משנה מעילה ו

נתן לו פרוטה, אמר לו הבא לי בחציה נרות ובחציה פתילות, הלך והביא לו בכולה נרות או בכולה פתילות, או שאמר לו הבא לי בכולה נרות או בכולה פתילות, הלך והביא לו בחציה נרות ובחציה פתילות, שניהם לא מעלו.

אבל אם אמר לו הבא לי בחציה נרות ממקום פלוני ובחציה פתילות ממקום פלוני, והלך והביא לו נרות מבית פתילות ופתילות מבית נרות, השליח מעל.

משנה ד

נתן לו שתי פרוטות אמר לו הבא לי אתרוג, והלך והביא לו בפרוטה אתרוג ובפרוטה רמון, שניהם מעלו.

רבי יהודה אומר, בעל הבית לא מעל, שהוא אומר לו, אתרוג גדול הייתי מבקש והבאת לי קטן ורע.

נתן לו דינר זהב, אמר לו הבא לי חלוק, והלך והביא לו בשלשה חלוק ובשלשה טלית, שניהם מעלו.

רבי יהודה אומר, בעל הבית לא מעל, שהוא אומר לו, חלוק גדול הייתי מבקש והבאת לי קטן ורע.

משנה ה

המפקיד מעות אצל השלחני, אם צרורין, לא ישתמש בהם. לפיכך אם הוציא, מעל.

אם מותרים, ישתמש בהן. לפיכך אם הוציא, לא מעל.

אצל בעל הבית, בין כך ובין כך, לא ישתמש בהם. לפיכך אם הוציא, מעל.

החנוני כבעל הבית, דברי רבי מאיר.

רבי יהודה אומר, כשלחני.

משנה ו

פרוטה של הקדש שנפלה לתוך הכיס, או שאמר פרוטה בכיס זה הקדש, כיון שהוציא את הראשונה, מעל, דברי רבי עקיבא.

וחכמים אומרים, עד שיוציא את כל הכיס.

מודה רבי עקיבא, באומר פרוטה מן הכיס זה הקדש, שהוא מוציא והולך עד שיוציא את כל הכיס.

משנה מנוקדת

(א) הַשָּׁלִיחַ שֶׁעָשָׂה שְׁלִיחוּתוֹ,

בַּעַל הַבַּיִת מָעַל;

לֹא עָשָׂה שְׁלִיחוּתוֹ,

הַשָּׁלִיחַ מָעַל.

כֵּיצַד?

אָמַר לוֹ: תֵּן בָּשָׂר לָאוֹרְחִים,

וְנָתַן לָהֶם כָּבֵד,

כָּבֵד, וְנָתַן לָהֶם בָּשָׂר,

הַשָּׁלִיחַ מָעַל.

אָמַר לוֹ: תֵּן לָהֶם חֲתִיכָה חֲתִיכָה,

וְהוּא אָמַר: טְלוּ שְׁתַּיִם שְׁתַּיִם,

וְהֵם נָטְלוּ שָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ,

כֻּלָּן מָעֲלוּ.

אָמַר לוֹ: הָבֵא לִי מִן הַחַלּוֹן, אוֹ מִגְּלוּסְקְמָא,

וְהֵבִיא לוֹ,

אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר בַּעַל הַבַּיִת:

לֹא הָיָה בְּלִבִּי אֶלָּא מִזֶּה,

וְהֵבִיא מִזֶּה,

בַּעַל הַבַּיִת מָעַל.

אֲבָל אִם אָמַר לוֹ: הָבֵא לִי מִן הַחַלּוֹן,

וְהֵבִיא לוֹ מִגְּלוּסְקְמָא,

אוֹ מִן גְּלוּסְקְמָא,

וְהֵבִיא לוֹ מִן הַחַלּוֹן,

הַשָּׁלִיחַ מָעַל:

(ב) שָׁלַח בְּיַד חֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה, וְקָטָן,

אִם עָשׂוּ שְׁלִיחוּתוֹ,

בַּעַל הַבַּיִת מָעַל;

לֹא עָשׂוּ שְׁלִיחוּתוֹ,

הַחֶנְוָנִי מָעַל.

שָׁלַח בְּיַד פִּקֵּחַ,

וְנִזְכַּר עַד שֶׁלֹּא הִגִּיעַ אֵצֶל חֶנְוָנִי,

הַחֶנְוָנִי מָעַל כְּשֶׁיּוֹצִיא.

כֵּיצַד יַעֲשֶׂה?

נוֹטֵל פְּרוּטָה אוֹ כְּלִי, וְיֹאמַר:

פְּרוּטָה שֶׁל הֶקְדֵּשׁ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהִיא,

מְחֻלֶּלֶת עַל זֶה;

שֶׁהַהֶקְדֵּשׁ נִפְדֶּה בְּכֶסֶף וּבִשְׁוֵה כֶּסֶף:

(ג) נָתַן לוֹ פְּרוּטָה,

אָמַר לוֹ:

הָבֵא לִי בְּחֶצְיָהּ נֵרוֹת וּבְחֶצְיָהּ פְּתִילוֹת,

הָלַךְ וְהֵבִיא לוֹ בְּכֻלָּהּ נֵרוֹת אוֹ בְּכֻלָּהּ פְּתִילוֹת,

אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ:

הָבֵא לִי בְּכֻלָּהּ נֵרוֹת, אוֹ בְּכֻלָּהּ פְּתִילוֹת,

הָלַךְ וְהֵבִיא לוֹ בְּחֶצְיָהּ נֵרוֹת וּבְחֶצְיָהּ פְּתִילוֹת,

שְׁנֵיהֶם לֹא מָעֲלוּ.

אֲבָל אִם אָמַר לוֹ:

הָבֵא לִי בְּחֶצְיָהּ נֵרוֹת מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי,

וּבְחֶצְיָהּ פְּתִילוֹת מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי,

וְהָלַךְ וְהֵבִיא לוֹ נֵרוֹת מִבֵּית פְּתִילוֹת,

וּפְתִילוֹת מִבֵּית נֵרוֹת,

הַשָּׁלִיחַ מָעַל:

(ד) נָתַן לוֹ שְׁתֵּי פְּרוּטוֹת,

אָמַר לוֹ: הָבֵא לִי אֶתְרֹג,

וְהָלַךְ וְהֵבִיא לוֹ בִּפְרוּטָה אֶתְרֹג וּבִפְרוּטָה רִמּוֹן,

שְׁנֵיהֶם מָעֲלוּ.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:

בַּעַל הַבַּיִת לֹא מָעַל,

שֶׁהוּא אוֹמֵר לוֹ:

אֶתְרֹג גָּדוֹל הָיִיתִי מְבַקֵּשׁ,

וְהֵבֵאתָ לִי קָטָן וְרַע.

נָתַן לוֹ דִינַר זָהָב,

אָמַר לוֹ: הָבֵא לִי חָלוּק,

וְהָלַךְ וְהֵבִיא לוֹ בִּשְׁלֹשָׁה חָלוּק וּבִשְׁלֹשָׁה טַלִּית,

שְׁנֵיהֶם מָעֲלוּ.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:

בַּעַל הַבַּיִת לֹא מָעַל,

שֶׁהוּא אוֹמֵר לוֹ:

חָלוּק גָּדוֹל הָיִיתִי מְבַקֵּשׁ,

וְהֵבֵאתָ לִי קָטָן וְרַע:

(ה) הַמַּפְקִיד מָעוֹת אֵצֶל הַשֻּׁלְחָנִי,

אִם צְרוּרִין,

לֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם;

לְפִיכָךְ אִם הוֹצִיא, מָעַל.

אִם מֻתָּרִים,

יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן;

לְפִיכָךְ אִם הוֹצִיא,

לֹא מָעַל.

אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת,

בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, לֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם;

לְפִיכָךְ אִם הוֹצִיא, מָעַל.

הַחֶנְוָנִי כְּבַעַל הַבַּיִת,

דִּבִרֵי רַבִּי מֵאִיר;

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,

כַּשֻּׁלְחָנִי:

(ו) פְּרוּטָה שֶׁל הֶקְדֵּשׁ שֶׁנָּפְלָה לְתוֹךְ הַכִּיס,

אוֹ שֶׁאָמַר:

פְּרוּטָה בְּכִיס זֶה הֶקְדֵּשׁ,

כֵּיוָן שֶׁהוֹצִיא אֶת הָרִאשׁוֹנָה, מָעַל,

דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא;

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:

עַד שֶׁיּוֹצִיא אֶת כָּל הַכִּיס.

מוֹדֶה רַבִּי עֲקִיבָא בְּאוֹמֵר:

פְּרוּטָה מִן הַכִּיס זֶה הֶקְדֵּשׁ,

שֶׁהוּא מוֹצִיא וְהוֹלֵךְ,

עַד שֶׁיּוֹצִיא אֶת כָּל הַכִּיס:

נוסח הרמב"ם

(א) השליח -

שעשה שליחותו - בעל הבית מעל,

לא עשה שליחותו - השליח מעל.

כיצד?

אמר לו: "תן לי בשר לאורחין" - ונתן להן כבד,

"כבד" - ונתן להם בשר,

השליח מעל

אמר לו: "תן להם חתיכה, חתיכה" -

והוא אמר: "טולו שתים, שתים",

והן נטלו שלש, שלש,

כולם מעלו.

אמר לו: "הבא לי מן החלון", או "מגלוסקמא", והביא לו -

אף על פי שאמר בעל הבית: "לא היה בליבי אלא מזה, והביא מזה",

בעל הבית מעל.

אבל, אם אמר לו: "הבא לי מן החלון" - והביא לו מגלוסקמא,

"מגלוסקמא" - והביא לו מן החלון,

השליח מעל.

(ב) שלח ביד חירש שוטה וקטן -

אם עשו שליחותן - בעל הבית מעל,

לא עשו שליחותן - השליח מעל.

שלח ביד איש פיקח,

ונזכר עד שלא הגיע אצל החנווני,

החנווני מעל לכשיוציא.

כיצד יעשה?

נוטל פרוטה או כלי ואומר: "פרוטה של הקדש בכל מקום שהיא - מחוללת על זה".

שהקודש נפדה בכסף, ובשוה כסף.

(ג) נתן לו פרוטה,

ואמר לו: "הבא לי בחציה נרות, ובחציה פתילות",

הלך והביא לו בכולה פתילות, או בכולה נרות,

או שאמר לו: "הבא לי בכולה נרות", או "בכולה פתילות",

הלך והביא לו בחציה נרות, ובחציה פתילות,

שניהם לא מעלו.

אבל, אם אמר לו: "הבא לי בחציה נרות ממקום פלוני, ובחציה פתילות ממקום פלוני",

והלך והביא לו נרות מבית פתילות, ופתילות מבית נרות,

השליח מעל.

(ד) נתן לו שתי פרוטות,

ואמר לו: "הבא לי אתרוג",

והלך והביא לו בפרוטה אתרוג, ובפרוטה רימון,

שניהם מעלו.

רבי יהודה אומר: בעל הבית לא מעל,

שהוא אומר לו: "אתרוג גדול הייתי מבקש, והבאת לי קטן ורע".

נתן לו דינר זהב,

אמר לו: "הבא לי חלוק",

הלך והביא לו בשלש חלוק, ובשלש טלית,

שניהם מעלו.

רבי יהודה אומר: בעל הבית לא מעל,

שהוא אומר לו: "חלוק גדול הייתי מבקש, והבאת לי קטן ורע".

(ה) המפקיד מעות אצל השולחני -

אם צרורין - לא ישתמש בהן,

לפיכך, אם הוציא - מעל.

אם מותרין - ישתמש בהן,

לפיכך, אם הוציא - לא מעל.

אצל בעל הבית -

בין כך ובין כך - לא ישתמש בהן,

לפיכך, אם הוציא - מעל.

החנווני -

כבעל הבית - דברי רבי מאיר.

רבי יהודה אומר: כשולחני.

(ו) פרוטה של הקדש שנפלה לתוך הכיס,

או שאמר: "פרוטה בכיס זה הקדש",

כיון שהוציא את הראשונה - מעל, דברי רבי עקיבה.

וחכמים אומרין: עד שיוציא את כל הכיס.

מודה רבי עקיבה,

באומר: "פרוטה מכיס זה הקדש" - שהוא מוציא והולך, עד שיוציא את כל הכיס.

פירושים

משנה מעילה, פרק ו':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב