משנה סנהדרין ח ד

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת סנהדרין · פרק ח · משנה ד | >>

היה אביו רוצה ואמו אינה רוצה, אביו אינו רוצה ואמו רוצה, אינו נעשה בן סורר ומורה, עד שיהו שניהם רוצים^ה.

רבי יהודה אומר, אם לא היתה אמו ראויה לאביו, אינו נעשה בן סורר ומורה.

היה אחד מהם גידם או חגר או אלם או סומא או חרש, אינו נעשה בן סורר ומורה, שנאמר (דברים כא, יט) ותפשו בו אביו ואמו, ולא גדמין.

והוציאו אותו, ולא חגרין.

(שם, כ) ואמרו, ולא אלמין.

בננו זה, ולא סומין.

איננו שומע בקולנו, ולא חרשין.

מתרין בו בפני שלשה ומלקין אותו.

חזר וקלקל, נדון בעשרים ושלשה.

ואינו נסקל עד שיהו שם שלשה הראשונים, שנאמר (שם) בננו זה, זהו שלקה בפניכם.

ברח עד שלא נגמר דינו ואחר כך הקיף זקן התחתון, פטור.

ואם משנגמר דינו ברח ואחר כך הקיף זקן התחתון, חייב.

משנה מנוקדת

[עריכה]

הָיָה אָבִיו רוֹצֶה וְאִמּוֹ אֵינָהּ רוֹצָה,

אָבִיו אֵינוֹ רוֹצֶה וְאִמּוֹ רוֹצָה,

אֵינוֹ נַעֲשֶׂה בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה,

עַד שֶׁיְּהוּ שְׁנֵיהֶם רוֹצִים.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:

אִם לֹא הָיְתָה אִמּוֹ רְאוּיָה לְאָבִיו,

אֵינוֹ נַעֲשֶׂה בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה.

הָיָה אֶחָד מֵהֶם גִּדֵּם אוֹ חִגֵּר אוֹ אִלֵּם אוֹ סוּמָא אוֹ חֵרֵשׁ,

אֵינוֹ נַעֲשֶׂה בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה,

שֶׁנֶּאֱמַר:

"וְתָפְשׁוּ בוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ" (דברים כא, יט),

וְלֹא גִּדְּמִין;

"וְהוֹצִיאוּ אֹתוֹ" (שם),

וְלֹא חִגְּרִין;

"וְאָמְרוּ" (שם, כ),

וְלֹא אִלְּמִין;

"בְּנֵנוּ זֶה" (שם),

וְלֹא סוּמִין;

"אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקֹלֵנוּ" (שם),

וְלֹא חֵרְשִׁין.

מַתְרִין בּוֹ בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה וּמַלְקִין אוֹתוֹ.

חָזַר וְקִלְקֵל, נִדּוֹן בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה.

וְאֵינוֹ נִסְקָל עַד שֶׁיְּהוּ שָׁם שְׁלֹשָׁה הָרִאשׁוֹנִים,

שֶׁנֶּאֱמַר (שם): "בְּנֵנוּ זֶה",

זֶהוּ שֶׁלָּקָה בִּפְנֵיכֶם.

בָּרַח עַד שֶׁלֹּא נִגְמַר דִּינוֹ וְאַחַר כָּךְ הִקִּיף זָקָן הַתַּחְתּוֹן,

פָּטוּר;

וְאִם מִשֶּׁנִּגְמַר דִּינוֹ בָּרַח,

וְאַחַר כָּךְ הִקִּיף זָקָן הַתַּחְתּוֹן,

חַיָּב:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

היה אביו רוצה - ואימו אינה רוצה,

אימו רוצה - ואביו אינו רוצה,

אינו נעשה בן סורר ומורה.

רבי יהודה אומר:

אם לא היתה אימו ראויה לאביו - אינו נעשה בן סורר ומורה.

