז"ל ע"כ. ועיין ג"כ בספר לבוש החור שם סי' שנ"ח:

ר' יהודה אומר אפי' אין בה וכו':    ירושלמי מחלפא שיטתיה דר' יהודה דתנינן תמן במסכת יום טוב פ' המביא איזהו קרפף כל שסמוך לעיר דברי ר' יהודה וכא הוא אומר הכין א"ר מנא כבית דירה עביד לה ר' יהודה ע"כ. ופי' הר"י הכהן ז"ל ור' יהודה פליג ואמר דסגי אם יש בה בור או שיח להתקבץ בהם גשמים שנראה שלצורך אדם הוקפה ובור ושיח אחד הן אלא שבור בחפירה ושיח בבנין כדאמרי' בבור ודות אי נטי האחד מרובע והשני עגול: או מערה להסתופף תחתיה מפני החמה ולהתענג בה אבל אם אין בה זו או זו אסור לטלטל בכולה ע"כ:

ובלבד שתהא ע' אמה ושירים על ע' אמה ושירים:    איכא בין ת"ק לר"ע דבר מועט כדפי' ר"ע ז"ל. אמר המלקט מה שפי' ר"ע ז"ל הוא פי' רש"י ז"ל והקשו תוס' ז"ל דהמ"ל אריך וקטין איכא בינייהו דר' עקיבא אמר בהדיא ע' אמה על ע' אמה ובאמרו לו לא קאמר ומסתמא לא פליגי אר' יהודה בהא דאית ליה לעיל אפי' אריך וקטין ועוד דילמא בעי בור ושיח ומערה. ומיהו י"ל דמשני שפיר ומ"מ נראה כפי' ר"ח ז"ל דהיינו ת"ק דפריך בגמ' הוא ר' יהודה בן בבא פי' כיון דר' יהודה בן בבא איירי בע' אמה ושירים על ע' אמה ושירים מה הוצרך ר' עקיבא תו לשנות ובלבד שיהא בה וכו' ומשני איכא בינייהו דבר מועט דלר' עקיבא לית ליה ולר' יהודה בן בבא אית ליה והא דקתני בסמוך בברייתא ר' יהודה אומר דבר מועט יש לו ולא נתנו בו חכמים שיעור משמע דלית ליה דבר מועט ומשמע דכולהו איירי בענין אחד אדר' עקיבא. י"ל דהאי לא נתנו בו חכמים שיעור היינו שלא חשו לצמצם ולעולם אית ליה דכולהו תנאי שהוזכרו לפני ר"ע נראה דאית להו דבר מועט עכ"ל ז"ל. וכן פי' ה"ר יהונתן הכהן ז"ל וכן נראה מפי' הרמב"ם ז"ל דהיינו ת"ק דקאמר בגמ' הוא ריב"ב ע"ש. ועוד כתבו תוס' ז"ל והא דלא חשיב ליה להאי מועט בכיצד מעברון דקתני גבי שלשה כפרים אם יש בין שנים החיצונים מאה וארבעים ואחת ושליש לא חש לצמצם א"נ אתיא כר' עקיבא דלית ליה דבר מועט ע"כ:

ר' אלעזר אומר:    בלי יו"ד צריך להיות:

אם היה ארכה וכו':    ובגמ' רמי והתניא ר' אלעזר אומר אם היה ארכה יתר על פי שנים ברחבה אפי' אמה אחת אין מטלטלין בתוכה הא כשנים ברחבה מטלטלין. ומשני אמר רב ביבי בר אביי כי תנן נמי מתני' פי שנים ברחבה ופרכינן א"ה היינו ר' יוסי דאמר אפי' ארכה כשנים ברחבה מטלטלין ומשני איכא בינייהו רבועא דרבעוה רבנן רבי אלעזר סבר עיקרה ארכה פי שנים ברחבה כדכתיב בחצר המשכן ומיהו אי מרבעא לא מיתשרא בהכי כדקתני אם היה ארכה יתר על רחבה אפי' אמה אחת אין מטלטלין הא בציר מהכי דהיינו פי שנים מטלטלין ור' יוסי סבר מרובעת עיקר ולכתחלה אורויי מורינן הכי ומיהו אפי' ארכה כשנים ברחבה שריא ומדקאמר אפי' מכלל דמעיקרא לאו הכי הוא. ותוספות ז"ל פירשו בשם ר"ח ז"ל דרבועה דרבעוה רבנן היינו רבנן דסוף פרק מי שהוציאוהו דפליגי אר' חנינא בן אנטיגנוס דלר' אלעזר אי ארכה יתר על פי שנים ברחבה אפי' באלכסון אין מטלטלין דסבירא ליה כר' חנינא בן אנטיגנוס דאמר בעינן תחום שבת עגולות ולא מרובעות ולר' יוסי משח ליה ברבוע דס"ל כרבנן דאמרי מרובעות הלכך אם היה ארכה פי שנים ברחבה כחצר המשכן מטלטלין בתוכה ואם יתר על זה אין מטלטלין בתוכה ור' יוסי לטפויי היתרא קאתי וקאמר דמטלטלין ע"כ. וכן פי' רב אלפס ז"ל. ועוד כתבו תוס' ז"ל והא תניא ר' אלעזר אומר וה"ה דה"מ למפרך דא"כ היינו ר' עקיבא אלא דניחא ליה למפרך דר' אלעזר אדר' אלעזר ע"כ:

ר' יוסי אומר אפי' ארכה כשנים ברחבה מטלטלין:    גמ' אמר שמואל הלכה כר' יוסי דלא בעי מרובעת ואמר שמואל הלכה כר' עקיבא דלא בעי מוקפת לדירה והנך תרתי שמעתתא דשמואל לקולא וצריכא דאי אשמועי' הלכה כר' יוסי ה"א דשמואל דירה בעי כר' יהודה בן בבא ובארכה יתר על רחבה כר' יוסי ס"ל קמ"ל הלכה כר' עקיבא ואי אשמעי' הלכה כר"ע ה"א ארוך וקטין לא דהא ר' עקיבא מרובע בעי קמ"ל הלכה כר' יוסי:

תפארת ישראל

יכין

ועוד אמר רבי יהודה בן בבא:    מדקתני לעיל שסמוך חדא לחומרא גבי פסין, דלא הותרו רק לבאר הרבים, קתני הכא ועוד, דמחמיר נמי בזה דאף במוקף לדירה לא שרי טפי מבית סאתים:

שהן שבעים אמה ושיריים:    הן עוד ד' טפחים:

על שבעים אמה ושיריים:    זהו בקירוב כשיעור רבוע של ק' על נ' אמה, והרי נ' על נ' הוא בית סאה, א"כ ק' על נ' הוא בית סאתיים:

ובלבד שיהא בה שומירה:    סוכה לישיבת שומר הצאן או השדות, שידור שם בקביעות:

או בית דירה:    בית דירה גמורה לבעה"ב אף שאין דר שם בקביעות:

או שתהא סמוכה לעיר:    תוך אלפים אמה, כדי שיכול בעה"ב לבוא שם בשבת דהו"ל כדרין שם:

רבי יהודה אומר אפילו אין בה אלא בור ושיח ומערה:    או או. בור עגול, שיח הוא חפור באורך, מערה מקורה:

רבי עקיבא אומר אפילו אין בה אחת מכל אלו מטלטלין בתוכה ובלבד שיהא בה שבעים אמה ושיריים על שבעים אמה ושיריים:    דס"ל כאמרו לו שבמשנה ג'. רק איכא בינייהו, אורך י"ח אמה וד' טפחים על רוחב טפחיים, שזהו מה שיתרים ק' על נ' אמה. על רבוע של ע' על ע' אמה, דלת"ק שרי בבית סאתים שלמים, ולר"ע לא שרי רק בריבוע של ע' על ע':

רבי אליעזר אומר אם היתה ארכה יתר על רחבה אפילו אמה אחת:    אף שבין הכל אינו רק ה' אלפים אמות מרובעים, שזהו תשבורת שטח של ק' על נ' אמה:

רבי יוסי אומר אפילו ארכה פי שנים ברחבה:    דהיינו ק' על נ':

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים

  1. ^ הגר"א נטה קו על המלות האלה ונ"ב: "וג' רביעי אמה" ולפי"ז האלכסון הוא כפל הרוחב בקרוב וחשבון המרובע הוא יותר מן ה' אלפים בעשרים חלקי כזיי"ם (20/27):
  2. ^ צ"ל וכשנרצה לידע:
  3. ^ צ"ל ובשביל האחד של הפ"א לקחת. (ב"ד):
  4. ^ צ"ל ומן הב' פעם ק' אלף נוציא ג"כ.
  5. ^ צ"ל שנים ושלשים אלפים.
  6. ^ צ"ל ברוחב י"ט תשעיות (שהם אמה) באורך. עוד תשכ"ט (שהם ג"כ אמה) אורך על ד' תשיעיות רוחב שיעלו אמה כו' וכצ"ל לפי הגהת בעלי תשבורת. (ב"ד):