משנה מעילה ד


מעילה פרק ד', ב: משנה תוספתא בבלי


<< · משנה · סדר קדשים · מסכת מעילה · פרק רביעי ("קודשי מזבח") · >>

פרקי מסכת מעילה: א ב ג ד ה ו

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א

קדשי המזבח מצטרפין זה עם זה למעילה, ולחייב עליהן משום פגול נותר וטמא.

קדשי בדק הבית מצטרפין זה עם זה.

קדשי המזבח וקדשי בדק הבית מצטרפין זה עם זה למעילה.

משנה ב

חמשה דברים בעולה מצטרפין זה עם זה: הבשר, והחלב, והסולת, והיין, והשמן.

וששה בתודה: הבשר, והחלב, והסולת, והיין, והשמן, והלחם.

התרומה, ותרומת מעשר, ותרומת מעשר של דמאי, החלה, והבכורים, מצטרפין זה עם זה לאסור ולחייב עליהן את החומש.

משנה ג

כל הפיגולין מצטרפין זה עם זה.

כל הנותרין מצטרפין זה עם זה.

כל הנבלות מצטרפות זו עם זו.

כל השרצים מצטרפין זה עם זה.

דם השרץ ובשרו מצטרפין.

כלל אמר רבי יהושע כל שטומאתו ושיעורו שוין, מצטרפין זה עם זה.

טומאתו ולא שיעורו, שיעורו ולא טומאתו, לא טומאתו ולא שיעורו, אין מצטרפין זה עם זה.

משנה ד

הפגול והנותר אין מצטרפין זה עם זה, מפני שהם שני שמות.

השרץ והנבלה, וכן הנבלה ובשר המת, אין מצטרפין זה עם זה לטמא אפילו כקל שבשניהם.

האוכל שנטמא באב הטומאה ושנטמא בולד הטומאה, מצטרפין זה עם זה לטמא כקל שבשניהם.

משנה ה

כל האוכלין מצטרפין, לפסול את הגויה בכחצי פרס, במזון שתי סעודות לערוב, בכביצה לטמא טומאת אוכלין, בכגרוגרת להוצאת שבת, בככותבת ביום הכפורים.

כל המשקין מצטרפין, לפסול את הגויה ברביעית, ובמלא לוגמיו ביום הכפורים.

משנה ו

הערלה וכלאי הכרם מצטרפין זה עם זה.

רבי שמעון אומר, אינן מצטרפין.

הבגד והשק, השק והעור, העור והמפץ, מצטרפין זה עם זה.

רבי שמעון אומר, מפני שהן ראויין לטמא מושב.

(א) קָדְשֵׁי הַמִּזְבֵּחַ,
מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה לִמְעִילָה,
וּלְחַיֵּב עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם פִּגּוּל נוֹתָר וְטָמֵא.
קָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת,
מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה.
קָדְשֵׁי הַמִּזְבֵּחַ וְקָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת,
מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה לִמְעִילָה:
(ב) חֲמִשָּׁה דְּבָרִים בָּעוֹלָה מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה:
הַבָּשָׂר, וְהַחֵלֶב, וְהַסֹּלֶת, וְהַיַּיִן, וְהַשֶּׁמֶן.
וְשִׁשָּׁה בַּתּוֹדָה:
הַבָּשָׂר, וְהַחֵלֶב, וְהַסֹּלֶת, וְהַיַּיִן, וְהַשֶּׁמֶן, וְהַלֶּחֶם.
הַתְּרוּמָה, וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר, וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁל דְּמַאי, הַחַלָּה, וְהַבִּכּוּרִים,
מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה לֶאֱסֹר,
וּלְחַיֵּב עֲלֵיהֶן אֶת הַחֹמֶשׁ:
(ג) כָּל הַפִּגּוּלִין מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה.
כָּל הַנּוֹתָרִין מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה.
כָּל הַנְּבֵלוֹת מִצְטָרְפוֹת זוֹ עִם זוֹ.
כָּל הַשְּׁרָצִים מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה.
דַּם הַשֶּׁרֶץ וּבְשָׂרוֹ מִצְטָרְפִין.
כְּלָל אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ:
כֹּל שֶׁטֻּמְאָתוֹ וְשִׁעוּרוֹ שָׁוִין,
מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה;
טֻמְאָתוֹ וְלֹא שִׁעוּרוֹ,
שִׁעוּרוֹ וְלֹא טֻמְאָתוֹ,
לֹא טֻמְאָתוֹ וְלֹא שִׁעוּרוֹ,
אֵין מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה:
(ד) הַפִּגּוּל וְהַנּוֹתָר אֵין מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה,
מִפְּנֵי שֶׁהֵם שְׁנֵי שֵׁמוֹת.
הַשֶּׁרֶץ וְהַנְּבֵלָה,
וְכֵן הַנְּבֵלָה וּבְשַׂר הַמֵּת,
אֵין מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה לְטַמֵּא,
אֲפִלּוּ כַּקַּל שֶׁבִּשְׁנֵיהֶם.
הָאֹכֶל שֶׁנִּטְמָא בְּאַב הַטֻּמְאָה וְשֶׁנִּטְמָא בִּוְלַד הַטֻּמְאָה,
מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה,
לְטַמֵּא כַּקַּל שֶׁבִּשְׁנֵיהֶם:
(ה) כָּל הָאֳכָלִין מִצְטָרְפִין
לִפְסֹל אֶת הַגְּוִיָּה בְּכַחֲצִי פְּרָס,
בִּמְזוֹן שְׁתֵּי סְעֻדּוֹת לְעֵרוּב,
בְּכַבֵּיצָה לְטַמֵּא טֻמְאַת אֳכָלִין,
בְּכַגְּרוֹגֶרֶת לְהוֹצָאַת שַׁבָּת,
בְּכַכּוֹתֶבֶת בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים.
כָּל הַמַּשְׁקִין מִצְטָרְפִין,
לִפְסֹל אֶת הַגְּוִיָּה בִּרְבִיעִית,
וּבִמְלֹא לֻגְמָיו בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים:
(ו) הָעָרְלָה וְכִלְאֵי הַכֶּרֶם,
מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה;
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
אֵינָן מִצְטָרְפִין.
הַבֶּגֶד וְהַשַּׂק,
הַשַּׂק וְהָעוֹר,
הָעוֹר וְהַמַּפֵּץ,
מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
מִפְּנֵי שֶׁהֵן רְאוּיִין לִטָּמֵא מוֹשָׁב:


נוסח הרמב"ם

(א) קודשי מזבח - מצטרפין זה עם זה למעילה,

ולחייב עליהן משום פגול, ונותר, וטמא.
קודשי בדק הבית - מצטרפין זה עם זה.
קודשי המזבח עם קודשי בדק הבית - מצטרפין זה עם זה למעילה.


(ב) חמישה דברים בעולה, מצטרפין זה עם זה -

הבשר, והחלב, והסולת, והיין, והשמן.
ושישה בתודה -
הבשר, והחלב, והסולת, והיין, והשמן, והלחם.
תרומה, ותרומת מעשר,
ותרומת מעשר של דמאי,
והחלה, והבכורים - מצטרפין זה עם זה לאסור,
ולחייב עליהן את החומש.


(ג) כל הפגולין - מצטרפין זה עם זה.

כל הנותרין - מצטרפין זה עם זה.
כל הנבילות - מצטרפות זו עם זו.
כל השרצים - מצטרפין זה עם זה.
דם השרץ, ובשרו - מצטרפין בכעדשה.


כלל אמר רבי יהושע -

כל שטומאתו ושעורו שווין - מצטרפין זה עם זה,
טומאתו ולא שעורו, שעורו ולא טומאתו,
לא טומאתו ולא שעורו - אינן מצטרפין זה עם זה.


(ד) הפגול והנותר - אינן מצטרפין זה עם זה,

מפני שהן שני שמות.
השרץ והנבילה, וכן הנבילה ובשר המת -
אינן מצטרפין זה עם זה לטמא - אפילו כקל שבשניהם.


האוכל שנטמא באב הטומאה, ושנטמא בוולד הטומאה -

מצטרפין זה עם זה לטמא - כקל שבשניהם.


(ה) כל האוכלים מצטרפין -

לפסול את הגווייה בכחצי פרס
וכמזון שתי סעודות לעירוב,
וכביצה לטמא טומאת אוכלין,
וכגרוגרת להוצאת שבת,
וככותבת ליום הכיפורים.
כל המשקין מצטרפין -
לפסול את הגווייה ברביעית,
לכמלוא לוגמיו ביום הכיפורים.


(ו) הערלה וכלאי הכרם - מצטרפין זה עם זה.

רבי שמעון אומר: אינן מצטרפין.
הבגד והשק, השק והעור,
העור והמפץ - מצטרפין זה עם זה.
רבי שמעון אומר: מה טעם?
מפני שהן ראויין ליטמא מושב.


פירושים