משנה סנהדרין ב ניקוד


פרק ב

משניות: א ב ג ד ה

עריכה

(א)

כֹּהֵן גָּדוֹל דָּן וְדָנִין אוֹתוֹ,

מֵעִיד וּמְעִידִין אוֹתוֹ,
חוֹלֵץ וְחוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ.
וּמְיַבְּמִין אֶת אִשְׁתּוֹ,
אֲבָל הוּא אֵינוֹ מְיַבֵּם,
מִפְּנֵי שֶׁהוּא אָסוּר בְּאַלְמָנָה.
מֵת לוֹ מֵת,
אֵינוֹ יוֹצֵא אַחַר הַמִּטָּה;
אֶלָּא הֵן נִכְסִין וְהוּא נִגְלֶה,
הֵן נִגְלִין וְהוּא נִכְסֶה,
וְיוֹצֵא עִמָּהֶן עַד פֶּתַח הָעִיר,
דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
אֵינוֹ יוֹצֵא מִן הַמִּקְדָּשׁ,
שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כא, יב): "וּמִן הַמִּקְדָּשׁ לֹא יֵצֵא".
וּכְשֶׁהוּא מְנַחֵם אֲחֵרִים,
דֶּרֶךְ כָּל הָעָם עוֹבְרִין בָּזֶה אַחַר זֶה,
וְהַמְּמֻנֶּה מְמַצְּעוֹ בֵּינוֹ לְבֵין הָעָם.
וּכְשֶׁהוּא מִתְנַחֵם מֵאֲחֵרִים,
כָּל הָעָם אוֹמְרִין לוֹ: אָנוּ כַּפָּרָתְךָ,
וְהוּא אוֹמֵר לָהֶן: הִתְבָּרְכוּ מִן הַשָּׁמַיִם.
וּכְשֶׁמַּבְרִין אוֹתוֹ,
כָּל הָעָם מְסֻבִּין עַל הָאָרֶץ,
וְהוּא מֵסֵב עַל הַסַּפְסָל:
(ב)

הַמֶּלֶךְ לֹא דָּן וְלֹא דָנִין אוֹתוֹ,

לֹא מֵעִיד וְלֹא מְעִידִין אוֹתוֹ,
לֹא חוֹלֵץ וְלֹא חוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ,
לֹא מְיַבֵּם וְלֹא מְיַבְּמִין לְאִשְׁתּוֹ.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
אִם רָצָה לַחֲלֹץ אוֹ לְיַבֵּם, זָכוּר לַטּוֹב.
אָמְרוּ לוֹ: אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ.
וְאֵין נוֹשְׂאִין אַלְמָנָתוֹ.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
נוֹשֵׂא הַמֶּלֶךְ אַלְמָנָתוֹ שֶׁל מֶלֶךְ,
שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּדָוִד שֶׁנָּשָׂא אַלְמָנָתוֹ שֶׁל שָׁאוּל,
שֶׁנֶּאֱמַר (שמ"ב יב, ח):
"וָאֶתְּנָה לְךָ אֶת בֵּית אֲדֹנֶיךָ וְאֶת נְשֵׁי אֲדֹנֶיךָ בְּחֵיקֶךָ":
(ג)

מֵת לוֹ מֵת,

אֵינוֹ יוֹצֵא מִפֶּתַח פַּלְטְרִין שֶׁלּוֹ.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
אִם רוֹצֶה לָצֵאת אַחַר הַמִּטָּה, יוֹצֵא;
שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּדָוִד,
שֶׁיָּצָא אַחַר מִטָּתוֹ שֶׁל אַבְנֵר,
שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד הֹלֵךְ אַחֲרֵי הַמִּטָּה" (שמ"ב ג, לא).
אָמְרוּ לוֹ:
לֹא הָיָה הַדָּבָר אֶלָּא לְפַיֵּס אֶת הָעָם.
וּכְשֶׁמַּבְרִין אוֹתוֹ,
כָּל הָעָם מְסֻבִּין עַל הָאָרֶץ,
וְהוּא מֵסֵב עַל הַדַּרְגָּשׁ:
(ד)

וּמוֹצִיא לְמִלְחֶמֶת הָרְשׁוּת,

עַל פִּי בֵּית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד.
וּפוֹרֵץ לַעֲשׂוֹת לוֹ דֶרֶךְ,
וְאֵין מְמַחִין בְּיָדוֹ.
דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ אֵין לוֹ שִׁעוּר.
וְכָל הָעָם בּוֹזְזִין וְנוֹתְנִין לְפָנָיו,
וְהוּא נוֹטֵל חֵלֶק בָּרֹאשׁ.
לֹא יַרְבֶּה לוֹ נָשִׁים,
אֶלָּא שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
מַרְבֶּה הוּא לוֹ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהוּ מְסִירוֹת אֶת לִבּוֹ.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
אֲפִלּוּ אַחַת וּמְסִירָה אֶת לִבּוֹ,
הֲרֵי זֶה לֹא יִשָּׂאֶנָּה;
אִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר: "וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים" (דברים יז, יז)?
אֲפִלּוּ כַּאֲבִיגָיִל.
"לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים" (דברים יז, טז),
אֶלָּא כְּדֵי מֶרְכַּבְתּוֹ.
"וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד" (דברים יז, יז),
אֶלָּא כְּדֵי לִתֵּן אַפְסַנְיָא.
וְכוֹתֵב לוֹ סֵפֶר תּוֹרָה לִשְׁמוֹ.
יוֹצֵא לַמִּלְחָמָה, מוֹצִיאָהּ עִמּוֹ;
נִכְנָס, מַכְנִיסָהּ עִמּוֹ;
יוֹשֵׁב בְּדִין, הִיא עִמּוֹ;
מֵסֵב, הִיא כְּנֶגְדּוֹ.
שֶׁנֶּאֱמַר (שם, יט): "וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו":
(ה)

אֵין רוֹכְבִין עַל סוּסוֹ,

וְאֵין יוֹשְׁבִין עַל כִּסְאוֹ,
וְאֵין מִשְׁתַּמְּשִׁין בְּשַׁרְבִיטוֹ,
וְאֵין רוֹאִין אוֹתוֹ כְּשֶׁהוּא מִסְתַּפֵּר,
וְלֹא כְּשֶׁהוּא עָרֹם,
וְלֹא בְּבֵית הַמֶּרְחָץ,
שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יז טו): "שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ",
שֶׁתְּהֵא אֵימָתוֹ עָלֶיךָ: