משנה עבודה זרה ג רמבם

נוסח הרמב"ם עריכה

(א) כל הצלמים אסורין - מפני שהן נעבדין אחת בשנה,

דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרין: אינו אסור, אלא - כל שיש בידו מקל, או ציפור, או כדור.
רבן שמעון בן גמליאל אומר: כל שיש בידו כל דבר.


(ב) המוצא שברי צלמים - הרי אלו מותרין.

מצא תבנית יד, או תבנית רגל - הרי אלו אסורין,
מפני שכיוצא בהן - נעבד.


(ג) המוצא כלים -

ועליהם צורת חמה, וצורת לבנה, וצורת הדרקון - יוליכם לים המלח.
רבן שמעון בן גמליאל אומר:
על המכובדין - אסורין,
על המבוזין - מותרין.
רבי יוסי אומר:
שוחק וזורה לרוח, או מטיל לים.
אמרו לו: אף הוא נעשה זבל -
ונאמר: "ולא ידבק בידך מאומה מן החרם" (דברים יג יח).


(ד) שאל פרקלוס בן פלוסלוס,

את רבן גמליאל - בעכו,
שהיה רוחץ - במרחץ של אפרוטידי.
אמר לו: כתוב בתורתכם - "ולא ידבק בידך מאומה מן החרם" (דברים יג יח),
מפני מה - אתה רוחץ במרחץ של אפרוטידי?
אמר לו: אין משיבין במרחץ.
כשיצא, אמר לו:
אני - לא באתי בגבולה,
היא - באה בגבולי,
אין אומרין, נעשה מרחץ - נואי לאפרוטידי,
אלא, נעשית היא אפרוטידי - נואי למרחץ.
דבר אחר -
אם נותנין לך ממון הרבה,
אתה נכנס לבית עבודה זרה שלך ערום, ובעל קרי - ומשתין בפניה,
וזו, עומדת על הביב - וכל העם משתינין בפניה,
לא נאמר, אלא - "אלוהיהם" (דברים ז כה דברים יב ב-ג),
את שהוא נוהג בו משום אלוה - אסור,
ואת שאינו נוהג בו מנהג אלוה - מותר.


(ה) הגוים, העובדים את ההרים ואת הגבעות -

הן - מותרין,
ומה שעליהם - אסור,
שנאמר: "לא תחמוד כסף וזהב עליהם, ולקחת לך, פן תיוקש בו" (דברים ז כה).
רבי יוסי הגלילי אומר:
אלוהיהם - "על ההרים" (דברים יב ב),
ולא ההרים - אלוהיהם,
אלוהיהם - "על הגבעות" (שם),
ולא הגבעות - אלוהיהם.
מפני מה האשרה אסורה?
מפני שיש בה תפוסת יד אדם,
וכל שיש בה תפוסת יד אדם - אסור.
אמר רבי עקיבה: אני אהיה אובין לפניך,
בכל מקום שאתה מוצא הר גבוה, וגבעה נישאת, ועץ רענן -
דע - שיש שם עבודה זרה.


(ו) מי שהיה ביתו, סמוך לבית עבודה זרה -

ונפל - אסור לבנותו.
כיצד הוא עושה?
כונס לתוך שלו - ובונה.
היה שלו, ושל עבודה זרה - ידון מחצה למחצה.
אבניו, ועציו, ועפרו -
מטמאין כשרץ - שנאמר: "שקץ תשקצנו, ותעב תתעבנו" (דברים ז כו).
רבי עקיבה אומר:
כנידה - שנאמר "תזרם כמו דווה, צא תאמר לו" (ישעיהו ל כב),
מה הנידה מטמא במשא - אף עבודה זרה מטמאה במשא.


(ז) שלשה בתים הן -

בית שבנאו מתחילה לשם עבודה זרה - הרי זה אסור.
סיידו, וכיירו לשם עבודה זרה -
וחידש - נוטל מה שחידש,
הכניס לתוכו עבודה זרה, והוציאה - הרי זה מותר.
שלש אבנים הן -
אבן שחצבה מתחילה לבימוס - הרי זו אסורה.
סיידה, וכיירה לשם עבודה זרה -
וחידש - נוטל מה שחידש,
העמיד עליה עבודה זרה, וסילקה - הרי זו מותרת.
שלש אשרות הן -
אילן שנטעו מתחילה לשם עבודה זרה - הרי זה אסור.
גדעו, ופסלו לשם עבודה זרה -
והחליף - נוטל מה שהחליף,
העמיד תחתיו עבודה זרה, וביטלה - הרי זה מותר.
איזו היא אשרה?
כל שתחתיה עבודה זרה.
רבי שמעון אומר: כל שעובדין אותה.
מעשה בצידן,
באילן - שהיו עובדין אותו,
והיה תחתיו גל.
אמר להן רבי שמעון: בדקו את הגל הזה.
בדקוהו - ומצאו בו צורה.
אמר להן: הואיל, ולצורה הן עובדין - נתיר להם את האילן.


(ח) לא יישב בצילה -

ואם ישב - טהור.
לא יעבור תחתיה -
ואם עבר - טמא.
היתה גוזלת את הרבים, ועבר תחתיה - טהור.
זורעין תחתיה ירקות - בימות הגשמים,
אבל לא - בימות החמה.
ובחזרין -
לא בימות החמה - ולא בימות הגשמים.
רבי יוסי אומר: אף לא ירקות - בימות הגשמים,
מפני שהנויה נושרת - והוות להן את הזבל.


(ט) נטל ממנה עצים - אסורין בהניה.

הסיק בהן את התנור -
אם חדש - יותץ,
ואם ישן - יוצן.
אפה בה את הפת - אסורה בהניה.
נתערבה באחרות - כולן אסורות בהנייה.
רבי אליעזר אומר: יוליך הנייה לים המלח.
אמרו לו: אין פדיון לעבודה זרה.
נטל ממנה כדכד - אסור בהנייה.
ארג בו את הבגד - אסור בהנייה.
נתערב באחרים - כולם אסורין בהנייה.
רבי אליעזר אומר: יוליך הנייה לים המלח.
אמרו לו: אין פדיון לעבודה זרה.


(י) כיצד מבטלה?

קירסם, וזירד,
נטל ממנה מקל, או שרביט,
ואפילו עלה - הרי זו בטילה.
שפיה -
לצורכה - אסורה,
שלא לצורכה - מותרת.


הדף הראשי של משנה עבודה זרה ג