ר"ן על הרי"ף/עבודה זרה/פרק ג


דף יז עמוד בעריכה

כל הצלמים אסורים. בהנאה:

 כדור. פלוטא ובגמי מפרש דהני ודאי נעבדין דמשום חשיבותא אשקלינהו להני חפצי בידיהו:    גמ' גרסינן עלה דמתני' בגמרא אי דנעבדין פעם אחת בשנה מאי טעמייהו דרבנן. כלומר דמדלא קתני וחכ"א אינו נעבד אלא מי שיש בידו מקל מכלל דמודו דנעבדין ומפרקינן א"ר יצחק ברבי יוסי א"ר יוחנן במקומו של ר"מ היו עובדין אותן פעם אחת בשנה ור"מ דחייש למיעוטא גזר שאר מקומות אטו אותו מקום ורבנן דלא חיישי למיעוטא לא גזרו שאר מקומות אטו אותו [מקום]. ופירש הרמב"ן ז"ל דה"ק דלר"מ דחייש למיעוטא כל המקומות שאין מנהג שלהם ידוע אסורין מן הדין דכיון דר"מ חייש למיעוטא אית לן למיחש שמא נוהגין הן כמנהג מקומו אע"פ שאותו מקום מיעוט הוא לגבי כל המקומות הנודעין לנו שאין נעבדין בהן וכן כל הצלמים הנמצאים בדרך אסורין מדינא מהאי טעמא וכיון דרובא דעלמא מיתסר מדינא לר"מ גזר אף במקום שידוע לנו שאין עובדין אותו משום איסור הנמשך מאותו מקום דכיון דרובא דעלמא אסור לר"מ גזר מיעוטא משום רובא אבל רבנן דלא חיישי למיעוטא ואין להם שום מקום שיהא אסור מן הדין אלא מקומו של ר"מ לא אסרי דעלמא משום אותו מקום בלבד אלו דבריו ז"ל ולישנא דגזר שאר מקומות אטו אותו מקום אינו נוח לי בכך ומאי דקאמר נמי דכל מקום שאין מנהגו ידוע אסור מדינא לר"מ אינו ברור אצלי דנהי דשמעינן ליה לר"מ דחייש למיעוטא בקטן וקטנה [יבמות דף סא ב] דקאמר דלא חולצין ולא מיבמין שמא ימצאו סריס ואילונית היינו משום דהוי מיעוטא דשכיח בכ"מ אבל שנחזיק איסור ממקום למקום מפני מקומו של ר"מ אין לנו כיון שכל המקומות הנשמעין אצלנו אינן נוהגין כמותו ואפילו תמצא לומר דהאי מיעוטא דמי למיעוטא דסריס ואילונית אפ"ה לית ליה למיחש ביה לר"מ מדאמרי' בפ"ק דחולין (דף יא א) מנא הא מילתא דאמור רבנן זיל בתר רובא ומתמהינן עלה מנא לן דכתיב אחרי רבים להטות ומהדרינן רובא דאיתיה קמן כגון תשע חנויות וסנהדרין לא מיבעיא לן כי מבעיא לן רובא דליתיה קמן כגון קטן וקטנה אלמא דברובא דאיתיה קמן אפילו ר"מ מודה ביה וטעמא דמילתא שכיון שהוא רוב וידוע לפנינו הרי הוא חשוב לבטל את המיעוט ולעשותו כמי שאינו וה"נ הרי רוב המקומות שאין נעבדין בהן ידוע אצלנו ואיתיה קמן ולפיכך ראוי שיבטל המיעוט ולא ניחוש לסתם מקומות [משום מקומו של] ר"מ ולפיכך נ"ל דהכי פירושא דודאי לר"מ כל המקומות שבעולם מותרין מן הדין ואפילו סתמן אלא דכיון דאיהו בעלמא חייש למיעוטא אלמא לא ס"ל דמיעוטא כמאן דליתיה דמי ומש"ה גזר שאר מקומות כדי שלא יבאו להכשל במקומו ואע"ג דמיעוטא הוא ראוי לחוש לקלקולו אבל רבנן דלא חיישי למיעוטא סבירא להו דמיעוטא כמאן דליתיה דמי וכי האי לישנא נמי אמרי' אליבייהו בסוף קדושין (דף פ א) ובפרק כל היד (דף יח ב) ולפיכך אין לגזור על כל העולם מפני חשש קלקול המיעוט ובהכי אתי לישנא דגזר שאר מקומות משום אותו מקום שפיר ובתר הכי אמרי' אמר רב יהודה אמר שמואל באנדרטי של מלכים שנינו כלומר כשהמלך מת עושין צורתו בפתח השער לזכרון התם קא אסר ר"מ דאגב חביבותא פלחי לה ומשמע דאמר רב יהודה אמר שמואל לתרוצי למתני' אתא דלא צריכין למימר דלא אמרי' דר"מ ורבנן פליגי אי גזרינן שאר מקומות אטו אותו מקום או לא אלא באותו מקום עצמו פליגי דבאנדרטי של מלכים שנינו ובשל כרכים וכדמסיק רבא ובודאי דלא למיפלחא עבדי לה אלא לנוי בעלמא אלא דר"מ חייש למיעוט אנשים שבאותו מקום דמקבלי לה באלוה והיינו דקאמר מפני שהן נעבדין פעם אחת בשנה כלומר כיון דחיישינא למיעוטא יש לחוש שמא טעה בה איש אחד פעם אחת בשנה ורבנן דלא חיישי למיעוטא שרו:    אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן בעומדין על פתח מדינה. נראה מדברי רש"י ז"ל דכי אמרי' באנדרטי של מלכים שנינו ובעומדין על פתח המדינה אליבא דר"מ בלחוד קאמרינן אבל לרבנן בין עומדין על פתח המדינה בין אין עומדין הכל תלוי בשיש בידו מקל או צפור או כדור אבל הרמב"ם ז"ל כתב בפ"ז מהלכות עבודת כוכבים והנמצאות במדינה אם היו עומדים על פתח המדינה והיה ביד הצורה צורת מקל או צפור או כדור וכו' חזקתו שהיא לעבודת כוכבים וכו' מכלל דס"ל ז"ל דר' יוחנן דאמר בעומדין על פתח מדינה בין לר"מ בין לרבנן קאמר ולא קאי אדרב יהודה אמר


דף יח עמוד אעריכה

שמואל דאוקמא באנדרטי של מלכים אלא אוקמתא באפי נפשה הוא ופסק הרב ז"ל כרבי יוחנן:

 אבל בשל כפרים לדברי הכל אסורין. דבני כפר לא עבדי לנוי:    מתני' המוצא שברי צלמים הרי אלו מותרין. אפי' לר"מ ואפילו ידוע שנשתברו מאליהן וטעמא מפרש בגמרא משום דכי הוו שלמים ספק עבדום ספק לא עבדום ואם תמצא לומר עבדום אימא בטלום להנך שברים והוי ספק ספקא ולקולא:

 מפני שכיוצא בהן נעבד. תבנית יד לבדה הן עובדין:    גמ' אמר שמואל אפי' שברי עבודת כוכבים. לא תימא שברי צלמים דוקא משום דשמא לא עבדום מעולם אפי' כשהיו שלמים דאפילו שברי עבודת כוכבים שראינוה שעבדוה כשהיתה שלימה שבריה מותרין ומפרשינן בגמ' דהאי דתנא שברי צלמים ולא אשמועינן רבותא טפי בשברי עבודת כוכבים היינו משום דקא בעי למתני סיפא מצא תבנית יד וכו' דאי תנא ברישא עבודת כוכבים הוה אמינא דדוקא בעבודת כוכבים הוא דמצא תבנית יד או תבנית רגל אסורין אבל צלמים אפי' תבנית יד [או תבנית רגל] שרי להכי תנא ברישא צלמים לומר דאע"ג דשמא לא עבדום אפ"ה בשבר חשוב כגון תבנית יד חיישינן:

 ובעומדין על בסיסן. כלומר על מקום המתוקן להם דכיון דאותבינהו התם הרי הן כמי שעשאן מתחלה לכך ולא נשברו:

 עבודת כוכבים שנשתברה מאליה ר' יוחנן אמר אסורה. דמשום שנשברה לא מבטל לה:

 ור"ל אמר מותרת. דמימר אמר אנפשה לא מצלה אההוא גברא מצלה בתמיה הלכך מבטל לה וקי"ל כר' יוחנן וצריך בירור כיון שהרב אלפסי ז"ל פוסק כר' יוחנן דעבודת כוכבים שנשברה מאליה אסורה היאך הביא בהלכותיו הא דשמואל דאמר אפילו שברי עבודת כוכבים [מותרין] דמשמע דטעמיה משום דעבודת כוכבים שנשתברה מאליה מותרת ואיכא למימר דלאו משום הכי אמר לה דבגמ' בסוף פירקין [דף מט ב] גבי פלוגתייהו דרב ושמואל בעבודת כוכבים שנשתברה מאליה אי צריכה לבטל כל קסם וקסם או לא ואמרינן דכ"ע עובדין לשברים אלמא אפשר דסבירא ליה לשמואל דעבודת כוכבים שנשברה מאליה אסורה אלא ודאי היינו טעמא דשמואל משום דלנשברה מאליה לא חייש דמסתמא עבודת כוכבים אינה משתברת מאליה דעובד כוכבים מנטר לה שפיר ומש"ה המוצא שברי עבודת כוכבים שרו ואע"ג דאי ודאי נשברה מאליה שבריה אסורין וכדרבי יוחנן לנשברה לא חיישינן משום דלא שכיחא אלא אמרינן דעובד כוכבים רתח עליה ושברה משום הכי שריא דבטולי בטלה וכן כתב רש"י ז"ל בסוף פירקין עלה דההיא דפלוגתייהו דרב ושמואל וזהו טעמו של הרב אלפסי ז"ל שפסק כשמואל דאמר דמוצא שברי עבודת כוכבים מותרין וכרבי יוחנן דאמר דעבודת כוכבים שנשברה מאליה אסורה אלמא סבירא ליה ז"ל דלא פליגי אהדדי וכדכתיבנא והיינו טעמא דלא מותבי' לשמואל מהנך תיובתא דמותבינן בגמ' לר"ל משום דשמואל אפשר כר' יוחנן סבירא ליה וכדכתיבנא וכי תימא והא לקמן גבי פלוגתייהו דרב ושמואל בעבודת כוכבים שנשברה מאליה אי צריכה לבטל כל קסם וקסם או לא אמרינן במסקנא ואי בעית אימא דכ"ע אין עובדין לשברים דאלמא מסקנא דגמרא דעבודת כוכבים שנשברה מאליה שריא איכא למימר דלההוא לישנא כי אמרינן אין עובדין לשברים ה"מ בשעיקר עבודת כוכבים קיים דומיא דמתני' דאייתינן עלה ההיא פלוגתא דתנן שפאה לצרכה אסורה דכיון שלא נשברה ממנה אלא מיעוטא בכי האי גוונא אין עובדין לשברים אלא לגוף העבודת כוכבים שאין עובדין לשנים לגוף העבודת כוכבים ולשבריה אבל מ"מ לגופיה של עבודת כוכבים עובדין ואע"פ שנשתבר ממנה קצתה דאע"ג דאי שברה עובד כוכבים אפילו בקטיעת ראש אצבעה בטלה כי נשתברה מאליה אסורה דכיון דקי"ל דעבודת כוכבים שנשתברה מאליה אסורה אלמא לא אמרי עובדיה דאע"ג דמתברה אנפשה לא מצלה לההוא גברא מצלה אלא עובדין עבודת כוכבים ושבקי לשבריה זה נראה דעתו של הרב אלפסי ז"ל אבל לפי שיטה זו יותר נוח לי לומר דמעיקרא נמי כי אמרינן דכ"ע עובדין לשברים בכי האי גוונא אמרינן דאפשר דסבירא לן דאפילו סבירא ליה לשמואל דעבודת כוכבים שנשתברה מאליה מותרת בעיקר עבודת כוכבים קיים מודה דעובדין אף לשבריה ולא כפירושו של רש"י ז"ל והר"מ במז"ל סובר דשמואל ורבי יוחנן פליגי דטעמיה דשמואל דשרי בשברי עבודת כוכבים משום דסבירא ליה דעבודת כוכבים שנשתברה מאליה מותרת כר"ל ולא קי"ל כוותיה שכן כתב בפרק ח' מהלכות עבודת כוכבים עבודת כוכבים שנשתברה מאליה שבריה אסורין בהנאה עד שיבטלוה לפיכך המוצא שברי עבודת כוכבים הרי אלו אסורין בהנאה שמא לא בטלוה העובד כוכבים וזה יותר נכון בעיני משום דההיא סוגיא דסוף פירקין דעלה אמרי' ואיבעית אימא דכ"ע אין עובדין לשברים לא משמע דמתוקמא בעיקר עבודת כוכבים קיימת דסתמא אמרי' עבודת כוכבים שנשתברה מאליה דמשמע שנשתברה כולה ולפיכך יותר נכון אצלי לומר דמעיקרא כי קא אמרי' בעובדין לשברים היינו משום דהוה מהדרינן למימר דשמואל דאמר דשברי עבודת כוכבים מותרין אמר הכי משום דס"ל דודאי עובד כוכבים שברה ושבריה מותרים מן הטעם שכתבנו ולאו משום דס"ל דע"י שנשתברה מאליה מותרת וללישנא בתרא דאמרי' ואיבעית אימא דכ"ע אין עובדין לשברים הדרינן למנקט מימריה דשמואל כפשטיה דמשום הכי שרי בשברי עבודת כוכבים משום דסבירא ליה דעבודת כוכבים שנשתברה מאליה מותרת ומשום הכי מסקינן דכ"ע אין עובדין לשברים והאי דלא מותבינן לשמואל הנך תיובתא דמותבינן לר"ל בגמרא היינו משום דהוה מצי למדחינהו אליבא דשמואל ולמימר דמאי דשרי בשברי עבודת כוכבים לאו משום דס"ל דעבודת כוכבים שנשתברה מאליה מותרת אלא משום דתלינן ואמרי' דעובד כוכבים שברה דהא תלמודא גופיה בהא נחית וסליק בסוף פירקין ואמר מעיקרא דכ"ע עובדין לשברים ועוד דכיון דר' יוחנן אותביה [לר"ל] גמרא מסדר ואזיל כל מאי דאיכא למיפרך עליה דר"ל ואי שמואל בעבודת כוכבים שנשתברה מאליה כר"ל ס"ל תקשי נמי לדידיה אבל מ"מ כיון דסתמא דסוגיין דסוף פירקין אמרי' דשמואל ס"ל דאין עובדין לשברים [דלא כר' יוחנן] ממילא אידחי הא דאמר שמואל הכא אפילו שברי עבודת כוכבים [מקמי דרבי יוחנן] ולפיכך לפי אותה גירסא הכתובה בקצת הנוסחאות בההיא שמעתא דלקמן דכ"ע אין עובדים לשברים דברי הר"ם במז"ל יותר נכונים אבל יש לרש"י ז"ל גירסא אחרת שהוא גורס בההיא שמעתא דכ"ע שברי שברים מותרין ולפי אותה גירסא יש לקיים הא דשמואל דהכא [בשברי שברים] דכי אמר ר' יוחנן עבודת כוכבים שנשתברה מאליה אסורה ה"מ בשנשתברה מאליה לשברים גדולים שעדיין שמה עליה אבל כל שנשתברה לשברים קטנים בכי האי גוונא ודאי שביק לה ולא פלח לה כלל והוי לה כעבודת כוכבים שהניחוה עובדיה בשעת שלום דמותרת כדאיתא לקמן:

 אפרוחים שקננו בעצי אשירה ואין צריכין לאמן מותרין. דכיון דאין צריכין לאמן ליכא למגזר דלמא אתי לאיתהנויי מאילן גופיה שהרי אין צריכין לאילן כלל אבל כל שצריכין לאמן הרי הם צריכין גם כן לאילן שהאם מקננת בו ואי שרינן לאיתהנויי מינייהו אתי לאיתהנויי מאילן גופיה:    מתני' המוצא כלים ועליהן צורת חמה. מזל חמה וכן לבנה:

 צורת דרקון. מין נחש ששמו פורו וכתב רש"י ז"ל דמתני' רבנן היא דאמרי [דף מ ב] כל [שאר] הצלמים מותרין הן ומשמע לי דנקיט לה לפום אוקמתא קמייתא דלעיל [דף מ ב] דגזר ר"מ כל הצלמים אטו מקומו אבל לאוקמתא דרב יהודה אמר שמואל [שם] דמוקי לה באנדרטי של מלכים ובעומדין על פתח מדינה דבהנהו קא אסר ר"מ משום דחשיבי להו אלמא אע"ג דתנן כל הצלמים אסורין לר"מ לאו כללא הוא אלא דוקא באנדרטי של מלכים ובעומדין על פתח מדינה הלכך הא מתני' דמיירי בכלים אפילו לר"מ אתיא דהני הוא דאסירי בסתמא אבל שאר צלמים שרי:

 רשב"ג אומר על המכובדין אסורין. על כלים המכובדין שתשמישן בכבוד ובגמרא מפרש להו וגרסי' בירושלמי מה אנן קיימין אם דבר ברי שנעבדין אפילו מבוזים אסורין ואם דבר ברי שאינן נעבדין אפילו מכובדין מותרין אלא שאינן קיימין


דף יח עמוד בעריכה

בסתם. ומהא שמעינן שכל צורה שהיא נעבדת בודאי אין בה חלוק בין מכובדין למבוזין דמתני' בסתם כלומר שרוב העובדי כוכבים היו רגילין לעבדן אבל יש מקומות שאין אנו יודעין אם נעבדין שם או לאו ומשום הכי על המכובדין אסורין על המבוזין מותרין שהכלים מודיעין אם נעבדין שם אם לאו זהו דעת הרשב"א ז"ל ולפיכך כתב הרב ז"ל שכל הכלים שיש בהן צורת עבודת כוכבים אסורין בין כלים מכובדים בין כלים מבוזים ולי אפשר דהאי ירושלמי ה"ק אם דבר ברי שנעבדין כלומר שאותן צורות שבכלים היו נעבדין אסורין ואפילו מבוזין שלא תאמר כיון שהן מבוזין אין עבודתן עבודה דודאי אסורין ואם דבר ברי הוא שלא נעבדו אותן הכלים אפילו מכובדין מותרין אלא כי הוו קיימים בסתם כלומר שאין אנו יודעין אם נעבדו כלים הללו אם לאו ומשום הכי מכובדין אסורין דכיון שהצורה נעבדת בודאי חיישינן שאף בכלי זה נעבדה כיון שהוא מכובד ואם על המבוזין מותרין שאף על פי שבודאי צורה זו נעבדת בכלי זה לא נעבדה כיון שהיא מבוזה:

 אמרו לו אף היא נעשת זבל. אף היא אם יזרנה לרוח יש לו הנאה ממנה:    גמ' ואמרי' בגמרא דנהי דעובדי כוכבים לכל דמשכחי פלחי אפ"ה תלתא בלחוד דהיינו צורת חמה צורת לבנה צורת דרקון דחשיבי להו ציירי להו ופלחי להו מידי אחריני לא ומיהו ה"מ בסתם מקומות אבל במקום שידוע שעובדין לצורה אחת המוצא כלים ועליהן אותה צורה אסורין ולפיכך כתב רשב"א ז"ל דבזמן הזה שחוקקין חקק בכלים ומציירין בהם עבודת כוכבים אף המוצא כלים שיש בהן דמות עבודת כוכבים אסורין ועוד שכן דרכן בברבר"י לציירן בסייף ובכלי מלחמתם ומגפפין ומנשקים בשעת מלחמה עכ"ל וצריך לי עיון שאפשר שאין עובדין היום לצורות הללו אלא לזכר בעלמא עושין אותם:

 ת"ר אי זו היא צורת דרקון פירש ר"ש בן אלעזר כל שיש לו ציצין. תרגום של סנפיר ל"א כמין שערות:

 פרקי צואר. חליות הצואר:

 ומצא טבעת. ולא רצה להגביהה עד שיבטלנה העובד כוכבים משום דאי הוה מגביה לה מקמי הכי הויא עבודת כוכבים דישראל שאינה בטלה לעולם והכי אמרינן בהדיא בגמרא בסוגיין דלעיל [דף מב א] ואע"ג שאסורה בהנאה ואין בה דין ממון (אסור) אפ"ה כיון שיכולה להתבטל ע"י עובד כוכבים מצי זכי בה ומכאן דחמץ בפסח של עובד כוכבים שאפשר ישראל לזכות בו הוי חמץ של ישראל ואסור לעולם:

 סטרו. הכהו על הלחי:    שמע מינה תלת. איכא למידק אמאי לא אמר ש"מ ארבע ולימא בהדייהו ש"מ ישראל אינו מבטל עבודת כוכבים של עובד כוכבים וכ"ת ההיא לא איצטריכא ליה [דהא] לקמן בפרק רבי ישמעאל (דף נב ב) דתנן בה ישראל אינו מבטל עבודת כוכבים של עובד כוכבים א"כ שלו ושל חברו נמי לא איצטריכא ליה דבההיא מתני' מיתניא תירצו בזה דה"ק ש"מ עובד כוכבים מבטל עבודת כוכבים שלו ושל חבירו ואפילו בעל כרחו ותרתי נינהו בעל כרחו בשלו ובעל כרחו בשל חברו ויודע בטיב עבודת כוכבים מבטל הא תלתא ונהי דשמעינן מההיא מתניתין דלקמן דעובד כוכבים מבטל עבודת כוכבים שלו ושל חברו הוה אמינא ה"מ לרצונו אבל בעל כרחו לא ומ"ה ילפינן מהכא דאפילו בעל כרחו. ואין זה נוח לי דמלישנא לא משמע דמנינן להו להני תלת הכי ולפיכך נראה לי דהכי קאמרי' ש"מ עובד כוכבים מבטל עבודת כוכבים שלו ושל חבירו אף על פי שאינו עובדה כגון זה לפעור וזה למרקוליס כי הכא דהא כי מצא עובד כוכבים גדול אמר לו בטלה אע"ג דלא הוה ידע אי פלח להך עבודת כוכבים והא לא שמעי' ליה ממתני' דלקמן דהוה אמינא כי תנן דעובד כוכבים מבטל עבודת כוכבים שלו ושל חברו הני מילי בזה וזה לפעור וזה וזה למרקוליס אבל זה לפעור וזה למרקוליס לא דדכותה אמרי' בריש פ' בתרא דמכילתין (דף סד ב) גבי הא דתניא עובד כוכבים מבטל עבודת כוכבים שלו ושל חברו בין עובדה בין אינו עובדה דמתמהינן אי אידי ואידי עובד כוכבים היינו שלו ושל חברו ומהדרינן לעולם אידי ואידי עובד כוכבים ודקא אמרת היינו שלו ושל חבירו התם זה וזה לפעור זה וזה למרקוליס הכא זה לפעור וזה למרקוליס:    גר תושב היינו שקבל עליו שלא לעבוד עבודת כוכבים או ז' מצות שקבלו עליהם בני נח למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה וכדאיתא בפרק בתרא [דף סד ב] דמכילתין:

 או דלמא בר מיניה מבטל. והאי בר מיניה הוא בכל שאר עבירות:    תנן התם. לא אוכל לפרש דינין הללו יפה אא"כ אכתוב כל סוגיית הגמרא וזו היא הצעתה [בדף מג א] תנן התם בר"ה בפרק אם אין מכירין (דף כד א) דמות צורות לבנות היו לרבן גמליאל בעלייתו על הטבלא בכותל שבהן מראה את ההדיוטות. כלומר העדים הבאים להעיד על קידוש החדש:

 ואומר להם כזה ראיתם או כזה ראיתם. כלומר כדי לבדקם אם יהיו דבריהם מכוונין ופרכינן ומי שרי והא כתיב לא תעשון אתי לא תעשון דמות שמשי ומהדרינן אמר אביי לא אסרה תורה אלא שמשין שאפשר לעשות כמותן. כלומר אבל שמשין שלמעלה שאי אפשר לעשותן כמותן ממש אלא ציור דוגמתן מותר:

 כדתניא לא יעשה אדם בית תבנית היכל. כלומר שיהא כארכו ורחבו ורומו ושעור מדות פתחיו אבל אם נשתנה במקצת מותר:

 אכסדרה תבנית אולם חצר תבנית עזרה שולחן תבנית שולחן מנורה תבנית מנורה אבל עושה הוא של חמשה. כלומר מנורה של חמשה נרות ושל ששה ושל שמנה לפי שאין דומין לשל מקדש:

 ושל שבעה לא יעשה. שהוא כשל מקדש ואפילו של שאר מיני מתכות שאף היא אף על פי שאינה של זהב כשרה במקדש כדילפינן בהקומץ רבה (דף כח ב) בכלל ופרט וכלל אבל של עץ שרי שאינה כשרה במקדש דהפרט מפורש מתכות. ופרכינן ושמשין שא"א לעשות כמותן מי שרי והא תניא לא תעשון אתי לא תעשון בדמות שמשי המשמשין לפני במרום דאלמא דאפילו שמשין עליונים נמי אסור. ומהדרינן אמר אביי [דף מג ב] לא אסרה תורה אלא דמות ארבע פנים בהדי הדדי כלומר פני שור ואדם ואריה ונשר לחיה אחת דוגמת חיות הקדש כדכתיב לא תעשון אתי השרויות אצלי ופרכינן אלא מעתה פרצוף אדם לחודיה לישתרי [אלמה תניא כל הפרצופות מותרין חוץ מפרצוף אדם] ומפרקינן אמר רב הונא בריה דרב יהושע מפירקיה דאביי שמיע לי לא תעשון אתי לא תעשון אותי. כלומר דמות שאני מתראה בו לנביאים ופרכינן ושאר שמשין מי שרו והתניא לא תעשון אתי לא תעשון בדמות שמשי המשמשין לפני במרום כגון אופנים ושרפים וחיות הקדש ומלאכי השרת. כלומר בדמות שהן נראין בו במראה הנבואה דהיינו אדם שיש לו כנפים ומפרקינן אמר אביי לא אסרה תורה אלא שמשין שבמדור העליון. כלומר כדכתיב אתי אבל חמה ולבנה במדור התחתון הם ופרכינן ושבמדור התחתון מי שרי והא


דף יט עמוד אעריכה

תניא אשר בשמים לרבות חמה ולבנה וכוכבים ומזלות ממעל לרבות מלאכי השרת כי תניא ההיא לעבדם אי לעבדם אפילו שלשול הקטן נמי אין ה"נ ומסופיה דקרא נפקא כדתניא אשר בארץ לרבות ימים ונהרות מתחת לרבות שלשול הקטן ופרכינן ועשייה גרידתא מי שרי והא תניא לא תעשון אתי לא תעשון דמות שמשי המשמשין לפני במרום כגון חמה ולבנה וכוכבים ומזלות ומפרקינן שאני רבן גמליאל דאחרים עשו לו כלומר עובדי כוכבים והא רב יהודה דאחרים עשו לו. כלומר צורה בטבעת שהיה מניח וקא"ל שמואל לרב יהודה שיננא סמי עינא דדין. כלומר פחוס את צורתו ומפרקינן התם בחותמו בולט ומשום חשדא כלומר כדי שלא יאמרו אליה הוא עובד דתניא טבעת שחותמה בולט כלומר צורתה אסור להניחה ומותר לחתום בה לפי שכשהוא חותם שוקע החותם בשעוה ואינו נראה מבחוץ חותמה שוקע מותר להניחה ואסור לחתום בה דכשהוא חותם הוי חותמה בולט ולקמן פריך אי הכי בדר"ג נמי ניחוש לחשדא ומפרקינן ומי חיישינן לחשדא והא ההוא בי כנישתא דשף ויתיב בנהרדעא כלומר שף ויתיב שם מקום שהוא במדינת נהרדעא וי"א שיכניה וגלותו נטלו עמהם מאבני ירושלים ומעפרה ובנאוה שם והיינו דשף ויתיב דשף מכאן ונתיישב כאן והיינו דכתיב כי רצו עבדיך את אבניה וגו' ואוקימו ביה אנדריטא כלומר צלם והוו עיילי בה אבוה דשמואל ולוי ומצלו בה ולא חיישו לחשדא רבים שאני והא ר"ג שיחיד הוה כיון דנשיא הוה שכיחי רבים גביה ואיבעית אימא דפרקים הוה. כלומר של חוליות ולא היה מחברה אלא בשעת בדיקת העדים וכל יומא לא חזו לה וליכא חשדא:

 ואיבעית אימא להתלמד שאני דתניא לא תלמד לעשות אבל אתה למד להבין ולהורות. כך היא הצעה של שמועה. ואיכא למידק בה טובא דמעיקרא אמר אביי לא אסרה תורה אלא שמשין שאפשר לעשות כמותן וכו' ומקשינן עלה ומשני אמר אביי לא אסרה תורה אלא לארבעה הפנים בהדי הדדי ומקשינן תו עלה ומשני אמר אביי לא אסרה תורה אלא שמשין שבמדור העליון וקא נאדי אביי מענין לענין ולא קאמר אלא אמר אביי לפיכך נראה דכולהו הני מימרי דאביי איתנהו ואביי לאו אהני אמרינהו אלא דגמרא מייתי מימריה דאביי לפרוקיה מאי דקשיא ליה והכי פירושה אמר אביי לא אסרה תורה אלא שמשין שאפשר לעשות כמותן כדתניא וכו' והוה ס"ל לתלמודא הכא דאביי ס"ל דכל שאר שמשין שרו לגמרי עד דמקשי מברייתא דתניא לא תעשון אתי לא תעשון כדמות שמשי המשמשין לפני במרום והשתא ודאי חזינן שאביי כשאמר מימרא זו לא נתכוין למה שהיו סבורין מתחלה אלא לומר דלא אסרה תורה במדור התחתון ולהלן לקיימן אפילו כשנעשו ע"י אחרים אלא שמשין שאפשר לעשות כמותן בית תבנית היכל וכו' דהני כיון דלתשמיש עבידי ודאי כדרך תשמישן אסרה אותן תורה ואפי' בשאחרים עשו לו וכן דעת הרשב"א ז"ל בזה אבל שמשין שבמדור התחתון כגון חמה ולבנה כיון שאין עשויין לתשמיש לא אסרה תורה אלא עשייתן אבל קיומן מותר כשאחרים עשו לו ומשום דהאי מימרא דאמר אביי לפום האי משמעותא לא סגיא לתרוצי ההיא דדמות צורת לבנות [דר"ג] משום דסלקא דעתיה דאותן צורות לבנות רבן גמליאל גופא עבדינהו מהדר תלמודא אמימרא אחרינא דאמר אביי בעלמא לפרוק קושיא דאמר לא אסרה תורה אלא ארבעה הפנים בהדי הדדי ומכ"מ מימרא קמייתא דאביי אכתי איתא ומש"ה לא אמרינן אלא ומקשינן עליה ושאר שמשין מי שרו כלומר דקא ס"ד השתא דאביי התיר לעשות כל המשמשין חוץ מארבעה פנים והא תניא וכו' והשתא איגלי לו שאביי לא נתכוון לכך אלא לומר דאותן ארבעה פנים אינן אסורות אלא בהדי הדדי אבל כל אחת בפני עצמה שריא חוץ מאדם ומדרשא [דרב יהודה בריה דרב יהושע] ומש"ה נקטינן מימרא אחריתי דאביי דאמר דלא אסרה תורה אלא שמשין שבמדור העליון ומיהו לא מתעקרא מימרי אחריתי דידיה וכדכתיבנא וקא סלקא דעתין דהך מימרא בתרייתא דאביי אתא למשרי כולהו שמשין שבמדור התחתון ומקשינן והא תניא לא תעשון אתי וכו' כגון חמה ולבנה ומשנינן שאני רבן גמליאל דאחרים עשו לו ולא קאמר אלא דמימרא דאביי אכתי איתא וה"ק לא אסרה תורה לקיימן בשאחרים עשו אלא שבמדור העליון אבל שבמדור התחתון כל שאחרים עשו לו מותרים לקיימן כרבן גמליאל דאחרים עשו לו כך פירש הרב ר"מ מרוטנבורק ז"ל וא"ת והא שמשין שבמדור העליון ושבמדור התחתון כולהו מולא תעשון אתי נפקי ומנא לן למפלג ביניהם דשבמדור התחתון שרי לקיימן בשאחרים עשו לו ושבמדור העליון אסור תירץ הרב ז"ל דלא מחד קרא נפקי דתרי לא תעשון כתיבי לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם ולא תעשון קמא אתי לשמשין שבמדור התחתון דמעיקרא כתיב כי מן השמים דברתי עמכם וכתיב בתריה לא תעשון ודרשינן סמוכין מה שבשמים דהיינו שבמדור התחתון דסתם שמים מדור התחתון [משמע] ולא תעשון משמע אתם לא תעשון אבל אחרים עושין לכם והדר דרשינן אתי אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם כלומר שמשין שאתי במדור העליון לא תעשו לכם ומדכתיב לכם משמע אפילו ע"י אחרים דהכי דרשינן בספרי כהאי דכתיב אלהי מסכה לא תעשו יכול אחרים עושין לכם ת"ל לכם ויפה פירש אלא שקשה על דבריו הא דמקשינן והא רב יהודה דאחרים עשו לו וקא"ל שמואל לרב יהודה וכו' ומאי קושיא דהא לכאורה צורת אדם הוה כדקאמר סמי עינא דדין וצורת אדם מאתי נפקא ובמשמשין שבמדור העליון הוא דאפילו ע"י אחרים אסור לקיימן לפי שיטה זו וצריך לידחק דלאו צורת אדם הוה אלא צורת אחד ממשמשין שבמדור התחתון דסמי עינא לאו דוקא אלא פחוס צורתו קאמר ומש"ה מקשינן ונמצא פסקן של דברים דמשמשים שבמדור העליון כארבעה פנים בהדי הדדי ופרצוף אדם אסור לקיימן ואפילו בשאחרים עשו לו וכן שמשים שאפשר לעשותן כמותן בתבנית היכל ואולם ואינך אבל שמשין שבמדור התחתון כגון חמה ולבנה וכוכבים ומזלות מותר בשאחרים עשו לו כל היכא דליכא למיחש לחשדא וכמו שיתבאר בסמוך בס"ד ומדברי הרב אלפסי ז"ל לא נתברר מזה כלל וכן הרמב"ם ז"ל לא הזכיר היתר בצורת חמה ולבנה בשאחרים עשו לו ונראה לי שהם סוברים דכיון דקושטא דמלתא היא דלהבין ולהורות שרי ומעתה לית לן למימר בדרבן גמליאל דאחרים עשו לו ומדחיין הנהו אוקמתא דאחרים עשו לו ודפרקים ולפיכך לא הזכירן הרב אלפסי ז"ל בהלכותיו ובודאי שזו שיטה נכונה היא אלא דאי הכי מדחיא לגמרי ההוא דאמר אביי דלא אסרה תורה אלא שמשין שאפשר לעשות כמותן ודאמרי' נמי דלא אסרה תורה אלא שבמדור העליון ואינו נראה מדלא אמרי' בגמרא אלא ודאמרי' דפרצוף אדם לחודיה מתסר לא תקשי לך א"כ למה לן בברייתא למתני מלאכי השרת וחיות הקדש דהיינו ארבעה פנים בהדי הדדי תיפוק לי' משום צורת אדם דאית בהו לא קשיא מידי דסד"א אע"ג דצורת אדם אסירא דמות ארבעה פנים בהדי הדדי שרי דלאו צורת אדם היא וכן מלאכי השרת מפני שיש להן כנפים ולהכי איצטריכא למיתני חיות הקדש ומלאכי השרת. והך ברייתא דטבעת שחותמה בולט איכא מ"ד דלא בדמות שמשי מרום שאסרה תורה לעשותן איתניא דרחמנא לא פליג בכל מה שאסר לעשותו בין בולט לשוקע אלא בשאר צורות היא שאע"פ שמותרות מן התורה בין לעשותן בין לקיימן כל שהן בולטות אסורות מדרבנן משום חשדא וכשהם שוקעות מותרות בדליכא חשדא וכן נמי צורות שבמדור התחתון שאסרה תורה לעשותן היכא שלא עשאן הוא אלא שאחרים עשו לו אם הם בולטות אסור לקיימן מדרבנן ומשום חשדא ואם שוקעות מותרות דאיסור תורה ליכא שהרי אחרים עשו לו ומשום חשדא נמי ליכא כיון שהן שוקעות ונמצא לפי לשון זה שכל הצורות שאסרה תורה אסור לעשותן בין בולטות בין [שוקעות ולקיימן] שבמדור העליון [אסורות] בין בולטות בין שוקעות על דרך פירושו של הרב רבינו מאיר ז"ל שכתבנו למעלה ושבמדור התחתון בולטות אסור לקיימן משום חשדא שוקעות מותרות דליכא חשדא ושאר כל הצורות כולן בולטות אסורות בין לעשותן בין לקיימן שוקעות מותרות ולשון אחר אמרו שכל הצורות שאסרה תורה דוקא בולטות אסורות אבל שוקעות מותרות וכל שאר הצורות בין שוקעות בין בולטות מותרות והא דתניא טבעת שחותמה בולט וכו' באותן צורות שאסרה תורה מיתוקמא דבהנהו איכא לאיפלוגי בין בולט לשוקע אבל שאר כל הצורות בין בולטות בין שוקעות מותרות וכלשון הראשון יש לי להכריע מדמקשינן והא רב יהודה דאחרים עשו לו וקא"ל שמואל לרב יהודה וכו' ומשמע דהאי מקשה ס"ל דאע"ג דאחרים עשו לו מיתסר מדאורייתא שאף על קיומן הקפידה תורה ומש"ה א"ל שמואל לרב יהודה דלסמיה עיניה אע"ג דאחרים עשו לו ומפרקינן דליתא דהתם משום חשדא א"ל הכי ובדרבן גמליאל דליכא למיחש לחשדא שרי דקיומן מדינא מותר ומייתי ראיה דחיישינן לחשדא מדתניא טבעת שחותמה בולט כלומר דמדפלגינן בין בולט לשוקע אלמא בצורות מותרות עסקינן דאילו באסורות אפילו שוקעות אסורות וכיון דבצורות מותרות חיישינן לחשדא באותן צורות ג"כ שאסרה תורה לעשותן וקיומן שרי איכא למיחש נמי לחשדא ובהכי אתיא סוגיין שפיר אבל לפי הלשון האחרון לא מיתוקמא סוגיין כלל דכיון דמקשה ס"ל דאף קיומן אסור מן התורה וכדמוכח מעובדא דרב יהודה מאן דמתרץ ליה דמשום חשדא בעלמא הוה ולא מדינא מאי קא מוכח מהאי ברייתא דטבעת שחותמה בולט הא מצי דחי ליה דלעולם קיומו אסור מן התורה ולרבן גמליאל קשיא ומהך ברייתא ליכא לאוכוחי מידי דהא בדינא דאורייתא מתוקמא דצורות שאסרה תורה בולטות אסורות בין לעשותן בין לקיימן ושוקעות מותרות הא אין עליך לומר כלשון האחרון אלא כלשון הראשון אא"כ תדחוק דמדקתני מותר לחתום בה מוכח דקיומן משום חשדא אסור ולא מדינא שאילו היה מן הדין [אף] לחתום בה היה ראוי לאסור שבשעת שהוא חותם הרי מקיים אותה ואין זה כלום דדלמא בשל עובד כוכבים וקא משמע לן שמותר לעשות צורה שוקעת. הלכך צורות שאסרה תורה בין בולטות בין שוקעות אסורות ושאר צורות בולטות אסורות [משום חשדא] שוקעות מותרות וכתב הרמב"ן ז"ל שכל אלו שאסרו משום חשדא לא אסרו אלא על המכובדין אבל על המבוזין מותרין ונ"ל שלא חששו לחשדא אלא בצורות שהיה


דף יט עמוד בעריכה

מנהג העובדי כוכבים לעבדן אבל כגון אלו מותרין לצור צורות כל שלא נודע ולא נשמע שיהיו נעבדות כלל וכן המנהג לקיים צורות בולטות מאותן שלא אסרה תורה ולא שמענו מי שמיחה בכך והרמב"ם ז"ל יש לו דעת אחרת בפ"ג מהל' עבודת כוכבים שהוא כתב שם בדמות שמשי מרום אסורין בין בולטין בין שוקעין ושאר כל הצורות חוץ מצורת אדם מותרין בין בולטות בין שוקעות וזה שחלקו בין טבעת בולט לשוקע העמידה הרב ז"ל בצורת אדם בלבד ולא ירדתי לסוף דעתו מנין לו לחלוק בין צורת אדם לשמשי מרום וכולהו מלא תעשון אתי נפקא ואף הראב"ד ז"ל השיג עליו אולי סובר הרב דמלאכי השרת מפני שאינן בעלי גוף וכן חמה ולבנה כוכבים ומזלות מפני שאינן נראין בולטין ואף בגלגלים אינן בולטין אלא משוקעות בתוכו ליכא לאיפלוגי בהו בין בולט לשוקע אבל דמות אדם מפני שאינו נראה אלא בולט לא מתסר אלא בכי האי גוונא אע"ג דמאתי מפקינן ליה אפ"ה כיון דצורת אדם הנמצאת בולטת היא לא מיתסר אלא בבולט ודעת הר"ם ז"ל בפרק הנזכר דלא מיקרי בולט אלא בשנראה עליון על החותם או על הלוח אבל צורות שאורגין על הבגד או שמציירין בסמנים על הכותל או על הטבלא לא מיקרי בולט:

 מכובדין למעלה מן המים. על אוגני הכלי:

 למטה מן המים. בשולים ובדפנות:

 מבוזין. הן שמשתמשים בהם במאכל ובמשתה ואין מכובדין אלא על העשויין לתכשיט:

 שירין. צמידים:

 קומקמוסין. סירות קטנות של מתכות:

 ועל המטבעות. כך גורס הרב אלפסי ז"ל אבל ברוב נוסחאות הגמרא אינו. ויש מי שאומר דדוקא אלו וכיוצא בהן שהם דבר המתקיים אבל בגדים שהן עשויין לבלות אפילו שיראין בכלל סדינין הם וכמבוזים דמו ובירושלמי גרסינן אמר רבי כרוספדאי והדא כסות דבר של בזיון הוא אבל הרמב"ם ז"ל מנה השיראין בכלל המכובדין בפרק הנזכר:    מתני' פרוקלוס. מין עובד כוכבים היה:

 לאפרודיטי. שם עבודת כוכבים והמרחץ עמה בחצרה:

 אין משיבין. דברי תורה במרחץ:

 היא באה בגבולי. שהמרחץ קודם לה והמרחץ נעשה לכל הבא לרחוץ ולא כל הימנה שתהא גוזלת את הרבים:

 ועוד תשובה אחרת אין אומרים נעשה מרחץ נוי לאפרודיטי. דמרחץ לאו דבר של נוי הוא:

 אלא נעשה אפרודיטי נוי למרחץ. נמצא שהיא משמשו והיא טפל והוא עיקר:

 ביב. חריץ העשוי בקרקע להוציא שופכין ברשות הרבים:

 לא נאמר. בתורה לאסור:

 אלא אלהיהם. דכתיב אבד תאבדון וגו':    גמ' והיכי עביד הכי. דאהדר ליה במרחץ אין משיבין במרחץ והלא דברי תורה הן האי איסור דאין משיבין:

 אסור לאמרן בלשון חול. בבית המרחץ שאע"פ ששנה בלשונו לא נפקי [מקדושתיהו]:    תנא כשיצא אמר לו אין משיבין במרחץ. ואם תאמר והא מתני' לא קתני הכי דקתני אמר לו אין משיבין במרחץ כשיצא אמר לו אני לא באתי בגבולה יש לומר דתרוצי קא מתרצינן לה דהכי קתני אמר לו אין משיבין במרחץ כשיצא ויש מפרשים ששלשה בתים יש במרחץ כדאיתא בפירקא קמא דשבת (דף י א) ופנימי שבני אדם עומדים ערומים (ולא לבושים) אפי' הרהור אסור בה ואין משיבין בה כלל אבל באמצעית שבני אדם עומדין שם ערומים ולבושים הרהור מותר בה ולהשיב בדבר אסור ומותר גם כן מותר בה שכל שאינו אומר עיקר טעמו של דבר אינו אלא כהרהור ובבית זה האמצעי הוא שאמר לו אין משיבין במרחץ וכשיצא מבית האמצעי לבית החיצון אמר לו עיקר טעמו של דבר דהיינו אני לא באתי בגבולה ולפי פירוש זה למדנו דכל מקום שמותר להרהר אם נשאל על דברי תורה מותר להשיב אסור או מותר ובלבד שלא ישיב עיקר הטעם:    גרסי' בגמרא [דף מד ב] אמר רבי חמא ברבי יוסי אמר ר' הושעיא תשובה גנובה השיבהו רבן גמליאל לאותו הגמון ואסיקנא דגנובה מהכא. כלומר שלא רצה לגלות לו כל מה שמותר לו וגנב ממנו הדבר דקאמר ליה אין אומרים נעשה מרחץ נוי לאפרודיטי אלא נעשה אפרודיטי נוי למרחץ וכי אומר נעשה מרחץ נוי לאפרודיטי מאי הוי והתניא האומר בית זה לעבודת כוכבים כוס זה לעבודת כוכבים לא אמר כלום שאין הקדש לעבודת כוכבים. כלומר באמירה עד שיקרבנה לפניה בתקרובן ודחי ואני אומר אינה גנובה כלומר ר' חמא הוא דקאמר דנהי דאיתסורי לא מיתסרא נוי מיהא איכא. כלומר דאי הויא רחיצה נוי לעבודת כוכבים אסור לנו ליפות עבודת כוכבים אע"ג דאיתסורי לא מיתסר מרחץ בהנאה:    מתני' העובדי כוכבים העובדין את ההרים הן מותרין. דהרים עצמן מותרין לזריעה ולחצוב אבנים מהן דמחובר לא מיתסרא בהנאה כדנפקא לן מאלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם וכדדריש ליה רבי יוסי הגלילי:

 ומה שעליהן. כגון אם צפה כסף וזהב אסור נמי שנאמר לא תחמוד כסף וזהב עליהם אע"ג דאינהו לאו עבודת כוכבים מיקרי גזרת הכתוב הוא אבל תלוש שעליהם כתלוש שעל שאר עבודת כוכבים דלא תחמוד עליהם על כל מה שהם עובדים משמע והא דתניא בברייתא בגמרא [דף מו א] העובדי כוכבים העובדין את ההרים הם מותרין ועובדיהם בסייף היינו טעמא משום דאע"ג דלאו עבודת כוכבים נינהו עובדיהם מיהא עבודת כוכבים עבדי להו ולעבודת כוכבים מכוונים:

 רבי יוסי הגלילי אומר. הרי מקרא מלמדנו שהמחובר אינו נאסר שנאמר אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו וגו' ומה תאבדון [אלהיהם] על


דף כ עמוד אעריכה


ההרים ומשמע צלמים ופסילים שעל ההרים קרויים אלהיהם ולא ההרים קרויים אלהיהם: ומאחר שהוא כן מפני מה אשרה אסורה והלא אילן דבר מחובר הוא ואיבעי לן למדרש נמי תחת כל עץ רענן אלהיהם ולא עץ רענן אלהיהם ולמה אסר הכתוב דכתיב ואשריהם תשרפון באש:

 מפני שיש בה תפיסת ידי אדם. שאדם נטעו ואמרינן בגמרא דאיכא בין תנא קמא לר"י הגלילי אילן שנטעו ולבסוף עבדו דלת"ק שרי דדומיא דהר הוא כיון שלא היה בו תפיסת ידי אדם לשם עבודת כוכבים מיהו מודה [דתוספתו] אסורה כדאיתא לקמן ולרבי יוסי הגלילי כולו אסור כיון דמ"מ יש בו תפיסת ידי אדם והיינו דקאמר דכל שיש בו תפיסת ידי אדם אסור וקיי"ל כתנא קמא מיהו אפשר דדוקא שנטעו גרעינין אבל נטעו יחור מיתסר ויתבאר לפנינו בס"ד:

 א"ר עקיבא אני אבין ואדון לפניך. אפרש ואדון לפניך אחר שאין לנו לדרוש מיעוטא מתחת כל עץ רענן שלא נאמר אלא למסור להם סימני מקום שרגילין אמוריים לעבוד שם עבודת כוכבים כדי שיחפשו ישראל שם ויבערום ובמיעוט דהרים וגבעות מיהא ממשמעותיה דקרא נפיק שלא צוה לאבד את ההרים אבל עץ רענן שצונו לאבדו במקום אחר כדכתיב ואשריהם תשרפון באש על כרחין כי כתיב תחת כל עץ רענן לא אמר הכי אלא לסימנא:    וגרסינן בגמרא [דף מו א] איתמר אבני הר שנתדלדלו. כלומר שנעקרו מאליהן והשתחוה עובד כוכבים להם פליגי בה רבי חייא ורבי יוחנן חד אמר אסורות וחד אמר מותרות. כלומר דפליגי אי דינייהו כהר מפני שלא היתה בהם תפיסת ידי אדם או לא כיון דתלושות נינהו וכדאיתא בגמרא וכיון דלא איתמר הילכתא כחד מינייהו נקיטינן לחומרא דבשל תורה הואי וכן כתבה ר"מ הלוי ז"ל בפסקי הלכותיו ולא ידעתי מנין לו לר"מ במז"ל שכתב בפ"ח מהל' עבודת כוכבים אבני הר שנתדלדלו ועבדן במקומן מותרות שהרי אין בהם תפיסת ידי אדם:    וגרסינן תו בגמ' בעי חזקיה זקף ביצה להשתחוות [לה מהו]. כלומר שישראל זקף ביצה להשתחוות לה ולא השתחוה לה ובא עובד כוכבים והשתחוה לה דאילו לא זקפה ישראל להשתחוות לה פשיטא לן דלא מיתסרא בהשתחואתו של עובד כוכבים דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו אבל הכא מיבעיא לן כיון דישראל גלי אדעתיה בזקיפתה דניחא לה בעבודת כוכבים כי פלח לה עובד כוכבים שליחותיה קא עביד וכי הא דאמר רב יהודה אמר שמואל ישראל שזקף לבינה להשתחות לה ולא השתחוה לה ובא עובד כוכבים והשתחוה לה אסורה מיהו בביצה מיבעיא לן מי אמרינן דוקא לבינה דמנכרא זקיפתה שרחבה יותר על עוביה וכשהיא זקופה נראית גבוהה ואיכא גלויי דעתא אבל ביצה לא או דלמא לא שנא וסלקא בתיקו ולחומרא:    וגרסינן תו בגמרא [דף מז א] בעי רשב"ל המשתחוה לדקל לולבו מהו למצוה באילן שנטעו מתחלה לכך לא תיבעי לך דאפילו להדיוט נמי אסור כי תבעי לך באילן שנטעו ולבסוף עבדו ואליבא דר' יוסי בר' יהודה לא תיבעי לך דאמר אילן שנטעו ולבסוף עבדו אסור כי תיבעי לך אליבא דרבנן מאי לענין מצוה מי מאיס לגבוה או לא.  פירוש נקיט לה באם תמצא לומר דיש נעבד במחובר אצל גבוה לקרבן דאיבעיא לן הכי בגמרא לעיל [דף מו ב] מהך בעיא ומיבעיא ליה לענין מצות לולב אם יש נעבד במחובר לגבוה דהיינו לקרבן [אבל למצוה שפיר דמי] או לא ואיכא למידק היכי מספקא ליה מחובר דשרי להדיוט אי אסור למצוה או לא דהא אפילו תלוש דאסור להדיוט ולענין מצוה יצא דאמרינן בפרק לולב הגזול (דף לא ב) אמר רבא לולב של עבודת כוכבים לא יטול ואם נטל כשר ובמסכת ראש השנה בפרק ראוהו ב"ד (דף כח א) אמר רב יהודה שופר של עבודת כוכבים לא יתקע ואם תקע יצא ומשמע ודאי אע"פ שלא בטלו מדפרשינן התם טעמא משום דמצות לאו ליהנות ניתנו ובסוף פרק כסוי הדם (דף פט א) נמי מקשינן לרבא מצות לאו ליהנות ניתנו מדתניא לולב של עבודת כוכבים לא יטול מאי לאו אם נטל לא יצא לא אם נטל יצא וכיון דמשום מצות לא ליהנות ניתנו [אתי בה ודאי אפילו בשלא בטל] אמרינן דיצא אלמא אפילו בתלוש דאסור להדיוט גבי מצוה יצא משום דמצות לאו ליהנות ניתנו וכל שכן מחובר דאפילו להדיוט שרי שיצא בו ידי מצוה תירץ הראב"ד ז"ל דלכתחלה דוקא הוא דמיבעיא ליה דנהי דדיעבד במקום מצוה יצא אפילו היכא שנאסר להדיוט מיבעיא ליה לר"ל לכתחלה אי אסור למצוה אפילו היכא דלהדיוט שרי אבל הרמב"ן ז"ל כתב דמדאמרינן לענין מצוה כלגבוה דמי משמע דאפילו לפסלו בדיעבד קא מיבעיא ליה דלגבוה ודאי אפילו בדיעבד פסול דהא פשטה רבא בגמרא [דף מז ב] מאתנן דפסול ואי עלה נמי ירד וכיון שכן על כרחין ריש לקיש דבעי ליה הכא לית ליה דרבא ורב יהודה אלא פשיטא ליה דכל היכא דלהדיוט אסור למצוה נמי פסול ומחובר דשרי להדיוט מספקא ליה אי לענין מצוה כלגבוה דמי [ומיפסל] אפילו בדיעבד או לא ולענין הלכה קיימא לן כרבא וכרב יהודה דבתראי נינהו ועוד דה"ל ריש לקיש יחיד לגבייהו הלכך בין במחובר בין בתלוש אם נטל יצא ומיהו הני מילי ביום טוב שני דלא בעינן לכם אבל ביום טוב ראשון ודאי לא יצא דלולב זה אי של עבודת כוכבים הוא בשעה שהוא יוצא בו בעינן לכם וליכא ואי שלו הוא הויא לה עבודת כוכבים דישראל ומסקינן בפרק לולב הגזול ובפרק כסוי הדם דבעבודת כוכבים דישראל אם נטל לא יצא דכתותי מיכתת שיעורא ורב אלפסי ז"ל [לא] כתב להא דר"ל ולא לההיא [דרבא] דלולב של עבודת כוכבים דאפשר שסמך על מה שכתב ההיא דרב יהודה בפרק ראוהו ב"ד דשופר של עבודת כוכבים לא יתקע בו ואם תקע יצא ומשמע דסבירא ליה דהוא הדין ללולב וליכא למימר קל הוא שהקלו בשופר משום דבקולו הוא יוצא מה שאין כן בלולב דבגופו הוא יוצא דהא [אי] אמרינן לענין מצוה כלגבוה דמי אפילו שופר היה פסול דהא לגבוה בכי האי גוונא פסול כדאמרי' בסמוך בגמרא אליבא דמאן דאמר עיקר שירה בכלי ושירה מעכבת קרבן לא תיבעי לך דמכשירי קרבן נינהו ואסירי והכא נמי גבי שופר עיקר שירה בכלי ואפ"ה כשר אלמא לענין מצוה לאו כלגבוה דמי הלכך ה"ה ודאי ללולב:    וגרסי' תו עלה בגמרא [דף מז ב] כי אתא רב דימי אמר אשרה שבטלה קא מיבעיא ליה. כלומר פשיטא לן לענין מצות לאו כלגבוה דמי אלא דקא מיבעי לן באשרה שהיא אסורה להדיוט כגון אילן שנטעו מתחלה לכך אי מהני לה בטול לענין מצוה או לא אי יש דיחוי אצל מצוה. כלומר מי שייכא תורת דיחוי במצוה דנימא הואיל ונדחה בעודו אשרה ידחה עולמית או אין דיחוי ומשתרי ואמרינן עלה ותיפשוט ליה מדתנן כסהו ונתגלה פטור מלכסות כסהו הרוח חייב לכסות ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן לא שנו אלא שחזר ונתגלה כלומר לאחר שכסהו הרוח אבל לא חזר ונתגלה פטור מלכסות והוינן בה מאי שנא דכי לא חזר ונתגלה דאמרי' הואיל ואידחי אידחי כי חזר ונתגלה נמי הואיל ואידחי אידחי כלומר כיון דאידחי בזמן שלא נתגלה אידחי נמי בתר הכי ואמר רב פפא זאת אומרת אין דיחוי אצל מצות ומהדרינן דרב פפא גופיה קא מיבעיא ליה [אי] מיפשט פשיטא ליה לרב פפא דאין דיחוי אצל מצות ל"ש לקולא כגון גבי אשרה שבטלה למהדר ואשתרויי לולבו למצוה ולא שנא לחומרא כגון גבי כסוי דמחייבינן ליה למהדר ולכסות או דלמא ספוקי מספקא ליה אי יש דיחוי או אין דיחוי ולחומרא אמר דאין דיחוי הלכך גבי כסוי חייב לכסות אבל לקולא כגון הכא לא אמרי' אין דיחוי למשרייה ולא איפשיטא הכא בעיין מיהו בפרק לולב הגזול (דף לג ב) מסקינן דדיחוי מעיקרא אצל מצוה לא הוי דיחוי דפשטינן לה התם ממתני' דתנן גבי הדס אם מיעטן כשר אבל בנראה ונדחה וחוזר ונראה מספקא לן אם יש דיחוי אצל מצוה [או לא] ואע"ג דהא דכסהו [הרוח] ונתגלה נראה ונדחה וחוזר ונראה היא ואפ"ה אמרי' עלה דאין דיחוי אצל מצות ה"מ לחומרא אבל לקולא [דוקא] בדיחוי מעיקרו אמרי' דלא הוי דיחוי אבל בנראה ונדחה וחוזר ונראה מספקא לן אם הוי דיחוי הלכך ההיא דאמר רבא בפרק לולב הגזול דלולב של עבודת כוכבים אם נטל יצא לא משכחת לה אלא ביום טוב שני דלא בעינן לכם ואי נמי ביום טוב ראשון כגון שעבדו מערב יו"ט דהוי דיחוי מעיקרו ובטלו ביום טוב אבל אם עבדו ביום טוב אפילו לאחר שבטלו ודאי לא יצא דכיון דנראה מתחלת יום טוב ולבסוף נדחה כשעבדו שבשעה שהיה נעבד אי אפשר לצאת בו דאי של עובד כוכבים הוא בעינן לכם וליכא ואי שלו הוא הויא לה עבודת כוכבים של ישראל דכתותי מיכתת שיעוריה הלכך באותה שעה דיחוי גמור היה וכיון דנראה ונדחה כשבטלו אינו חוזר ונראה דבכי האי גונא [הוי] דיחוי אצל מצות מספיקא:    מתני' מי שהיה כותלו סמוך לבית עבודת כוכבים. שהיה אחד מכותליו בית עבודת כוכבים והבית עצמו נעבד:

 אסור לבנותו. שבונה כותל לעבודת כוכבים:

 כונס. לתוך קרקע שלו ארבע אמות:

 היה שלו ושל עבודת כוכבים. שמקום עובי הכותל חציו שלו וחציו של עבודת כוכבים:

 נידון מחצה על מחצה. אותו חלק של עבודת כוכבים אינו עולה לו בכניסת ארבע אמות אבל חלקו עולה לו שאם היה עוביו שתי אמות מונה האמה שלו וכונס לו שלשה אמות לתוך שלו:

 אבניו ועציו ועפרו מטמאין כשרץ. ואפילו חלקו לפי שאין ברירה. שרץ אינו מטמא במשא. שרץ לשון שקוץ:


דף כ עמוד בעריכה

נדה מטמאה במשא דכתיב וכל הנוגע בכל הכלי אשר תשב עליו אלמא טמיתיה לכלי שנשא אותה ואע"פ שלא נגעה שאפילו היו עשרה כלים זה ע"ג זה כולן בכלל אשר תשב עליו הן:

 תזרם כמו דוה. בעבודת כוכבים קא מישתעי קרא כך פירש רש"י ז"ל אבל בירושלמי פירשו דמאי דאמרי' נדון מחצה על מחצה היינו לומר שחצי הכותל מותר ונוטל מחצה בעצים ובאבנים ומיהו ה"מ במכיר האבנים שכנגדו אבל בשאינו מכירן הכל אסור דאין ברירה דאע"ג דבכותל שני שותפין רשות שניהם שוה בכל צדי הכותל וכל אחד מהן יש לו שותפות אפילו באותן אבנים שהן לצד חברו שותפות זו של עבודת כוכבים ושל ישראל שרי דמסתמא על דעת כן נשתתפו שצד שכנגד כל אחד יהא שלו לגמרי דתרוייהו בהכי ניחא להו ישראל ניחא ליה בהכי כדי שלא יאסר הצד שכנגדו ובני עבודת כוכבים ניחא להו בהכי כדי שלא ישתחוו אלא לחלקם ולפיכך כל שישראל מכיר אבניו נוטלן והן שלו אבל בשאינו מכיר כולן אסורות דאין ברירה ומיהו מסתברא דמותר למכור לו חלקו בכל מקום שהוא ולי פשטה דמתני' מוכחא כפירושו של רש"י ז"ל דקתני מעיקרא נדון מחצה על מחצה ובתר הכי קתני אבניו ועציו ועפרו וכיון דלא פירשו הכי בגמרא דילן משמע דנקטינן מתני' כפשטה וכדברי רש"י ז"ל ולפיכך אני חוכך להחמיר למעשה בהתירו של הירושלמי אבל הר"ם במז"ל כתבו בפ"ח מהל' עבודת כוכבים. והך מתני' אתיא אפילו כמאן דאמר דעבודת כוכבים שנשתברה מאיליה מותרת כגון שהשתחוה לכל אבן ואבן והכי אוקמוה בירושלמי והתם נמי מפרשינן מתני' בשקדם הכותל לעבודת כוכבים כשסמך ישראל בהיתר סמך:    גמ' והא קא שביק רווחא לעבודת כוכבים. ומהני לה:

 דגדר לה בהיזמי והיגי.  קוצים וברקנים:

 אי נמי דעביד לה בית הכסא לתינוקות. דלא בעי בהו צניעותא דאילו לגדולים צניעותא בעי:    מתני' שלשה בתים הן. לענין בטול עבודת כוכבים:

 בית שהתחלת בניינו לעבודת כוכבים והיו עובדין את הבית עצמו הרי זה אסור דכל הבית הוי עבודת כוכבים ואם עובד כוכבים בנאו אסור עד שיבטלנו שיתוץ ממנו מקצת ואם של ישראל הוא אסור עולמית אבניו ועציו ועפרו ואמרי' בגמרא [דף מז ב] דבנה אע"פ שלא השתחוה והשתחוה נמי אע"פ שלא בנה וכרב דאמר דהמשתחוה לבית אסור דתלוש ולבסוף חברו לגבי עבודת כוכבים כתלוש דמי וכיון דאמרי' דבנה אע"פ שלא השתחוה מיתסר על כרחין בבית שהוא עצמה עבודת כוכבים עסקינן ומש"ה אסור מיד דאתי כמאן דאמר עבודת כוכבים של עובד כוכבים אסורה מיד ואילו לא היה הבית נעבד הוה ליה משמשי עבודת כוכבים דלדברי הכל [דף יט: ודף נב א] אינן אסורין עד שיעבדו וכן בבימוס ואשרה כתב רש"י ז"ל שהן בעצמן נעבדו:    סיידו וכיירו לעבודת כוכבים. שהיה בית בנוי לדירת אדם והקצהו לעבודת כוכבים וטחו בסיד ועושה בו ציורין לעבודת כוכבים:

 נוטל מה שחדש. נוטל ישראל מה שחדש העובד כוכבים והשאר מותר בלא בטול לפי שלא נאסר ואפילו היה הבית של ישראל מומר שאין לעבודת כוכבים שלו בטלה בנוטל מה שחדש סגי לפי שלא נאסר אלא אותו חדוש ואותו חדוש שנטל אסור בהנאה לעולם ומיהו דוקא בשלא נעבד הבית מעולם אבל אם השתחוה לו אפילו לאחר שנבנה מיתסר דתלוש ולבסוף חברו לגבי עבודת כוכבים כתלוש דמי וכדכתיבנא וליכא לפרושי דהאי נוטל מה שחדש אעובד כוכבים קאי דא"כ למה לי שיטול כל מה שחדש אפילו בכל דהו סגי וכדתנן לקמן [דף מט ב] כיצד מבטלה וכו' נטל הימנה מקל או שרביט אפילו עלה הרי זו בטלה אלא ודאי אישראל קאי וכדכתיבנא:    הכניס לתוכו עבודת כוכבים. ואת הבית עצמו לא נתכוון לעבוד ולא הקצהו לתשמיש עבודת כוכבים אלא לפי שעה שהכניסו לתוכה והוציאה ישראל הרי בית זה מותר כך פירש רש"י ז"ל וטעמא דמלתא דכיון שלא נעשה אלא לתשמיש עראי אינו נאסר משום משמשי עבודת כוכבים ומיהו כל שעבודת כוכבים בתוכו מיתסר מדרבנן והא דתניא בסיפרי לא חדש אלא הכניס לתוכו עבודת כוכבים והוציאה מותר שנאמר ואבדתם את שמם מן המקום דמשמע דמדאורייתא צריך להוציאה ההיא אסמכתא בעלמא ומכ"מ אם הכניס שם עבודת כוכבים דרך קבע אפילו אם הוציאה ישראל אסור דנעשה בית זה משמש לעבודת כוכבים וליכא למימר דבית אינו נאסר משום משמשי עבודת כוכבים לפי שגופו אינו משמש לעבודת כוכבים אלא כקרקע עולם בעלמא דהא בפירקא קמא בגמרא (דף יט ב) גבי הא דתנן הגיע לכיפה שמעמידים בה עבודת כוכבים וכו' דאמרי' עלה אם בנה שכרו מותר ומקשינן פשיטא משמשי עבודת כוכבים היא ומשמשי עבודת כוכבים אינן אסורין עד שנעבדו אלמא בית כמשמשי עבודת כוכבים הוא ואחרים פירשו דהאי הכניס לתוכו עבודת כוכבים אפילו בקבע קאמר וכי תנן והוציאה הרי זה מותר [ה"מ] כשהוציאה עובד כוכבים שכיון שסלקה משם ואין דעתו להחזירה בטל משמשיה והיינו דומיא דאידך דאילנות דקתני העמיד תחתיה עבודת כוכבים ובטלה הרי זה מותר אלמא צריכה בטול אלא שהמבטל עבודת כוכבים בטל משמשיה:    שלש אבנים הן. לענין בטול עבודת כוכבים:

 אבן שחצבה מתחלה. מן ההר:

 לבימוס. מקום מושב לעבודת כוכבים שמעמידין הצלם עליה ועובדין הבימוס עצמו כעבודת כוכבים:

 הרי זו אסורה. ואפילו לא העמיד עליה ואם עובד כוכבים חצבה צריך עובד כוכבים לבטלה ולחסר ממנה מעט עד שתפגם ואם ישראל חצבה להעמיד עבודת כוכבים עליה אין לה בטלה עולמית:

 סיידה וכיירה לעבודת כוכבים. והיא חצובה ועומדת:

 נוטל. ישראל:

 מה שחדש. העובד כוכבים ושוחק וזורה לרוח והאבן מותרת שלא נעשה עבודת כוכבים אלא חדוש ובגמרא אמרינן דאע"ג דסייד וכייר בגופה של אבן כגון שחקק בה צורה בברזל אפ"ה לא מיתסר אלא אותו חידוש בלחוד:

 העמיד עליה עבודת כוכבים. לפי שעה ולא הקצה האבן לבימוס:

 וסלקה. הרי זו מותרת: ואינה צריכה בטול:    שלש אשרות הן אילן שנטעו בתחלה לעבודת כוכבים ה"ז אסור. עד שיבטלנו עובד כוכבים:

 גדעו. עובד כוכבים או ישראל:

 לעבודת כוכבים. לעבוד הגדולין שיגדלו בו מעתה והוא היה כבר נטוע כשבא ישראל ליהנות ממנו:

 נוטל מה שהחליף. ושורפו כדין אשרה ועיקרו מותר בהנאה ואמרי' נמי בגמרא דאע"ג דהבריך והרכיב בגופו של אילן לא מיתסר עיקרו אע"פ שעשה מעשה בגופו:

 העמיד תחתיו עבודת כוכבים ובטלה ה"ז מותר. ומיהו כי בעינן בטלה ה"מ היכא דנטעו מתחלה כדי להעמיד עבודת כוכבים תחתיו הא לאו הכי אפילו בשלא בטל עבודת כוכבים האילן מותר דמחובר הוא דלא חמיר טפי מעבודת כוכבים עצמה דקי"ל בה כת"ק דרבי יוסי ברבי יהודה דס"ל דאילן שנטעו ולבסוף עבדו מותר וכמו שכתבתי למעלה ואפילו לרב דאמר בגמרא דהמשתחוה לבית אסרו משום דקסבר דתלוש ולבסוף חברו [לענין] עבודת כוכבים כתלוש דמי איכא למימר דה"מ בית אבל אילן כיון שיש לו שרשים בקרקע דינו כמחובר מעיקרו אבל מדברי רש"י ז"ל נראה דאילן נמי כל שנטעו יחור כתלוש דמי שהרי כתב למעלה בגמרא (דף מו א) גבי בהמה תמימה ואילן יבש דאמר בהו שאין בהן תפיסת יד אדם דתפיסה [דנטיעה] דמעיקרא לרבנן לאו תפיסה היא דלאו אילן היה כשנטעו גרעין מכלל דאי נטעו יחור אסרו ליה רבנן משום תפיסת ידי אדם דמעיקרא דתלוש ולבסוף חברו אפילו גבי אילן כתלוש דמי וזהו מה שכתב בפ"ק דחולין (דף טז ב) גבי תלוש ולבסוף חברו דלענין שחיטה דאמרי' התם בקנה העולה מאליו ופירש הרב ז"ל שלא נטעו אדם מכלל דאי נטעו אדם ה"ל כתלוש ולבסוף חברו:    גרסי' בגמרא [דף מח א] אמר שמואל המשתחוה לאילן תוספתו אסורה ומסקינן דאפילו לרבנן דסבירא להו דאילן שנטעו ולבסוף עבדו מותר ה"מ עקרו אבל תוספתו אסור וכי תנן במתניתין גדעו ופסלו והחליף נוטל מה שהחליף לאו למימרא דבדלא גדעו ופסלו נמי לא מיתסר תוספת אלא לרבותא נקטיה דאע"ג דגדעו ופסלו בנוטל מה שהחליף סגי:    מתני' איזו היא אשרה וכו'. בגמרא [שם] פריך והא אנן תנן שלש אשרות הן כדאיתא במתניתין דלעיל בסמוך ולמה ליה למהדר ולמיתני איזו היא אשרה ופרקינן דה"ק שלש אשרות הן שתים דברי הכל ואחת מחלוקת רבי שמעון ורבנן כלומר דרבי שמעון סבירא ליה דלא מיקריא אשרה אלא אם היא נעבדת אבל אם עובדין את העבודת כוכבים שתחתיו האילן מותר ולפיכך אני תמה כיון דלא קיימא לן כרבי שמעון


דף כא עמוד אעריכה

למה הביא הרב אלפס ז"ל משנה זו:

 לא ישב בצלה משום דקא מתהני מעבודת כוכבים והאי צל לאו תחת נוף האילן הוא דא"כ לא מצי מתני ליה ואם ישב טהור דהא קתני סיפא לא יעבור תחתיה ואם עבר טמא אלא האי צל דקאמר היינו מן האילן והלאה הלכך לאו אהל הוא שכשחמה במזרח או במערב יש לכל דבר צל ארוך וכשחמה עומדת בחצי הרקיע אין לכל דבר צל אלא תחתיו:

 לא יעבור תחתיה. תחת נוף האילן:

 ואם עבר טמא. מפרשינן טעמא בגמרא [דף מח ב] משום דא"א דליכא תקרובת וכר"י ב"ב דס"ל דתקרובת עבודת כוכבים מטמא באהל דכתיב (תהלי' קו) ויצמדו לבעל פעו' ויאכלו זבחי מתים מה מת מטמא באהל אף תקרובת עבודת כוכבים מטמא באהל:

 היתה גוזלת הרבים. שהיה נופה נוטה לרה"ר ועבר תחתיה טהור דהך טומאה דרבנן היא וקרא דמייתי בגמרא אסמכתא בעלמא היא והכי אמרי' נמי בפ' ר' ישמעאל [דף נב א]  דהך טומאה דרבנן היא והיכא דגוזלת את הרבים לא גזרו רבנן. וכתב הראב"ד ז"ל דכי תנן לא ישב בצלה דוקא באשרה דעבידא לצל בין לתחתיה בין לחוצה לה אבל בית עבודת כוכבים תוכו ונגד פתחו ארבע אמות אסור אחוריו מותר לפי שאין בית עשוי לצל שחוצה לו כדאמרי' בפרק כל שעה (דף כו א)  שאני היכל דלתוכו עשוי ומסתברא דלעבור בצלה שרי דמדקתני רישא לא ישב וסיפא לא יעבור משמע דבצלה ישיבה דוקא הוא דאסור אבל לעבור דרך שם שרי וטעמא דמילתא משום דמדינא אפילו ישיבה הוה לן למישרי כל היכא דלא קא מיכוין דהא קי"ל בפ' כל שעה (דף כה ב) דאפשר ולא קא מכוין שרי אלא דחיישינן שמא ישהה בישיבה ואתא לכווני אבל העברה בעלמא דלא שייך למיחש בה כוליה האי שריא ותחתיה דאסור משום טומאת עבודת כוכבים. עוד אפשר לי לומר דכי אמרינן לא ישב בצלה דוקא בדקא מיכוין הא לאו הכי שרי מדפרכינן בגמרא פשיטא ואם איתא דאע"ג דלא קא מיכוין אסור אדרבה צריכא רבה דהא מדינא שרי ולפ"ז ליכא פלוגתא בין ישיבה והעברה דאי לא מכוין תרוייהו שרי ואי מכוין משמע דתרוייהו אסירי אלא דמילתא דשכיחא ליה נקט שהמתכוין ליהנות מן הצל יושב הוא שם אא"כ תאמר דבהעברה אפילו מכוין לאיתהנויי שרי דהנאה כי הא לא חשיבא כדשרינן צל צלה לפי מה שנראה מדברי הרמב"ם ז"ל והרב אלפסי ז"ל כמו שיתבאר בסמוך ולפי דרך זו אפילו מכוין שרי אלא שאפשר לדחות דכי מקשינן פשיטא סתמא מקשינן למאן דאמר דאף על גב דלא מכוין אסור פשיטא ולמ"ד דכל היכא דלא מכוין שרי ומתני' בדמכוין נמי פשיטא ואין הכי נמי דהוה מצי לתרוצי אליבא דהלכתא דמתני' בדלא קא מיכוין ומדרבנן וטובא אשמועינן אלא דבעי לפרוקי מלתא דשוויא לתרוייהו אבל עדיין יש להקשות כיון דאליבא דהלכתא משמע לתלמודא דמתניתין בדמכוין ומקשינן פשיטא מנא לן לחדותי איסור בדלא מכוין ודוחק הוא לומר דכי מקשינן פשיטא אליבא דחד ולאו כהלכתא מקשינן. [פירוש הלכך מתני' כי קא מכוין הא לאו הכי שרי]:    גרסינן בגמרא [דף מח ב] לא ישב בצלה פשיטא אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן לא נצרכה אלא לצל צלה מכלל דבצל קומתה אם ישב טמא. פירוש בתמיה ואמאי והלא אין כאן אהל שהרי מן האילן והלאה הוא ולא תחת נופו ודחינן לא דאפילו צל קומתה אם ישב טהור אלא קא משמע לן דבצל צלה לכתחלה לא ישב ואיכא דמתני לה אסיפא אם ישב טהור פשיטא אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן לא נצרכה אלא לצל קומתה מכלל דבצל צלה לכתחלה ישב לא אפילו בצל צלה לכתחלה לא ישב והא קמ"ל דאפילו בצל קומתה אם ישב טהור:    וצלה וצל צלה פירש רש"י ז"ל שכל זמן שלא עברה מדת אורך הצל את מדת גובה קומת האילן היינו צלה דהצל עב וחשוך מכאן ואילך הצל דק וקלוש והיינו צל צלה וכדבריו מצאתי בירושלמי דפירקין דגרסי' התם תמן אמרי' בשם רב חסדא צלה אסור וצל צלה מותר איזהו צלה ואיזהו צל צלה תמן אמרין כל שאילו תפול והיא נוגעת בו זהו צלה כל שאילו תפול ואינה נוגעת בו זהו צל צלה ואע"פ שזה הירושלמי חולק עם גמרתנו דשרי צל צלה ואנן אסרינן ליה מ"מ למדנו ממנו פירוש צלה וצל צלה.  וראיתי לרמב"ם ז"ל שכתב בפרק ז' מהלכות עבודת כוכבים האשרה וכו' אסור לישב בצל קורתה ומותר לישב בצל השריגין והעלים שבה ותמה אני עליו שאין פירושו בצלה וצל צלה מסכים עם לשון הירושלמי וראוי לסמוך על הירושלמי בזה ועוד שפסק בצל צלה דמותר ובסוגיין משמע דאסור דאפילו בלישנא בתרא מסקינן לה [הוא הדין] דאפילו בצל צלה לא ישב והא קא משמע לן דאפילו בצל קומתה אם ישב טהור ונראה שהרב ז"ל היה גורס בלישנא בתרא אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן לא נצרכה אלא לצל קומתה מכלל דבצל צלה יושב ותו לא מידי וכן נראה מדברי הרב אלפסי ז"ל שלא הזכיר בהלכותיו כל האי שקלא וטריא דצל צלה משמע דס"ל דלא מיתסר אלא צלה וכן מצאתי לרבינו מאיר הלוי שכתב בפסקי הלכותיו כלשון הזה מכלל דבצל צלה שהוא הצל היוצא למדת קומתה שחרית וערבית [לכתחלה] נמי ישב אלא שתמהני שלא מצאתי כן באחת מהנוסחאות ואם היתה גירסתם כגירסא שלנו על כרחנו אנו צריכין לומר דבדלא מכוין עסקינן דלא מיתסר אלא מדרבנן וכיון דבלישנא בתרא מספקא לן הם פוסקים בזה לקולא ועדיין אין זה מחוור דאפילו הוי איסור דרבנן כיון דבלישנא קמא פשיטא לן לאיסורא ובלישנא בתרא מספקא לן לית לן לדחויי פשטא דלישנא קמא משום ספקא דלישנא בתרא ועוד דמשמע דאפילו בלישנא בתרא לא מספקא לן הכי אדרבה מתמהין ואמרין מכלל דבצל צלה לכתחלה ישב ודחינן דלא ולפיכך הדבר צריך עיון:    מתני' זורעין תחתיה. תחת האשרה:

 ירקות בימות הגשמים. לפי שהאילן גם הוא קשה להם שמעכב החמה מלירד:

 אבל לא בימות החמה. שהצל יפה להם:

 והחזרין. לטוגי"ש בלעז:

 לא בימות החמה ולא בימות הגשמים. שהצל לעולם יפה להם:

 שהנביה. עלין הנושרין בימות הגשמים מן האילן:    גמ' עבר דיעבד או עובר לכתחלה:

 כי מטית התם. רב ששת סגי נהור היה וזה מושכו והיתה בעירו אשרה גוזלת הרבים וא"ל כי מטית להתם ארהיטני מושכני במרוצה ואמרי' עלה בגמרא אי דליכא דרכא אחריתי ל"ל ארהיטני מישרא שרי ואי דאיכא דרכא אחריתי כי ארהיטני מאי הוי לעולם דליכא דרכא אחריתי ואדם חשוב שאני ולא ידעתי למה השמיטו הרב אלפסי ז"ל ואף הרמב"ם ז"ל כתב בפ"ז מה' עבודת כוכבים ואם אין שם דרך אחרת עובר תחתיה כשהוא רץ עד כאן ולמה פסק כך כיון דלא בעינן רץ אלא באדם חשוב:

 וסבר רבי יוסי זה וזה גורם אסור. נביה דאיסור וקרקע עולם דהיתר גורמין לירקות שיגדלו:

 והא תניא רבי יוסי אומר נוטעין ייחור של ערלה. ייחור נוף משום דבערלה לא נאסר אלא הפרי:

 ואין נוטעין אגוז של ערלה. משום דאגוז אסור בהנאה וקא מיתהני מיניה שחוזר ונעשה אילן:

 ואין מרכיבין כפניות של ערלה. תמרים קטנים: שאם נטע. אגוז של ערלה מותר אלמא כי גדל האילן וטוען הפירות הוו הנך פירות בגרמא דאגוז דאסור וקרקע דהיתר וקתני דמותר:

 והבריך והרכיב. אם הבריך והרכיב ייחור של ערלה באילן זקן מותרין פירותיהן מיד אע"פ שלא מלאו לה שני ערלה דזה וזה גורם מותר דה"נ אמרי' בעלמא דילדה שסבכה בזקנה בטלה כך פירש רש"י ז"ל והקשה הרמב"ן ז"ל מאי פרכינן וסבר רבי יוסי זה וזה גורם אסור דלימא ליה לעולם אימא לך דסבר ר"י זה וזה גורם מותר בדיעבד ומיהו לכתחלה אסור דהא איהו גופיה דס"ל שאם נטע והבריך והרכיב מותר אמר דלכתחלה אין נוטעין אגוז של ערלה ולאו קושיא היא דכי אסרינן לכתחלה ה"מ בנוטע בידים שהוא כמבטל איסור לכתחלה אבל כגון ירקות דמתניתין דהנאה ממילא אתיא לא דמי למבטל איסור כלל ואם איתא דס"ל לר"י דזה וזה גורם מותר אפילו לכתחלה הוה ליה למישרי אלא ודאי מדקאמר (אבל) [אף] לא ירקות סבירא ליה דזה וזה גורם אסור: ודאמרי' שאם הבריך והרכיב מותר וכתב רש"י ז"ל דמשום זה וזה גורם מותר הא פרכו עליה דבהברכה היכי שייך למימר זה וזה גורם והא הברכה באילן אחד בעצמו הוא ועוד הקשו עליו דילדה שסבכה בזקנה משום בטול נגעו בה כדמפרש בפרק משוח מלחמה (דף מג ב) ואפילו רבנן מודו ביה ואפשר לי לומר דשריותא דהברכה משום זה וזה גורם היא שהרי


דף כא עמוד בעריכה

ערלה אף בהברכה היא נוהגת כדאיתא בפ"ק דר"ה (דף ט ב) דהברכה כתחלת נטיעה היא והא דתניא בסיפרא ונטעתם כל עץ מאכל פרט למבריך ההיא כגון שחיה מן האב אבל כל שאינה חיה מן האב וסימן לדבר כל שפני עליה כלפי פני עלי הזקנה חייבת בערלה וכדאמר בירושלמי מאן מוכח ואהדר ליה מאן דאכיל דלאו דיליה בהית לאיסתכולי ביה וכיון דהברכה כתחלת נטיעה היא אף כשהיא חיה מן האב היה ראוי לאסור אותה שאף משרשיה היא חיה אלא דכיון שזה וזה גורם שריא וכן זו דהקשו דילדה שסבכה בזקנה דשריא לא מדין זה וזה גורם הוא אלא מתורת בטול אינה קושיא דדא ודא אחת היא שזה וזה גורם מותר מה טעם לפי שנתבטל האיסור בהיתר דכי היכי דאי איתיה לאיסורא בעיניה בטל חד בתרי כל היכא דהאי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי אי נמי כשנתערב כל היכא דליכא טעמא ה"נ היתר הבא מכח גרמת איסור כל היכא שאיסור והיתר גרם לו הרי הוא כאילו נתבטל איסור זה משום הכי אמר רב אשי אמר רבי אבהו התם בפרק משוח מלחמה דילדה שסבכה בזקנה בטלה דסבירא ליה דזה וזה גורם מותר וכדאפסיקא הלכתא בסוגיין וכי תימא אי שריותא דילדה שסבכה בזקנה מטעם זה וזה גורם הוא היכי מסקינן התם בפרק משוח מלחמה דדוקא ילדה שסבכה בזקנה בטלה אבל ילדה שסבכה בילדה הנטועה לסייג ולקורות אע"פ שהראשונה היתה מותרת שניה זו אסורה דהא ה"נ זה וזה גורם הוא והוה לן למישרייה אינה קושיא דכי אמרי' דזה וזה גורם מותר הני מילי כשגורם של היתר א"א לו לשוב איסור אבל כל שאפשר לו להיות לו איסור כאותו גורם של [היתר] בטל הוא לגבי גורם של איסור כיון שאפשר להיות כמוהו ואין גורם של איסור בטל לגבי גורם של היתר כיון שאי אפשר להיות כמוהו ודמיא האי מילתא למאי דאמרינן בפרק הקומץ רבה (דף כג א) אמר רב חסדא נבלה בטלה בשחוטה שאי אפשר לשחוטה שתעשה נבלה ושחוטה אינה בטלה בנבלה שאפשר לנבלה שתעשה שחוטה דלכי מסרחא פרחה לה טומאה וה"נ זו שנטעה לסייג ולקורות אילו נמלך עליה לאכילה חייבת בערלה נמצא שגורם זה של היתר אפשר לו לחזור ולהיות איסור אבל ילדה זו שסבכה שהיא גורם של איסור אי אפשר לה לחזור ולהיות היתר הלכך לא שרי משום זה וזה גורם והיינו דאמרי' התם בפרק משוח מלחמה מאי שנא ילדה בזקנה דבטלה ומאי שנא ילדה בילדה דלא בטלה התם אי אמליך עלה לאו בת מהדר היא הכא בת מהדר היא זהו דעתי בדברים הללו על דרך רש"י ז"ל אבל מ"מ יש לדקדק פירושו מדאמרי' אמר רב יהודה אמר רב מודה רבי יוסי והאי לישנא משמע דרבנן דפליגי עליה שרו מאי דאסר איהו דהיינו לנטוע אגוז של ערלה ולהרכיב כפניות שלה ואע"פ דפליגי עלייהו בלכתחלה בדיעבד מודה להו דשרי הכי משמע האי לישנא הא ודאי ליתא דרבנן לא שרו לכתחלה ועוד דמשמע דאפילו דיעבד אסרי דהא רבנן דפליגי עליה סבירא להו דזה וזה גורם אסור כדאיתא בגמרא ואם כן במאי דאסרי מודה להו במאי דשרי פליג עלייהו ומלישנא דמודה רבי יוסי משמע איפכא לפיכך נראין דברי הראב"ד ז"ל שפירש דכפניות היינו מתחלי דאמרי' בפסחים (דף נב א) ומפני שנעשו שומר לפרי בשעת עבודו נאסרין [לרבי יוסי] ורבי יוסי לטעמיה דאמר סמדר אסור מפני שהוא פרי ומש"ה קאמר רבי יוסי דאין מרכיבין ייחור שיש בו כפניות של ערלה לפי שכפניות הללו הן עצמן מוציאות ייחורין ואסורות הן לרבי יוסי דאמר סמדר אסור מפני שהוא פרי אבל רבנן שרו להרכיבן לכתחלה משום דסבירא להו שאין תורת פרי עליהן [דאע"ג דבעלמא סבירא להו זה וזה גורם אסור] ומש"ה קאמר דאע"ג דפליג רבי יוסי עלייהו דרבנן בלכתחלה בדיעבד מודה להו שאם הבריך או הרכיב ייחור שיש בו כפניות וכפניות הללו מוציאות ייחורין שייחורין הללו מותרין לאחר שלש ולאו מטעמיהו דרבנן דאילו לדידהו כל היתרן תלוי מפני שאין עליהן תורת פרי ומשום הכי שרו להרכיבן אפילו לכתחלה הא אילו היו פירות גמורים אפילו דיעבד אסור דאינהו אסרי זה וזה גורם ואילו רבי יוסי סבר דפירות גמורין הן ומשום הכי הוא אוסר להרכיבן לכתחלה ובדיעבד שרי דזה וזה גורם לדידיה מותר וכי קאמר שאם נטע אגב גררא דהבריך והרכיב נקט ליה ולאו דשייכא בפלוגתא דרבי יוסי ורבנן כלל ולא שייך בה מודה רבי יוסי ומיהו בנטע לרבנן נמי מותר לפי שהוא כלה בארץ עד שלא יצמח והכי איתא בירושלמי:    ואסיקנא וכו' לדבריהם דרבנן קאמר להו לדידכו דאמריתו זה וזה גורם אסור פירש רבינו שלמה יצחקי ז"ל דאמריתו אבל לא בימות החמה מפני שהצל יפה להן [אע"ג] דגידולן של ירקות ע"י שני גורמין נינהו קרקע שהם נטועים בו וצלו של אילן ואע"ג דבריש סוגיין בגמרא הוה סבירא לן דרבנן סברי זה וזה גורם מותר ואפ"ה לא הוה קשיא לן מהאי דאמרי' אבל לא בימות החמה היינו טעמא משום דמעיקרא קא ס"ד דכי אמרי' זה וזה גורם מותר הנ"מ כגון ששני הגורמין מתערבין זה בזה כנביה וקרקע אבל היכא דהאי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי כאיסורו של אילן זה המצל והיתר של קרקע אסור ואפילו למ"ד זה וזה גורם מותר והשתא במסקנא הדרינן מהך סברא וס"ל דלמ"ד זוז"ג מותר אפילו היכא דהאי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי שרי והיינו דאמר לדידכו דאמריתו זה וזה גורם אסור ומהדרי רבנן לרבי יוסי דליכא למיסר ירקות בימות הגשמים משום זה וזה גורם משום דמה שמשביח בנבייה פוגם בצל.  הלכך לענין פסק הלכה [דקי"ל] כרבי יוסי דאמר זה וזה גורם מותר לא קי"ל כמתניתין דתנן זורעין תחתיה ירקות בימות הגשמים אבל לא בימות החמה אלא זורעין תחתיה בין בימות החמה בין בימות הגשמים וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפרק ז' מהל' עבודת כוכבים אבל הרמב"ן ז"ל כתב דבמסקנא נמי סבירא לן כדקא ס"ד מעיקרא דכל כי האי גוונא זה וזה גורם אסור כיון דקי"ל דגורם דאיסור לחודיה קאי ובעיניה ואפילו בדיעבד חוכך הרב ז"ל להחמיר וכי קאמרינן לדבריהם דרבנן קאמר להו לאו משום מאי דאמרי' אבל לא בימות החמה דכי האי גוונא אפילו רבי יוסי מודה דאסור אלא ה"ק לדידכו דפלגיתו עלי ואמריתו אף היא נעשה זבל מכלל דסבירא לכו זה וזה גורם אסור אם כן אף לא ירקות בימות הגשמים וארבנן דאמרי לו אף היא נעשית זבל קא מהדר דאינהו גופייהו נינהו רבנן דמתניתין דירקות: ההיא גינתא דאיזדבל בזבל עבודת כוכבים שבא מדם ופרש עגלים הנשחטים לעבודת כוכבים ותקרובת עבודת כוכבים הן ואסורין בהנאה אבל אמר זבל זה לעבודת כוכבים אינו נאסר כדתניא לעיל שאין הקדש לעבודת כוכבים:    מתני' נטל ממנה. מן האשרה:

 חדש יותץ. שהרי נעשה והוחזק מאיסורי הנאה:

 ישן. שכבר הוחזק ואין הסקו לחזקו אלא לאפות:

 יוצן. שלא יאפו בהיסק זה ונמצא שלא נהנה:

 אפו בו את הפת. בין בחדש שצננו וחזר והסיקו בעצי היתר או בישן בהיסק עצי איסור הוה ליה בתרוייהו זה וזה גורם שהפת שהנאפה בחדש בהיסק שני באה ע"י גורם דעצי איסור שנתחזק בהם התנור מראשיתו וגורם דהיתר דהאי היסק וכן בישן שלא צננו איכא גורם תנור דהיתר וגורם היסק של איסור ומשום הכי הפת אסורה דסבירא ליה לתנא דמתני' דזה וזה גורם אסור והכי מוכח בגמרא בסוגיין דלעיל בסמוך [דף מט ב] [הלכך] כיון דאיפסיקא הלכתא כרבי יוסי דאמר זה וזה גורם מותר לא קי"ל כסתם מתני' אלא בין חדש בין ישן יוצן דתנור חדש נמי כל שצננו והסיקו [בעצי היתר] ואפה בו את הפת זה וזה גורם הוא תנור דאיסורא ועצים דהיתרא הלכך שרי והכי אמרי' בפרק כל שעה (דף כו ב) דלמ"ד זה וזה גורם מותר בין חדש בין ישן יוצן וכן כתב הרב אלפסי ז"ל שם ומיהו אפה בו את הפת בתנור שלא צננו ואפילו היה תנור ישן [ועצי איסור] אסורה בהנאה דאע"ג דזה וזה גורם הוא תנור דהיתרא ועצים דאיסורא הא אמרי' בפרק כל שעה דיש שבח עצים בפת הלכך חמור מזה וזה גורם לפי שהאיסור ניכר בהיתר והנ"מ כשאבוקה כנגדו דלא קלי איסורא אבל גבי גחלים הפת מותרת דמקלי קלי איסורא והכי איתא התם ובגחלים לוחשות פליגי בה אמוראי התם אי הוה כאבוקה כנגדו או לא ונחלקו הראשונים הלכתא כמאן ואין כאן מקום להאריך:

 נתערבה באחרות כולן אסורות. יש מפרשים משום דדבר שבמנין היא כגון ככרות של בעל


דף כב עמוד אעריכה

הבית דחשיבי ולא בטלי אבל ככרות שאינן חשובות בטלי ברובא ואחרים פירשו דכיון דאיסורי עבודת כוכבים נינהו אסורין בהנאה אע"פ שאינן דבר שבמנין ופרק בתרא (דף עד א) יתבארו הדינין הללו בס"ד ואיכא נוסחי דגרסי נתערבה באחרות ואחרות באחרות ולא דייקי מדגרסי' בפרק כל הזבחים שנתערבו (דף עד א) כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי הנח לעבודת כוכבים דספק ספקא אסור ואותיבו ליה לשמואל ופריק אנא דאמרי כר"ש ואם איתא לימא שמואל מתני' היא אלא ש"מ דלא גרסי' אלא נתערבה באחרות כולן אסורות ולענין הלכה נמי הכי קי"ל דאחרות באחרות מותרות וכרב דאמר התם דאפילו ספק ספקא דעבודת כוכבים מותר גבי טבעת דעבודת כוכבים שנפלה לריבוא ומריבוא לריבוא דקיימא לן הלכתא כרב באיסורי:    רבי אליעזר אומר יוליך הנאה לים המלח. פרש"י ז"ל דמי הנאת עצים שהוא ז"ל סובר דר' אלעזר דפליג ואמר דיוליך הנאה לים המלח לאו אנתערבה בלחוד פליג אלא אפילו פת ראשונה בעיניה יוליך הנאת עצים שנאפת בהם ומותרת שהרי היא עצמה אינה אלא תערובת איסור ואין כן דעת הרב אלפסי ז"ל שכתב הלכה כר"א דאמר אם נתערבה הפת או הבגד באחרים יוליך הנאה לים המלח ומשתרו ליה כולהו וכן דעת הרב רבי משה בר מיימון ז"ל בפרק ז' מהלכות עבודת כוכבים וכתב שם שיוליך דמי אותה הפת לים המלח וכן דעת הרב רבינו משה בר נחמן ז"ל ומכריעין כן מדתנן בפ' בתרא [דף עד א] יין נסך שנפל לבור כולו אסור בהנאה רשב"ג אומר ימכר כולו חוץ מדמי יין נסך שבו ופסקינן בגמרא כרשב"ג ואמר ר"נ התם הלכה למעשה יין נסך יין ביין אסור חבית בחבית מותר סתם יינם אפילו יין ביין נמי מותר אלמא כל שיש [כאן] בודאי תערובת איסור של עבודת כוכבים [לא] סמכינן עליה דרשב"ג למכרו לעובדי כוכבים חוץ מדמי איסור שבו ומשום הכי אמרי' אבל לא יין ביין וכיון שכן ודאי אם הפת היא בעיניה שהדבר ידוע שיש בה תערובת איסור עבודת כוכבים לא שריא למכרה חוץ מדמי איסור שבה וכל שכן שאין לנו להתירה בתקנתו של רבי אליעזר דהיינו יוליך הנאה לים המלח דודאי בדרבי אליעזר איכא קולא טפי מדרשב"ג דאילו בדרשב"ג אינו נהנה מן האיסור כלל וכאן נהנה ממנו לאחר שיוליך הנאתו לים המלח ולפיכך נראין הדברים שאי אפשר להתיר בתקנתו של רבי אליעזר יותר מבתקנתו של רבן שמעון בן גמליאל אלא כי היכי דהתם ביין נסך יין ביין אסור חבית בחבית מותר הכי נמי בדרבי אליעזר ובסתם יינם כי היכי דהתם אפילו יין ביין מותר הכי נמי בדרבי אליעזר וכן נראה דעת הרב אלפסי ז"ל מן הטעם הזה בההוא עובדא דההוא גברא דאיתערבא ליה חביתא דאיסורא בחמריה והוסיף הרב ז"ל וכתב דאיתערבא ליה חביתא דסתם יינן בחמריה לפי שהוא ז"ל סובר מדאמרינן בחמריה ולא אמרינן ביני דני דיין ביין הוה ולא חבית בחבית וכיון שכן על כרחך בסתם יינן הוה דאי ביין נסך נמצא שהיינו מתירין בתקנתו של רבי אליעזר יותר מבתקנתו של רבן שמעון בן גמליאל ואי אפשר וכן נראה שדעת הרב אלפסי ז"ל ששתי תקנות האלו שוות הן שהרי למטה בפ' השוכר הביא עלה דההיא דאמר רב נחמן [דף עד א] הלכה למעשה יין נסך יין ביין אסור חבית בחבית מותר סתם יינן אפילו יין ביין מותר הך עובדא דהכא דההוא גברא דאיתערבא ליה חביתא דסתם יינם בחמריה ואין כן דעת הר"ז הלוי ז"ל שהוא סובר דאף על גב דבדברי רבי אליעזר איכא קולא טפי אפילו הכי מהניא ביין נסך אפילו ליין ביין דאף על גב דלא מהניא ביה תקנתו של רבן שמעון בן גמליאל וקא יהיב טעמא למילתיה משום דהכא כיון שמוליך הנאה לים המלח הרי הוא כאילו נפדה איסורו של עבודת כוכבים שאף ע"פ שאין עבודת כוכבים יוצאת מידי איסורא בפדיון כל שנתבטל מן התורה הקלו חכמים בכך שנראה אותו כאילו היא נפדית וכיון שכן אפילו ליין ביין סגי בהכי כיון שהאיסור נסתלק אבל בדרבן שמעון בן גמליאל כל שהאיסור בתוכו אין אנו מתירין ביין נסך שיקח דמים מיין שהוא נאסר בודאי מחמת תערובתו והיינו דלא מפלגינן בדרבי אליעזר בין יין ביין לחבית בחבית ונמצא לדבריו דבאפה בו את הפת אפילו לא נתערבה יוליך דמי העצים לים המלח ומותר וכן ביין נסך אפילו יין ביין ואני אומר לא כדברי זה ולא כדברי זה אלא באפה בו את הפת אפילו לא נתערבה יוליך דמי העצים לים המלח והפת מותרת [כרש"י] וביין נסך ובסתם יינם דוקא חבית בחבית הוא דאמרי' דיוליך דמי אחת מהן לים המלח והשאר מותרים אבל יין ביין לא ואפילו בסתם יינן דודאי לישנא דיוליך הנאה לים המלח [דייקי] כדברי רש"י ז"ל דהיינו הנאת עצים ולא דמי הפת בשנתערבה דא"כ מאי יוליך הנאה הל"ל יוליך דמי אחד מהם לים המלח כדאמר בגמרא שקול ד' זוזי דמי חביתא אלא ודאי משמע דאהנאות עצים קאי כדברי רש"י ז"ל ומיהו אכתי מהא לא אריא דאוודאה קאי ולא אנתערבה דאפילו נימא דאנתערבה קאי כדעת אותו כת של ראשונים ז"ל שפיר איכא למימר דבהולכת דמי עצים סגי שאפילו לדעתם ז"ל שהן משוין הא דרבי אליעזר לדרבן שמעון בן גמליאל לומר דכי היכי דהתם לא סגי ביין נסך ליין ביין הכי נמי הכא לא סגי לפת עצמה מנין להם להפריז על המדה ולומר שהפת בעצמה תהא נעשית איסור ויהא צריך להוליך לים המלח כנגד כולה והלא אף על פי שאין אנו מתירין באחת מתקנות הללו גוף אחד שנתערב בו בודאי איסור תורה אף על פי כן אין להחמיר ולומר שכשנתערב באחרים שנראה אותו כאילו הוא גוף איסור שהרי אין המדומע והמחומץ ומים שאובין פוסלין אלא לפי חשבון ולפיכך איני רואה מה הזקיקם לומר שיוליך דמי הפת [לים המלח] שאפילו לפי דעתם לסגי בדמי עצים ומן הטעם הזה גם כן אין לי הכרח מלישנא דיוליך הנאה דאודאי קאי אבל מה שמזקיקני לומר כן [דאפילו בודאי יוליך דמי הנאת עצים] היינו משום דהא דרבי אליעזר לא שייכא בדרבן שמעון בן גמליאל כלל דבגמרא [דף מט ב] אמרינן אמר רב אדא בר אהבה לא שאנו אלא פת אבל חבית לא ורב חסדא אמר אפילו חבית ובלשון הזה כתב רש"י ז"ל עלה לא שאנו דיש פדיון אלא פת משום דלא מינכרא ביה איסור ממש אבל חבית של יין נסך שנתערבה בחביות של היתר כולן אסורות בהנאה ואין לה תקנה בהולכת הנאה לים המלח להתיר ולמכור כל חבית לבדה או להשקות מהם לחמרים עובדי כוכבים משום דאיתיה לאיסורא בעיניה אבל למוכרן כולן לעובדי כוכבים חוץ מדמי יין נסך שבהם דהשתא לא מתהני מחבית דאיסורא שרי (וכתב גם כן בגמרא) וכעובדא [נמי] דההוא גברא דאיתערבא ליה חביתא דאיסורא בחמריה דאתא לקמיה דרב חסדא וא"ל זיל שקול ד' זוזי דמי חביתא ושדי בנהרא ואידך תשתרי לך בהנאה כתב ז"ל ונשתרו לך בהנאה למכרם לבד לבד או לעשות מהן סחורה או להשקות מהן לעובדי כוכבים ולא דמיא הך מלתא לפלוגתא דרבן שמעון בן גמליאל ורבנן דפליגי בפרק בתרא [דף עד א] ביין נסך שנפל לבור כולו אסור בהנאה דרשבג"א ימכר כולו לעובדי כוכבים חוץ מדמי יין נסך שבו דהתם תרוייהו סבירא להו כרבנן [דהכא] דאין פדיון ליין נסך ומיהו כי מזבן לה חוץ מדמי יין נסך שבו לא מתהני מיין נסך מידי עד כאן ומעתה אין ללמוד מדלא שרינן בדרבן שמעון בן גמליאל ביין נסך יין ביין דהכי נמי לא שרינן אותה פת עצמה בהולכת דמי עצים דהא תערובת עצים בפת קיל טפי דמהאי טעמא אמר רב אדא לא שאנו אלא פת לפי שאין ממש האיסור בהיתר ואע"ג דאמרינן דיש שבח עצים בפת היינו לומר שהוא חמור יותר מזה וזה גורם לפי שתועלת האיסור ניכר בו אבל לא שיהא בתערובת ממש ובודאי שהיה ראוי לומר לו לרב אדא לא שאנו אלא פת אבל יין לא דתערובת יין ביין הוא דומה לפת ולא תערובת חבית בחבית אלא דמשום הכי נקט חבית בחבית לומר חבית בחבית לא שרינן וכל שכן דלא שרינן יין ביין ורב חסדא דפליג עליה לא פליג אלא בחבית דאמר אפילו חבית ואילו יין ביין לא קאמר ומעתה מנין לו לר"ז הלוי ז"ל להקל ולומר דאפילו יין ביין שרינן בתקנתו של רבי אליעזר אף על פי שהוא מחלק ואומר שאין ללמוד חומרא בתערובת יין ביין בתקנתו של רבי אליעזר מתקנה של רבי שמעון בן גמליאל אעפ"כ כיון דרב אדא בר אהבה הוא אוסר אפילו בחבית ורב חסדא דפליג עלה לא אמר יין אלא חבית מנין לו להפריז על המדה ולהתיר אפילו יין ביין כיון דחזינן דמפלגינן לרבן שמעון בן גמליאל בין יין ביין לחבית בחבית וזה נראה שהוא דעת רש"י ז"ל שכתב ונשתרו לך בהנאה למכרן לבד לבד ובודאי דהכי נמי שרו למכרן כולן ביחד ובלבד שלא יערבם אלא רצה הרב ז"ל לאסור תערובת יין ביין משום דמסוגיין לא משמע אלא היתר חבית בחבית אלא שאף על פי שהדבר ברור דליכא למישרי משמעתין בתקנתו של רבי אליעזר תערובת יין ביין לאחר שנתערב היה אפשר לומר שכל שהוליך הנאה לים המלח קודם שנתערב אף לערבו אחר כך יהא מותר אלא שהרב [רש"י] ז"ל מחמיר לאסור תערובת יין אחר הולכה כקודם הולכה אבל קודם הולכה ודאי הדבר ברור שאין להתירו משמועתנו ושלא כדברי הר"ז הלוי ז"ל וכן לא היה להם לראשונים ז"ל ללמוד איסור בפת עצמה ממאי דאסרינן ביין נסך יין ביין בתקנתו של רבי שמעון בן גמליאל דהא מוכח בגמרא דאפשר להקל יותר בפת [לפי] שלא נתערב בו ממשו של איסור ולפיכך נראים הדברים דבפת היא עצמה שריא בהולכת דמי איסור אבל ביין חבית בחבית שרי אפילו ביין נסך ויין ביין לא שרי אפילו בסתם יינם דמשום דאיכא בדרבי אליעזר קולא טפי ליהנות מתערובת האיסור בעצמו לא רצו להתיר תערובת יין ביין אפילו בסתם יינם ולפיכך לא הוזכר כאן חלוק בין יין נסך לסתם יינם ועובדא דההוא גברא דאיתערבא ליה חביתא דאיסורא בחמריה חבית בין החבית הות ובין שהיתה מיין נסך ודאי או מסתם יינם דינם שוה זהו דעתי בדברים הללו ואע"פ שלא העלתי כך בחידושי לאחר זמן


דף כב עמוד בעריכה

נתיישבתי בדבר: וגרסינן בירושלמי בפרק שלישי דערלה דתנן התם בגד שצבעו בקליפי ערלה ידלק נתערב באחרים כולם ידלקו וכו' אמר ר' חגי כד נחית מן האלפא שמעית קליה דרבי יעקב מתני בגד שצבעו בקליפי ערלה ידלק ותנינן נטל ממנה כרכר וארג בו את הבגד אסור בהנאה ותנינן יין נסך שנפל לבור כולו אסור בהנאה ותנינן רבן שמעון בן גמליאל אומר ימכר כולו לעובדי כוכבים חוץ מדמי יין נסך שבו אמר ר' יעקב בר אחא חגי קשיתא חגי קיימא מאי כדון תמן אין דרך בני אדם ליקח יין מן העובדי כוכבים ברם הכא דרך בני אדם ליקח בגד מן העובד כוכבים כלומר וחיישינן שמא ימכרנו לישראל ולפי זה הא דתנן התם תבשיל שבשלו בקליפי ערלה ידלק ולא אמרינן ימכר חוץ מדמי איסור שבו היינו דוקא בתבשיל שנאכל כמות שהוא חי שנקח מן העובד כוכבים הא בשאר המבושלים לא ידלק אלא ימכר כרשב"ג ויש מביאין ראיה מכאן דר' אליעזר לא התיר את הפת בהולכת הנאה לים המלח כל שהיא בעיניה ולא נתערבה דאם איתא ליקשי להו התם בירושלמי בגד שצבעו בקליפי ערלה אמאי ידליק יוליך הנאה לים המלח ואמרי' נמי בפ' כל שעה (דף כז א) קערות כוסות וצלוחיות אסירי ומדאמרינן הכי סתמא משמע דלית להו תקנתא ואמאי נהי דלא סגיא להו תקנתו של רשב"ג לפי שהן נקחין מן העובדי כוכבים נתקן לה בתקנתו של ר"א ובעלי מחלוקתם דוחים לה כי משום דתקנתו של ר"א לא שייכא אלא באיסורי עבודת כוכבים לפי שהוא תופס דמיו ואע"פ שהוא עצמו אסור מ"מ נראה כאילו האסור נטל מכאן וחל בתמורתו דסגי בדרבנן אבל בשאר איסורין כיון שאין תופסין דמיהן וכי מפני שהוא רוצה ליזוק בנכסיו והוליכן לים המלח יהא היתר לדברים האסורין ויפה אמרו אבל לפי מה שכתבתי אין צורך לכך דכיון דבפת בלבד התירו משום דאיסור עצים שבו קליש מנין לן להתיר באיסור צביעה דהוי כאילו נתערב שם גופו של איסור דהכי מוכח בפרק הגוזל קמא (דף קא א) דאמרינן התם רבא רמי תנן בגד שצבעו בקליפי ערלה ידלק אלמא חזותא מילתא היא ורמינהו רביעית דם שנבלעה בכסות אם מתכבסת הכסות ויוצא ממנה רביעית דם טמאה ואם לאו טהורה ומשני מקולי רביעית שאנו כאן בדם תבוסה דרבנן אלמא דגבי ערלה אנו רואין הצבע כאילו ממשו של איסור מעורב בבגד והוה ליה כיין ביין דמיתסר לפי מה שכתבתי למעלה וההיא דקערות כוסות וצלוחיות דאסירי דפרק כל שעה (דף כז א) לא קשיא מידי דהתם לאו בהכי עסקינן אלא לומר דיש שבח עצים בהם ולא הוי זה וזה גורם [אלא כולו איסור] וכן נמי הא דתנן התם בפ"ג דערלה תבשיל שבשלו בקליפי ערלה ידלק נתערב באחרים יעלו באחד ומאתים לא קשיא דהתם אגב גררא דהנהו מתניתין דלעיל נקטיה לומר דאע"ג דר"מ פליג אדרבנן בבגד שצבעו בקליפי ערלה ובצובע מלא הסיט בקליפי ערלה דאמר ר"מ שאין מתבטלין מודה הוא בתבשיל שבשלו בקליפי ערלה ובפת דיעלו. והרב ר' יונה ז"ל מחמיר עוד ואומר דלא אמר ר"א יוליך הנאה לים המלח אפילו בתערובות חבית בחבית כל שהוא מאיסורי תורה ומוכח לה מדאמר התם גבי בגד שצבעו בקליפי ערלה וגבי חבילי תלתן של כלאי הכרם שכולן ידלקו ואמאי יוליך הנאה לים המלח אלא ש"מ שלא התיר ר"א באיסורי תורה אפילו בתערובות חבית בחבית כל שהאיסור מן התורה ובודאי שלדברי מי שאומר שאין תקנתו של ר"א משמשת אלא בעבודת כוכבים שהיא תופסת את דמיה אין כאן ראיה כלל ואפילו למי שאינו סובר כן מהנהו לא איריא דהתם בפלוגתייהו דר"מ ורבנן איירי אם הם מתבטלים אם לאו אבל אין ה"נ שאפשר לתקנן ואע"פ שדקדקו בירושלמי דמדפסיק ותני ברישא ידלק דמשמע דלית ביה תקנתא אין לדקדק מפלוגתייהו דר"מ ורבנן דעסקי ואתו אם עולין אם לאו שלא תהא להם תקנה בדרבי אליעזר כל שנתערבו ומ"מ דעתי נוטה לדברי האומר שאין מתקנין בתקנתו של ר"א אלא איסור עבודת כוכבים מפני שתופסין דמיהן אע"פ שרבינו שמואל רומרוגי ז"ל [הוא רשב"ם וסברת האשר"י כדעת הר"ן דלא כהרשב"ם] חולק ואומר דה"ה לשאר איסורי הנאה כגון ערלה וכלאי הכרם לר"א נמי יוליך הנאה לים המלח דליכא למימר דשאני עבודת כוכבים שתופסת דמיה דהא מ"מ היא אסורה לעולם ואפ"ה שרי ר"א וממנה אתה דן לשאר איסורין ור"א רבותא קמ"ל דאפילו באיסורי עבודת כוכבים דחמירי יוליך הנאה לים המלח לא נתחוורו לי דבריו מפני שיש להשיב ולומר דודאי ר"א לא שרי הכי אלא במה שאין גופו אסור מה"ת או מפני שאין שם גופו של איסור כפת שנאפה בעצי אשרה או שנתבטל מן הדין כחבית בחבית דאע"ג דאכתי מתסרי מדרבנן כיון דעבודת כוכבים תופסת דמיה הקלו שיהא אותו איסור קל ניתק משם כיון דאיכא למימר שהוא חל על תמורתו מתוך שאיסור עבודת כוכבים תופסת דמיה אבל בשאר איסורין אין לנו ומ"מ הדבר ברור שתקנתו של רבן שמעון בן גמליאל דהיינו ימכר כולו מהניא בשאר איסורין כי היכי דמהניא בעבודת כוכבים דליכא לאיפלוגי בינייהו והרי בגמרת ירושלמי הקשו גבי בגד שצבעו בקליפי ערלה אמאי לא אמרינן ימכר כולו אבל יש כאן מקום ספק מאחר שהעלינו בגמרא דלא סמכינן בדרשב"ג ביין נסך אלא חבית בחבית אבל לא יין ביין אע"ג דבסתם יינן סמכינן עליה אפילו יין ביין יש לספק שאר איסורין שבתורה למי דומין ודעת הראשונים ז"ל דלסתם יינן מדמינן להו מפני שלא מצינו צד חמור לכל האיסורין יותר מסתם יינן אדרבה מצינו בהם צד הקל שאין אוסרין במשהו כמוהו ובפרק כל שעה נמי מדחי תלמודא דליכא לאקולי בסתם יינן יותר משאר איסורין משום דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון הלכך בכל האיסורין אפילו דומיא דיין ביין אמרינן דימכר חוץ מדמי איסור שבו וחוכך הייתי להחמיר ולומר דלא שרינן הכי אלא בשנתבטל כדינו מן התורה דרשב"ג אהאי גוונא קאי דת"ק אמר יין נסך שנפל לבור כולו אסור בהנאה לומר שאוסר בכל שהוא ולית ליה תקנתא בימכר ורשב"ג פליג בכי האי גוונא ואמר ימכר ולפיכך כיון שאין התירו של רשב"ג רווח דהא ת"ק פליג ביה ואנן נמי לא סמכינן עליה ביין נסך ביין ביין קרוב היה הדבר לומר דאיהו נמי לא אמר אלא בשנתבטל כדינו מן התורה אבל כל שלא נתבטל לא אבל מכיון שהקשו בירושלמי עלה דמתני' דתנן בגד שצבעו בקליפי ערלה ידלק אמאי לא אמרינן ימכר כולו חוץ מדמי איסור שבו משמע דרשב"ג אפילו בשלא נתבטל הוא אומר כן ואנן נמי סמכינן עליה בסתם יינן ושאר איסורין שבתורה לפי הסברא שכתבנו אפילו בכי האי גוונא:    ההוא גברא דאיתערבא ליה חביתא דאיסורא בחמריה. כך היא הגירסא בספרים שלנו ולפי מה שהעליתי למעלה מתוקמא בחבית בחבית אפילו ביי"נ ולא ביין ביין אפילו בסתם יינן אבל הרב אלפסי ז"ל הוסיף דאיתערבא ליה חבית דסתם יינן בחמריה נראה שהוא סובר דביין ביין מתוקמא מדקאמר בחמריה ולא אמר ביני דני לפיכך הוצרך להעמידה בסתם יינן לפי שנראה שהוא סובר דקיימא לן כתקנתו של ר"א כדקיימא לן כתקנתו של רשב"ג דסתם יינן אפילו יין ביין וביין נסך דוקא חבית בחבית וכן הם דברי הר"ם במז"ל בפ"י מהל' מאכלות אסורות ומדאמרינן אידך תשתרי לך בהנאה מוכח בהדיא דיוליך הנאה לא מהניא אלא להתיר הנאה אבל לא להתיר אכילה ודבר פשוט הוא:    מתני' כיצד מבטלה קרסם. קסמים יבשין שבאילן נטל לצרכו לשרוף:

 זרד. זרדין לחין שבה:

 לצרכה. ליפותה:    גמ' אותן שפאין. כששפה לצרכה ולא בטלה מה תהא עליהן שפאין מי בטלי או לא:

 וישראל ששפה וכו'. לפי שאין ישראל מבטל עבודת כוכבים:    איתמר עבודת כוכבים שנשתברה מאליה וכו'. מעיקרא אוקימנא הך פלוגתא בגמרא בשברי שברים דרב ס"ל דאע"פ שנשתברו שבריה לשברים צריכה לבטל כל קיסם [וקיסם] ושמואל ס"ל דבכי האי גוונא אין עבודת כוכבים צריכה לבטלה אלא דרך גדילתה כשהיא קיימת כגון


דף כג עמוד אעריכה


נבייה דמתני' דשברי שברים הם שהעלה נופל ומשתבר לשברים ואפ"ה אסורה משום דדרך גדילתה היא דהיינו אורחה אבל כל שאינו דרך גדילתה שברי שברים מותרין ובתר הכי מוקמינן פלוגתייהו בעבודת כוכבים של חוליות והדיוט יכול להחזירה מר סבר כיון דהדיוט יכול להחזירה לא בטלה ומר סבר אין עבודת כוכבים צריכה לבטל אלא על דרך גדילתה דהיינו אורחה אבל הא כיון דלאו דרך גדילתה היא לאו היינו אורחה וזהו מה שכתב הרב אלפס ז"ל ודוקא בשהדיוט יכול להחזירן אבל אין הדיוט יכול להחזירן מותרין ולא תיקשי לך אמאי והא קי"ל [דף מא ב] דעבודת כוכבים שנשתברה מאליה אסורה דהכא בחד מתרי גווני עסקינן אי בשעיקר עבודת כוכבים קיים ולפיכך מתייאש מן השברים ומבטלן אי משום דבשברי שברים עסקינן וכבר כתבתי זה למעלה:    תנו רבנן הלוקח גרוטאות מן העובד כוכבים לקמן הוא בפרק השוכר (דף עא ב) גרוטאות.  שברי כלים של כספים:

 אם עד שלא נתן מעות משך יחזיר. דאע"ג דמשיכה בעובד כוכבים קני הוי מקח טעות דלאו אדעתא דעבודת כוכבים זבן:

 ואי משנתן מעות משך. אע"ג דמדינא נמי שרי להחזיר דמקח טעות הוא אפ"ה יוליך הנאה לים המלח דכי הדר ושקיל זוזי מחזי כמזבן עבודת כוכבים לעובד כוכבים והכי מפרשינן לה בפרק השוכר:

 סליקא לה פרק כל הצלמים