משנה סנהדרין ח ז
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת סנהדרין · פרק ח · משנה ז | >>
ואלו הן שמצילין אותן בנפשןטו, הרודף אחר חבירו להרגו, אחר הזכור ואחר הנערה המאורסה.
אבל הרודף אחר הבהמה, והמחלל את השבת, והעובד עבודה זרה, אין מצילין אותן בנפשן.
וְאֵלּוּ הֵן שֶׁמַּצִּילִין אוֹתָן בְּנַפְשָׁן:
- הָרוֹדֵף אַחַר חֲבֵרוֹ לְהָרְגוֹ,
- אַחַר הַזָּכוּר,
- וְאַחַר הַנַּעֲרָה הַמְּאֹרָסָה.
- אֲבָל הָרוֹדֵף אַחַר הַבְּהֵמָה,
- וְהַמְּחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת,
- וְהָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה,
- אֵין מַצִּילִין אוֹתָן בְּנַפְשָׁן:
אלו שמצילין אותן בנפשן -
- הרודף את חברו להורגו,
- אחר הזכור,
- אחר נערה מאורסה.
- אבל - הרודף אחר הבהמה,
- והמחלל את השבת,
- והעובד עבודה זרה - אין מצילין אותם בנפשן.
כל חייבי כריתות וחייבי מיתות בית דין מן העריות מצילין אותם בנפשם, אבל זכר אלה השלשה בלבד לפי שהם מבוארין יותר מאותן הבאין בלימוד.
לפי שלמדנו ההצלה מדאמר רחמנא בנערה המאורסה "אין מושיע לה"(דברים כב, כז), הא יש מושיע לה מושיעה בכל דבר שהוא יכול להושיעה ואפילו במיתת אותו האיש האונס אותה. ולמדנו זכור מנערה המאורסה לפי שכתוב "ולנער לא תעשה דבר"(דברים כב, כו). ולמדנו ממנה רוצח גם כן, לפי שנאמר "כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש, כן הדבר הזה"(דברים כב, כו). ולמדנו משם חייבי כריתות ומיתות בית דין, וכל זה בעריות.
אבל שאר עבירות כגון אוכל חלב ודם או מכשף וכיוצא בהם, אין צריך לומר שאין מצילין אותם בנפשם. ואמנם הוצרך להזכיר שבת ועבודה זרה, ואף על פי שהם מזולתי העריות, לגודל שני העונות האלה ושהם יסודות לכל התורה, וכשאדם עובר עליהם חשוב כגוי לכל דבר ואינו מישראל, כמו שבארנו בפרק חמישי מעירובין. והיה עולה על הדעת שמצילין בהם גם כן בנפשם כמו שהיו סוברין קצת החכמים, לכך הודיענו שאין הדבר כן אלא שהם כשאר העבירות לעניין ההצלה. וכתב רחמנא רוצח וזכור למיעוטי בהמה ועבודה זרה ושבת כמו שזכרנו.
ועניין ההצלה זו היא, שמצוה עלינו להציל זה האיש הנרדף מיד הרודף שהוא מבקש להרגו או לעבור בו עבירה באיזה פנים שיתכן, ואפילו במיתת הרודף, ואף על פי שעדיין לא עשה העבירה, וזהו פירוש בנפשן כלומר בנפש הרודף. וכיון שעבר ועשה העבירה, אסור להרגו אלא בבית דין ועדים ועל הפנים שהקדמנו ביאורם.
ואינו כן אם ראינוהו כשהוא רודף אחר בהמה או רוצה לחלל שבת או עבודה זרה, אבל אנו צריכין להזהירו ולמונעו ולהצילו בכל מה שנוכל זולתי מיתתו, שהוא אסור עד שיעבור בעדים והתראה והורגים אותו בית דין. וכן שאר העבירות, מלבד העריות ורוצח כמו שבארנו:
ואלו הן שמצילין אותן בנפשן - שמצילין אותן מן העבירה בנפשן, שניתן רשות לכל אדם להרגם כדי להצילן מן העבירה:
הרודף אחר חבירו להרגו - דכתיב אצל נערה המאורסה (דברים כב) כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה, מקיש רוצח לנערה מאורסה, מה נערה מאורסה ניתן להצילה בנפשו, אף רוצח ניתן להצילו בנפשו. ונערה מאורסה נפקא לן מקרא דכתיב (שם) צעקה הנערה המאורשה ואין מושיע לה, האיש מושיע לה חייב להושיעה בכל דבר שיכול להצילה:
ואחר הזכור - נפקא לן דאמר קרא (שם) ולנערה לא תעשה דבר, נער כתיב חסר ה"א, זה זכור טז. וה"ה לכל חייבי כריתות ומיתות ב"ד שבעריות יז, שמצילין אותן בנפשן, דכתיב (שם) חטא מות. חטא, אלו חייבי כריתות. מות, אלו חייבי מיתות ב"ד יח:
אבל הרודף אחר הבהמה - אע"פ שדומה לעריות:
והמחלל את השבת והעובד עבודה זרה - אף על פי ששניהם כופרים בעיקר:
אין מצילין אותם בנפשן - וכ"ש שאר חייבי כריתות ומיתות בית דין שאינן של עריות, שאין מצילין אותם בנפשם, ואין מותר להרגן כלל עד שיעברו עבירה בעדים ויהיו חייבים מיתה בבית דין:
ואלו הן שמצילין אותן בנפשן. דומיא דמתניתין דלעיל דניתן רשות להרוג הבא במחתרת שהוא כדי להציל עצמו שבידוע שלהרגהו בא:
ואחר הזכור. כתב הר"ב דאמר קרא ולנער וגו' כתיב חסר ה"א ונדרש מקרא ומסורת רש"י. והכא ליכא למימר דמש"ה כתיב נער דאפילו קטנה משמע כמ"ש במשנה ח' פ"ג דכתובות. דע"כ הכא לאו בקטנה איירי אלא בבת עונשין. תוספות. ומ"ש הר"ב וה"ה לכל חייבי כריתות ומיתות ב"ד שבעריות. דלא ניתן להציל בנפשם אלא מדבר שהוא ערוה. ויש בה קלון ופגם לנרדף רש"י. דומיא דנערה המאורסה. ומ"ש הר"ב דכתיב חטא מות וכו'. ואי כתב רחמנא חטא ה"א אפילו חייבי לאוין כתב רחמנא מות. ואי כתב רחמנא מות. ה"א חייבי מיתות ב"ד אין חייבי כריתות לא. כתב רחמנא חטא. ולכתוב רחמנא חטא מות. ולא לכתוב נער נערה [שהרי הן בכלל] אין ה"נ ואלא נער נערה חד למעוטי ע"ז [וה"ה שבת. תוספות] [ד"ה חד] וחד למעוטי בהמה. גמרא:
(טו) (על המשנה) בנפשן. דומיא דמתניתין דלעיל דניתן רשות להרוג הבא במחתרת שהוא כדי להציל. שבידוע שלהרגהו בא:
(טז) (על הברטנורא) ונדרש מקרא ומסורת. רש"י. ועתוי"ט:
(יז) (על הברטנורא) דלא ניתן להציל בנפשו אלא מדבר שהוא ערוה ויש בה קלון ופגם לנרדף. רש"י. דומיא דנערה המאורסה:
(יח) (על הברטנורא) ואי כתב רחמנא חטא, הוה אמינא אפילו חייבי לאוין, כתב רחמנא מות כו' ולכתוב חטא מות ולא לכתוב נער נערה (שהרי הן בכלל), אין הכי נמי, ונער נערה חד למעוטי עכ"ומז, וחד למעוטי בהמה. גמרא:
ואלו שמצילין אותם בנפשם: פי' הרמב"ם ז"ל ר"ל נפש הרודף ועיין בספר קרבן אהרן פרק ד' דפרשת קדושים. בפי' רעז"ל וה"ה לכל חייבי כריתות ומיתות ב"ד שבעריות וכו'. אמר המלקט הכי איתא בהדיא בברייתא ופי' רש"י ז"ל ותנא דמתני' נמי הכי ס"ל מדלא קא רמינא סתמא אסתמא אלא תני הני וה"ה לכל עריות ע"כ. ותו גרסינן בגמרא בברייתא ואם כבר נעשית העבירה אין מצילין אותם בנפשם דקרא אפגימה קפיד מדגלי בהני עבירות ולא בשאר עבירות והא אפגימה לה. וכן חייבי לאוין כגון כהן גדול שהיה רודף אחר אלמנה אין מצילין אותה בנפשו של כ"ג אע"ג דאיכא פגם דמשוי לה חללה משום דחייבי לאוין לא ניתנו להצילן בנפשם. וביד פ"א דהלכות רוצח ושמירת נפש סי' ו' י' י"א:
אבל הרודף אחר הבהמה: פי' לרבעה:
והמחלל את השבת והעובד ע"ז: מחלל את השבת דלא כר"א בר"ש. ועובד ע"ז דלא כר"ש בן יוחי דסברי ניתנו להצילם בנפשם ועונשין מן הדין ומה פגם הדיוט ניתן להצילו בנפשו פגם גבוה לא כ"ש ואתיא שבת לר"א בר"ש חלול חלול מע"ז כתיב הכא מחללי' מות יומת ובע"ז כתיב ומזרעך לא תתן להעביר למולך ולא תחלל. בפי' רעז"ל אין מצילין אותם בנפשם וכ"ש שאר חייבי כריתות ומיתות ב"ד שאינם של עריות וכו'. אמר המלקט דלא ניתן להצילו בנפשו אלא מדבר שהוא ערוה ויש בו קלון לנרדף כגון זכור ונערה המאורסה או רוצח דנפיק מקרא והאי דנקט בהמה משום דדמיא לעריות ונקט נמי ע"ז משום דסד"א תיתי בקל וחומר כדכתיב לעיל ושבת נמי תיתי בג"ש כדכתבי' לעיל בסמוך:
יכין
ואלו הן שמצילין אותן: מהעבירה:
בנפשן: ר"ל שמותר לכל להרגן כדי שינצלו מלחטוא, אבל צריך התראה, רק דאף על גב דבכל חייבי מיתות אין התראה מועלת עד שיאמר בפירוש על מנת כן, על כל פנים בהנך סגי בשישתוק או שיאמר יודע אני, ואם אף על פי כן עושה מותר להרגו, ואפילו החוטא הוא קטן. מיהו ביכול להצילו באחד מאבריו והרגו, חייב הרוצח מיתה בידי שמים [רמב"ם פ"א מרוצח]. ונראה לי דה"ה בעשה כן לבא במחתרת:
ואחר הנערה המאורסה: שרוצה לבעלה ואפילו מתרצת לכך, והוא הדין כל העריות שהן חייבי כריתות או מיתת בית דין, אבל עריות חייבי לאוין אין מצילין אותן בנפשן, רק נקט נערה מאורסה משום דמנה ילפינן לכולה מדכתיב גבה ואין מושיע לה, הא ביש, מושיעה בכל מה שיכול [ש"ס]:
אבל הרודף אחר בהמה: לרבעה דעכ"פ אין קלון להנרדף:
והעובד ע"ז: הוא הדין כל חייבי כרותות ומיתות ב"ד שאינן מעריות:
אין מצילין אותן בנפשן: דמעטינהו קרא:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת