משנה מעילה א

מעילה פרק א', ב: משנה • תוספתא • בבלי

<< • משנה • סדר קדשים • מסכת מעילה • פרק ראשון ("קודשי קדשים") • >>

פרקי מסכת מעילה: א ב ג ד ה ו

נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן

משנה א

קדשי קדשים ששחטן בדרום, מועלין בהן.

שחטן בדרום וקבל דמן בצפון, בצפון וקבל דמן בדרום, שחטן ביום וזרק בלילה, בלילה וזרק ביום, או ששחטן חוץ לזמנן וחוץ למקומן, מועלין בהן.

כלל אמר רבי יהושע, כל שהיה לה שעת היתר לכהנים, אין מועלין בה.

ושלא היה לה שעת היתר לכהנים, מועלין בה.

איזו היא שהיה לה שעת היתר לכהנים, שלנה, ושנטמאה, ושיצאה.

איזו היא שלא היה לה שעת היתר לכהנים, שנשחטה חוץ לזמנה, חוץ למקומה, ושקבלו פסולין וזרקו את דמה.

משנה ב

בשר קדשי קדשים שיצא לפני זריקת דמים, רבי אליעזר אומר, מועלין בו, ואין חייבין עליו משום פגול נותר וטמא.

רבי עקיבא אומר, אין מועלין בו, אבל חייבין עליו משום פגול נותר וטמא.

אמר רבי עקיבא, והרי המפריש חטאתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה, ואחר כך נמצאת הראשונה והרי שתיהן עומדות, לא כשם שדמה פוטר את בשרה, כך הוא פוטר את בשר חברתה.

ואם פטר דמה את בשר חברתה מן המעילה, דין הוא שיפטור את בשרה.

משנה ג

אמורי קדשים קלים שיצאו לפני זריקת דמים, רבי אליעזר אומר, אין מועלין בהן, ואין חייבין עליהן משום פגול נותר וטמא.

רבי עקיבא אומר, מועלין בהן, וחייבין [ עליהן ] משום פגול נותר וטמא.

משנה ד

מעשה דמים בקדשי קדשים, להקל ולהחמיר.

ובקדשים קלים, כולן להחמיר.

כיצד, קדשי קדשים לפני זריקת דמים, מועלין באמורין ובבשר.

לאחר זריקת דמים, מועלים באמורים ואין מועלין בבשר.

על זה ועל זה, חייבין משום פגול נותר וטמא.

ובקדשים קלים כולן להחמיר כיצד, קדשים [ קלים ] לפני זריקת דמים, אין מועלין לא באמורין ולא בבשר.

לאחר זריקת דמים, מועלין באמורין ואין מועלין בבשר.

על זה ועל זה, חייבין משום פגול נותר וטמא.

נמצא, מעשה דמים בקדשי קדשים, להקל ולהחמיר.

ובקדשים קלים, כולו להחמיר.

משנה מנוקדת

(א) קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁשְּׁחָטָן בַּדָּרוֹם,

מוֹעֲלִין בָּהֶן.

שְׁחָטָן בַּדָּרוֹם וְקִבֵּל דָּמָן בַּצָּפוֹן,

בַּצָּפוֹן וְקִבֵּל דָּמָן בַּדָּרוֹם,

שְׁחָטָן בַּיּוֹם וְזָרַק בַּלַּיְלָה,

בַּלַּיְלָה וְזָרַק בַּיּוֹם,

אוֹ שֶׁשְּׁחָטָן חוּץ לִזְמַנָּן וְחוּץ לִמְקוֹמָן,

מוֹעֲלִין בָּהֶן.

כְּלָל אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ:

כָּל שֶׁהָיָה לָהּ שְׁעַת הֶתֵּר לַכֹּהֲנִים,

אֵין מוֹעֲלִין בָּהּ;

וְשֶׁלֹּא הָיָה לָהּ שְׁעַת הֶתֵּר לַכֹּהֲנִים,

מוֹעֲלִין בָּהּ.

אֵיזוֹ הִיא שֶׁהָיָה לָהּ שְׁעַת הֶתֵּר לַכֹּהֲנִים?

שֶׁלָּנָה,

וְשֶׁנִּטְמְאָה,

וְשֶׁיָּצְאָה.

אֵיזוֹ הִיא שֶׁלֹּא הָיָה לָהּ שְׁעַת הֶתֵּר לַכֹּהֲנִים?

שֶׁנִּשְׁחֲטָה חוּץ לִזְמַנָּהּ,

חוּץ לִמְקוֹמָהּ,

וְשֶׁקִּבְּלוּ פְּסוּלִין וְזָרְקוּ אֶת דָּמָהּ:

(ב) בְּשַׂר קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁיָּצָא לִפְנֵי זְרִיקַת דָּמִים,

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:

מוֹעֲלִין בּוֹ,

וְאֵין חַיָּבִין עָלָיו מִשּׁוּם פִּגּוּל, נוֹתָר, וְטָמֵא;

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:

אֵין מוֹעֲלִין בּוֹ,

אֲבָל חַיָּבִין עָלָיו מִשּׁוּם פִּגּוּל, נוֹתָר, וְטָמֵא.

אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא:

וַהֲרֵי הַמַּפְרִישׁ חַטָּאתוֹ,

וְאָבְדָה,

וְהִפְרִישׁ אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ,

וְאַחַר כָּךְ נִמְצֵאת הָרִאשׁוֹנָה,

וַהֲרֵי שְׁתֵּיהֶן עוֹמְדוֹת,

לֹא כְּשֵׁם שֶׁדָּמָהּ פּוֹטֵר אֶת בְּשָׂרָהּ,

כָּךְ הוּא פּוֹטֵר אֶת בְּשַׂר חֲבֶרְתָּהּ?

וְאִם פָּטַר דָּמָהּ אֶת בְּשַׂר חֲבֶרְתָּהּ מִן הַמְּעִילָה,

דִּין הוּא שֶׁיִּפְטֹר אֶת בְּשָׂרָהּ:

(ג) אֵמוּרֵי קָדָשִׁים קַלִּים

שֶׁיָּצְאוּ לִפְנֵי זְרִיקַת דָּמִים,

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:

אֵין מוֹעֲלִין בָּהֶן,

וְאֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם פִּגּוּל נוֹתָר וְטָמֵא.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:

מוֹעֲלִין בָּהֶן,

וְחַיָּבִין עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם פִּגּוּל נוֹתָר וְטָמֵא:

(ד) מַעֲשֵׂה דָּמִים בְּקָדְשֵׁי קָדָשִׁים,

לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר;

וּבְקָדָשִׁים קַלִּים,

כֻּלָּן לְהַחֲמִיר.

כֵּיצַד?

קָדְשֵׁי קָדָשִׁים לִפְנֵי זְרִיקַת דָּמִים,

מוֹעֲלִין בָּאֵמוּרִין וּבַבָּשָׂר;

לְאַחַר זְרִיקַת דָּמִים,

מוֹעֲלִים בָּאֵמוּרִים,

וְאֵין מוֹעֲלִין בַּבָּשָׂר.

עַל זֶה וְעַל זֶה,

חַיָּבִין מִשּׁוּם פִּגּוּל נוֹתָר וְטָמֵא.

וּבְקָדָשִׁים קַלִּים כֻּלָּן לְהַחֲמִיר,

כֵּיצַד?

קָדָשִׁים קַלִּים לִפְנֵי זְרִיקַת דָּמִים,

אֵין מוֹעֲלִין לֹא בָּאֵמוּרִין וְלֹא בַּבָּשָׂר;

לְאַחַר זְרִיקַת דָּמִים,

מוֹעֲלִין בָּאֵמוּרִין,

וְאֵין מוֹעֲלִין בַּבָּשָׂר.

עַל זֶה וְעַל זֶה,

חַיָּבִין מִשּׁוּם פִּגּוּל נוֹתָר וְטָמֵא.

נִמְצָא,

מַעֲשֵׂה דָּמִים בְּקָדְשֵׁי קָדָשִׁים,

לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר;

וּבְקָדָשִׁים קַלִּים,

כֻּלּוֹ לְהַחֲמִיר:

נוסח הרמב"ם

(א) קודשי קדשים ששחטן בדרום - מועלין בהן.

שחטן בדרום - וקיבל דמן בצפון,

בצפון - וקיבל דמן בדרום,

שחטן ביום - וזרק בלילה,

בלילה - וזרק ביום,

או ששחטן חוץ לזמנן, וחוץ למקומן - מועלין בהן.

כלל אמר רבי יהושע:

כל שהיה לה שעת היתר לכהנים - אין מועלין בה,

וכל שלא היתה לה שעת היתר לכהנים - מועלין בה.

איזו היא שהיתה לה שעת היתר לכהנים -

שלנה, ושנטמאת, ושיצאת.

ואיזו היא שלא היה לה שעת היתר לכהנים -

שנשחטה חוץ לזמנה, וחוץ למקומה,

ושקיבלו פסולין - וזרקו את דמה.

(ב) בשר קודשי קדשים, שיצא לפני זריקת דמים -

רבי אליעזר אומר:

מועלין בו - ואין חייבין עליו משום פגול, ונותר, וטמא.

רבי עקיבה אומר:

אין מועלין בו - וחייבין עליו משום פגול, ונותר, וטמא.

אמר רבי עקיבה:

והרי המפריש חטאתו, ואבדה - והפריש אחרת תחתיה,

ואחר כך נמצאת הראשונה - והרי שתיהן עומדות,

לא כשם שדמה פוטר את בשרה - כך הוא פוטר את בשר חברתה,

אם פטר דמה את בשר חברתה מן המעילה - דין הוא שיפטור את בשר עצמה.

(ג) אימורי קדשים קלים שיצאו לפני זריקת דמים -

רבי אליעזר אומר:

אין מועלין בהן - ואין חייבין עליהן משום פגול, ונותר, וטמא.

רבי עקיבה אומר:

מועלין בהן - וחייבין עליהן משום פגול, ונותר, וטמא.

(ד) מעשה דמים -

בקודשי קדשים - להקל ולהחמיר,

ובקדשים קלים - כולו להחמיר.

כיצד? קודשי קדשים -

לפני זריקת דמים - מועלין באימוריהן, ובבשר,

לאחר זריקת דמים - מועלין באימוריהן, ואין מועלין בבשר,

על זה ועל זה - חייבין משום פגול, ונותר, וטמא.

ובקדשים קלים, כולו להחמיר, כיצד? קדשים קלים -

לפני זריקת דמים - אין מועלין לא באימורין, ולא בבשר,

לאחר זריקת דמים - מועלין באימורין, ואין מועלין בבשר.

על זה ועל זה - חייבין משום פגול, ונותר, וטמא.

נמצא, מעשה דמים -

בקודשי קדשים - להקל ולהחמיר,

ובקדשים קלים - כולו להחמיר.

פירושים

משנה מעילה, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב