ויקיטקסט

רש"י על הש"ס/עבודה זרה/פרק ג

< רש"י על הש"ס




והתניא כסימני ביצים וכו' - אלמא יש לדגים עוברין:

והיכא משכחת לה בסימני קירבי דגים כד וחד - ובבני מעיים עשוין כזה ענין:

בשילפוחא - משיא"ה של דג שמליאה רוח:

אין שם מומחה מאי - כשנימוחו העוברין קבעי לה:

אני מלחתים - הדגים וראיתי שדגים טהורין הן ומהן הוצאתי קרביים הללו:

אלו דגים - שיראה לו הדגים עצמן אבל באני מלחתים לא מהימן דשמא לא בקי בהן:

דיילא - שמש רגיל להיות שכיר לעושה סעודה לתקן תבשילין:

לקרטין שבו - הדבוקין בעליו או שנשרו בכלי דלמא אייתי קרטין אחריני דאיפסיק בסכינא ועריב בהני:

אישתרוקי אישתריקו - ומן העלין לכלי עצמן אישתרוקי נשמטו:

דרפי טובא - מגולגלין ביותר ובלע"ז מול"ש וגרעינתם נשמטת דכיון דרפי כולי האי חמרא רמא בהו:

שלחין - שמשתלחין גרעינין מעצמו:

קפריסין - קפלוטות מבושלין וכבושין במכבש ומתקיימין ואין בהן משום בשולי עובדי כוכבים דנאכלים חיין ולא משום גיעול דטעם הגיעול פוגמו ולא משביחו:

מן ההפתק - מקום כינוסן שהן עצורין שם זה על זה ובלע"ז פיל"ח:

קטלוזא - שוק:

תרומה - אין דמיה יקרים שאינה ראויה אלא לכהנים:

ומפסדו מינאי - יפקירו את כל האוצר:

פרק שלישי - כל הצלמים


מתני' כל הצלמים אסורין - בהנאה:

כדור - פילוט"א ובגמרא מפרש דהני ודאי נעבדין דמשום חשיבותא אשקלוה להנך חפצי בידייהו:

גמ' מ"ט דרבנן - מדלא קתני וחכמים אומרים אינו נעבד אלא מי שיש בידו וכו' מכלל דסבירא להו דנעבדים:

אנדרטי - כשהמלך מת עושין צורתו בפתח השער לזכרון והתם קאסר רבי מאיר דאגב חביבותא פלחי ליה:

בעומדין על פתח המדינה שנינו - בהנהו קאסר רבי מאיר דחשיבי להו:


מי איכא למ"ד וכו' - מי שרו רבנן הא ודאי דכפרים למפלחינהו עבדי להו דבני כפר לא עבדי לנוי:

תחת כל העולם כולו - לשון גנאי נקיט כלומר שרודה על כל:

(גדיל כלילי. אומן שם לי עטרה): אישתיימא - שליח הנושא חותם המשלחו:

מתני' הרי אלו מותרין - טעמא מפרש בגמ' דכי הוו שלימים ספק לא עבדום ואת"ל עבדום אימור בטלום לכך שיברום הוי ספק ספיקא ולקולא:

שכיוצא בהן נעבד - תבנית יד לבדה הן עובדין:

גמ' אמר שמואל אפילו שברי עבודת כוכבים - לא תימא שברי צלמים דוקא משום דשמא לא עבדום מעולם אפי' כשהיו שלימין דאפי' שברי עבודת כוכבים שראינום שעבדוה כשהיתה שלימה מותרין דכיון דנשברה שוב אין עובדין אותה:

משום דקבעי למיתני סיפא כו' - דאי תנא עבודת כוכבים הוה אמינא דוקא עבודת כוכבים דמצא תבנית יד או תבנית רגל דאסורה אבל צלמים אפי' תבנית יד שרי להכי תנא ברישא צלמים למימר דאע"ג דשמא לא עבדום אפ"ה לשבר חשוב כגון תבנית יד חיישינן וכשעומדין על בסיסן כדמוקים ליה לקמן:


על בסיסן - על כנן מקום המתוקן לה כיון דאותבינהו התם ודאי פלחי להו:

לא ידרכו כהני דגון על מפתן דגון - אלמא חשיבי להו שברים:

משם ראיה - בתמיה:

התם - לאו עבודת כוכבים שבורה קחשיבי לה דאינהו סבור כיון שראו אברים חשובין שלו על מפתן:

שבקיה איסריה לדגון - גבורת ושררת הצלם עזבתו והלכה וישבה על מפתן איסריה שר שלו כמו איסריה דעניותא (בשחיטת חולין בפרק כל הבשר (דף קה)):

וסתמא כר"מ - ואע"ג דאסר בצלמים מודה בשבריהן: ומקשי' ולרבי יוחנן דקאמר הכא מודה ר"מ דשברי צלמים מותרין מדר"מ נשמע לרבנן דרבנן נמי שרו בשברי עבודת כוכבים דהא צלמים לרבי מאיר כעבודת כוכבים לרבנן נינהו ומדר"מ נשמע לרבנן דכי היכי דקאמר שברי צלמים מותרין ה"נ ודאי ס"ל לרבנן צלמים שיש בידן מקל או צפור דשבריהן מותרין וה"מ למימר מדרבנן נשמע לרבנן דהא אסרי צלמים שיש בידן מקל או צפור ומ"מ שבריהן מותרין והאי דלא קאמר הכי משום דלא חזינא בהדיא במתניתין דקא שרי שברי אותן צלמים שהן אסורין:

לאו אמר ר"מ וכו' - לשון קושיא:

הוי ספק וודאי - ספק להיתר וודאי אסור:

אין ספק מוציא מידי ודאי - שהוחזק תחלה לאיסור:

והא הכא דודאי טבילי - כיון שאנו רואין שנגמרה מלאכתן ודאי בחזקת טבל היו מיד:

התם ודאי וודאי הוא - כי היכי דפשיטא לך שהיו טבל ה"נ פשיטא לך שעישרן החבר מיד שמוחזק בכך:

ואב"א ספק וספק הוא - כי היכי דמספקא לן אם עישרן אם לאו נמי מספקא לן אם היו מעולם טבל אם לאו דאע"ג דנגמרה מלאכתן השתא ונתמרחו בכרי איכא למימר לא באו לכלל טבל מעולם:

דעבד להו כרבי אושעיא - דהכניסה במוץ שלה ולא ראה פני הבית ואע"ג דטבל שלא ראה פני הבית מיתסר באכילת קבע והכא מחזקינן להו בחזקת מתוקנין ושרינן להו באכילת קבע אין כאן ספק מוציא מידי ודאי דאכילת קבע בדאורייתא לא אשכחינן ומדרבנן הוא דמיתסר והימנוה רבנן לחזקת חבר לתקנתא דידהו אבל אי הוה חזינן ליה דמרחינהו קודם שראו פני הבית ובאו לכלל טבל לא נפקי תו מידי ודאי עד דמעשרינהו קמן:

ומכניסה - לחצירו במוץ שלה ולא ימרחנה בכרי בגורן שבשדה דמירוח הוא גמר מלאכה והכנסתו לבית הוא קובעתו למעשר לאסור בו אכילת עראי כדאמרינן בהשוכר את הפועלים (ב"מ דף פח.) וכיון דהכניסה קודם גמר מלאכה לא קבעה ליה לכך וכי מהדר להו וממרח להו בתוך הבית לא מקבעי דפני הבית הוא דקבעי ולא תוך הבית כדיליף התם מואכלו בשעריך ואפילו מירחו בשדה והכניסו דרך גגות וקרפיפות אמרינן בברכות (דף לה:) דלא מקבעי:

כדי שתהא בהמתו אוכלת - להכי נקט בהמתו דמאכל בהמתו קחשיב ליה אכילת עראי וליכא אפילו איסורא דרבנן כדתנן במסכת פאה (פ"א מ"ו) מאכיל לבהמה לחיה ולעופות עד שימרח בכרי אלמא מאכל בהמה עראי קרי ליה דאילו גבי אדם אף על גב דלא נמרחו אסור לאכול קבע אלא עראי ולגבי לא ראה פני הבית נמי בהמתו שריא אבל איהו אסור מדרבנן לאכול קבע אלא עראי אבל אי ראה פני הבית אפילו מאכל בהמה חייב במעשר דהא דתנן (דמאי פ"א מ"ג) הלוקח לזרע ולבהמה פטור בדמאי תנינן לה:


מציק - גברא אלמא וישראל הוה:

והציץ בו - על שפת הבור לידע אם זכר:

כהן - חכם ומורה הוראה הוה ונתכוין להורות לה ישיבת ימי הטומאה וימי טהרה:

ברדלס - בלשון ארמי אפא:

מצוין שם - וכבר אכלוהו או גררוהו לחור שלהן ולא איהל כהן זה על המת:

כמין נפל - וספק ספיקא היא דשמא לא נפל היה אלא שפיר מלא רוח:

לידע אם רוח הפילה - ולא תשב עליו ימי טומאה וטהרה אם נפל הפילה:

ואם תמצי לומר וכו' - ואם יראה שהוא נפל עדיין יציץ אם זכר אם נקבה:

ודאי גררוהו - שחזקתן בכך והא ודאי הוא:

שלו ושל חבירו - בין ששניהן עובדין ליראה אחת בין שזה עובד לפעור וזה למרקוליס והא דעבודת כוכבים מותרת ע"י ביטול נפקא לקמן (נב.) מנין לעובד כוכבים שפוסל עבודת כוכבים וכו':

שפחסה - הכה עליה ישראל בפטיש עד שנתמעכה צורתה אבל לא חיסרה כלום הלכך לא בטיל:

והתנן - גבי עובד כוכבים פחסה אע"ג וכו':

הני מילי פחסה עובד כוכבים - דגלי דעתיה ומבזי ומבטל לה:

אבל פחסה ישראל לא - דלא דמי לעבודת כוכבים שנשתברה מאליה דהתם אמר איהי נפשה לא מצלה וכו' אבל הכא קסבר עובד כוכבים לא קפדא עבודת כוכבים אפחיסה:

ורבא אמר לעולם כי פחסה ישראל נמי - הוי ביטול מעליא:

אלא - רבנן גזור דכל ביטול ישראל לאו ביטול גזירה דלמא מגבה לה וקני לה בהגבהה דכל דבר הפקר כגון מציאה נקנית בהגבהה:

אין לה בטלה עולמית - וטעונה גניזה כדילפינן בפרק [ר"י] (לקמן נב.) מושם בסתר:

מרקוליס - יש עכו"ם שעובדין לגל של אבנים וקורין לה מרקוליס וכל הבא זורק לה אבן והיא עבודתה:

מותרת - שהרי ביטלו העובד כוכבים שסתר לגל:

כדרבא - דלמא מגבה לה לכולה מרקוליס ברישא והדר מבטל ליה וסותרו:

לצרכו - שצריך לשפאין להסיק בשפאיה:

היא ושפאיה מותרין - דהא בטלה עובד כוכבים ששיפה [לצרכו]:

לצרכה - ליפותה:

ושפאיה מותרין - דמיזרק זריק להו ולא פלח להו:

ישראל ששיפה עבודת כוכבים - של עובד כוכבים דאי של ישראל אפי' שיפה נמי עובד כוכבים היא ושפאיה אסורין דעבודת כוכבים דישראל לאו בת בטולי היא:

תיהוי - הך דשיפה ישראל לצרכו כעבודת כוכבים שנשתברה מאליה:

שוחק וזורה לרוח - המוצא עבודת כוכבים של מתכת:

אמרו לו אף היא נעשית זבל - כלומר הוא מתכוין לאבדה שלא יהנה ישראל ממנה וגם עתה יהנה ישראל ממנה שהרי השחקים נעשים זבל ונאמר לא ידבק בידך מאומה:

צורת דרקון - סתמא לעבודת כוכבים כדתנן במתניתין (דף מב:):

ספק עובד כוכבים חתכו - והוי ביטול:

ספק ישראל חתכו - ולא הוי ביטול:

מותר - דתלינן בעובד כוכבים דהא ספק ספיקא הוא ושמא לא נעבד מעולם:

אף לא ירקות - מתני' קתני זורעין תחתיה של אשירה ירקות בימות הגשמים שהצל קשה להן וכן צל אילן קשה להן ואין נהנה ממנה אבל לא בימות החמה שהצל יפה להן ונמצא נהנה מאשירה. כל אשירה אילן הוא:

רבי יוסי אומר אף לא ירקות בימות הגשמים - לפי שהנבייה נושרת על הירקות והוה לזבל ונמצא בעל הירק נהנה מן האשירה. נבייה הן העלין הנושרין מן האילן בימות הגשמים:

דעיקר עבודת כוכבים קיימת - האילן לא בטל הלכך נבייה הנושרת ממנה אסורה:


דרך גדילתה - זה דרכה כל השנה להשיר עלין שלה ולגדל אחרים אבל שפאן עובד כוכבים דעתו לבטלן ולהשליכן:

לא נהנין - דאסור מדרבנן:

ולא מועלין - אם נהנה לא מעל מדאורייתא שיתחייב קרבן מעילה לקמן מפרש טעמא:

יתיז בקנה - ישליך עצי הקנה במקל מן האילן וישרפנה ויהנה מהם ולא יעלה על האשירה ויטלם דאם כן נמצא משתמש באשירה במקום סולם וזו היא הנאה ממנו מן האשירה:

וקתני יתיז בקנה - וישרוף עצי הקנה אלמא עבודת כוכבים שנשתברה מאליה מותרת:

לא נהנין - מדרבנן דלמא אתו לאיתהנויי מעצי האילן דהקדש גופיה ובאשירה לא גזור משום דבדילי מינה:

מידי איריא - כלומר מהא לא תסייעיה לר' יוחנן לעולם בשקינתה בעצי הקדש גופו ומשום הכי לא מועלין:

דבגידולין הבאין - באילן אחר שהוקדש עסקי' והוא לא הקדיש אלא אילן וקסבר האי תנא אין מעילה בגידולין ומדרבנן הוא דאסירי וגבי אשירה נמי בשקינתה בעצי אשירה עצמן וקתני יתיז כריש לקיש:

ורבי אבהו א"ר יוחנן - מהדר לתרוצי לתיובתיה בשינויא אחרינא לעולם לא תוקמה בשינויא דחיקא דאייתי עצים מעלמא ואפילו הכי לא תילף מיניה היתר שברי עבודת כוכבים דהא דקתני יתיז בקנה אאפרוחין קאי לא אעצים ואיצטריך לאשמועינן דלא גזרינן התזת קנה שמא יעלה דרך האילן ורישא בעצים וקסבר אין מעילה בגידולין וגלי אהקדש דאסור מדרבנן וכ"ש לאשירה דמדאורייתא נמי אסירא תוספת יותר מעיקרה כדתנן במתני' גידעו ופיסלו לעבודת כוכבים והחליף נוטל מה שהחליף והשאר מותר והא דלא ערבינהו משום דלא מצי למיתני ליה ולא מועלין באשירה דהא לא שייכא בה דין מעילה וסיפא באפרוחין וגלי באשירה וה"ה להקדש וקסבר אין מעילה בגידולין:

אסברה לך - מתני' אליבא דר' יוחנן:

כאן וכאן - בין בהקדש בין באשירה מותרין דאין צריכין לאילן:

בביצים כאן וכאן אסור - שצריכין לאילן וגזור בה רבנן כעל אילן עצמו:

מתני' צורת חמה - מזל חמה וכן לבנה ורבנן היא דאמרי (לעיל דף מ:) כל שאר צלמים מותרין ובגמ' מפרש מאי שנא הני:

שעל המכובדים - שעל כלים מכובדים שתשמישן לכבוד ובגמ' מפרש לה:

גמ' לשם הרים - לשר הממונה על ההרים:

שילשול - תולעת אלמא אורחייהו למיפלחינהו ומסתמא נמי נגזור דלמא פלחינהו:

אמר אביי מיפלח לכל דמשכחי פלחי - ומספיקא לא גזור רבנן עלייהו דאם כן אין לך המותר:

ציירי להו ופלחי להו - הלכך ציירי להו מיצר ומיפלח לצייר צורה כדי לעבדה להני תלת דחשיבי להו וכו':

דרקון - דומה לנחש:

מנקיט חומרי - מלקט משניות החמורות לתרצן ואומרן בבית המדרש כדי שיתנו לבן לפרקן:

מותרים - לקמן (דף מג:) מפרש מאי מותרין: ודגים לא קרי פרצוף אלא צורה:

אילימא בעושה - והאי מותרין דקאמר מותר לציירן:

אתי - בדמות העומדין אצלי:

במוצא - ומותרין בהנאה קאמר:

אלא פשיטא בעושה - דכל פרצופין כגון דחיה ובהמה מותר לציירן ואף על גב דשור ואריה ונשר שמשין של מעלה הן לא דמו דהתם ארבעתן יחד לגוף אחד והכא חד פרצוף ותו לא חוץ מפרצוף אדם דאפילו לחודיה אסור:

וכדרב הונא בריה דרב יהושע - דאמר לקמן בשמעתין קרי ביה לא תעשון אותי כדמותי:


הני אין - שמשין שבמרום. אבל צורת דרקון דאינה במרום שריוה:

מניקה - אשה מניקה בן:

סר אפיס - שסר ונעשה שר:

והפיס את כל העולם - בשני רעבון והפיס כמו והפיס דעתו אלמא פרצוף אדם לרבי יהודה אסור:

והוא דנקט גריוא וקא כייל - אסור על שם יוסף אבל פרצוף אדם גרידא שרי בהנאה:

ציצין - תרגום של סנפיר לשון אחר כמו שערות:

פרקיו - חליותיו:

הלכה כר"ש - שאם אין לו ציצין מותר:

בריבי - כלומר אדם גדול וכן קורין לו בכינוי:

מצא טבעת - ולא הגביהה עד שבטלה העובד כוכבים:

סטרו - הכהו על הלחי:

זוטו של ים - לשון ים החוזר לאחוריו עשר וחמש עשרה פרסאות ושוטף כל מה שמוצא בדרך חזרתו וכן עושה בכל יום:

שלולית - כשהנהר גדל ויוצא על גדותיו ופושט:

מתייאשין מהן - וכיון דאייאש עובד כוכבים בטלה מדעתיה דלא למפלחה ותו לא צריך לבטולה:

מאיסורא מי מייאש - עדיין העובד כוכבים שאיבדה קורא לה עבודת כוכבים דמימר אמר וכו':

דמות צורות לבנות - גרסינן:

כזה ראיתם - כדי לבדקן אם יהיו דבריהם מכוונים:

לא תעשון כדמות שמשי - הכא לא גרסינן במרום:

שאפשר לעשות כמותן - ממש כגון שמשין של מטה חצר ואולם והיכל ומנורה אבל שמשין של מעלה שאי אפשר לעשות כמותן ממש אלא ציור דוגמתן מותר:

בית תבנית היכל - בארכו ורחבו ורומו ושיעור מדת פתחיו אבל אם נשתנה במקצת מותר:

אבל עושה מנורה של חמש - נרות ושל ששה ושל שמונה שאינן דומין לשל מקדש ושל שבעה לא יעשה שהיא כשל מקדש ואפילו של שאר מיני מתכות שאף היא אע"פ שאינה של זהב כשרה במקדש כדילפי' בהקומץ רבה (מנחות דף כח:) מכלל ופרט וכלל אבל של עץ שרי דאינה כשרה במקדש דהפרט מפורש מתכת:

רבי יוסי בר יהודה אמר אף של עץ לא יעשה - שאף היא כשרה במקדש:

ומלכות בית חשמונאי - עשאוה במקדש של עץ לאחר שטימאו יונים את ההיכל ונטלו כל כליו וגברה יד בית חשמונאי ונצחום דרבי יוסי בר יהודה דריש ליה בריבויי ומעוטי ועשית מנורת ריבה זהב טהור מיעט מקשה תיעשה המנורה חזר וריבה ריבה כל מילי ומיעט חרס:

בבעץ - בדיל:

המשמשין לפני במרום - אלמא שמשין עליונים קאסר:


ארבעה פנים - פני שור ואדם ואריה ונשר לחיה אחת דוגמת חיות הקדש דכתיב אתי השרויות אצלי:

שבמדור העליון - כדכתיב אתי אבל חמה ולבנה במדור התחתון הם:

דאחרים עשו לו - עובדי כוכבים:

והא דרב יהודה דאחרים עשו לו - צורה בטבעת שהיה מניח:

סמי עיניה דדין - פחות צורתו:

חשדא - שלא יאמרו לה הוא עובד:

חותמה - צורתה:

ומותר לחתום בה - כשהוא חותם שוקע החותם בשעוה ואינו נראה מבחוץ:

חותמה שוקע - אסור לחתום דכשהוא חותם הוי חותמה בולט ולקמן פריך ה"נ ניחוש לחשדא:

דשף ויתיב - שם מקום שהיה במדינת נהרדעא ויש אומר יכניה וגלותו נטלו עמהן מאבני ירושלים ומעפרה ובנאוהו שם והיינו דשף ויתיב בנהרדעא נישוף כאן ונתיישב כאן והיינו דכתיב כי רצו עבדיך את אבניה וכו':

אנדרטא - צלם:

והא ר"ג יחיד הוה - וניחוש לחשדא:

דפרקים - של חוליות ולא היה מחברם אלא בשעת בדיקת עדים וכל יומא לא חזו לה וליכא חשדא:

למעלה מן המים - על אוגני הכלי:

למטה מן המים - בשולים ובדפנות:

מבוזין - שמשתמשין בהן במאכל ובמשתה ואין מכובדין אלא העשויין לתכשיט:

שירין - צמידין:

קומקמוסין - סירות קטנות של מתכת:

מתני' וזורה לרוח - שלא יכשל בה ישראל ליהנות ממנה:

אף הוא - אם יזרנה לרוח גם עתה יש הנאה ממנה: גמ'


הרי הוא אומר ויזר על פני המים - דליכא למיחש לזבל והאי דלא השליכו לים שלם לא נתכוין אלא לבדקן כסוטות שהמים בודקין אותם שחטאו והורגים אותם כדאמרי' התם (יומא סו:) זיבח וקיטר בסייף גיפף ונישק באסכרה שמח בלבו בהדרוקן:

הסירה מגבירה - השפילה ממלכות:

מפלצת - לקמן מפרש:

וידק וישרף בנחל קדרון - ולא חייש לזבל מוידק קא מותיב:

ואת חטאתכם וגו' - מואכות אותו טחון קא מותיב אבל מואשרוף לאו תיובתא היא דכל כמה דלא שחיק ליה מחובר בהדדי ואינו נעשה זבל:

אלו ואלו - דמים החיצונים ודמים הפנימיים ששיריהן נשפכין על יסוד מזבח החיצון והן יורדין מן היסוד לרצפה:

ומתערבין באמה - סילון של מים שהיה בעזרה:

ומועלין בהם - לאו קרבן מעילה קאמר דאין מעילה בדם קדשים כדאמרינן בפרק הוציאו לו אלא אסור ליהנות מהן אלא בדמים:

לגננים - לזבל גנותיהן:

מקומות מקומות יש בו - ויש מגדל ויש שאינו מגדל:

מפליא ליצנותא - ליצנות מופלא כדתני רב יוסף:

וכתת נחש הנחושת - כי בימים ההמה בית ישראל מקטרין לו אלמא עבודת כוכבים הוה וכתיב וכתת:

ואין אדם אוסר - אותן שהקטירו לו לא היו יכולין לאסרו שאין בהן כח להקצותו לעבודת כוכבים:

דכתותי נמי לא צריך - דמותר ליהנות ממנו:

עמד וכיתתו - לפרסומי מילתא:

דזרויי - לשון זורה לרוח:

כדמתרגם - תזרם תזרינון ורוח תשאם ורוחא תטלטלינון אלמא וישאם לשון זירוי וטלטול:

אמרו לו הרי הוא אומר - בדברי הימים ויאמר דוד וישרפו ומדלא כתב בחד קרא וישרפם וישאם ש"מ לאו תרוייהו כדקאמרת ששרפם ואח"כ זורה לרוח:

אלא וישאם ממש - נטלם עמו ונהנה מהם ומתחלה אמר לעבדיו לשרפן כדמפרש ואזיל מוישרפו לא מצי לאותבינהו לרבנן דכל זמן שאין נדוקין ע"י כתישה אינו נעשה זבל:

קשו קראי אהדדי - וישרפו משמע אסור בהנאה וישאם משמע נהנה מהם:

קודם שבא איתי - וביטלה אמר דוד לשרפם:

ובא איתי וביטלה - והדר וישאם דוד איתי הגתי עובד כוכבים היה:

עטרת מלכם - בבני עמון קאי ועבודת כוכבים שלהם מלכם שמה על שם מלוכה כדכתיב (מלכים א יא) ולמולך שקוץ בני עמון והאי עטרת מלכם בעבודת כוכבים קאמר:

היכי מצי מנח לה - והלא כבד ששים מנה הוה ומאד היא כבידה וקרא כתיב ותהי על ראש דוד:

אר"י - האי ותהי על ראש דוד לאו דמנח לה אלא הכי קאמר חשובה וראויה לדוד שעשוי למדת ראשו והולמתו כדלקמן:

אבן שואבת - דרך אותה האבן להגביה המתכת ולתלותה באויר:

דהות דריא לה - שהיתה נושאת לעטרה ומגביהתה:

ששוה ככר זהב - והיינו משקלה ככר זהב שקולה היא כככר זהב:

זאת היתה לי - עדות עטרה זו מעידה עלי שאני הגון למלכות:

הולמתו - ויושבת בראשו יפה ומכוונת למדת ראשו:

מקום תפילין - חריץ שבראשו למעלה מן הפדחת מקום שמוחו של תינוק רופס:

מקום יש בראשו דראוי להניח שם ב' תפילין - שרחב החריץ מקום כרך שני רצועות והיא היתה נוחה בחצי רחבו:

ויוציאו את בן המלך - ביואש כתיב בבן אמציה שהחביאה אותו אחותו כשהרגה עתליה את כל זרע המלוכה וכשגדל הוציאוהו ונתנו עליו הנזר לעדות שהוא מזרע המלוכה:

אמר רב יהודה שביקש להולמו - ואף על גב דאמר רב יהודה לעיל ראויה היתה לנוח אבל אנוחי לא מנח לה מיהו חדא שעתא בדקי ליה בגויה אם הגון הוא למלכות:

רבותייהו - דהנך חמשים איש:

דכתיב ויעש לו - דמשמע שהיו משונים:

נטולי טחול - הטחול מכביד:

וחקוקי כפות הרגלים - נטל הבשר מן העצם ולא היו מרגישים בקוצים ובברקנים:


מתני' פרוקלוס - מין עובד כוכבים היה:

אפרודיטי - שם עבודת כוכבים והמרחץ עומד בחצרה:

אין משיבין - דברי תורה במרחץ לפי שאדם עומד ערום:

היא באה בגבולי - שהמרחץ קודם לה והמרחץ נעשה לכל הבא למרחץ ולא כל הימנה שתהא גוזלת את הרבים: ועוד תשובה אחרת אין אנו אומרים נעשה מרחץ נוי לאפרודיטי דמרחץ לאו דבר נוי הוא אלא נעשה אפרודיטי נוי למרחץ נמצא שהיא משמשתו והיא טפלה והוא עיקר:

ביב - חריץ העשוי בקרקע להוציא שופכין לרה"ר:

לא נאמר - בתורה לאיסור אלא אלהיהם דכתיב אבד תאבדון וגו':

גמ' והיכי עביד הכי - דאהדר ליה במרחץ והלא אין משיבין במרחץ ואסור לאמרו בלשון חול בבית המרחץ שאע"פ שאינה בלשון הקדש לא נפקי מקדושתייהו:

גנובה - כלומר דחהו בקש:

ואני אומר - ר' חמא קאמר לה ופליגא אדר' הושעיא רביה:

וכי בא בגבולה - כלומר ואפילו קדמה עבודת כוכבים למרחץ מאי איכפת לן:

שלא בטובה - שלא יחזיק טובה לכומרים ובהנאה לא מיתסר כדאמרינן לקמן אין הקדש לעבודת כוכבים עד שיקריב לפניו בתקרובת:

כבטובת אחרים - שהיה חשוב וטובה היא להם כשהוא נהנה מהן הלכך אי לאו מרחץ קודם הוה אסור כל הני:

ואני אומר אינה גנובה - מילתא דרבי חמא בר יוסף קא מפרשי:

גיררה - בטיט ובצואה לא בטלה לקמן (דף נג.) נפקא לן מוהיה כי ירעב והתקצף וקלל במלכו:

שאין הקדש לעבודת כוכבים - באמירה עד שיקריבנה לפניה בתקרובת:

נוי מיהא איכא - אי הוה רחיצה נוי לעבודת כוכבים אסור לייפות עבודת כוכבים אף על גב דאיתסורי לא מיתסר מרחץ בהנאה:


מתני' הן מותרין - ההרים עצמן מותרין לחצוב אבנים מהן ולזריעה דמחובר לא מתסר כדנפקא לן (לקמן) מאלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם כדדריש ר' יוסי הגלילי:

ומה שעליהן - כגון אם ציפום זהב וכסף אסור שנאמר לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת לך ואע"ג דאינהו לאו עבודת כוכבים מקרו ולא מתסרי גזירת הכתוב היא (שהרים וגבעות שהן קרקע עולם אין בהן כח לאסרן אבל עבודת כוכבים מיהא הוי) דתלוש שעליהם כתלוש של שאר עבודת כוכבים שנאמר לא תחמוד עליהם על כל שהן נעבדין משמע ועל כרחנו אנו צריכין לפרש דלאו עבודת כוכבים מיקרו דאמרינן בהשוחט (חולין דף מ.) הא דאמר להר והא דאמר לגדא דהר שהשוחט לשם הר לא מיקרי זבחי מתים והא דתניא לקמן ועובדיהם בסייף משום האי טעמא הוא דאע"ג דלאו עבודת כוכבים נינהו לענין איתסורי עובדיהם מיהא לשם עבודת כוכבים עבדי להו ולעבודת כוכבים מיכווני חייב דהוא דומיא דמחובר (בפרק בתרא (דף נד)):

ר' יוסי הגלילי אומר - הרי המקרא מלמדנו שהמחובר אינו נאסר שנא' אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים וגו' ומה תאבדו את אלהיהם על ההרים משמע צלמים ופסיליהם שעל ההרים קרויים אלהיהם ולא ההרים קרויים אלהיהם ומאחר שהוא כן ומפני מה אשירה אסורה ולא דרשינן נמי תחת כל עץ רענן אלהיהם ולא עץ רענן אלהיהם והלא אילן מחובר הוא ולמה אסרו הכתוב דכתיב ואשריהם תגדעון:

מפני שיש בהן תפיסת ידי אדם - שאדם נטעו:

אר"ע אני אובין [ואדון] לפניך - אפרש ואדון לפניך שאין לנו לדרוש מיעוטא מתחת עץ רענן שלא נאמר אלא למסור להם סימני מקום שרגילין אמוריים לעבוד שם עבודת כוכבים כדי שיחפשו ישראל שם ויבערום ומיעוטא דהרים וגבעות מיהא מינה ממעטינן ממשמעותיה דקרא שלא צוה לאבד את ההרים אבל כל עץ רענן צוה לנו לאבד במקום אחר ואשריהם תשרפון באש והכא לא נקיט ליה אלא משום סימנא:

גמ' ורבי יוסי הגלילי היינו תנא קמא - בין למר בין למר הרים וגבעות שרו:

תנא קמא סבר ציפוי הר אינו כהר ומיתסר - דכתיב לא תחמוד כסף עליהם כל שעליהם:

ורבי יוסי סבר ציפוי הר - בטל לגבי הר וכיון דהר לאו עבודת כוכבים ציפוי נמי לא מיתסר ועליהם דקרא אפסילי אלהיהם תלושין קאי:

רב ששת אמר דכולי עלמא ציפוי הר אינו כהר - ואסור ור' יוסי לטפויי אתנא קמא קאתי למיתסר:


אילן שנטעו - שלא לשם אשרה ולבסוף עבדו דשמעיה לת"ק דאמר הרים וגבעות שרו ה"ה כל כיוצא בהן שמחוברין ולא היתה תחילתו לעבודת כוכבים ואיזו היא אשירה אסורה שנטעו מתחילה לכך דתפיסת יד אדם אינו כלום אא"כ היא לשם עבודת כוכבים אבל נטעו גרעין שלא לשם אשירה אין זו תפיסת ידי אדם הואיל וההיא שעתא לאו דעתיה לעבודת כוכבים היה וממעטי ליה מתחת כל עץ רענן ולא עץ עצמו ואתא ר' יוסי הגלילי למימר אילן שנטעו גרעין אפי' שלא לשם אשירה ולבסוף עבדו אסור דלא דמי להר שהרי יש בה תפיסת ידי אדם בנטיעה הילכך תוספתו אסור אבל עיקרו קודם שהשתחוה לו מודה דשרי כדלקמן (דף מח.):

ממאי - שמעינן דר' יוסי אסר אילן שנטעו ולבסוף עבדו: הא דמיהדר ותני כל שיש בו תפיסת יד וכו' לאתויי מאי:

תלמוד לומר ואשריהם תשרפון - ולקמן (דף מח.) מפרש ממאי דבנטעו ולבסוף עבדו קאי:

ר' יוסי בר' יהודה סבר אילן שנטעו ולבסוף עבדו אסור - מדקאמר דלא דרשינן ולא עץ רענן אלהיהם דאי קסבר אילן שנטעו ולבסוף עבדו שרי לדרוש תחת כל עץ רענן ולמישרייה והכי איבעי ליה למיתני מתוך שנאמר ולא עץ רענן אלהיהם שומע אני כל האשרות מותרות ת"ל ואשריהם תשרפון וגו':

לכדר"ע - דכיון דלא מצינן למידרשיה דהא כתיב ואשריהם תשרפון מוקמינן ליה לסימנא אבל קמאי למיעוטא דרשינן:

גידועו - מה שהחליף אחרי כן דקאמר תגדעון מכלל דעיקרו עוזב בקרקע ויהנה ממנה:

והא ואשריהם תשרפון באש נסיב - רבי יוסי בר' יהודה תלמודא למלתיה ולמיסר אילן שנטעו ולבסוף עבדו:

בלשון אילו לא נאמר - קא נסיב לה למלתיה למיסר אילן שנטעו ולבסוף עבדו:

וה"ק אילו לא נאמר ואשריהם תשרפון באש - לאילן שנטעו מתחלה הייתי אומר ואשריהם תגדעון למיסריה הוא דאתי אבל אילן שנטעו ולבסוף עבדו שרי תלמוד לומר ואשריהם תשרפון באש לאילן שנטעו מתחלה לכך ואייתר ליה ואשריהם תגדעון לאילן שנטעו ולבסוף עבדו:

ורבנן - דאמרי כל האילן מותר:

האי ואשריהם תגדעון - שעיקרו מונח בארץ במאי אוקמי ליה אי באילן שנטעו מתחלה לכך כולה אסור:

מיבעי ליה לכדר' יהושע וכו' - גידוע זה לא להתיר עיקרו אלא שיגדעו מיד בכניסתם ולאחר כיבוש יחפשו אחריהם לשרשם ולבערם:

גידועי עבודת כוכבים קודמין לכיבוש א"י - בכניסתן נצטוו לגדעם מיד ולאחר כיבוש ישרשו אחריהם:

והנח - מדלא כתב ישרוף:

שריפה בעי - דהא אתי לידי תקלה ועוד כתיב אחרינא פסילי אלהיהם תשרפון:

הנח - עד שתרדוף ותכלה את העובדי כוכבים ואח"כ שרוף:

האי סברא מנליה - מדרב יוסף לא נפקא דהוא גופיה אתגדעון ואתשרפון קא סמיך דאי מונתצתם הוה אמינא הנח דוקא דגזירת הכתוב היא שאין צריך לבער מדלא כתב בהו שריפה אבל באשרה כיון דחזינן בה שני ביטולין אמרינן נמי התם דונתצתם קודם לכיבוש כתיב ולאחר כיבוש בעי שריפה:

ואח"כ תאבדון - אלמא יש שהות הפסק בינתיים:


בית גליא - לשון גובה גלי:

בית כריא - לשון חפירה ושפלות:

ועובדיהן בסייף - דבני נח נצטוו על עבודת כוכבים בסנהדרין (דף נו.) ואמרינן התם כל מיתה האמורה לבני נח אינה אלא סייף:

ולוקמה בזרעים - שזרען מתחלה לכך:

ורבנן - דאסורין ואפילו לרבנן:

שנדלדלו - נעקרו מאליהן והשתחוה עכו"ם להם:

בהמה תוכיח - שאינה מחובר ואינה נאסרת בהשתחויה דמדאסר רחמנא נעבד לגבוה דכתיב מן הבקר ולא כל הבקר להוציא הנעבד בפרק שור שנגח (ב"ק דף מ:) מכלל דלהדיוט שרי דאי להדיוט אסור למה לי קרא לגבוה הא ממשקה ישראל כתיב מן המותר לישראל:

מבהמה בעלת מום - דאינה נאסרת נמי אם השתחוה לה:

ומהר - דכי פרכת מה לבהמה שכן בעלת חיים הלכך חשיבא ולא מיתסרא הר יוכיח מה להר שכן מחובר בהמה תוכיח וחזר הדין כו' הצד השוה שבהן שאין תפיסת יד אדם וזהו טעם עצמו להתיר שאין יכולין לתלות טעם היתרן בטעם אחר דאי אמרת היתרן משום מחובר הרי בהמה ואי משום חיים הרי הר ע"כ טעם היתרן משום דאין בהן תפיסת יד אדם שבדבר זה הושוו שניהן אף אני אביא כל השווין להן בדבר זה שיהו מותרין והשתא ליכא למיפרך שכן לא נשתנו מברייתן דהא בהמה נשתנית במום:

ומאילן יבש - דנשתנה מברייתו ואפי' הכי לא מיתסר לרבנן דפליגי עליה דר' יוסי ברבי יהודה הצד השוה שבהן שאין בהם תפיסת יד אדם לשם עבודת כוכבים דתפיסה דנטיעה דמעיקרא לא הויא תפיסה לרבנן דלאו אילן הוא ההוא שעתא שנטעו גרעין ור' יוסי בר' יהודה דחשיב ליה תפיסה ואסר ליה משכחת לה באילן שעלה מאליו דאפילו לר' יוסי לא מיתסר כל זמן שלא עשה מעשה בגופו:

להכי כתיב שקץ תשקצנו - בעבודת כוכבים לאתויי הנך דאע"ג דאתא מדינא להצד השוה להיתרא כדאמרן לא תייתינהו להיתרא וממשמעותא דקרא נפקא דמשמע כל דרשות שאתה דורש בעבודת כוכבים לא תדרשם אלא לשקץ ולאסור ואין לך להתיר בו אלא מה שהתיר לך הכתוב בפירוש:

בני רבי חייא - יהודה וחזקיה שמן:

הוי מעשה - דאכתי איכא תפיסת יד אדם אלמא בני ר' חייא תפיסת יד בעו:

לעולם אימא לך בני ר' חייא - הוא דאמרי דלא בעינן תפיסת יד בדבר תלוש ולא בבעלי חיים בין בעובד כוכבים בין בישראל ונאסרת מיד בהשתחואה:

והכא - כגון שזקפה ולא השתחוה לה:

עבודת כוכבים של ישראל - שהקים ישראל לעבדה פלוגתא דר' ישמעאל ור"ע בפ' ר' ישמעאל (לקמן נא:):

ולמאן - אליבא דמאן קבעי חזקיה למילתיה כיון דאיהו לא תפיסת ידי אדם בעי וזה לשם עבודת כוכבים העמידה בין הוי מעשה בין לא הוי מעשה הרי קראה עבודת כוכבים ולמ"ד עבודת כוכבים של ישראל אסורה מיד הא נמי אסורה מיד ולמ"ד עד שיעבדוה הא לא פלחה ופשיטא דשריא:

לא צריכא כו' - לעולם אליבא דמ"ד עד שתיעבד קבעי ליה:

וכגון - דהשתחוה לה עובד כוכבים אחר זקיפתו של ישראל ולא אמרינן הא לאו דעובד כוכבים הוא ואין יכול לאסור בהשתחואה דבר שאינו שלו וכדרב יהודה אמר שמואל כו' והאי מעשה דבעינן משום גילוי דעתא דאי לאו דגלי ישראל דעתיה לא הוה מיתסרא בהשתחואה דעובד כוכבים:

אסורה - אפילו למ"ד עד שתיעבד ולא אמרינן הא לאו דעובד כוכבים הוא ואין יכול לאסור בהשתחואה דבר שאינו שלו דכיון דאוקמה ישראל גלי אדעתיה דניחא ליה בעבודת כוכבים וכי פלח לה עובד כוכבים שליחותיה קא עביד:

לבינה - בידי אדם נעשית ונאסרת לד"ה והך זקיפה דנקט משום גלויי דעתא הוה דאי לא זקפתו ישראל לשם עבודת כוכבים לא מיתסרא דכיון דשל ישראל הוא אינה נאסרת בהשתחוואתו של עובד כוכבים שהרי אינה שלו והאי טעמא מפרשינן במלתיה דשמואל לקמן בפרק ר' ישמעאל (דף גג:) וה"נ לענין גלויי דעתא קבעי לה חזקיה ולא משום מעשה דבדבר תלוש ולאו בעלי חיים לא בעינא מעשה בגופו ונאסר מיד בהשתחואה לבני ר' חייא וקמיבעיא ליה לחזקיה דוקא לבינה דמינכרא זקיפתה שרחבה יותר על עביה וכשהיא זקופה נראית גבוה ואיכא גלויי דעתא אבל ביצה לא כו':

נעבד - דבעלי חיים אסור לגבוה ואע"ג דשרי להדיוט וקמיבעיא ליה מי חייל שם נעבד על המחובר לאסרו לגבוה או לא:


ואם תמצי לומר יש נעבד - אצל גבוה אכתי מיבעיא ליה הכי האי נעבד דלאו לקרבן גופיה קא בעי לה אלא לבנין מזבח דמכשירי קרבן מי אמרינן כקרבן דמי ונעבד אסור בהן או לא:

אסור במחובר לגבוה - ואפי' למכשירי קרבן דכתיב בית ה' דמשמע אפילו לבנין הבית וכתיב אתנן סתמא לא שנא תלוש כו':

או חילוף - כיון דלא משכחת קרא בהדיא דאסר אתנן במחובר לגבוה אלא משום דקרא סתמא כתיב אסרת ליה במחובר והדר ילפת נעבד מיניה לאיסורא אימא איפכא דהא קרא סתמא שרי נעבד במחובר:

דכתיב [אלהיהם על ההרים] ולא ההרים אלהיהם - אימא אפי' לגבוה שריא והדר נילף אתנן מיניה למשרייה במחובר:

ואי משום בית ה' - ובעית למימר דבית הוי מחובר וקאסר ודרשת ליה הכי לא תביא אתנן של בית שאם נתן לה בית באתננה אסור להקדישו לצורך בנין הבית:

ההוא מיבעי ליה כו' - פרה אדומה שאינה באה לבית ששחיטתה בהר הזיתים דכתיב והוציא אותה אל מחוץ למחנה:

רקועים - טסי זהב שעושין ציפוי לכותל היכל לבית קדשי הקדשים כדאמרינן בשקלים בפרק התרומה דכיון דנוי הוא מיתסר:

פרכינן - דיינינן וכל דין ק"ו קרי ליה פירכא משום דבלשון תימה אתי:

הזאה דפסח - טמא מת שחל שביעי שלו להיות בשבת בערב הפסח:

דר"א - דן ק"ו לחומרא דקתני א"ר אליעזר ועליה אני דן ומה שחיטה שהיא משום מלאכה דוחה את השבת זו שמשום שבות אינו דין שתדחה ויזה עליו ויתחייב בפסח ור"ע פריך לקולא ופטר מפסח דקתני אמר לו ר"ע או חילוף מה הזאה דמשום שבות אינה דוחה שבת שחיטה דמשום מלאכה היא אינו דין שלא תדחה אלמא ק"ו לקולא פריך:

דתנן השיב ר"ע כו' - משום אתקפתיה דרישא דמילתא נקט ואייתי לה הכא ומיהו אתקפתיה דרב פפא מאו חילוף דר"ע קאתי ולסיועי לרב הונא באו חילוף דידיה:

התם - ההוא או חילוף דר"ע לא סלקא אדעתא דר"ע למדייניה ולמימר לא תדחייה שחיטה את השבת אלא משום דר"ע היה מקובל ובא מר"א עצמו שהיה רבו שהזאה אינה דוחה שבת:

ואייקר ליה תלמודא - דר"א נשתכח הימנו הלכה ובעי למידן מק"ו הזאה משחיטה דדחייא ואתי ר"ע לאדכוריה גמריה ואמרה למילתא בלשון או חילוף ודאין ק"ו שחיטה מהזאה דלא תדחה אע"פ שאי אפשר דהא ודאי שחיטה דחייא דכתיב במועדו ואפילו בשבת אלא כי היכי דניתיב לר"א לליביה למימר כיון דקא יליף האי שחיטה מהזאה דלא תדחה ודאי פשיטא ליה בהזאה דלא דחייא ומיהו לא איסתייעא מילתיה ולא אידכר אלא הכי אהדר ליה עקיבא עקרת מה שכתוב בתורה בין הערבים במועדו ואפי' בשבת אמר לו ר"ע הבא לי מועד לאלו להזאה ולהבאתו מחוץ לתחום כמועד לשחיטה ונימא ליה מימר כך מקובלני ממך הזאה אינה דוחה לאו אורח ארעא דכסיפא ליה מילתא לומר ששכח תלמודו:

והיינו דקאמר ליה אל תכפירני בשעת הדין - כשאמר לו ר"ע הבא לי מועד לאלו כמועד לשחיטה כעס ר"א ואמר לו עקיבא בשחיטה השבתני בשחיטה תהא מיתתך ואמר לו ר"ע אל תכפירני בשעת דין זה שאנו חלוקין ודנין זה כנגד זה אל תכחד דבריך ראשונים וזכור מה שלמדתני הזאה שבות כו' אלמא מיניה גמר ליה:

המשתחוה לקמת חטים מה הן למנחות - להדיוט מישרא שרי דאין מחובר נאסר להדיוט וכי קמיבעיא ליה לגבוה אם תמצי לומר יש נעבד במחובר אצל גבוה הכא מאי כיון דהדר טחין להו יש שינוי בנעבד דלא מיתסר לגבוה אלא בעיניה אבל היכא דאישתני שפיר דמי:

או אין שינוי בנעבד - ואסיר דלא מהני ליה שינוי אית דגרס המשתחוה לחטין קמחן מהו למנחות וא"א לומר כן דכיון דתלוש נינהו נאסרו בהנאה להדיוט אפילו למאן דבעי תפיסת ידי אדם בתלוש דהא איכא תפיסה טובא קצירה ועימור ודישה וכ"ש לגבוה דאסור וכיון דנעשה עבודת כוכבים תו מאי מהני להו שינוי לא מיבעיא עבודת כוכבים דכתיב והיית חרם כמוהו כל שאתה מהייה ממנו הרי הוא כמוהו אלא אפילו כל איסורי הנאה כן וכל הנעשה מהן נאסר דהא הנאה היא:

כל האסורין - כגון מוקצה ונעבד:

ור"א אוסר - וקס"ד השתא דבבהמה מעוברת שרבעה או השתחוה לה עסקינן וביש שינוי בנעבד קמיפלגי דת"ק סבר יש שינוי בנעבד הלכך ולדותיהן מותרין דמעיקרא עובר והשתא בהמה ור"א סבר אין שינוי בנעבד אלמא פלוגתא היא: ה"ג ולאו מי אתמר עלה אמר רבא אמר רב נחמן מחלוקת כשנרבעו ולבסוף עיברו וכדמפרש בתמורה בפ' כל האסורין דת"ק סבר זה וזה גורם מותר ורבי אליעזר סבר זה וזה גורם אסור:


אבל עיברו ולבסוף נרבעו ד"ה אסורין - דהיא וולדה נרבעו וגבי נעבד נמי היא וולדה נעבדו ואסורים ואע"ג דחזר ונשתנה אין שינוי בנעבד להוציאו מאיסורו:

ואיכא דאמרי - רב זוטרא גופיה לאיסורא הוה פשט וה"ק ואתמר עלה אמר רבא אמר רב נחמן כו':

וה"נ כעיברו ולבסוף נרבעו נינהו - ואסירי לד"ה דאין שינוי בנעבד: ומהדר ליה תלמודא הכי השתא:

התם - לא אישתני דמעיקרא במעי אמו היה קרוי בהמה והשתא קרוי בהמה:

דשא הוא דאחיזא באפה - דלתי הרחם היו סגורין בפניו:

לולבו מהו למצוה - את"ל יש נעבד במחובר אצל גבוה הכא לענין מצות לולב מאי:

אשירה - שנאסרה אף להדיוט וביטלה כדאמרינן במתני' נוטל מה שהחליף וקמיבעיא ליה אם ראויה שוב למצוה אם לאו:

יש דחוי אצל מצות - מי הוי שייכא תורת דחוי במצות דנימא הואיל ונדחה בעודו אשירה ידחה עולמית:

או אין דחוי - ומשתריא:

אלא שחזר ונתגלה - לאחר שכיסתו הרוח:

ה"ג והוינן בה כי חזר ונתגלה מאי הוי - הא אידחי ליה כשכיסתו הרוח כיון דכל זמן דלא נתגלה פטור מלכסות אידחי ליה מכיסוי:

ל"ש לקולא - כגון גבי אשירה שבטלה למיהדר לאישתרויי לולבו למצוה:

ל"ש לחומרא - כגון גבי כיסוי דמחייבינן למיהדר ולכסויי:

או דלמא ספוקי מספקא ליה - אי יש דחוי אי אין דחוי:

ולחומרא אמרינן - אין דחוי הלכך גבי כיסוי חייב לכסות אבל לקולא כגון הכא לא אמרינן אין דחוי למישרא תיקו:

תכלת דכהנים - דבגדי כהונה לצורך עבודה וקמיבעיא לן מכשירי קרבן כקרבן דמו או לא ואת"ל כקרבן דמו היכא דנשתנה כשצובעין אותו יש שינוי בנעבד להתירו לגבוה או לא:

היינו בעיא דרמי בר חמא - דהנך תרתי בעיי בעא רמי בר חמא לעיל בשמעתין:

אי תכלת דציצית - וקמבעיא הואיל דבר מצוה הוא מי מאיס נעבד כלגבוה או לא:

היינו דר"ל - דבעי בלולב:

לחצוצרות - לשיר של קרבן דקיימא לן בהחליל דשיר מעכב את הקרבן:

חלילין - לשיל"ש בלע"ז:

לפארות - נימין של כינור קורד"ש בלע"ז:

עיקר שירה בכלי - פלוגתא היא בפ' החליל (סוכה דף נ:):

אפילו הכי אסור - מאיסי ואפילו את"ל לענין דקל דמותר לולבו הכא כיון דצורך קרבן מאיס טפי:

מעין - אינו נאסר להדיוט דמחובר הוא:

אי לבבואה - דידיה פרצוף שלו:

ותיבעי לך בספל ולהדיוט - מדאיבעיא ליה במחובר ולגבוה מכלל דפשיטא ליה דבתלוש כה"ג אסירי להדיוט והא בתלוש נמי איכא למיבעיא:

למיא דקמיה - למים שהוא רואה עכשיו לפניו השתחוה והרי הלכו להם:

וקמאי קמאי - כלומר מעין המקלח כל זמן שהמים באים ראשון ראשון והולכין להם והבאים אחריהן מותרים:

א"ד לדברונא דנהר - לקילוח של נהר והילוכו השתחוה והרי כל הנהר נעבד ואי יש נעבד במחובר אסירי:

מתני' מי שהיה כותלו סמוך לעבודת כוכבים - שהיה אחד מכותלי עבודת כוכבים והבית עצמו נעבד:

אסור לבנותו - שבונה כותל לעבודת כוכבים:

כונס לתוך קרקעו - ד' אמות:

היה שלו ושל עבודת כוכבים - שמקום עובי הכותל חציו שלו:


נידון מחצה על מחצה - אותו חלק של עבודת כוכבים אינו עולה לו בכניסת ד' אמות אבל חלקו עולה לו שאם היה עביו שתי אמות מונה האמה שלו וכונס עוד ג' אמות לתוך שלו:

אבניו ועציו ועפרו - של אותו כותל מטמאין כשרץ אפילו חלקו לפי שאין ברירה. שרץ אין מטמא במשא:

שקץ - לשון שרץ:

נדה מטמאה במשא - דכתיב וכל הנוגע בכל כלי אשר תשב עליו אלמא טמיתיה לכלי אשר נשא אותה ואע"פ שלא נגעה שאפילו היו עשרה כלים זה על זה כולן בכלל אשר תשב עליו הן:

תזרם כמו דוה - בעבודת כוכבים מישתעי:

גמ' דעביד ליה בהכ"ס - שנפנה שם:

והא בעי צניעותא - ואנן תנן דאסור לבנות כותל להפסיק בינו ובין עבודת כוכבים לפי שבונהו לעבודת כוכבים:

במקום שנפנה ביום - שצריך צניעות ואע"ג דשנינו בפ' הרואה (ברכות סב.) לא תימא במקום שיהא צריך להתרחק בלילה כביום אלא אימא כדרך שנפנה ביום שיהא נפרע מיושב וכשיעור שנתנו חכמים טפח וטפחיים מ"מ ש"מ דבעינן נמי בלילה צניעות והכא ליכא צניעות דחזו ליה בני עבודת כוכבים:

היזמי והינגי - קוצים וברקנים:

מתני' שלשה בתים הן - לענין ביטול עבודת כוכבים:

בית - שתחלת בניינו לעבודת כוכבים והיו עובדין את הבית עצמו:

הרי זה אסור - דכל הבית הוי עבודת כוכבים ואם העובד כוכבים בנאו אסור עד שיבטלנו שיתוץ ממנו קצת ואם של ישראל הוא אסור עולמית אבניו עציו ועפרו:

סיידו וכיידו לעבודת כוכבים - שהיה בית בנוי לדירת אדם והקצהו לעבודת כוכבים וטחו בסיד ועשה בו ציורין לעבודת כוכבים:

נוטל מה שחידש - אם בא ישראל לבטלו נוטל מה שחידש ומותר הבית ואע"פ שלא ביטלו עובד כוכבים או אפילו היתה של ישראל מומר שאין עבודת כוכבים שלו בטילה הכא בטיל שאין נאסר אלא חידוש וההוא חידוש שבטל אסור בהנאה לעולם ובגמרא מוקי לה כגון שלא נעבד הבית מעולם אבל אם השתחוה לה עובד כוכבים אחרי כן נאסר כל הבית ובעי עובד כוכבים לבטלו ואם השתחוה לה ישראל אסורה עולמית:

הכניס לתוכו עבודת כוכבים - ואת הבית עצמו לא נתכוין לעבוד ולא הקצהו לתשמיש עבודת כוכבים אלא לפי שעה הכניס לתוכו עבודת כוכבים:

גמ' תלוש ולבסוף חברו - אבני בית תלושין ובנאן וחברן בקרקע:

אע"פ שלא השתחוה - וקסבר תנא דידן עבודת כוכבים אסורה מיד ואע"פ שלא נעבדה:

לענין ביטול בנה והשתחוה חד חשיב ליה - דבין בנה בין השתחוה כולו אסור אם של עובד כוכבים היא צריך עובד כוכבים לבטלו ואם של ישראל היא אין לה בטילה עולמית:

מתני' שלש אבנים הן - לענין ביטול עבודת כוכבים:

אבן שחצבה - מן ההר:

מתחלה לבימוס - מקום מושב עבודת כוכבים שמושיב הצלם עליה ועובדין את הבימוס כעבודת כוכבים עצמו:

הרי זו אסורה - ואפי' לא העמיד עליה ואם עובד כוכבים חצבה צריך עובד כוכבים לבטלה ולחסר ממנה מעט עד שתפגום ואם ישראל חצבה לעבוד עליה עבודת כוכבים אסורה עולמית:

סיידה וכיידה לעבודת כוכבים - והיא היתה חצובה ועומדת:

נוטל - ישראל מה שחידש העובד כוכבים וזורה לרוח והאבן מותרת שלא נעשה עבודת כוכבים אלא החידוש:

העמיד עליה עבודת כוכבים - לפי שעה ולא הקצה את האבן לבימוס וסילקה הרי זו מותרת ואין צריכה ביטול:

גמ' והוא שסייד וכייד בגופה של אבן - שחקק בה צורה בברזל אבל סייד וכייד עליה ע"י טיח מותרת בלא ביטול הואיל ולא עבדה עובד כוכבים:

והא בית - סיוד וכיוד שלה אינה נעשה ע"י חקיקה אלא טח על הכותל:

ביני אורבי - בין לבינה ללבינה מכניסו והוה ליה בגופה:

מי לא עסקינן - כלומר מתניתין סייד וכייד סתמא קתני ומי לא משתמע נמי דאי הוה בית שיע מתחלה קודם איסור והדר האי ושייעיה לשם עבודת כוכבים וקתני נוטל דלא סגי בלא נטילת חידוש:

לענין ביטול אתמר - ולא לענין תחלת איסור למימרא דלא ניתסר אלא אם כן סייד בגופיה אלא ודאי בלא גופיה נמי אסירא ור' אמי אביטול קאי וה"ק אפי' סייד בגופיה סגי לה בהא ביטולא דמתני' ולא בעי ביטול דעובד כוכבים:

ותיתסר כולה - ותיבעי עובד כוכבים לבטלה או אם היתה של ישראל תאסר עולמית קמ"ל דלא חייל שם עבודת כוכבים אלא אחידוש:


מתני' הרי זו אסורה - עד שיבטלנה העובד כוכבים:

גידעו - עובד כוכבים או ישראל לעבודת כוכבים לצורך עבודת כוכבים לעבוד הגידולין שיגדלו בו מעתה והוא כבר היה נטוע כשבא ישראל ליהנות ממנו:

נוטל מה שהחליף - ושורפו כדין אשרה ועיקרו מותר בהנאה:

גמ' והוא שהבריך - בגופו מאותה הברכה והרכבה היו חליפותיו דה"ל הנך גידולין הנטועין מתחלה לכך דאי לאו הכי אפילו חידוש לא מיתסר:

גידעו תנן - משום מעשה פורתא שינוי בעלמא להיכירא מיתסר:

לענין ביטולא איתמר - ולא לענין תחלת איסור לומר שאם לא הבריך בגופו לא יהא צריך ביטול אלא אביטול קאי דכי מבטל ליה ישראל סגי בהכי אע"ג דנעשה מעשה בגופו של אילן:

אמר לך שמואל - תלמודא מהדר הכי מצי שמואל לתרוצי:

הא מני רבנן היא - דפליגי עליה דרבי יוסי בר יהודה ואמרי אילן שנטעו ולבסוף עבדו מותר הלכך גידעו ופיסלו הויא כנטוע מתחלה לכך דמשום גידוע מחליף טפי ומיתסרא אבל לא גידעו לא:

מתקיף לה רב אשי - מאי דוחקיך לאוקמא לדשמואל אליבא דתנאי:

ממאי דרבנן ור' יוסי בתוספת פליגי - דלרבנן שריא ודשמואל תנאי היא:

דלמא תוספתו דברי הכל אסור - בהשתחואה ודשמואל דברי הכל היא:

ובעיקר אילן פליגי - דרבי יוסי סבר עיקר אילן אסור אפי' היכא דלא נטעו מתחלה לכך:

דכתיב ואשריהם תשרפון - אשריהם תרי משמע חד לנטוע מתחלה לכך וחד לנטוע ולבסוף עבדו:

ורבנן סברי - אילן שלא ניטע לכך שרי דכתיב ואשריהם תגדעון משמע יש אשרה שאין עיקרה אסורה אלא גידועה והעיקר תשאר בארץ לצורך ואי משום ואשריהם תשרפון דמשמע כל האילן בנטוע מתחלה לכך קאמר והאי לשון רבים דקרא אכל אשרות שבארצכם הנטועות מתחלה לכך קאי:

וכי תימא - הא לא תרצינן בשמעתא דלעיל הכי דהא אוקימנא דרבי יוסי יליף טעמא לאילן שנטעו ולבסוף עבדו מואשריהם תגדעון אלמא מודה הוא דעיקרו מותר ובתוספת פליגי:

איפוך - תרוצא דרבנן לרבי יוסי ודרבי יוסי לרבנן דהא לא בהדיא שמעינן ליה לרבי יוסי דיליף טעמא מואשריהם תגדעון דהא רבי יוסי ואשריהם תשרפון באש נסב ליה תלמודא למילתיה ואנן הוא דקשיא לן האי מיבעיא ליה לשנטעו מתחלה לכך ואוקימנא לטעמיה מואשריהם תגדעון הלכך אפיך תרוצא דרבי יוסי דתרצת ואימא רבי יוסי מואשריהם תשרפון באש דמשמע לשון רבים נפקא ליה תרוייהו ורבנן ילפי היתירא מואשריהם תגדעון ור' יוסי ההוא מיבעיא ליה לגידועי עבודת כוכבים קודמין לכיבוש ארץ ישראל ורבנן נפקא להו מאבד תאבדון וכן כולה תרצתא:

אם כן - דתוספתו דברי הכל אסור:

גידעו - דמתני' דמשמע דכי לא גידעו שרי מאן קתני לה: ה"ג אי רבנן ל"ל גידעו ופיסלו בלא גידעו ופיסלו נמי הא אמרינן תוספתו אסור:

אי רבי יוסי עיקר אילן נמי אסור - ומתני' תני מה שהחליף ותו לא הלכך על כרחך דשמואל תנאי:

איבעית אימא רבנן כו' - ולעולם דשמואל דברי הכל:

ואיבעית אימא רבי יוסי - ודקשיא לך האמר עיקר אילן אסור ומתניתין קתני מה שהחליף ותו לא לא קשיא כי קאמר ר' יוסי עיקר אילן אסור בסתמא כו':

עיקרו נמי ליתסר - הואיל ונעשה מעשה בגופו קמ"ל:

מתני' איזו היא אשרה כו' - בגמרא פריך והא אנן ג' אשרות תנן:

כל שעובדין אותה - את האילן עצמו אבל אם עובדין את עבודת כוכבים שתחתיו האילן מותר:

גמ' והא אנן ג' הן תנן - ל"ל למיהדר ומיבעי איזו היא ועוד התם תני תלת והכא תני חדא:

שתים דברי הכל - שהרי אילן עצמו עבודת כוכבים:

איזוהי אשרה סתם - לאו אתירוצא דמתני' קאי אלא מילתא באפי נפשה קאמר תלמודא דפליגי בה אמוראי איזו היא אשרה סתם אילן שלא הוברר לנו שהיא אשרה באיזה סימן ניכר אם היא אשרה אם לאו:

ואין טועמין מפירותיה - ודאי פלחי לה:

בי נצרפי - שם עבודת כוכבים שלהם:


מתני' לא ישב בצילה - האי צל לאו תחת נוף האילן הוא דאם כן לא מתני ליה ואם ישב טהור דהא קתני סיפא לא יעבור תחתיה ואם עבר טמא אלא מן האילן והלאה הלכך לאו אהל הוא שכשהחמה במזרח או במערב יש לכל אדם צל ארוך וכשהחמה עומדת באמצע הרקיע אין לכל דבר צל אלא תחתיו:

תחתיה - נוף האילן שהאהיל עליו האילן:

ואם עבר טמא - כדמפרש בגמרא:

היתה גוזלת את הרבים - שהיה נופה נוטה לרשות הרבים:

ועבר תחתיה טהור - דהך טומאה דרבנן היא וקרא דמייתינן בגמרא אסמכתא בעלמא היא והכי נמי אמרי' בפ' ר' ישמעאל (לקמן נב:) דהך טומאה דרבנן היא והיכא דגוזלת את הרבים לא גזור רבנן:

גמ' פשיטא - דלא ישב בצילה דהא קא מיתהני מעבודת כוכבים:

לצל צילה - שחרית וערבית שצל ארוך לכל דבר מאד וכל זמן שלא עברה מדת אורך הצל את מדת גובה קומת האילן הצל עב וחשוך מכאן ואילך הצל דק וקלוש והיא צל צלו ואצטריך לאשמועינן דאפילו בצל צילה לא ישב:

מכלל דבצל קומתה אם ישב טמא - בתמיהה והלא אינו מן האילן היא ולא תחת נופו:

לא בצל קומתה נמי אם ישב טהור - ובלבד שלא ישב ממש תחתיה ומשום רישא נקט צל צילה דקתני לא ישב לכתחלה ואשמעינן דאפילו בצל צילה לא ישב אבל סיפא ישב טהור אפילו אצל קומתה קאי:

מכלל דבצל צילה לכתחלה ישב - בתמיהה כיון דאוקמת מתני' אצל קומתה ורישא נמי דקתני לא ישב בצל קומתה מכלל דבצל צילה לכתחלה ישב והא קא מיתהני:

אם ישב טהור - ובלבד שלא יהא תחתיה דהא קתני לקמן דאי עבר טמא וכ"ש ישב:

א"א דליכא תקרובת עבודת כוכבים - ונמצא האילן מאהיל על התקרובת ועליו:

עבר - דאי עבר דיעבד או עובר לכתחלה:

כי מטית התם - רב ששת סגי נהורא הוה וזה מושכו והיתה בעירו אשרה גוזלת את הרבים א"ל כי מטית התם:

ארהיטני - משכני במרוצה:

מתני' זורעין תחתיה ירקות בימות הגשמים - שהאילן גם הוא קשה להן שמעכב החמה מלבא:

אבל לא בימות החמה - שהצל יפה להן:

וחזירין - לטוג"א בלע"ז:

לא בימות החמה ולא בימות הגשמים - שהצל יפה לחזרת לעולם:

שהנבייה - עליו נושרין בימות הגשמים מן האילן:

גמ' זה וזה - נבייה דאיסור וקרקע עולם דהיתר גורמין לירקות שיגדלו:

שוחק וזורה לרוח - ולא חייש לזבל:

התם קאזיל לאיבוד - לאבדה הוא מתכוין וכבר בטלה עבודת כוכבים ולא גרעא מעבודת כוכבים שנשתברה מאליה הלכך ליכא זה וזה גורם שהרי אין כאן איסור כל כך דאפילו רבנן לא אסרי אלא משום גזירה דלמא מגבה ליה כו' כדאוקימנא בריש פירקין (דף מב.):

הכא לא אזיל לאיבוד - שהרי דרכה בכך ואין עבודת כוכבים בטלה דרך גדילתה הלכך איסור הנאה הוא זה וזה גורם אסור:

איפוך - כולה מתני' ולא תשני דרבי יוסי אדרבי יוסי כדשנית:

כדשנין - מעיקרא ולעולם זה וזה גורם אסור ס"ל:

דרבנן - אדרבנן לא קשיא אינהו נמי זה וזה גורם אסור סבירא להו כדאמרינן אף היא נעשית זבל והכא היינו טעמא דשרו דליכא גורם איסור כלל דמה שמשביח אילן את הירקות בעליו פוגם בצל:

ודרב מרי [בתמורה] (דף כד.) גבי אין מרגילין בפסולי מוקדשים להפשיט דרך הרגלים כעין מפוח של נפחים בעלי מומין שנפדו ושחטן לצרכו ואע"פ שהעור נמכר ביוקר אסור להרגיל לפי שבזיון קדשים הוא שמקלקל הבשר קשיא לן התם אמאי הא פסידא דהקדש הוא דאי הוה שרית ליה להרגיל ולמכור העור ביוקר הוה טפי פריק להו מעיקרא ושני רב מרי ליכא פסידא דמה שמשביח בדמי העור פוגם בדמי הבשר: ערלה - לא נאסר אלא הפירי הלכך אגוז איסור הנאה דקא מתהני מיניה שחוזר ונעשה אילן:

יחור - נוף:

שאם נטע - האגוז של ערלה מותר אלמא כי גדל האילן וטוען פירות הוו להו הנך פירות בגרמא דאגוז דאיסור וקרקע דהיתר וקתני מותר:


והבריך והרכיב - אם הבריך או הרכיב יחור של ערלה באילן זקן מותרים פירותיהן מיד אע"פ שלא מלאו להן שני ערלה דזה וזה גורם מותר וה"נ אמרינן בעלמא ילדה שסיבכה בזקנה בטלה לשון אחר אם נטע האגוז של ערלה שהוא איסור הנאה ולכשיגדל ונעשה נטיעה הבריכה והרכיבה באילן דהיתר מותר דאותן פירות שטוען אחר זמן באין נמי ע"י האילן של היתר וקשיא לי בלא הבריך ובלא הרכיב נמי איכא זה וזה גורם אגוז דאיסור וקרקע דהיתר:

שני ליה לר' יוסי בין עבודת כוכבים לשאר איסורין - דאע"ג דבשאר איסורין זה וזה גורם מותר ס"ל הכא אסור:

בכרשיני עבודת כוכבים - של תקרובת עבודת כוכבים או שעבדום:

תבור - עד שתכלה ממנה כל שבח הזבל ותהא בורה ולא יזרענה:

תרזה - תכחש:

מאי לאו הא - דקתני שדה תזרע ר' יוסי היא דשמעינן ליה דאמר גבי ערלה וזה וזה גורם מותר ה"נ תזרע והזרעים גדלים ע"י זבל דאיסור וקרקע דהיתר דלא שאני ליה בין עבודת כוכבים לשאר איסורין וקשיא אמתני' ופרה תשחט ותאכל שאף היא היתה גדילה קודם לכן ע"י שאר אכילות:

והא - דקתני שדה תבור רבנן היא דאמרי אף היא נעשית זבל כו' והא דשרי מתני' זורעין תחתיה ירקות הא שנינן ליה מה שמשביח בנבייה פוגם בצל:

הא ר"א והא רבנן - אבל לר' יוסי בעבודת כוכבים זה וזה גורם אסור ס"ל כדקתני מתני' ואי משום שוחק וזורה הא שנינן ליה לעיל ואי משום ערלה שני ליה בין עבודת כוכבים לשאר איסורין:

שאור של חולין - ושאור אחר של תרומה:

שנפלו לתוך עיסה - של חולין:

כדי לחמץ - עיסה זו:

אחר אחרון אני בא - אותו שנפל אחרון אם של חולין נפל אחרון ביטל את הראשון ומותר לזרים ואם של תרומה נפל אחרון אסור לזרים:

ואמר אביי ל"ש - דאר"א אם אחרון חולין שמותר אלא שקדם וסילק את האיסור קודם נפילתו של זה שכשנפל זה ליכא למימר היתר מצטרף לאיסור להיות שיעור ליאסר ואע"פ שכבר נתן כח איסור בעיסה ולא היתה מחומצת ע"י אחר (ואם) לא בשביל ראשון ואפ"ה כיון דלא הוה בו מעולם שיעור חימוץ ליכא למימר זה וזה גורם וביטל שני את הראשון:

אבל אם לא קדם וסילק את האיסור אסור - שאע"פ שנפל היתר לבסוף אסור דזה וזה גורם אסור ולרבנן זה וזה גורם מותר:

משום דאחר אחרון אני בא - דקסבר גמרו באיסור אסור גמרו בהיתר מותר אבל היכא דנפלו בבת אחת לעולם קאמר לך זה וזה גורם מותר ס"ל:

נטל הימנה - עצים מן האשרה מתני' היא:

חדש יותץ - שהרי נעשה והוחזק מאיסורי הנאה:

ישן - שכבר הוחזק ואין היסקו לחזקו אלא לאפות:

יוצן - שלא יאפו בהיסק זה ונמצא שלא נהנה:

אפה את הפת - בין בחדש שצננו וחזר והסיקו בעצי היתר בין בישן בהיסק של עצי איסור הוה ליה בתרוייהו זה וזה גורם שהפת שנאפית בו בחדש בהיסק שני באה ע"י גורם דאיסור שנתחזק בהן התנור מראשיתו וגורם היתר דהאי היסק וקתני הפת אסורה לר"א עד שיוליך הני דמי עצים דאיסור לים המלח אלמא זה וזה גורם אסור:

אלא רבנן דשאור - פליגי עלויה ואמרי זה וזה גורם מותר דקתני אפי' נפל איסור בסוף וכ"ש נפלו בבת אחת מותר עד שיהא באיסור לבדו כדי לחמץ:

אלא לעולם - הא דקתני שדה תזרע ר' יוסי דשמעינן ליה גבי ערלה דאמר מותר וגבי עבודת כוכבים דקאמר שוחק וזורה לרוח ולא שני בין עבודת כוכבים לשאר איסורין וטעמא לאו כדשנינן משום דאזיל לאיבוד הוא ודקשיא לך ר' יוסי דמתני' דנבייה לדבריהם דרבנן קאמר להו לדידכו דקאמריתו זה וזה גורם אסור דקאמרי אבל לא בימות החמה מפני שהצל יפה להן אודו לי נמי בימות הגשמים דאיכא נמי גורם דנבייה ורבנן אמרי ליכא גורם דאיסור דמה שהשביחו בנבייה פגמו בצל:

בזבל עבודת כוכבים - שבא מדם פרים ועגלים הנשחטים לעבודת כוכבים דתקרובת עבודת כוכבים הן ואסורין בהנאה אבל אמר זבל זה לעבודת כוכבים אינו נאסר כדתניא (לעיל מד:) אין הקדש לעבודת כוכבים:

הלכה כר' יוסי - דזה וזה גורם מותר:


מתני' כרכור - דויל"ו בלע"ז:

גמ' בהא קאמר ר"א - דיש פדיון:

ל"ש - דיש פדיון:

אלא פת - משום דלא מנכרא ביה איסור ממש:

אבל חבית - של יין נסך שנתערבה בחביות של היתר כולן אסורות בהנאה ואין לה תקנה בהולכת הנאה לים המלח להתיר ולהמכר כל חבית לבדה או להשקות מהן לחמרים עובדי כוכבים משום דאיתיה לאיסור בעיניה אבל מוכרן כולן חוץ מדמי יין נסך שבהן דהשתא לא מתהני מחבית דאיסורא:

ונשתרי לך - בהנאה למכרן לבד לבד או לעשות מהן כביסה או להשקות מהן לעובדי כוכבים ולא דמיא הך מילתא לפלוגתא דרשב"ג ורבנן דפליגי בפ' בתרא (לקמן עד.) ביין נסך שנפל לבור כולו אסור בהנאה רשב"ג אומר מוכר כולו לעובדי כוכבים חוץ מדמי יין נסך שבו דהתם תרוייהו סבירא להו כרבנן דהכא דאין פדיון ליין נסך ומיהו כי מזבין ליה חוץ מדמי יין נסך שבו לא מיתהני מיין נסך מידי משום דליתיה לאיסורא בעיניה:

מתני' כיצד מבטלה - לאשירה:

קירסם - קיסמין יבשין שבאילן נטל לצרכו לשרוף:

זרד - זרודין לחין שבה:

לצרכה - לייפותה:

גמ' אותן שפאים - ששיפה לצרכה ולא בטלה:

מה תהא עליהן - שפאין מי בטילי או לאו:

ישראל ששיפה כו' אסור - שאין ישראל מבטל עבודת כוכבים:

רב אמר - אע"פ שנשתברה מאליה צריכה ביטול וכל קיסם וקיסם נעשית עבודת כוכבים בפני עצמה הלכך לא סגי לחד בביטולא דחבריה:

אין עבודת כוכבים צריכה לבטל אלא כשהיא דרך גדילתה - אבל זו שנשתברה בטלה מעצמה דמימר אמר איהי נפשה לא מצלה לההוא לגברא מצלה ליה:

לא דכ"ע עובדין לשברים - שנשתברו מאליהן והא דאמר שמואל בריש פירקין (דף מא.) אפי' שברי עבודת כוכבים מותרין בהנאה למוצאן התם הוא דלא חזינן לה דנשתברה מאיליה דאמרינן עובד כוכבים שברן ואזלינן בתר רובא דהא עבודת כוכבים דנשתברה מאיליה לא שכיחא:

והכא - דקאמר רב כל קיסם וקיסם לשון שברי שברים כגון דנשתברו שברים לשברים ובשברי שברים הוא דפליג שמואל עילויה: ה"ג ואיבעית אימא דכ"ע אין עובדין לשברי שברים והכא בעבודת כוכבים שהיתה של חוליות דקין והרי הן כשברי שברים ונפלה ונתפרקו חליותיה עסקינן:

והדיוט יכול להחזירה - שאין צריכה אומן:

אין עבודת כוכבים - שנשתברה צריכה לבטל:

אלא דרך גדילתה - כשהיא קיימא כגון נבייה דמתני' דשברי שברים הן שנופל עלה אחר עלה א"כ העלה עצמו משתבר לכמה שברים ואפ"ה אסור משום דדרך גדילתה היא דהיינו אורחה כל שתא אבל הכא לאו היינו אורחיה ליפול ולהתפרק הלכך בטלה:

פרק רביעי - רבי ישמעאל


מתני' רבי ישמעאל: זו בצד זו - וכ"ש אחת ע"ג שתים דזהו עיקר מרקוליס ותחלתו:

בצד מרקוליס - מרקוליס גדול שכבר עבדוהו וזרקו עליו אבנים הרבה:

שתים מותרות - ובגמרא מפרש טעמא:

שנראות עמו - דנראה שנפלו משם אסורות בין ג' בין שתים:

ושאין נראין עמו - אין סמוכות לו מותרות ואפי' ג':

גמ' עובדין לשברים - כל האבנים הנזרקות שם נתוספו על המרקוליס ונעשה גדול עבודת כוכבים וכשהן נושרות הוו שברי עבודת כוכבים והשתא לא חשיב להו תקרובת אלא עבודת כוכבים בפני עצמה:

מעיקרא תבורי מיתברי - שאינן מחוברות ודרכן ליפול:

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/w/index.php?title=רש%22י_על_הש%22ס/עבודה_זרה/פרק_ג&oldid=2792267"