משנה מעילה ג א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת מעילה · פרק ג · משנה א | >>
ולד חטאת ותמורת חטאת וחטאת שמתו בעליה, ימותו.
שעברה שנתה, ושאבדה, ושנמצאת בעלת מום, אם משכיפרו הבעלים, תמות, ואינה עושה תמורה, ולא נהנים, ולא מועלין.
ואם עד שלא כיפרו הבעלים, תרעה עד שתסתאב ותמכר ויביא בדמיה אחרת, ועושה תמורה ומועלים בה.
וְלַד חַטָּאת וּתְמוּרַת חַטָּאת
- וְחַטָּאת שֶׁמֵּתוּ בְּעָלֶיהָ,
- יָמוּתוּ.
- וְחַטָּאת שֶׁמֵּתוּ בְּעָלֶיהָ,
- שֶׁעָבְרָה שְׁנָתָהּ, וְשֶׁאָבְדָה, וְשֶׁנִּמְצֵאת בַּעֲלַת מוּם,
- אִם מִשֶּׁכִּפְּרוּ הַבְּעָלִים,
- תָּמוּת,
- וְאֵינָהּ עוֹשָׂה תְּמוּרָה,
- וְלֹא נֶהֱנִים, וְלֹא מוֹעֲלִין.
- אִם מִשֶּׁכִּפְּרוּ הַבְּעָלִים,
- וְאִם עַד שֶׁלֹּא כִּפְּרוּ הַבְּעָלִים,
- תִּרְעֶה עַד שֶׁתִּסְתָּאֵב,
- וְתִמָּכֵר,
- וְיָבִיא בְּדָמֶיהָ אַחֶרֶת;
- וְעוֹשָׂה תְּמוּרָה,
- וּמוֹעֲלִים בָּהּ:
ולד חטאת, ותמורת חטאת,
- וחטאת שמתו בעליה - ימותו.
- ושעברה שנתה, ושאבדה, ושנמצאת בעלת מום -
- אם משכיפרו הבעלים - תמות,
- ואינה עושה תמורה, ולא נהנין, ולא מועלין.
- אם עד שלא כיפרו הבעלים - תרעה עד שתסתאב,
- ותימכר, ויביא בדמיה אחרת,
- ועושה תמורה, ומועלין בה.
- אם משכיפרו הבעלים - תמות,
כבר נאמר גוף הלכה זו ברביעי מתמורה, ושם פירשנו אותה:
ולד חטאת וכו' יומתו - דהני נינהו מחמש חטאות דגמירי דמתות. והנך תלת לעולם מתות בין קודם כפרה בין לאחר כפרה, דלעולם לא קרבי. ומשנה זו שנויה בריש פרק ד' דתמורה א ושם פירשנוה:
ולד חטאת כו'. משנה זו שנויה ברפ"ד דתמורה. והתם תני לה משום תמורה. והכא משום מעילה. גמ':
(א) (על הברטנורא) והתם תני לה משום תמורה. והכא משום מעילה. גמ':
ולד חטאת: מה שמקשה בגמרא אמתניתין כתבתיו בתמורה רפ"ד. וביד רפ"ד דהלכות פסולי המוקדשין וסימן ח' ובפ"ג דהלכות מעילה סי' ד':
ולד חטאת תמות: מפני שהוא שבח הקדש ואין אדם מתכפר בשבח הקדש. ותמורת חטאת מפני שבאה בעבירה ואין אדם מתכפר בדבר הבא בעבירה דהתורה אמרה לא יחליפנו וכו' וא"ת שאר תמורות נמי באות בעבירה ואינם מתות תריץ דאין לך דבר שמכפר אלא חטאת מפירוש שלא נודע שמו של המפרש ז"ל:
שעברה שנתה: כגון שלא הספיק להקריבה עד שעברה שנתה:
ושאבדה ונמצאת בעלת מום אם משכפרו הבעלים תמות: העלו תוס' ז"ל דודאי אם כפרו הבעלים קאי אנמצאת ובאבודה בשעת כפרה מיירי וה"ה כי נמי נמצאת תמימה דתמות ונקט נמצאת בעלת מום לרבותא דאע"ג דאיכא דיחוי המום עם דיחוי דאבודה וסד"א דלא תמות כמו אבודה דלילה קמ"ל דתמות דל"ד לאבודת לילה דאינה ראויה לשום הקרבה אבל בעלת מום מכל מקום קדושה קדושת דמים וכמו כן נפרש גבי עברה שנתה דמוקי לה בתמורה בפרק ולד חטאת באבודה כדי שלא יקשה לר"ל דאמר עברה שנתה רואין אותה כאילו היא עומדת בבית הקברות ורועה וה"פ דמתניתין ושעברה שנתה ושאבדה עם עברה שנתה והשתא קשיא כיון דאבדה למה לי עברה שנתה והא כ"ע מודו דאבודה בשעת כפרה תמות:
ואם משכפרו הבעלים: קאי אתרויהו כדפרישית אעברה שנתה ואנמצאת בעלת מום וי"ל דהכא נמי נקט לרבותא דאע"ג דאיכא דיחוי אחרינא עם דיחוי דאבודה וסד"א דלא תמות דהוי כמו אבודת לילה קמ"ל דמ"מ תמות דל"ד לאבודת לילה כדפרישית וא"ת הנך תרתי בתרייתא חדא נינהו עברה שנתה ונמצאת בעלת מום דתרויהו מיירו באבודה בשעת כפרה ועוד אפילו בלא עברה שנתה ובלא בעלת מום אמרינן דתמות כשהיא אבודה בשעת כפרה וא"כ כיון דבכל ענין אבודה מתה בין תמימה בין בעלת מום בין עברה שנתה בין לא עברה שנתה א"כ הנך תרתי דעברה שנתה ובעלת מום ואבודה כולהו לא הוו אלא חדא וא"כ קשה דחמש חטאות היכי משכחת להו וי"ל דאה"נ דחמש חטאות לא מיתוקמי לרבנן אלא לר"ש דאית ליה דכפרו בעלים אפילו בלא אבדה כלל תמות. עוד י"ל דלרבנן נמי לא קשיא כ"כ דמ"מ משכחת חמש חטאות בהאי עניינא דאבודה תמות כשעברה שנתה וכן בשלא נמצאת עד לאחר כפרה ועוד דמ"מ כיון דאיכא רבותא גבי בעלת מום וגבי עברה שנתה כדפרישית הלכך תרתי חשיב להי אבודה בשעת כפרה מתה גם כשעברה שנתה וכמו כן מתה גם נמצאת בעלת מום לכך חשיב להו תרתי ע"כ ורובו מתוספות כתיבת יד:
ואינה עושה תמורה: שאם התפיס בהמה בקדושתה לא קדשה תחתיה דהא למיתה אזלא תוס' ז"ל:
לא נהנין ולא מועלין: דכיון דאזלי לאיבוד לא שייכא בהו מעילה ולא קרינן קדשי ד' תוס' ז"ל והעלו הם ז"ל דכל היכא דקתני במתניתין ולא מועלין ר"ל אפילו מדרבנן וכמו שאכתוב לקמן בסימן ד'. ועיין ג"כ במה שכתבתי לקמן רפ"ה. וביד ר"פ ראשון סימן ו':
אם עד שלא כפרו הבעלים תרעה עד שתסתאב: לא קאי אנמצאת בעלת מום דמאי עד שתסתאב הרי היא כבר בעלת מום אלא קאי אעברה שנתה א"נ קאי אבעלת מום ומיירי כגון שנמצאת בעלת מום עובר דמיד נדחית מהקרבת מזבח וקאמר תרעה עד שתסתאב ויפול בה מום קבוע דאז יהיה מותר למכרה ולהוציאה לחולין ויביא בדמיה אחרת שיקריב למזבח תוס' ז"ל וכן נראה ג"כ שפירש רש"י ז"ל כפירוש הראשון וז"ל ואם עד שלא כפרו הבעלים באחרת נמצאת ורוצין להתכפר בדמי אותה שהיא בעלת מום הואיל ומסאבא וקיימא תמכר לאלתר ויביא בדמיה חטאת ואותה שעברה שנתה תרעה עד שתסתאב ותמכר ויביא בדמיה אחרת ע"כ:
ועושה תמורה ומועלין בה: כיון דלא כפרו הבעלים משום דלא אזלא לאיבוד כדאמרינן תרעה וכו'. וסמ"ג מל"ת סימן שמ"ה נתן לסימן לחמש חטאות מתות ו'ת'מ'נ'ע' ולד חטאת תמורת חטאת מתו בעליה נתכפרו בעליה באחרת. עברה שנתה. ואיתא להאי סימן ג"כ בתוספי הרא"ש ז"ל ובדוכתי אחריני גם בפסיקתא פ' ויקרא דף ו' ועיין במ"ש בתמורה ר"פ ולד חטאת:
יכין
ולד חטאת: כולה מתני' שנוייה כבר ריש פ"ד דתמורה, משום דין תמורה. ונשנית הכא משום דין המעילה:
ימותו: שסוגר דלת בפניה עד שתמות ברעב:
שעברה שנתה: דהחטאת כשרה רק תוך שנה משנולדה:
ושאבדה: האי שאבדה קאי לכאן ולכאן, ור"ל שעברה שנתה ונאבדה, או שנאבדה ונמצאת בעלת מום. דאע"ג דהו"ל ב' לריעותא, ונדחות לגמרי בשעה שנתכפר באחרת, אפ"ה בנמצאת אחר שכיפרו בעלים באחרת, תמות:
אם משכיפרו הבעלים: נמצאת:
תמות: אבל באבודה שנמצאת קודם שכפרו בעלים באחרת, אפילו בחדא לריעותא, תרעה עד שתסתאב, וכדמסיק. וה"ה בעברה שנתה לחוד, תרעה, או כל חטאת שהוממה לחוד, יביא בדמיה אחרת [ועי' בריש פ"ד דתמורה, שזה שיטת הרמב"ם, ולרש"י ור"ב יש פי' אחר במשנתינו]:
ואינה עושה תמורה: דמדלא היא ולא דמיה קרבין, לא אלים קדושתה למתפס תמורה:
ולא נהנים: מדרבנן:
ולא מועלין: דכשנהנה פטור מקרבן מעילה, מטעם שבסי' ז':
ואם עד שלא כיפרו הבעלים: נמצאת, וכבר עברה שנתה:
תרעה עד שתסתאב: אבל בנאבדה ונמצאת בעלת מום תמכר מיד ויביא בדמיה אחרת:
ויביא בדמיה אחרת: ולא עבר על בל תאחר, הרי כבר הביאה, וכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא [כר"ה ד"ו א']:
ועושה תמורה ומועלים בה: דהואיל ודמיה עומדין להקרבה, יש בהן קדושה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת