משנה מעילה ו ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת מעילה · פרק ו · משנה ו | >>
פרוטה של הקדש שנפלה לתוך הכיס, או שאמר פרוטה בכיס זה הקדש, כיון שהוציא את הראשונה, מעל, דברי רבי עקיבא.
וחכמים אומרים, עד שיוציא את כל הכיסטו.
מודה רבי עקיבא, באומר פרוטה מן הכיס זה הקדש, שהוא מוציא והולך עד שיוציא את כל הכיס.
פְּרוּטָה שֶׁל הֶקְדֵּשׁ שֶׁנָּפְלָה לְתוֹךְ הַכִּיס,
- אוֹ שֶׁאָמַר:
- פְּרוּטָה בְּכִיס זֶה הֶקְדֵּשׁ,
- כֵּיוָן שֶׁהוֹצִיא אֶת הָרִאשׁוֹנָה, מָעַל,
- דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא;
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- עַד שֶׁיּוֹצִיא אֶת כָּל הַכִּיס.
- אוֹ שֶׁאָמַר:
- מוֹדֶה רַבִּי עֲקִיבָא בְּאוֹמֵר:
- פְּרוּטָה מִן הַכִּיס זֶה הֶקְדֵּשׁ,
- שֶׁהוּא מוֹצִיא וְהוֹלֵךְ,
- עַד שֶׁיּוֹצִיא אֶת כָּל הַכִּיס:
פרוטה של הקדש שנפלה לתוך הכיס,
- או שאמר: "פרוטה בכיס זה הקדש",
- כיון שהוציא את הראשונה - מעל, דברי רבי עקיבה.
- וחכמים אומרין: עד שיוציא את כל הכיס.
- מודה רבי עקיבה,
- באומר: "פרוטה מכיס זה הקדש" - שהוא מוציא והולך, עד שיוציא את כל הכיס.
- או שאמר: "פרוטה בכיס זה הקדש",
דבר פשוט שעניין מה שאמר יוציא ושהוציא - הוא כשיוציא וישתמש להנאותיו, לא שיוציא מן הכיס.
והעניין שמודה רבי עקיבא הוא באומר "לא יפטר כיס זה מפרוטה הקדש", או דבר שעניינו עניין זה, ואז מודה שהוא לא ימעול עד שישתמש בכל מה שבכיס, אבל אם נשארה ממנו פרוטה, תהא אותה פרוטה הקדש ולא ימעול.
ואין הלכה כרבי עקיבא:
כיון שהוציא את הראשונה - לצורך תשמישו מעל:
וחכמים אומרים - לא מעל:
עד שיוציא - כל המעות שבכיס לצורך חולין. והלכה כחכמים:
פרוטה מן הכיס זה - כלומר לא תכלה פרוטה מכיס זה עד שיהא בה הקדש טז:
וחכמים אומרים עד שיוציא את כל הכיס. שאין מעילה מן הספק. הלכך לא מעל עד שיוציא האחרונה דאז הוי ודאי. וא"ת וליבטל ברובה וי"ל דדבר שיש לו מתירין היא שיכול לחללו א"נ מטבע חשיב ולא בטיל הכ"מ פ"ז מה' מעילה ועמ"ש בסוף מ"ט פ"ה דעבודה זרה. באומר פרוטה מן הכיס. ל' הר"ב כלומר לא תכלה כו'. גמ' באומר לא יפטר כיס זה מן ההקדש. משמע צריך שיאמר בלשון הזה וז"ל הרמב"ם והענין שמודה בו ר"ע הוא באומר לא יפטר כיס זה מפרוטה הקדש או דבר שענינו ענין זה. ע"כ:
סליק לה מסכת מעילה
(טו) (על המשנה) הכיס. שאין מעילה מן הספק עד שיוציא האחרונה דאז הוי ודאי. וא"ת וליבטל ברובא וי"ל דהוי דשיל"ט שיכול לחללו כ"ט. ועתוי"ט:
(טז) (על הברטנורא) גמ' באומר לא יפטר כיס זה מן ההקדש משמע שצריך שיאמר בלשון הזה. וכ"כ הר"מ:
