משנה נדרים ח ז

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת נדרים · פרק ח · משנה ז | >>

האומר לחברו קונם שאני ^כ נהנה לך אם אין אתה בא ונוטל לבניך ^כא כור אחד של חיטין ושתי חביות של יין, הרי זה יכול להפר ^כב את נדרו שלא על פי חכם, ויאמר לו, כלום אמרת אלא מפני כבודי ^כג זהו כבודי.

וכן האומר לחברו קונם שאתה נהנה לי ^כד אם אין אתה בא ונותן לבני כור אחד של חטין ושתי חביות של יין, רבי מאיר אומר, אסור עד שיתן.

וחכמים אומרים, אף זה יכול להפר את נדרו שלא על פי חכם, ויאמר לו, הרי אני ^כה כאילו [התקבלתי]^כו.

היו מסרבין בו לשאת בת אחותו ואמר קונם שהיא נהנית לי לעולם, וכן המגרש את אשתו ואמר קונם אשתי נהנית לי לעולם, הרי אלו מותרות ליהנות לו ^כט שלא נתכון זה אלא לשום אישות^ל.

היה מסרב בחברו שיאכל אצלו, אמר: קונם לביתך שאיני נכנס, טיפת צונן שאיני טועם לך, מותר ליכנס לביתו ולשתות ממנו צונן, שלא נתכוון זה אלא לשום אכילה ושתיה^לא.

משנה מנוקדת

[עריכה]

הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ:

קוֹנָם שֶׁאֲנִי נֶהֱנֶה לְךָ

אִם אֵין אַתָּה בָּא וְנוֹטֵל לְבָנֶיךָ

כּוֹר אֶחָד שֶׁל חִטִּין

וּשְׁתֵּי חָבִיּוֹת שֶׁל יַיִן,

הֲרֵי זֶה יָכוֹל לְהָפֵר אֶת נִדְרוֹ שֶׁלֹּא עַל פִּי חָכָם,

וְיֹאמַר לוֹ:

כְּלוּם אָמַרְתָּ אֶלָּא מִפְּנֵי כְּבוֹדִי?

זֶהוּ כְּבוֹדִי.

וְכֵן הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ:

קוֹנָם שֶׁאַתָּה נֶהֱנֶה לִי

אִם אֵין אַתָּה בָּא וְנוֹתֵן לִבְנִי

כּוֹר אֶחָד שֶׁל חִטִּין

וּשְׁתֵּי חָבִיּוֹת שֶׁל יַיִן,

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אָסוּר עַד שֶׁיִּתֵּן.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:

אַף זֶה יָכוֹל לְהָפֵר אֶת נִדְרוֹ שֶׁלֹּא עַל פִּי חָכָם,

וְיֹאמַר לוֹ: הֲרֵי אֲנִי כְּאִלּוּ הִתְקַבַּלְתִּי.

הָיוּ מְסָרְבִין בּוֹ לָשֵׂאת בַּת אֲחוֹתוֹ,

וְאָמַר: קוֹנָם שֶׁהִיא נֶהֱנִית לִי לְעוֹלָם,

וְכֵן הַמְּגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ,

וְאָמַר: קוֹנָם אִשְׁתִּי נֶהֱנֵית לִי לְעוֹלָם,

הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרוֹת לֵהָנוֹת לוֹ,

שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן זֶה אֶלָּא לְשׁוּם אִישׁוּת.

הָיָה מְסָרֵב בַּחֲבֵרוֹ שֶׁיֹּאכַל אֶצְלוֹ,

אָמַר: קוֹנָם לְבֵיתְךָ שֶׁאֵינִי נִכְנָס,

טִפַּת צוֹנֵן שֶׁאֵינִי טוֹעֵם לָךְ,

מֻתָּר לִכָּנֵס לְבֵיתוֹ וְלִשְׁתּוֹת מִמֶּנּוּ צוֹנֵן,

שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן זֶה אֶלָּא לְשׁוּם אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

האומר לחברו: קונם שאיני נהנה לך,

אם אין אתה בא - ונוטל לבניך,

כור אחד - של חיטים,

ושתי חביות - של יין,

הרי זה יכול להפר את נדרו - שלא על פי חכם,

ויאמר לו: כלום אמרת לי, אלא מפני כבודי - וזה הוא כבודי.

וכן האומר לחברו: קונם שאת נהנה לי,

אם אין אתה נותן לבני -

כור אחד - של חיטים,

ושתי חביות - של יין,

רבי מאיר אומר:

אסור - עד שיתן.

וחכמים אומרין:

אף זה יכול להפר את נדרו - שלא על פי חכם,

ויאמר לו: הרי אני - כאילו נתקבלתי.

היו מסרבין בו - לשאת את בת אחותו,

אמר: קונם שהיא נהנית לי - לעולם,

וכן המגרש את אשתו -

אמר: קונם אשתי נהנית לי - לעולם,

הרי אלו מותרות - להנות לו,

שלא נתכוון זה - אלא לשם אישות.

היה מסרב בחברו - שיאכל אצלו,

אמר: קונם לביתך - שאיני נכנס,

וטיפת צונין - שאיני טועם לך,

מותר - ליכנס לביתו, ולשתות צונין,

שלא נתכוון זה - אלא לשום אכילה ושתייה.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

מסרבין – מפצירין.

ואמרו בת אחותו - לפי שהוא נהוג, ועוד שהיא מצוה וחייב אדם להשתדל בזה, ואמרו: "ומבשרך אל תתעלם"(ישעיה נח, ז), זה הנושא בת אחותו.

ואין הלכה כרבי מאיר:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

זהו כבודי - שאפרנס בני משלי:

היו מסרבין בו לשאת את בת אחותו - מפצירין בו ^כז שישא את בת אחותו מפני שהיא בת גילו ואמרינן [יבמות ס"ב.] הנושא את כת אחותו עליו הכתוב אומר (ישעיהו נח) ומבשרך לא תתעלם אז תקרא וה' יענה ^כח:

שלא נתכוין זה אלא לשם אכילה ושתיה - ומיהו גם באכילה ושתיה מותר, הואיל ולא הוציא מפיו אכילה ושתיה, דבנדרים בעינן שיוציא בשפתיו, כדכתיב (במדבר ל) ככל היוצא מפיו יעשה. ולא דמי לרישא, דאישות בכלל הנאות איתיה:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

קונם שאני נהנה לך. קונם מה שאני נהנה משלך. הר"ן פ"ג דף כ"ד:

ונוטל לבניך. דרך כבוד הוא שיקבל מתנה לבניו ולא לעצמו. הרא"ש שם:

להפר. צ"ע דלישנא דהפרה לא שייך אלא בין איש לאשתו ובין אב לבתו ועיין בפירוש הר"ב ספ"י. והרמב"ם בר"פ דלקמן כתב ג"כ לשון הפרה במקום התרה. [וכן עוד לשונו במשנה ט' פ"ט כמ"ש לשונו שם]. אבל בגמרא פ"ג דף כ"ד דמייתי לה להך מתניתין גרסינן בין ברישא בין בסיפא להתיר. וכן העתיקה הרמב"ם ספ"ח מה"נ וכן הטור ס"ס רל"ב [ובבכורות פ"ה משנה ה' כתבתי בשם התוספות דלישנא דקרא נקט כו']:

ויאמר לו כלום אמרת כו'. מפרש התם בגמרא טעמא דאמר הא לא אמר נדר הוא ולא הוי נדרי זירוזין דשריין כדתנן התם ומפרש טעמא דודאי לנדר נתכוין דאמר ליה לא כלבא אנא דמיתהנינא מינך. ולא מיתהנית מינאי. פירש הרא"ש דכיון שהוא רוצה שיקבל ממנו מתנה מרובה. [כור חטים ושתי חביות של יין] מסתמא גם הוא נהנה ממנו הרבה. וכיון שיש טעם לדבר אמרינן דלנדר איכוין. כלומר מה שאין כן המזמין חבירו כו' דתנן התם דהוי נדרי זירוזין. דעביד אינש להאכיל את חבירו אצלו. אע"ג דחבריה לא יהיב ליה מעיקרא מידי:

אלא מפני כבודי. שאתכבד על ידך בפני הבריות. שיראו שאני חשוב בעיניך. שאתה רוצה ליתן לי מתנה. זהו כבודי. שאתכבד יותר כשיראו שאתה רוצה ליתן. ואני איני רוצה לקבל הר"ן. והרא"ש כתב זהו כבודי לשנוא מתנות:

קונם שאתה נהנה לי. כלומר משלי: וכן דרך בני אדם שנודרין ואוסרין הנאתן. על מי שלא יהנה אותם. וברישא שרוצה שהלה יקבל הנאה ממנו. הרי הוא נודר שלא יהנה הוא ממנו. אם לא יקבל ההנאה:

רבי מאיר אומר אסור עד שיתן. כתבו התוספות אבל ברישא מודה. דקאמר [אם] אי אתה בא ונוטל וזה אינו [רוצה ליקח] רגילות שיאמר זה הוא [כבודי] והתירא מעליא הוא אבל הכא אינו רגילות לומר התקבלתי מאחר שמפצירו ליתן לבנו. ע"כ. אבל הר"ן כתב דהה"נ דפליג אקמייתא דאסור עד שיטול. והכי איתא בירושלמי ע"כ:

ויאמר לו הרי אני וכו'. בגמרא פ"ג מפרש דדוקא כשיאמר לו. הא לאו הכי הוה נדר. ולא הוו נדרי זירוזין ומפרש טעמא משום דודאי לנדר נתכוון. דאמר ליה לאו מלכא אנא דמהני לך ואת לא מהנית לי. פירש הרא"ש לאו מלכא אנא ומסתם ההנהו הרבה. מאחר שתובע ממנו מתנה מרובה:

הרי אני וכו'. הריני מחזיק לך טובה. כאילו התקבלתי ממך. רש"י שם:

כאילו התקבלתי. מפרש בגמרא בפרק מי שאחזו דהיינו טעמא משום דלהרווחה דידיה מכוין והא לא איצטריך ודוקא כשהבנים סמוכים על שלחנו דבכהאי גוונא שייך למימר דלהרווחה דידיה איכוין שלא יצטרך להוציא משלו לצרכן והא לא איצטריך ובכה"ג היה יכול לומר כן. אבל אם אין הבנים סמוכים על שלחן אביהם הוי איפכא דלהרווחה דידהו קא מכוין וכל שאמרו הם הריני כאילו התקבלנו התירו הנדר ואילו אמר האב כן אין בדבריו כלום הר"ן:

התקבלתי. כן ל' המשנה בפ"ו דגיטין וכן ברפ"ז דשבועות:

היו מסרבין. פירש הר"ב מפצירין ונקרא סירוב שהוא תרגום מיאון לפי שגם זה המפציר הוא מסרב וממאן במה שחבירו רוצה. כגון הכא שחבירו רוצה שלא ישא בת אחותו וזה המפציר הוא ממאן ברצון זה וירצה שישאנה:

לשאת בת אחותו. פירש הר"ב מפני שהיא בת גילו. פירש בערוך גילו מזלו. ומ"ש הר"ב ואמרינן הנושא כו' בפ"ו דיבמות דף ס"ג [צ"ל ס"ב] ושם כתבו התוספות בשם ר"ת דטעמא לפי שהיא בת מזלו כדאמרינן רוב בנים הולכים אחר אחי האם. ועוד כתבו בשם רשב"ם דה"ה בת אחיו. אבל אחותו נקט לפי שמשדלתו בדברים ושכיח שנושא בתה:

מותרות להנות לו. שאר הנאה. אלא לשום אישות. שנדר שלא תהנה ממנו דרך אישות. רש"י:

שאיני נכנס כו'. שאיני טועם. הטור סימן רי"ח העתיק שניהם שאני:

שלא נתכוין זה. המסרב בו אלא לאכילה ושתיה המרובה וכי אמר זה קונם לביתך כו' לא נתכוין לדור הנאה ממנו אלא לאכילה ושתיה מרובה נתכוון. רש"י:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(כ) (על המשנה) שאני כו'. קונם מה שאני נהנה משלך. הר"נ:

(כא) (על המשנה) לבניך. דרך כבוד הוא שיקח מתנה לבניו. ולא לעצמו. הרא"ש:

(כב) (על המשנה) להפר. צ"ע דלישנא דהפרה לא שייך אלא בין איש לאשתו ובין אב לבתו. ולי נראה דברישא ובסיפא כאן שייך דוקא לשון הפרה משום דהנדר אינו נעקר מעיקרו כנדר גבי חכם משום דמה שאמר הריני כמו שהתקבלתי או זהו כבורי מתקיים הנדר וא"כ עד אותו שעה קם הנרר דומיא דבעל דמיפר להבא. ת"ח:

(כג) (על המשנה) כבודי. שאתכבד על ידיך בפני הבריות שיראו שאני חשוב בעיניך שאתה רוצה ליתן לי מתנה. זהו כבודי. שאתכבד יותר כשיראו שאתה רוצה ליתן ואני איני רוצה לקבל. הר"נ:

(כד) (על המשנה) נהנה לי. כלומר משלי. וכן דרך בני אדם שנודרין ואוסרין הנאתן על מי שלא יהנה אותם. וברישא שרוצה שהלה יקבל הנאה ממנו הרי הוא נודר שלא יהנה הוא ממנו אם "לא יקבל ההנאה:

(כה) (על המשנה) הרי אני. הריני מחזיק לך טובה כאלו התקבלתי ממך. רש"י:

(כו) (על המשנה) כאלו כו'. מפרש בגמרא דה"ט משום דלהרוחה דידיה מכוין והא לא איצטריך. ודוקא כשהבנים סמוכים על שולחנו דבכה"ג אכוין שלא יצטרך להוציא משלו לצרכן והא לא איצטריך ויכול לומר כן. אבל אין הבנים סמוכים כו' הוי איפכא דלהרוחה דידהו מכוין, וכל שאמרו הם הריני כו' התירו הנדר ואלו אמר האב אין בדבריו כלום. הר"נ:

(כז) (על הברטנורא) ונקרא סירוב שהוא תרגום מיאון, לפי שגם המפציר הוא מסרב וממאן בטה שחבירו רוצה, כגון הכא שחבירו רוצה שלא ישא בת אחותו וזה המפציר הוא ממאן ברצון זה וירצה שישאנה:

(כח) (על הברטנורא) והוא הדין בת אחיו, אבל אחותו נקט טפי לפי שמשדלתו בדברים ושכיח שנושא בתה. רשב"ם:

(כט) (על המשנה) להנות לו. שאר הנאה:

(ל) (על המשנה) אישות. שנדר שלא תהנה ממנו דרך אישות. רש"י:

(לא) (על המשנה) זה. המסרב בו אלא לאכילה ושתיה המרובה וכי אמר זה קונם לביתך כו' לא נתכוין לדור הנאה ממנו אלא לאכילה ושתיה המרובה נתכוין. רש"י:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

קונם שאני נהנה לך: פי' משלך [הגה"ה אכן תימה לע"ד הוא אמאי תני לישנא קלילא דִמשַׂנְה ההבנה וכן בפ' בתרא נמי תנן קונם שאני נהנית לבריות אמאי לא תני מן הבריות גם שם בסוף הפרק אמאי לא תני שאיני נהנית מאבא ומאביך וכו' ושם לא שייך למימר משום לישנא קלילא דכ"כ קלילא היא זו כמו זו רק מ"ם תחת למ"ד:

זהו כבודי: לשנוא מתנות ופי' הר"ן ז"ל כלום אמרת אלא מפני כבודי ואני איני רוצה לקבל ע"כ ובפ"ד נדרים דף כ"ד דייק הא לא אמר הכי נדר הוי ואפילו ראב"י דאמר נדרי זרוזין הוי מודה בהא דלא הוי נדרי זרוזין דאמר ליה לאו כלבא אנא דמיתהנינא מנך ולא מיתהנית מנאי דמסתמא כיון שהוא רוצה לתת לו כור א' של חטים ושתי חביות של יין מסתמא כבר נהנה הוא ממנו הרבה וכן בסמוך הרי אני כאילו נתקבלתי יכול לומר לו לאו מלכא אנא דמהנינא לך ואת לא מהנית לי דמסתמא ההנהו הרבה מאחר שתובע ממנו מתנה מרובה והתם הגרסא בין ברישא בין בסיפא כתוב להתיר במקום להפר אלא דאשכחן בקצת מקומות לשון הפרה משמש במקום התרה ושם פי' הר"ן ז"ל כלום אמרת אלא מפני כבודי שאתכבד על ידך בפני הבריות שיראו שאני חשוב בעיניך שאתה רוצה ליתן לי מתנה זהו כבודי שאתכבד יותר כשיראו שאתה רוצה ליתן לי מתנה ואני איני רוצה לקבל ע"כ. וכתב עוד הר"ן ז"ל בשם הרמב"ן ז"ל בפ' שבועות בתרא דף שי"א דדוקא מפני שאמר לו אם אין אתה בא ונוטל לבניך הוא דבעי למימר זהו כבודי הא אם אמר אם אין אני נותן לך דבר ברור הוא שלהנאתו של מקבל אמר ואם אינו רוצה לקבל ה"ז פטור ע"כ. והאי בבא תנייתא איתה נמי בפ' מי שאחזו (גיטין דף ע"ד) וכתב הר"ן ז"ל דמפרש התם דהיינו טעמא דיכול לומר הריני כאילו נתקבלתי משום דלהרווחא דידיה מכוין והא לא איצטריך ודוקא כשהבנים סמוכין על שלחנו דבכי ה"ג שייך למימר דלהרווחא דידיה מכוין שלא יצטרך להוציא משלו לצרכן והא לא איצטריך ובכי הא יכול לומר כן אבל אם אין הבנים סמוכין על שלחן אביהן הוי איפכא דלהרווחא דידהו קא מיכוין וכל שאמרו הם הרי אנו כאילו התקבלנו התירו הנדר ואילו אמר האב כן אין בדבריו כלום עכ"ל ז"ל. וכתוב בספר הלבוש י"ד ס"ס רל"ב וז"ל ולי נראה דלפי כאן דאיכא דפליג שנכתוב בסמוך אפילו אין הבן סומך על שלחן אביו יכול האב למחול ולומר התקבלתי דה"נ יאמר כלום אמרתי אלא שתעשה רצוני ועכשיו שאיני חושש אם תתן לבני או לא תתן הרי הוא כאילו קיימת נ"ל ע"כ. עוד כתוב שם וז"ל ואין להקשות אלו נדרים דקונם שאם אין אתה נוטל ממני או קונם שאם אין אתה נותן לי מ"ש מן המזמין את חברו שיאכל אצלו דלעיל רפ"ד נדרים דחשיב לנדר של זרוז ואינו נדר אע"פ שאין זה אומר לו הריני כאילו אכלתי וכו' או כלום אתה עושה אלא לכבודי זהו כבודי שלא אוכל עמך דאין זו קושיא דודאי גבי מתנה שייך לומר זהו כבודי שלא אטול כלום כי תהלות לאל כבר יש לי רב ואיני צריך לך ואני מחזיק לך על זה כאילו קבלתי המתנה ואין נוגע בזה בכבוד הנותן כמו שאמר עשו ליעקב דודאי היתה כונתו לכבדו בפניו ולא היה נוגע בכבודו אבל במזמין אם יאמר המוזמן זהו כבודי שלא אוכל עמך הרי נוגע בכבוד המזמין כאילו א"ל שאינו ראוי שהוא יאכל עמו והוי פוגע בכבודו שהרי כן דרך העולם אפילו מלכים ושרים ויועצים דרך ארץ מכבדין אותן בסעודה באכילה ושתייה והוא כבודם וכבוד המזמינים שאוכלים עמו לכך אפילו בלא תשובת המוזמן אינו אלא נדר של זרוז מה שאין שייך כאן שאם לא ישיב לו כלום נדרת כו' דילמא הך בקושטא קאמר ולנדר איכוון וכן בסיכא אם לא יאמר קבלתי שמא זה לנדר ממש איכוון שהיה צריך לזה ועכשיו נמלך מפני שאין צרך לו עכ"ל ז"ל. וראיתי שהגיה הרב ר' יהוסף ז"ל אם אין אתה נותן לבני כור אחד של חטים וכו' ומחק מלת בא מהאי סיפא. ובירושלמי משמע דאף בבבא קמייתא פליגי ר"מ וחכמים וכן פי' הר"ן ז"ל. וז"ל שם בפ"ד נדרים דף כ"ד ואמרי' בירושלמי דר"מ דפליג באידך בבא דסיפא פליג נמי ברישא ומפ' התם במאי פליגי דגרסי' התם א"רי זעירא בסתם חלוקים במה אנן קיימין אם כשזה אומר מפני כבודי וזה אומר מפני כבודי כלומר כשזה אומר כלום אמרת אלא מפני כבודי מדיר חולק עליו ואומר לו לא אלא לכבודי נתכוונתי כדי שאתכבד שתקבל מתנה ממני ד"ה. אסור אם כשזה אומר מפני כבודך וזה אומר מפני כבודי דכ"ע לא פליגי דשרי כינן קיימין בסתם ר' מאיר אומר סתם כמי שזה אומר מפני כבודי וזה אומר מפני כבודי ורבנן אמרין סתמן כמי שזה אומר מפני כבודי וזה אומר מפני כבודך עכ"ל ז"ל. ובבית יוסף י"ד סימן רל"ו כתב בשם הריב"ש ז"ל דעל כרחין לא בעי הכא דלימא זהו כבודי אלא מפני שתלה נדרו בקבלתו ואמר אם אין אתה נוטל הא אמר אם אין אני נותן לא אמר אלא להנאתו של מקבל ואם לא רצה לקבל פטור ע"כ וקרוב הוא למה שכתבתי בסמוך בשם הר"ן ז"ל. אבל התוס' כתבו נגד הירושלמי דברישא מודה ר"מ דקאמר אם [כו' עי' בתוי"ט]. ובטור יורה דעה סימן רל"ב. וכתב הר"ן ז"ל שם בפ"ד נדרים בשם הרשב"א ז"ל דדוקא בקיום מעשה שייך למימר הריני כאילו נתקבלתי דכיון שאפילו היה מקבל ממנו היה יכול להחזיר לו אף מעכשיו יכול לומר הריני כאילו התקבלתי והחזרתים דאפוכי מטראתא למה לי אבל בבטול מעשה כגון שאמר נכסי אסורין עליך אם תלך למקום פלוני לא שייך למימר הכי לומר לך והרי הוא כאילו הלכת שאי אפשר ואיכא מאן דפליג שאפילו בענין זה יכול לומר לו כך שאותו תנאי עצמו לא אמרו מתחלה אלא להשלים רצונו שהיה רוצה שלא ילך ועכשיו כיון שאינו חושש אם ילך אם לאו כבר נשלם רצונו ע"כ:

היו מסרבין בו לשאת את בת אחותו וכו': וכן המגרש וכו' ירושלמי אמר ר' יוסי דר' יהודה היא דר' יהודה אומר הכל לפי הנדר ע"כ:

היה מסרב בו חברו: ביד רפ"ד דנדרים:

טיפת צונן: ומצאתי מוגה צונין ביוד בין שני הנונין גם בחירק בכל מקום שהוא מוזכר. וביד פ"ח דהלכות נדרים סימן ט' י' י"ד. ובטור י"ד סימן רי"ח וכתב שם שלא נתכוון אלא לשם אכילה ושתיה ומותר גם באכילה ושתיה כיון שלא הוציאו בפיו וכן כתב הרא"ש ז"ל וכתב עוד ול"ד לרישא דאישות בכלל הנאה היא ע"כ והביאו ר"ע ז"ל אבל אין נראה כן מתוך דברי הרמב"ם ז"ל:

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

ושתי חביות של יין: נקט הנך לרבותא דאף שרק הן מפסידין אפילו הכי מצי למימר הריני כקבלתי, ודוקא בסמוכים בשולחן אביהן [(שו"ע יו"ד, רלב)], וגם נקט כור וחבית לרבותא אף שמרובה מצי מחל:

ויאמר לו: ר"ל מודר להנודר:

זהו כבודי: ואפילו לא אמר הנודר שהתכוון לכבדו. מיהו באמר שהתכוון לכבוד והנאת עצמו, אסור. וי"א דבדנדר בביטול מעשה, כגון שאמר אם תלך למקום פלוני יאסרו פירותי עליך, והלך והיה מניעת ההליכה להנאת המדיר, אינו יכול למחול, וי"א דל"ש [(שו"ע יו"ד, רלב)] (ועי' לעיל ספ"ז ודו"ק):

וחכמים אומרים אף זה: נ"ל דר"ל, לא מבעייא לעיל דמקבל אמר הריני כאילו התקבלתי, אלא אפילו הכא דהנודר קאמר הכי, והרי איהו וודאי אקבלה ממש קאמר, אפ"ה מצי אמר כן, והכי קיי"ל [שם]:

היו מסרבין בו לשאת בת אחותו: נ"ל דקמ"ל דלא נימא מדמצוה לנשאה [כיבמות דס"ב ב'] ואפ"ה נדר, וודאי סני לה טפי ואפילו הנאתה אסר ע"ע, קמ"ל:

אלא לשום אכילה ושתיה: ורק בסעודה זאת [(שו"ע יו"ד ריח, ד)]:

בועז

[עריכה]

פירושים נוספים

כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
מהדורת ויקיטקסט המבוארת

מפרשי הגמרא

פרק זה בתלמוד הבבלי