פתיחת התפריט הראשי

משנה מנחות ט ד

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת מנחות · פרק ט · משנה ד | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

מערבין נסכי אילים בנסכי פרים, נסכי כבשים בנסכי כבשים, של יחיד בשל צבור, של יום בשל אמש, אבל אין מערבין נסכי כבשים בנסכי פרים ואיליםיד.

ואם בללן אלו בפני עצמן ואלו בפני עצמן ונתערבו, כשרין.

אם עד שלא בלל, פסול.

הכבש הבא עם העומר, אף על פי שמנחתו כפולה, לא היו נסכיו כפוליןיז.

נוסח הרמב"ם

מערבין נסכי פרים בנסכי אילים בנסכי כבשים של יחיד בשל ציבור של יום בשל אמש אבל אין מערבין נסכי כבשים בנסכי פרים ואילים ואם בללן אלו בפני עצמן ואלו בפני עצמן ונתערבו כשרים אם עד שלא בלל פסל הכבש הבא עם העומר אף על פי שמנחתו כפולה לא היו נסכיו כפולים.

פירוש הרמב"ם

מערבין נסכי אילים בנסכי פרים נסכי כבשים כו': העיקר שאם הקטיר מנחת נסכים מותר לו שיערב יינות הנסכים לכתחלה ע"מ שיהיו הנסכי פרים בנסכי אילים כמו שנזכר ואם נתערבו מנחת נסכים קצתם עם קצתם יערב ג"כ היינות קצתן עם קצתן ואינו מותר לערב מנחות נסכים קצתם עם קצתם לכתחלה וכשנתערבה הסלת בסלת קודם בלילתה בשמן היא פסולה כמו שאמר אם עד שלא בלל פסול וכבר אמרנו שהנסכין מותר להקריבן אחר הזבח לזמן ידוע ולפיכך אפשר בהן לערב של היום בשל אמש ואמרה תורה בכבש הבא עם העומר ומנחתו שני עשרונים וכבר זכרנו זה בתחלת המסכת הזאת:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

מערבין נסכי פרים - מנחת נסכי פר במנחת נסכי איל. לפי שבלילת שתיהן שוה, שני לוגים לעשרון יג. דהא תנן לעיל ששה לוגים לפר, וסולת הוי להו שלשה עשרונים כדכתיב (שם) והקריב על בן הבקר מנחה סולת שלשה עשרונים בלול בשמן חצי ההין, דהיינו ששה לוגין. ולאיל ארבע לוגין, וסולת שני עשרונים לאיל:

נסכי כבשים - שלשה לוגין לעשרון. דכתיב עשרון אחד לכבש האחד וכתיב בלול בשמן כתית רביעית ההין, דהיינו שלשה לוגין:

ושל היום בשל אמש - אם הביא אמש זבחי בלא נסכים. דקיימא לן אדם מביא, ובחי הייס ונסכיו מכאן ועד ועד עשרה ימים. ואם היום הביא קרבן אחד ושני נסכים עמו אחד בשבילו ואחד בשביל של אמש, מערבין יחד אם הקרבנות שוין, שהיו שניהם כבשים או אילים [או פרים] או פר ואיל:

אבל אין מערבים נסכי כבשים בנסכי פרים ואילים - לפי שמנחת פר ואיל חריבה היא לגבי כבשים, ובולעת הימנה, ונמצאת של כבש חסרה וזו יתירה טו:

ואם בללן - שכבר הלכה מצות שמנן:

כשרות - כרבנן דפליגי עליה דרבי יהודה בהקומץ רבה ואמרי חרב שנתערב בבלול יקרב טז:

ואם עד שלא בללן - נתערבו:

פסולות - דבעינן ראוי לבילה, וליכא, דחסרא לה של כבש ושל איל יתירה:

אע"פ שמנחתו כפולה - כדכתיב באמור אל הכהנים ומנחתו שני עשרונים:

פירוש תוספות יום טוב

מערבין נסכי אילים בנסכי פרים. פי' הר"ב מנחת נסכי פר במנחת נסכי איל. לפי שבלילת שתיהן שוה ב' לוגין לעשרון וכו'. ואיכא למידק טעמא מאי מערבין לכתחלה דהא ודאי דמהודר טפי שיקריב כל מנחה ומנחה בפני עצמה. ובגמרא ורמינהו והקטירו שלא יערב חלבים בחלבים. ומסקינן דאה"נ שאין מערבין סלת ושמן דמנחה בשל חברתה. אפי' בשוין משום והקטירו. ומתני' ביינות ובהוקטר שמנן וסלתן. א"נ שכבר נתערבו דהשתא ביינות עצמן ליכא משום והקטירו וכי הוקטר שמנן וסלתן או נתערבו. ליכא למגזר דלמא אתי לערובי שמנן וסלתן דבני הקטרה נינהו ואיכא משום והקטירו שלא יערב [*חלבים בחלבים. שהרי כבר מעורבין עומדין] וכן פירשה הרמב"ם בפירושו ובחבורו סוף הלכות תמידין. והר"ב נמשך אחר פירש"י במשנה דמפרש לה למאי דקס"ד. וכשר הדבר לפרש כן במשנה שהגמרא סדורה עליה. ולא כן בפירוש המשנה בלא גמרא. וכבר הזכרתי זה פעמים רבות:

ושל היום בשל חמש. כתב הר"ב דקיימא לן וכו'. ועד עשרה ימים. עיין מ"ש במשנה ג' פ"ד דזבחים:

אבל אין מערבין נסכי כבשים בנסכי פרים ואילים. למאי דפרישית דביינות מיירי על כרחן בהקטיר שמנן וסלתן או. נתערבו. דאלת"ה מאי איריא נסכי כבשים בנסכי פרים ואילים. אפילו נסכי כבשים בנסכי כבשים נמי אין מערבין משום גזירה. ומשום כך כתב הכ"מ דבפירש"י שבגמרא דמפרש לבבא זו וז"ל היינו בשלא נתערבו סלתן ושמנן ע"כ. צריך למחוק תיבת בשלא. ולהגיה אפילו. וכתב עוד וא"ת מאי שנא הני מהני וי"ל דכיון דנסכי כבשים אינן שווין לנסכי פרים ואילים מחמירין בהו טפי שאפילו נתערבו סלתן ושמנן אין מערבין יינן כל זמן שלא הוקטרו סלתן ושמנן ע"כ. ומ"ש הר"ב לפי דרכו דאין מערבין המנחה לפי שבולעת נמצאת של כבש חסרה וזו יתירה. מסכים למה שכתבתי במשנה ב' פ"ג דהר"ב כשיטת רש"י ס"ל בריבה שמנה. ומיהו הכא במערב מדעת איירינן וע"ש:

ואם בללן כו'. פי' הר"ב כרבנן דפליגי עליה דר"י כו' ואמרי חרב שנתערב בבלול יקרב. וכ"כ התוס'. ונ"ל דאף למסקנא פירשו כן. וכ"כ הכ"מ וז"ל הא דקתני אם בללן וכו'. מלתא באפי נפשה היא. דהא לא קאי איין דאיירי ביה ברישא. אלא אסלת ושמן. ע"כ. אבל מ"ש עוד הכ"מ וז"ל ומשמע דאכולהו קאי. אפי' לנסכי פרים בנסכי אילים נסכי כבשים בנסכי כבשים. דכיון דטעמא משום דכתיב והקטירו. בהני נמי איכא משום והקטירו. ע"כ. ולפי זה דברי התוס' דמפרשים באינן שוין. דלא כמסקנא. דלמסקנא אפי' בשוין. [*אם עד שלא בלל פסול]. זה נ"ל דליתא דוהקטירו דוקא בנבללות דומיא דחלבים בחלבים. ולא הקפידה תורה. אלא שלא לערבן. ומיהו כי נתערבו כשרות להקטיר. וכ"כ הרמב"ם. וכל החלבים כו' אין מערבין כו' ואם נתערבו מקטיר הכל כאחד. ע"כ אבל בלא נבללות איכא טעמא אחרינא. והיינו דבולעות זו מזו והאי טעמא לא שייך אלא באינן שווין. ובהו כי לא בלל פסל משום דבולעות. והלכך ליכא לאוקמי בבא זו אלא באינן שווין. ואמציעתא דסמיך לה קאי. ועיין במשנה ד' פי"ב:

לא היו נסכיו כפולין. דכתיב (ויקרא כ"ג) ונסכה יין רביעית ההין. יכול לא יהא יינו כפול שאינו נבלל עם מנחתו. אבל יהא שמנו כפול שנבלל עם מנחתו ת"ל ונסכה כל נסכיו לא יהו אלא רביעית מאי [תלמודא] אמר רבי אלעזר כתיב ונסכה וקרינן ונסכו כיצד נסכה דמנחה כנסכו דיין. מה יין רביעית. אף שמן נמי רביעית. גמרא. ושמעינן נמי מהכא דשמן נמי אקרי בלשון נסך בתורה. וטעמא דהא מתנסך וניצק בסלת. ואתי שפיר דהר"ב והרמב"ם במשנה דלעיל. וכן עוד בפרק בתרא משנה ה' נקטו שמני הסלת בלשון ונסכיהם וכן בנוסח התפלה ומנחתם ונסכיהם והדר אמרינן ויין כנסכו. ש"מ דונסכיהם על השמן הוא אומר. ואני תמה על פה קדוש מהר"ר שלמה לוריא ז"ל שכתב בתשובותיו סימן ס"ד וז"ל. מדלג אני ונסכיהם כי נראה בעיני שט"ס הוא. שאם בא לפרש כמדובר גם על הנסכים הל"ל אח"כ ויין חצי ההין לפר וכו' אלא בודאי דוקא המנחות בא לפרש כמדובר ממש והנסכים מקצרו ואמר ויין כנסכו והאמת שבפ' פנחס נמי מפרש המנחות בכל פעם והנסכים אומר כמשפטם או ונסכיהם לבד כדרך הכתוב פה. וכן עיקר. עכ"ל. ומבואר הדבר שמפני שלא עלה בדעתו ששם ונסכיהם יהא מוסב על השמן לבדו לכך נלחץ ונדחק להטעות הנוסח. וכבר ראינו שהכתוב אומר ונסכה על השמן. ועוד בפ' פנחס בששי לחג. נאמרו נסכיה. וכבר פירש"י שם בפרשה דכל ונסכה ונסכיהם ונסכיה דבשל קרבנות החג הן מוסבים על התמיד. ע"כ. ובשלמא אי אמרת דשמן נקרא ג"כ בשם נסך. היינו דכתיב ונסכיה בל' רבים דר"ל שמן ויין. אלא אי אמרת שאין שמן ראוי להקרא בלשון נסך מאי ונסכיה דאעולה אחת קאי. דאי אשני התמידים הל"ל ונסכיהם כמו בשני. ואל תשיבני מהדרש דניסוך המים דלהכי כתיב ביו"ד דמ"מ אין מקרא יוצא מידי פשוטו וצריך ביאור כפי הפשט. ואע"פ שהוא מפורש כפי הפשט. אפ"ה הדרשה תדרש. משום דאכתי איכא למידק בשנותו את טעמו משאר הכתובים בפ'. הרי עד שני להקים דבר דונסכיהם ראוי לאומרו והמכוון בו השמן. והרי הנוסח הזה בתפלה ממש מיוסד על נכון. כסדר הכתוב בפ' המוספין שבכולן נאמר ומנחתם סולת בלול בשמן ומונה והולך העשרונות כמה הם ושבקיה לשמן והדר כתיב ונסכה או ונסכיה ונסכיהם ופירש"י שבכל המועדות מוסב על המוספים חוץ משל קרבנות החג ע"כ. וא"כ ר"ל היין דלא כתביה עד השתא. והוא נוסח התפלה גם כן דקאמר ומנחתם ונסכיהם ור"ל השמן ועל שם המקרא ומנחתם סלת בלול בשמן וכשם שהמקרא פורט והולך עשרוני הסלת כך בתפלה מפרטין העשרונות וכשם דקרא שביק מלממני מדות השמן כך בתפלה שבקינן להו בכללא דונסכיהם. וכשם שבכתוב מסיים ונסכיהם ור"ל היין. כך בתפלה מסיימים ויין כנסכו:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יג) (על הברטנורא) הכי פירש רש"י במשנה להסלקא דעתך. ובגמרא, ורמינהו, והקטירו, שלא יערב חלבים בחלבים. ומסיק, דאה"נ שאין מערבין סולת ושמן משום והקטירו, ומתניתין ביינות ובהוקטר שמנן וסלתן. א"נ נתערבו. דהשתא ביינות ליכא משום והקטירו. וכן פירש הר"מ:

(יד) (על המשנה) אבל כו'. למה שכתבתי בסמוך, כתב הכ"מ וא"ת מ"ש הני מהני, וי"ל דכיון דאינן שוין מחמירין בהו טפי שאפילו נתערבו סלתן ושמנן אין מערבין יינן כל זמן שלא הוקטרו סלתן ושמנן:

(טו) (על הברטנורא) מסכים למה שכתבתי פ"ג מ"ב. ומיהו הכא במערב מדעת איירינן. וע"ש:

(טז) (על הברטנורא) וכ"כ התוספ'. וז"ל הכ"מ אם בללן כו' מלתא באפי נפשה היא דהא לא קאי איין דרישא, אלא אסלת ושמן. ע"כ. והיינו אפילו להמסקנא שכתבתי בסמוך. ועתוי"ט:

(יז) (על המשנה) לא כו'. בגמרא יליף ליה מקרא. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

מערבין נסכי פרים וכו':    כתוב בספר לקח טוב בפ' שלח דף קט"ו דמפיק ליה בספרי ממלת כמספרם שהיא מיותרת מכאן שמערבין יין ושמן של פרים ושל אלים ע"כ ובגמרא פריך ורמינהי והקטירו שלא יערב חלבים בחלבים פי' מדלא כתיב והקטיר משמע לבדו שלא יערב חלבי קרבן זה בחלבי קרבן אחר והה"נ לנסכים דהא אינהו נמי בהקטרה איניהו ומסיק אביי דהיכא דהוקטר סלתן ושמנם של פרים ואילים כמצותן מערבין יין לכתחלה והיכא דלא הוקטר אם נתערב סלתן ושמנם מערבין נמי יינם דליכא למיחש דילמא אתי לאיערובי סלתן ושמנם דבני הקטרה נינהו ואיכא משום והקטירו שלא יערב חלבים בחלבים שהרי כבר מעורבין ועומדין ואם לאו שלא הוקטרו סלתן ושמנם אין מערבין יינם דחיישינן דילמא אתי לעירובי סלת ושמן לכתחלה דאסור שלא יערב חלבים בחלבים והא דקתני ברייתא אחריתי אבל יין מערבין היינו אם הוקטיר סלתם ושמנם והא דקתני מציעתא דמתני' אבל אין מערבין היינו אפילו נתערבו סלתם ושמנם. מן המפרש שבדפוס מתוקן עם פי' רש"י ז"ל שבכתיבת יד:

נסכי כבשים בנסכי כבשים:    אית דלא גרסי ליה: בפי' רעז"ל בסוף לשון המתחיל ושל היום צריך להיות או אילים או פרים או פר ואיל:

ואם בללן:    שכבר הלכה מצות שמנם וכו' לשון ר"ע ז"ל עד בהקומץ רבה אמר המלקט במשנה סימן ב':

אם עד שלא בלל פסולות:    כך היה נראה שצ"ל:

בתוי"ט:    סד"ה אבל אין מערבין וכו' מסכים למה שכתבתי במשנה ב' פ"ג עכ"ל. הגה"ה עיין במה שכתבתי אני על זה שם:

ואם בללן וכו':    וביד פ' שני דהלכות מעשה הקרבנות סימן ה' ובפרק עשירי דהלכות תמידין ומוספין סימן ט"ו עד סוף אותו פרק:


פירושים נוספים