פרוטה של הקדש: תוספות דפרק שני דסוטה דף י"ח ובירושלמי פרק ז' דדמאי תוספתא:
כיון שהוציא את הראשונה מעל דברי ר' עקיבא: דאמרינן דשל הקדש היתה ואע"ג דספיקא הוא אם נהנה בשל הקדש ר' עקיבא לטעמיה דמחייב על ספק מעילות אשם תלוי במסכת כריתות פרק ה' והכי איתא בתוספתא כיון שהוציא את הראשונה מעל דברי ר"ע וחכמים אומרים אין מביאין אשם תלוי אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת. תימא וליבטיל ברובא האי פרוטה של הקדש שנפלה וכי תימא דבר שיש לו מתירין הוא ע"י פדיון שיכול לחללו ואפילו באלף לא בטיל הא ליכא למימר דדבר שיש לו מתירין דרבנן הוא וצ"ל דליכא אלא זולתה בכיס דליכא בטול ברוב והכי משמע בתוספתא דקתני ואת השניה משמע דליכא אלא שתים אי נמי מטבע חשיב ולא בטיל תוספות ז"ל. ובירושלמי שם פ"ז דדמאי דף כ"ו ע"א גרסינן תני על הראשונה מעל בספק ועל האחרונה מעל בודאי דברי ר"ע וחכמים אומרים על כולן מעל בספק ועל האחרונה בודאי ותנא דברייתא פליג אתנא דמתניתין וע"ש:
באומר פרוטה מן הכיס זה הקדש: מפרש ר' יוחנן בגמ' באומר לא יפטר כיס זה מן ההקדש כלומר לא תכלה פרוטה מכיס זה עד שיהא בה הקדש כל בהוא דכיון דאמר הכי משמע דפרוטה אחרונה קאמר דתהא הקדש ולהכי לא מעל אלא באחרונה. ולשון הרמב"ם ז"ל בפירושו והענין שמודה בו ר"ע הוא באומר לא יפטר כיס זה מפרוטה הקדש או דבר שענינו ענין זה ע"כ. ועיין במ"ש בפ' בתרא דמנחות סימן ט' ובפרק בתרא דדמאי סימן ד':
סליק פירקא וסליקא לה מסכת מעילה.
יכין
כיון שהוציא את הראשונה: לצורך הדיוט:
מעל: לאו דוקא ראשונה, רק כל שיוציא פרוטה מהכיס מעל בה, ולטעמיה אזל דס"ל [בכריתות פ"ה מ"ג], דבספק מעילה חייב אשם תלוי:
וחכמים אומרי' עד שיוציא את כל הכיס: כל המעות שבכיס לצרכיו:
מודה רבי עקיבא באומר פרוטה מן הכיס זה הקדש: ר"ל אם אמר לא יפטור כיס זה מההקדש, עד שאתן פרוטה להקדש:
שהוא מוציא והולך עד שיוציא את כל הכיס: דהך לישנא משמע דה"ק איני נפטר מכיס זה להוציא כולו בלי שאתן הפרוטה להקדש, ומשמע וודאי דלאחרונה נתכוון [תוס']. ולהכי בכה"ג שפירש יפה דבריו, אפילו בדאורייתא יש ברירה, דעדיף טפי מב' לוגין שאני עתיד להפריש דאין ברירה, דהתם לא פירש לאיזה ב' לוגין נתכוון. [ואי"ל בב' לוגין נמי נימא ב' לוגין שאפריש באחרונה ליתא דהרי צריך שישייר קצת יותר מב' לוגין, דבעינן ראשית ששיריה נכרין לישראל [פסחים דל"ג ב']. ותו דאי לא ישייר רק ב' הלוגין הו"ל כמפריש בשבת, וכמ"ש בפירושינו בס"ד [דמאי פ"ז י"ח]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת