ברטנורא על מעילה ג

משנה מעילה, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

ולד חטאת וכו' יומתו - דהני נינהו מחמש חטאות דגמירי דמתות. והנך תלת לעולם מתות בין קודם כפרה בין לאחר כפרה, דלעולם לא קרבי. ומשנה זו שנויה בריש פרק ד' דתמורה ושם פירשנוה:

(ב)

המפריש מעות לנזירותו - ולא פירש אלו לעולתי ואלו לחטאתי ואלו לשלמי :

לא נהנים ולא מועלים - בכל אותן המעות:

מפני שהן ראויין להביא כולן שלמים - כלומר דכל מעה ומעה מצינן למימר זו לשלמים הפריש. ושלמים קדשים קלים נינהו ואין בהן דין מעילה, כדתנן בשלהי פרק קמא, קדשים קלים לפני זריקת דמן אין מועלים. ואע"ג דאיכא נמי בהדייהו חטאת ועולה דבני מעילה נינהו, כיון דאיכא נמי דמי שלמים שאינן בני מעילה, אי קא מייתי עלייהו קרבן מעילה אשתכח דמייתי חולין בעזרה, הלכך לא נהנין ולא מועלין :

מת - המפריש המעות. והיו המעות סתומים, שלא פירש אלו לחטאת ואלו לעולה ואלו לשלמים, יפלו כל המעות לנדבה:

דמי חטאת ילכו לים המלח - דחטאת שמתו בעליה היא:

דמי עולה יביאו - או עולה. כדאמרינן [קנים סוף פרק ב'] האשה שמתה יביאו יורשיה את עולתה, דדורון בעלמא הוא:

ונאכלין ליום אחד - כדין שלמי נזיר:

ואינן טעונין לחם - דבלחם כתיב (במדבר ו) ונתן על כפי הנזיר, והכא ליתיה, דמית:

(ג)

הדם בתחילה אין מועלין בו - היינו קודם זריקתו, דכתיב (ויקרא יז) ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר, לכפרה נתתיו ולא למעילה:

יצא לנחל קדרון מועלין בו - היינו בתר זריקה. כדתנן אלו ואלו היינו דמים החיצונים ודמים הפנימים הנשפכים על מזבח העולה, מתערבים באמה, סילון שבעזרה, ויוצאים לנחל קדרון ונמכרים לגננים לזבל. ומועלים בהן. והך מעילה, מדרבנן היא ולא מדאורייתא, דאין לך דבר שנעשית מצותו ומועלים בו:

יצאו לשיתין - נקב היה במזבח שבו יורדים הנסכים לשיתין, דהיינו יסודות של מזבח שהן חלולים ועמוקים מאד . ואם הכניס ידו וקבל הנסכים קודם שירדו לתהום, אין מועלין בהן, שכבר נעשית מצותן:

(ד)

דשון מזבח הפנימי והמנורה - הדשן שלהם ושירי הפתילות של מנורה, היה מוציא ומניחן אצל המזבח החיצון, מקום שמניח שם תרומת הדשן של מזבח החיצון . ואחר שהוציא שם לא נהנין ולא מועלים, דבהני לא כתיב ושמו אצל המזבח כמו בדשון מזבח העולה:

המקדיש דשון בתחילה מועלים בו - הכי קאמר, המקדיש דמי דשון, בתחלה קודם שהוציאו לעזרה יש בו מעילה. כגון דאמר דמי דשון עלי ואח"כ הוציאו לחוץ ובא אחר ונהנה מן הדשון, אע"פ שכבר נעשית מצותו, אפ"ה מועלים בו, דכיון דנהנה ממנה וחסר מן הדשן, שוב ליכא לשער כמה היו דמיו כשנתערך זה, ונמצא זה מפסיד להקדש, משום הכי מועל בו לאלתר כשנהנה ממנו:

תורין - שהקדישן קודם זמנן, ובני יונה שעבר זמנן:

לא נהנין ולא מועלים - ולא דמו למחוסר זמן בבהמה שהוא קדוש קודם זמנו וקרב לאחר זמנו , דבהמה מגו דחשיבא דאית בה קדושה כשהיא בעלת מום להיות צריכה פדיון, אית בה נמי קדושה אפילו כשהיא מחוסר זמן, אבל עופות דליכא למימר בהו האי מגו, שהרי אין המום פוסל בעופות ולית בהו פדיון, שלא נאמר פדיון אלא בבהמה, הכי נמי אין בהן קדושת מחוסר זמן:

תורין שלא הגיע זמנן מועלין בהן - כיון דלקמן מחזו, אית בהו מעילה השתא. ואין הלכה כר' שמעון:

(ה)

במה דברים אמורים בקדשי מזבח - הואיל וחלב וביצים אינן ראויין למזבח , הלכך לא נהנין ולא מועלים:

אבל בקדשי בדק הבית - הכי נמי דמועלים בהן, הואיל וקדושת דמים הן, ראויין הן לבדק הבית. ובגמרא מפרש דמתניתין חסורי מחסרא והכי קתני, במה דברים אמורים, כשהקדישן קדושת הגוף למזבח, אבל הקדישן קדושת דמים לגבי מזבח כגון שאמר דמי עוף זה או דמי בהמה זו הקדש להביא מהם עולה, נעשה כמי שהקדישן לבדק הבית, דודאי בקדושת דמים דמזבח אית בה מעילה בביצים ובחלב:

(ו)

כל הראוי למזבח - שגופן ראוי קאמר:

בור מלא מים - גופן ראוי לבדק הבית לבנין, ואין גופן ראוי למזבח . שאין ראויין לניסוך המים אלא מים חיים , ולא היו מנסכים מים במקדש אלא ממי השילוח:

אשפה מלאה זבל - אין גופה ראוי לא למזבח ולא לבדק הבית אלא לדמים:

שובך מלא יונים - ראוי למזבח ולא לבדק הבית :

אילן מלא פירות - ראוי למקדש לביכורים ולא לבדק הבית :

שדה מלאה עשבים - אינה ראויה לא למזבח ולא לבדק הבית:

ואין מועלין במה שבתוכן - דאין מועלים במה שהשביח לאחר שהוקדש :

ולד מעושרת - אם יצאה נקבה עשירית תחת השבט, והיה לה בן קודם לכן, לא יינק שוב ממנה, שבנה חולין הוא והיא מעשר, ונמצא נהנה מחלב מוקדשים, שמעשר בהמה קודש הוא:

ואחרים מתנדבים כן - כלומר, זו שהעבירה תחת השבט סתם, לא יינק ממנה, אבל אחרים שהתנדבו קודם לכן, רשאים להתנות קודם שתתעשר שאם תצא נקבה בעשירי יהא חלבה חולין כדי שיינק בנה ממנה בהיתר, וכן נמי בולד מוקדשים לא היו מקדישים חלב אמן. כך פירשו רבותי, ומגומגם הוא . ורמב"ם פירש, ואחרים מתנדבים, שמי שלבו נודבו היה מתנדב חלב להניק בן המעושרת ובן המוקדשים, לפי שאסור לבן לינק מהן, דשויוה רבנן כגיזה ועבודה דאסורים בקדשים, הלכך אין להן תקנה אלא שאחרים יתנדבו חלב להניקן, כיון שנאסרו לינק מחלב אמן. וישר הוא:

לא יאכלו מגרוגרות של הקדש - ואפילו התנו שיעשו מלאכה במזונותיהן אין אוכלים מגרוגרות של הקדש, אלא הגזבר נותן להם דמי מזונות משל הקדש והם קונים מן השוק:

וכן פרה - שדשה בכרשיני הקדש, חוסם פיה שלא תאכל משל הקדש, דכתיב (דברים כה) לא תחסום שור בדישו, בדיש שראוי לו לא תחסום, אבל אתה חוסם בדיש של הקדש שאינו ראוי לו, שהרי הוא אסור לאכול בהקדש:

(ז)

שרשי אילן של הדיוט באין בשל הקדש - לא נהנים ולא מועלים, דבתר אילן אזלינן ואילן בשל הדיוט קאי. והני מילי, כשאין בין אילן של הדיוט לקרקע של הקדש אלא שש עשרה אמה או פחות. אבל אם יש ביניהן ייתר משש עשרה אמה, מועלין בשרשים הגדלים בשדה הקדש, דלא גרירי תו בתר אילן:

ושל הקדש באין בשל הדיוט לא נהנין ולא מועלין - כגון שיש בין אילן של הקדש לקרקע של הדיוט יותר משש עשרה אמה, דשרשים הגדילים בשל הדיוט לא גרירי בתר אילן של הקדש הואיל ורחוקים ממנו כל כך, הלכך לא מועלין. אבל אם אין ביניהן אלא שש עשרה אמה או פחות, מועלים בהן :

מעין שהוא יוצא מתוך שדה הקדש - רבותי פירשוה לי, כגון דמעין של חולין הוא ונובע בשדה של הדיוט, אלא שנמשך ויוצא ועובר בתוך שדה של הקדש. לא נהנים ממנו בתוך שדה של הקדש. ולא מועלים, דמשל הדיוט הוא נובע:

יצאו - המים שבמעין זה שנובע משדה של הדיוט ועובר בשדה של הקדש יצא משדה של הקדש, נהנים ממנו לכתחילה:

המים שבכד של זהב - גבי ניסוך המים בשבעת ימי החג תנן כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת אלא שהיה ממלא מערב שבת חבית של זהב שאינה מקודשת מן השילוח, ובאותן מים לא נהנים ולא מועלין, דלא איקדשו לניסוך המים למעילה עד שינתנו לצלוחית של זהב דהיינו כלי מקודש:

ערבה - שהיו זוקפים אותה אצל המזבח, כדתנן בפרק לולב וערבה [משנה ה']:

נותנים היו ממנו בלולב - בתחילה קודם שזקפוה . ואע"פ שלא לקטוה אלא כדי לזקפה על גבי מזבח :

(ח)

קן שבראש אילן - של הקדש. שבנאו העוף מעצים וקסמין שהביא ממקום אחר :

שבאשרה יתיז בקנה - יפיל הקן לארץ בקנה ויהנה ממנו . ודוקא יתיז. אבל לא יעלה על האשרה, דאם עולה ליטול הקן, נמצא נהנה מן האשרה. והביצים והאפרוחים שבקן, כל זמן שצריכים לאמן אסורים בין שבראש אילן של הקדש בין שבראש האשרה:

המקדיש את החורש - תרגום יער, חורשא:

מועלים בכולו - בעצים ובענפים ובעלים:

הגזברים שלקחו את העצים - שקנו עצים מיער של חולין לצורך קורות:

מועלים בעצים - רמב"ם פירש, לאתויי חתיכות עצים שחותכין במגירה בעת שמתקנים אותן לקורות, שמועלין בהן:

ולא בשפויין - נסרים דקות שנוסרין מן העצים כשמחליקין אותן:

נמיה - עלין שבעצי היער :