היה אחד מהם -

גידם, או חיגר,

או אילם, או סומא,

או חירש - אינו נעשה בן סורר ומורה,

שנאמר: "ותפשו בו" (דברים כא יט) - ולא גידמין,

"והוציאו אותו" (שם) - ולא חיגרין,

"ואמרו" (דברים כא כ) - ולא אילמין,

"בננו זה" (שם) - ולא סומין,

"איננו שומע בקולנו" (שם) - ולא חירשים.

מתרים בו בפני שלשה - ומלקין אותו.

חזר וקילקל - נידון בעשרים ושלשה.

ואינו נסקל - עד שיהוא שם שלשה הראשונים,

שנאמר: "בננו זה" - זה הוא שלקה בפניכם.

ברח - עד שלא נגמר דינו,

ואחר כך הקיף זקן התחתון - פטור.

אם משנגמר דינו ברח, ואחר כך הקיף זקן התחתון - חייב.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

ראויה לאביו - רוצה לומר שתהיה דומה במראה ובקומה לפי שנאמר "אביו ואמו"(דברים כא, יט).

ואמרו ומתרים בו בפני שלושה - כלומר ומתרים בו ולוקה לפני שלשה, לפי שהתראתו בשנים כמו שאר התראות.

ומעיקרנו שהאדם כשנגמר דינו גברא קטילא הוא, ויהרג כל זמן שימצא.

ואין הלכה כרבי יהודה:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

ראויה לאביו - שוה ודומה לאביו בקול במראה וקומה. דכתיב איננו שומע בקולנו, מדלא כתיב בקולותינו ^ו, שמע מינה קול אחד לשניהם. ומדקול בעינן שוים, מראה וקומה נמי בעינן שוים ^ז. ואין הלכה כרבי יהודה:

גידם - ידו קטועה:

בננו זה - משמע שמראין אותו:

חרשים - אם אמר להם איני מקבל מכם אינם שומעים אותו. ואע"פ שרואים אח"כ שאינו מקיים מצותן, מ"מ התורה אמרה איננו שומע בקולנו, דמשמע דבשעת הקול קאמרי ^ח דלא שמע, ששמעוהו שאמר איני מקבל מכם:

ומתרין בו בפני שלשה - הכי קאמר, ומתרין בו בפני שנים ^ט שלא ירגיל. ואם לא שמע, מלקין אותו בבית דין של שלשה, כדתנן בפרק קמא, מכות בשלשה. דויסרו אותו האמור בבן סורר ומורה מלקות הוא, כתיב הכא (דברים כא) בן סורר ומורה, וכתיב התם (שם כח) והיה אם בן הכות הרשע:

זה הוא שלקה בפניכם - ואע"ג דמיבעי ליה זה ולא סומין, אי איתא דלהך מלתא לחוד אתא, לזה הוא שלקה בפניכם, לכתוב בננו הוא ^י, מאי בננו זה שמעת מינה תרתי:

ואח"כ הקיף זקן התחתון פטור - כיון דאילו עביד השתא לאו בר קטלא הוא:

ואם משנגמר דינו ברח - הוי כגברא קטילא וחייב אפילו לאחר כמה שנים:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

עד שיהו שניהם רוצים. שנאמר ותפשו בו אביו ואמו. הרמב"ם סוף הלכות ממרים:

רבי יהודה אומר אם לא היתה אמו ראויה לאביו. פירש הר"ב שוה ודומה לאביו סי' דכתיב איננו שומע בקולנו. גמרא. ומ"ש מדלא כתיב בקולותינו או בקולינו ביו"ד. רש"י. ומ"ש הר"ב ומדקול בעינן שוים. מראה וקומה נמי בעינן שוים. גמרא. ונ"ל לפי שכן אתה מוצא בשנים שהשוה אותן הכתוב בדברים והצריכום ג"כ שיהו שוים במראה וקומה. והן שני שעירי יום הכפורים. כדתנן בריש פ"ו דיומא. והא דבפירוש הרמב"ם כתוב ר"ל שתהא דומה במראה ובקומה. לפי שנאמר אביו ואמו *) ואמרו. ע"כ. נראה בעיני דלשון קצרה הוא. ואסיפא דקרא דואמרו סמיך דכתיב ביה איננו שומע בקולנו וכדדרשינן בגמרא כמ"ש הר"ב:

חרשים. כתב הר"ב התורה אמרה איננו שומע בקולנו. דמשמע דבשעת הקול וכו'. וז"ל רש"י ואיכא להפוכי לזכותא ולמדרש דבשעת הקול וכו':

מתרין. כתב הר"ב בפני שנים. גמרא. ופירש"י דבעינן עדים שהוכיחו ועבר שאין אביו ואמו נאמנים עליו להרגו דכתיב (דברים י"ז) ע"פ שנים עדים יומת המת. וכתב עוד בפירוש המשנה וז"ל מתרין בו לאו משום התראה גמורה כשאר עבירות שאין לוקין אלא בהתראה דהא התראת עדים בעי [כלומר וכאן אביו ואמו מתרין בו משמע] ועוד זו ספק התראה אם עובר הוא אם לאו שלא מיד בפניהם הוא עובר אלא בסתר ולאחר זמן הוא עושה אלא מוכיחין אותו דבעינן ויסרו אותו שלא ירגיל. ואם לא שמע מלקין וכו'. ע"כ. אבל הרמב"ם כתב בסוף הלכות ממרים וז"ל מביאין אותו וכו' לב"ד של שלשה וכו' ומביאין שני עדים שגנב וכו' ואכל וכו' אחר ההתראה. ע"כ:

זה זהו שלקה בפניכם. כתב הר"ב ואע"ג דבעי ליה זה ולא סומין וכו'. לכתוב בננו הוא. פירש"י. ומשמע הוא שלקה בפניכם. ע"כ. מאי בננו זה ש"מ תרתי. גמרא. והא לא קשיא דדלמא לזה ולא סומין לחוד אתא. דלעולם לא מפקינן קרא ממשמעותי'. דמשמע שמעמידין אותו לפני ב"ד ואומרים שזהו שלקה בפניכם. אלא מדהוה מצי למכתב הוא והוה נמי משמע הכי. וכתב זה. ש"מ אף למעוטי סומין נמי אתא:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(ה) (על המשנה) שניהם כו'. שנאמר ותפשו בו אביו ואמו. הר"מ:

(ו) (על הברטנורא) או בקולינו. רש"י:

(ז) (על הברטנורא) גמרא. ונ"ל לפי שכן אתה מוצא בשנים שהשוה אותן הכתוב בדברים והצריכום ג"כ שיהיו שוים במראה וקומה, והן שני שעירי יום הכיפורים. ועתוי"ט:

(ח) (על הברטנורא) ח"ל רש"י, ואיכא להפוכי לזכותא ולמדרש דבשעת הקול כו':

(ט) (על הברטנורא) דבעינן עדים שהוכיחו ועבר, שאין אביו ואמו נאמנים להרגו דכתיב ע"פ שנים עדים יומת המת. רש"י. וכתב עוד מתרין בו לאו התראה גמורה הוא כו' אלא מוכיחין אותו. ועתוי"ט:

(י) (על הברטנורא) ומשמע הוא שלקה בפניכם. רש"י. ולא קשיא דלמא לסומין לחוד אתא, דלעולם לא מפקינן קרא ממשמעותיה דמשמע שמעידין אותו בפני בי"ד ואומרין שזהו שלקה כו':

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

היה אביו רוצה ואמו אינו רוצה אמו רוצה ואביו אינו רוצה: כך הגיה הר"ר יהוסף ז"ל. ירושלמי א"ר יאשיה שח לי זעירא משם אנשי ירושלים שלשה הן שאם בקשו למחול מוחלין ואלי הן סוטה ובן סורר ומורה וזקן ממרא על פי ב"ד. סוטה ולאו מתניתא היא ושבעלה אינו רוצה להשקותה סברין מימר עד שלא נכתבה המגלה אתא מימר ואפילו משנכתבה המגלה ובשלא נמחקה המגלה אבל אם נמחקה המגלה לא בדא. זקן ממרא הדא דתימא שלא להורגו אבל להחזירו לא היו מחזירין אותו למקומו וכשבאתי אצל ר' יהודה בן בתירא לנציבין על שנים הודה לי ועל אחד לא הודה לי על זקן ממרא לא הודה לי כדי שלא ירבו מחלוקות בישראל ע"כ:

אם לא היתה אמו ראויה לאביו: גמרא מאי אינה ראויה אילימא חייבי כריתות וחייבי מיתות ב"ד סוף סוף אבוה אבוה הוא ואימיה אמיה היא דהא בקרא לא כתיב אישות באמו אצל אביו ומשני אלא בשוה לאביו בקול ומראה וקומה קאמר ותניא נמי הכי וס"ל לר' יהודה בן סורר ומורה לא היה ולא עתיד להיות אלא דרוש וקבל שכר והכי נמי ס"ל לר"ש:

איננו שומע בקולנו: דהא כוליה קרא יתירא הוא דמצי למיכתב והוצאתם אותו אל שער העיר ההיא וסקלתם כדכתיב בכל שאר נסקלים ותו לא מידי אלא כל אורך דברים זה לדרשא. בפי' רעז"ל ואע"פ שרואין שאין מקיים מצוותם מסיים רש"י ז"ל מיהו איננו שומע בקולנו כתיב ואיכא להפוכי לזכותא ולמידרש דבשעת הקול קאמרי דלא שמע דהא קרא יתירא כוליה כדאמרינן בגמרא:

ומלקין אותו: בפני שלשה כלומר יביאוהו בפני שלשה דיינים והדיינים יחייבוהו מלקות וילקהו שליח ב"ד כשאר הלוקין דמלקות בפני שלשה ע"כ. ואיתה בפ' נגמר הדין (סנהדרין דף מ"ה:)

ואם משנגמר דינו וכו': ירושלמי דכתובות פרק נערה:

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

אינו נעשה בן סורר ומורה עד שיהו שניהם רוצים: שנאמר ותפסו בו אביו ואמו:

רבי יהודה אומר אם לא היתה אמו ראויה לאביו: שאינה שוה לו בקול ומראה וקומה. [ונ"ל דלא שיהיו שוין ממש בקול, דאם כן איילונית היא, [כיבמות דף פ' ע"ב]. אלא לאפוקי א' קולו חלש ואחד חזק, וכ"כ בשאר הג' דברים, מיירי שיש להם דמיון מה]:

היה אחד מהם גידם: ידו קטועה:

בננו זה: משמע שמראין אותו באצבען:

איננו שומע בקולנו: דמשמע בשעת הקול יודעים שאינו שומע בקולם:

ולא חרשין: דאם אמר להם אז איני רוצה, לא שמעו כן מפיו:

מתרין בו בפני שלשה ומלקין אותו: ה"ק מתרין בו בפני שנים שלא ירגיל כן, ואם אחר כך אף על פי כן עבר, ילקוהו בפני שלשה:

נדון בעשרים ושלשה: בסקילה:

ואינו נסקל עד שיהו שם שלשה הראשונים: שהלקוהו:

זהו שלקה בפניכם: לעיל דממעט סומין, דריש מדלא כתיב בנינו סורר, והכא דריש מדלא כתיב בנינו הוא סורר:

ברח עד שלא נגמר דינו ואחר כך הקיף זקן התחתון פטור: דאשתני גופיה, והרי אי עביד השתא פטור היה:

ואחר כך הקיף זקן התחתון חייב: דכבר גברא קטילא הוא:

בועז

[עריכה]