משנה מעילה ג
מעילה פרק ג', ב: משנה • תוספתא • בבלי
<< • משנה • סדר קדשים • מסכת מעילה • פרק שלישי ("ולד חטאת") • >>
משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד • משנה ה • משנה ו • משנה ז • משנה ח •
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
ולד חטאת ותמורת חטאת וחטאת שמתו בעליה, ימותו.
שעברה שנתה, ושאבדה, ושנמצאת בעלת מום, אם משכיפרו הבעלים, תמות, ואינה עושה תמורה, ולא נהנים, ולא מועלין.
ואם עד שלא כיפרו הבעלים, תרעה עד שתסתאב ותמכר ויביא בדמיה אחרת, ועושה תמורה ומועלים בה.
המפריש מעות לנזירותו, לא נהנין ולא מועלין, מפני שהן ראויין לבוא כולן שלמים.
מת —
היו סתומים: יפלו לנדבה.
היו מפורשים:
דמי חטאת, ילכו לים המלח, לא נהנים ולא מועלין בהן.
דמי עולה, יביאו עולה [ ומועלין בהן ].
דמי שלמים, יביאו שלמים, ונאכלים ליום אחד, ואינן טעונין לחם.
רבי ישמעאל אומר, הדם קל בתחלתו וחמור בסופו, והנסכים חומר בתחלתן וקל בסופן.
הדם, בתחלה אין מועלים בו.
יצא לנחל קדרון, מועלים בו.
הנסכים, בתחלה מועלים בהן.
יצאו לשיתין, אין מועלים בהם.
דשון מזבח הפנימי והמנורה, לא נהנין ולא מועלין.
המקדיש דשון בתחלה, מועלים בו.
תורין שלא הגיע זמנן, ובני יונה שעבר זמנן, לא נהנין ולא מועלים.
רבי שמעון אומר, תורין שלא הגיע זמנן, מועלין בהן.
ובני יונה שעבר זמנן, לא נהנין ולא מועלין.
חלב המוקדשין וביצי תורין, לא נהנין ולא מועלים.
במה דברים אמורים, בקדשי מזבח.
אבל בקדשי בדק הבית, הקדיש תרנגולת, מועלין בה ובביצתה.
חמור, מועלין בה ובחלבה.
כל הראוי למזבח ולא לבדק הבית, לבדק הבית ולא למזבח, לא למזבח ולא לבדק הבית, מועלין בו.
כיצד, הקדיש בור מלא מים, אשפה מלאה זבל, שובך מלא יונים, אילן מלא פירות, שדה מלאה עשבים, מועלין בהם ובמה שבתוכן.
אבל אם הקדיש בור ואחר כך נתמלא מים, אשפה ואחר כך נתמלאה זבל, שובך ואחר כך נתמלא יונים, אילן ואחר כך נתמלא פרות, שדה ואחר כך נתמלאה עשבים, מועלין בהן, ואין מועלין במה שבתוכן, [ דברי רבי יהודה ].
ורבי שמעון אומר, המקדיש שדה ואילן, מועלין בהם ובגדוליהם, מפני שהן גדולי הקדש.
ולד מעושרת לא יינק מן המעושרת.
ואחרים מתנדבים כן.
ולד מוקדשין לא יינק מן המוקדשין.
ואחרים מתנדבין כן.
הפועלים לא יאכלו מגרוגרות של הקדש, וכן פרה לא תאכל מכרשיני הקדש.
שרשי אילן של הדיוט באין בשל הקדש ושל הקדש באין בשל הדיוט, לא נהנין ולא מועלין.
המעין שהוא יוצא מתוך שדה הקדש לא נהנין ולא מועלין. יצא חוץ לשדה, נהנין ממנו.
המים שבכד של זהב, לא נהנין ולא מועלין. נתנו בצלוחית, מועלין בהם.
ערבה, לא נהנין ולא מועלין.
רבי אליעזר ברבי צדוק אומר, נותנין היו ממנה זקנים בלולביהם.
קן שבראש האילן של הקדש, לא נהנין ולא מועלין.
שבאשרה, יתיז בקנה.
המקדיש את החורש, מועלין בכולו.
הגזברים שלקחו את העצים - מועלין בעצים.
ואין מועלין לא בשפוי ולא בנויה.
- וְחַטָּאת שֶׁמֵּתוּ בְּעָלֶיהָ,
- יָמוּתוּ.
- וְחַטָּאת שֶׁמֵּתוּ בְּעָלֶיהָ,
- שֶׁעָבְרָה שְׁנָתָהּ, וְשֶׁאָבְדָה, וְשֶׁנִּמְצֵאת בַּעֲלַת מוּם,
- אִם מִשֶּׁכִּפְּרוּ הַבְּעָלִים,
- תָּמוּת,
- וְאֵינָהּ עוֹשָׂה תְּמוּרָה,
- וְלֹא נֶהֱנִים, וְלֹא מוֹעֲלִין.
- אִם מִשֶּׁכִּפְּרוּ הַבְּעָלִים,
- וְאִם עַד שֶׁלֹּא כִּפְּרוּ הַבְּעָלִים,
- תִּרְעֶה עַד שֶׁתִּסְתָּאֵב,
- וְתִמָּכֵר,
- וְיָבִיא בְּדָמֶיהָ אַחֶרֶת;
- וְעוֹשָׂה תְּמוּרָה,
- וּמוֹעֲלִים בָּהּ:
- לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין,
- מִפְּנֵי שֶׁהֵן רְאוּיִין לָבוֹא כֻּלָּן שְׁלָמִים.
- לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין,
- מֵת,
- הָיוּ סְתוּמִים,
- יִפְּלוּ לִנְדָבָה.
- הָיוּ סְתוּמִים,
- הָיוּ מְפֹרָשִׁים,
- דְּמֵי חַטָּאת,
- יֵלְכוּ לְיָם הַמֶּלַח;
- לֹא נֶהֱנִים וְלֹא מוֹעֲלִין בָּהֶן.
- דְּמֵי עוֹלָה,
- יָבִיאוּ עוֹלָה, וּמוֹעֲלִין בָּהֶן.
- דְּמֵי שְׁלָמִים,
- יָבִיאוּ שְׁלָמִים,
- וְנֶאֱכָלִים לְיוֹם אֶחָד,
- וְאֵינָן טְעוּנִין לֶחֶם:
- דְּמֵי חַטָּאת,
- הַדָּם קַל בִּתְחִלָּתוֹ וְחָמוּר בְּסוֹפוֹ,
- וְהַנְּסָכִים חֹמֶר בִּתְחִלָּתָן וְקַל בְּסוֹפָן.
- הַדָּם,
- בַּתְּחִלָּה אֵין מוֹעֲלִים בּוֹ;
- יָצָא לְנַחַל קִדְרוֹן,
- מוֹעֲלִים בּוֹ.
- הַנְּסָכִים,
- בַּתְּחִלָּה מוֹעֲלִים בָּהֶן;
- יָצְאוּ לַשִּׁיתִין,
- אֵין מוֹעֲלִים בָּהֶם:
- לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין;
- הַמַּקְדִּישׁ דִּשּׁוּן בַּתְּחִלָּה,
- מוֹעֲלִים בּוֹ.
- תּוֹרִין שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַנָּן,
- וּבְנֵי יוֹנָה שֶׁעָבַר זְמַנָּן,
- לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִים.
- וּבְנֵי יוֹנָה שֶׁעָבַר זְמַנָּן,
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- תּוֹרִין שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַנָּן,
- מוֹעֲלִין בָּהֶן;
- וּבְנֵי יוֹנָה שֶׁעָבַר זְמַנָּן,
- לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין:
- תּוֹרִין שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַנָּן,
- לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִים.
- בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים?
- בְּקָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ;
- אֲבָל בְּקָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת,
- הִקְדִּישׁ תַּרְנְגוֹלֶת,
- מוֹעֲלִין בָּהּ וּבְבֵיצָתָהּ;
- חֲמוֹר,
- מוֹעֲלִין בָּהּ וּבַחֲלָבָהּ:
- הִקְדִּישׁ תַּרְנְגוֹלֶת,
- לְבֶדֶק הַבַּיִת וְלֹא לַמִּזְבֵּחַ,
- לֹא לַמִּזְבֵּחַ וְלֹא לְבֶדֶק הַבַּיִת,
- מוֹעֲלִין בּוֹ.
- כֵּיצַד?
- הִקְדִּישׁ בּוֹר מָלֵא מַיִם,
- אַשְׁפָּה מְלֵאָה זֶבֶל,
- שׁוֹבָךְ מָלֵא יוֹנִים,
- אִילָן מָלֵא פֵּרוֹת,
- שָׂדֶה מְלֵאָה עֲשָׂבִים,
- מוֹעֲלִין בָּהֶם וּבְמַה שֶּׁבְּתוֹכָן;
- אֲבָל אִם הִקְדִּישׁ בּוֹר וְאַחַר כָּךְ נִתְמַלֵּא מַיִם,
- אַשְׁפָּה וְאַחַר כָּךְ נִתְמַלְּאָה זֶבֶל,
- שׁוֹבָךְ וְאַחַר כָּךְ נִתְמַלֵּא יוֹנִים,
- אִילָן וְאַחַר כָּךְ נִתְמַלֵּא פֵּרוֹת,
- שָׂדֶה וְאַחַר כָּךְ נִתְמַלְּאָה עֲשָׂבִים,
- מוֹעֲלִין בָּהֶן,
- וְאֵין מוֹעֲלִין בְּמַה שֶּׁבְּתוֹכָן,
- דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה [ס"א ל"ג].
- וְרַבִּי שִׁמְעוֹן [ס"א רַבִּי יוֹסֵי] אוֹמֵר:
- הַמַּקְדִּישׁ שָׂדֶה וְאִילָן,
- מוֹעֲלִין בָּהֶם וּבְגִדּוּלֵיהֶם,
- מִפְּנֵי שֶׁהֵן גִּדּוּלֵי הֶקְדֵּשׁ.
- וְלַד מְעֻשֶּׂרֶת לֹא יִינַק מִן הַמְעֻשֶּׂרֶת,
- וַאֲחֵרִים מִתְנַדְּבִים כֵּן.
- וְלַד מֻקְדָּשִׁין לֹא יִינַק מִן הַמֻּקְדָּשִׁין,
- וַאֲחֵרִים מִתְנַדְּבִין כֵּן.
- הַפּוֹעֲלִים לֹא יֹאכְלוּ מִגְּרוֹגְרוֹת שֶׁל הֶקְדֵּשׁ,
- וְכֵן פָּרָה לֹא תֹּאכַל מִכַּרְשִׁינֵי הֶקְדֵּשׁ:
- וְשֶׁל הֶקְדֵּשׁ בָּאִין בְּשֶׁל הֶדְיוֹט,
- לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין.
- וְשֶׁל הֶקְדֵּשׁ בָּאִין בְּשֶׁל הֶדְיוֹט,
- הַמַּעֲיָן שֶׁהוּא יוֹצֵא מִתּוֹךְ שְׂדֵה הֶקְדֵּשׁ,
- לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין;
- יָצָא חוּץ לַשָּדֶה,
- נֶהֱנִין מִמֶּנּוּ.
- הַמַּיִם שֶׁבְּכַד שֶׁל זָהָב,
- לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין;
- נְתָנוֹ בִּצְלוֹחִית,
- מוֹעֲלִין בָּהֶם.
- עֲרָבָה,
- לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין;
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר:
- נוֹתְנִין הָיוּ מִמֶּנָּה זְקֵנִים בְּלוּלְבֵיהֶם:
- לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין;
- שֶׁבָּאֲשֵׁרָה,
- יַתִּיז בְּקָנֶה.
- הַמַּקְדִּישׁ אֶת הַחֹרֶשׁ,
- מוֹעֲלִין בְּכֻלּוֹ;
- הַגִּזְבָּרִים שֶׁלָּקְחוּ אֶת הָעֵצִים,
- מוֹעֲלִין בָּעֵצִים,
- וְאֵין מוֹעֲלִין לֹא בַּשִּׁפּוּי וְלֹא בַּנְּוִיָּה:
נוסח הרמב"ם
(א) ולד חטאת, ותמורת חטאת,
- וחטאת שמתו בעליה - ימותו.
- ושעברה שנתה, ושאבדה, ושנמצאת בעלת מום -
- אם משכיפרו הבעלים - תמות,
- ואינה עושה תמורה, ולא נהנין, ולא מועלין.
- אם עד שלא כיפרו הבעלים - תרעה עד שתסתאב,
- ותימכר, ויביא בדמיה אחרת,
- ועושה תמורה, ומועלין בה.
- אם משכיפרו הבעלים - תמות,
(ב) המפריש מעות לנזירותו - לא נהנין, ולא מועלין,
- מפני שהן ראויין לבוא כולם שלמים.
- מת -
- והיו לו מעות סתומין - יפלו לנדבה.
- היו מפורשין דמי חטאת - ילכו לים המלח, ולא נהנין, ולא מועלין.
- ודמי עולה - יבואו עולה, ומועלין בהן.
- דמי שלמים - יבואו שלמים, ונאכלין ליום אחד, ואינן טעונין לחם.
(ג) רבי שמעון אומר:
- הדם - קל בתחילתו, וחמור בסופו,
- הנסכים - חמור בתחילתן, וקל בסופן.
- הדם -
- בתחילה - אין מועלין בו,
- יצא לנחל קדרון - מועלין בו.
- הנסכים -
- בתחילה - מועלין בהן,
- ירדו לשית - אין מועלין בהן.
(ד) דישון המזבח הפנימי, והמנורה - לא נהנין, ולא מועלין.
- המקדיש דישון בתחילה - מועלין בו.
- תורין שלא הגיע זמנן, ובני יונה שעבר זמנן - לא נהנין, ולא מועלין.
- רבי שמעון אומר:
- תורין שלא הגיע זמנן - מועלין בהן,
- ובני יונה שעבר זמנן - לא נהנין, ולא מועלין.
- רבי שמעון אומר:
(ה) חלב מוקדשין, וביצי תורין - לא נהנין, ולא מועלין.
- במה דברים אמורים? - בקודשי המזבח,
- אבל בקודשי בדק הבית -
- הקדיש תרנגולת - מועלין בה, ובביצתה,
- חמור - מועלין בה, ובחלבה.
(ו) כל הראוי למזבח, ולא לבדק הבית,
- לבדק הבית, ולא למזבח,
- לא למזבח, ולא לבדק הבית - מועלין בו.
- כיצד?
- הקדיש בור מלא מים, אשפה מלאה זבל,
- שובך מלא יונים, אילן מלא פירות,
- שדה מלאה עשבים,
- מועלין בהן, ובמה שבתוכן.
- אבל הקדיש בור - ואחר כך נתמלא מים,
- אשפה - ואחר כך נתמלאת זבל,
- שובך - ואחר כך נתמלא יונים,
- אילן - ואחר כך נשא פירות,
- שדה - ואחר כך נתמלאת עשבים,
- מועלין בהן, ואין מועלין במה שבתוכן.
- הקדיש בור מלא מים, אשפה מלאה זבל,
- רבי יוסי אומר:
- המקדיש את השדה, ואת האילן - מועלין בהן, ובגידוליהן,
- מפני שהן גידולי הקדש.
- המקדיש את השדה, ואת האילן - מועלין בהן, ובגידוליהן,
[ז] *הערה 1: ולד מעושרת -
- לא יינק מן המעושרת, ואחרים מתנדבין כן.
- ולד מוקדשין -
- לא יינק מן המוקדשין, ואחרים מתנדבין כן.
- הפועלין - לא יאכלו מן הגרוגרות של הקדש.
- וכן פרה - לא תאכל מכרשיני הקדש.
(ז) [ח] שורשי אילן של הדיוט הבאין בשל הקדש,
- ושל הקדש הבאין בשל הדיוט - לא נהנין, ולא מועלין.
- מעין -
- שהוא יוצא מתוך שדה הקדש - לא נהנין, ולא מועלין,
- יצא חוץ לשדה - נהנין ממנו.
- המים -
- שבכד של זהב - לא נהנין, ולא מועלין,
- נתנו בצלוחית - מועלין בהן.
- ערבה של הקדש - לא נהנין, ולא מועלין.
- רבי אלעזר ברבי צדוק אומר: נותנין היו ממנה זקנים בלולביהן.
(ח) [ט] קן -
- שבראש האילן של הקדש - לא נהנין, ולא מועלין,
- שבאשרה - יתיז בקנה.
- המקדיש את החורש - מועלין בכולו.
- גזברין ששפו את העצים - מועלין בעצים,
- ואין מועלין - לא בשיפוי, ולא בנמייה.
הערות
- הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה מעילה, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב