עיקר תוי"ט על סנהדרין ח

משנה סנהדרין, פרק ח':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על הברטנורא) ואם תאמר, דלמא שנה שלפני גדלות, כדאשכחן במופלא הסמוך לאיש. ומפרש ר"ת דהכא דריש, לאיש דמשמע גכור, כדכתיב וחזקת והיית לאיש (מה שאין כן בנדרים דאיש מרוחק מיפליא). ועתוי"ט:

(ב)

(ב) (על המשנה) אכל וכו'. ירושלמי לא גרס לה. וכן הר"מ לא העתיקו בחיבורו. ופשוט הוא, דהא אינו בן סורר ומורה עד שיאכל בשר וישתה יין. ונשתבשו הספרים ממסכת ברכות. שבת. עירובין. ופסחים:

(ג) (על המשנה) אכל כו'. לאתויי דבילה קעילית. כל משקה לאתויי דבש וחלב. דתניא אכל דבילה קעילית. ושתה דבש וחלב ונכנס למקדש חייב. (משום יין ושכר אל תשת. ובכהן עסקינן). גמרא:

(ד) (על המשנה) שאין כו'. דדלמא ממאכל אחרינא נמי קרי ליה זולל. ומיהו שלמה אהא אזהריה דממשיך טפי. זכר לדבר דבבשר מקרי זולל וביין מקרי סובא. רש"י:

(ג)

.אין פירוש למשנה זו

(ד)

(ה) (על המשנה) שניהם כו'. שנאמר ותפשו בו אביו ואמו. הר"מ:

(ו) (על הברטנורא) או בקולינו. רש"י:

(ז) (על הברטנורא) גמרא. ונ"ל לפי שכן אתה מוצא בשנים שהשוה אותן הכתוב בדברים והצריכום ג"כ שיהיו שוים במראה וקומה, והן שני שעירי יום הכיפורים. ועתוי"ט:

(ח) (על הברטנורא) ח"ל רש"י, ואיכא להפוכי לזכותא ולמדרש דבשעת הקול כו':

(ט) (על הברטנורא) דבעינן עדים שהוכיחו ועבר, שאין אביו ואמו נאמנים להרגו דכתיב ע"פ שנים עדים יומת המת. רש"י. וכתב עוד מתרין בו לאו התראה גמורה הוא כו' אלא מוכיחין אותו. ועתוי"ט:

(י) (על הברטנורא) ומשמע הוא שלקה בפניכם. רש"י. ולא קשיא דלמא לסומין לחוד אתא, דלעולם לא מפקינן קרא ממשמעותיה דמשמע שמעידין אותו בפני בי"ד ואומרין שזהו שלקה כו':

(ה)

(יא) (על המשנה) הנאה כו'. שיש להם פנאי לעסוק בתורה ובמצות. רש"י. כלומר ולא שיהיו שקטים גם מטרדת תורה ומצות:

(ו)

(יב) (על הברטנורא) דחזקה אין אדם מעמיד עצמו על ממונו, ואמר אם יעמוד כו'. ועתוי"ט:

(יג) (על המשנה) יש לו כו'. כחי הוא חשוב, ורציחה הוא אם יהרגנו בעל הבית. רש"י:

(יד) (על הברטנורא) ואע"פ שניצול, פטור מן התשלומין. דקיי"ל חייבי מיתות שוגגין כגון שלא התרו בהן אין משלמין ממון שעם המיתה אע"פ שאין נהרגין. רש"י. ועתוי"ט:

(ז)

(טו) (על המשנה) בנפשן. דומיא דמתניתין דלעיל דניתן רשות להרוג הבא במחתרת שהוא כדי להציל. שבידוע שלהרגהו בא:

(טז) (על הברטנורא) ונדרש מקרא ומסורת. רש"י. ועתוי"ט:

(יז) (על הברטנורא) דלא ניתן להציל בנפשו אלא מדבר שהוא ערוה ויש בה קלון ופגם לנרדף. רש"י. דומיא דנערה המאורסה:

(יח) (על הברטנורא) ואי כתב רחמנא חטא, הוה אמינא אפילו חייבי לאוין, כתב רחמנא מות כו' ולכתוב חטא מות ולא לכתוב נער נערה (שהרי הן בכלל), אין הכי נמי, ונער נערה חד למעוטי עכ"ומז, וחד למעוטי בהמה. גמרא: