משנה מנחות ט ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת מנחות · פרק ט · משנה ג | >>
רביעית מה היתה משמשת, רביעית מים למצורע, ורביעית שמן לנזיר.
חצי לוג מה היה משמש, חצי לוג מים לסוטה, וחצי לוג שמן לתודה.
ובלוג היה מודד לכל המנחות.
אפילו מנחה של ששים עשרון נותן לה ששים לוגט.
רבי אליעזר בן יעקב אומר, מנחה של ששים עשרון, אין לה אלא לוגה, שנאמר (ויקרא ד), למנחה ולוג שמן.
ששה לפר, ארבעה לאיל, שלשה לכבש, שלשה ומחצה למנורה, מחצי לוג לכל נר.
רְבִיעִית מֶה הָיְתָה מְשַׁמֶּשֶׁת?
- רְבִיעִית מַיִם לִמְצֹרָע,
- וּרְבִיעִית שֶׁמֶן לְנָזִיר.
- חֲצִי לֹג מֶה הָיָה מְשַׁמֵּשׁ?
- חֲצִי לֹג מַיִם לְסוֹטָה,
- וַחֲצִי לֹג שֶׁמֶן לְתוֹדָה.
- וּבַלֹּג הָיָה מוֹדֵד לְכָל הַמְּנָחוֹת;
- אֲפִלּוּ מִנְחָה שֶׁל שִׁשִּׁים עִשָּׂרוֹן,
- נוֹתֵן לָהּ שִׁשִּׁים לֹג.
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר:
- אֲפִלּוּ מִנְחָה שֶׁל שִׁשִּׁים עִשָּׂרוֹן,
- אֵין לָהּ אֶלָּא לֻגָּהּ,
- שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יד, כא):
- "לְמִנְחָה וְלֹג שָׁמֶן".
- שִׁשָּׁה לַפָּר,
- אַרְבָּעָה לָאַיִל,
- שְׁלשָׁה לַכֶּבֶשׂ;
- שְׁלֹשָׁה וּמֶחֱצָה לַמְּנוֹרָה,
- מֵחֲצִי לֹג לְכָל נֵר:
רביעית מה היתה משמשת? -
- רביעית מים למצורע, ורביעית שמן לנזיר.
- חצי לוג מה היה משמש? -
- חצי לוג מים לסוטה, וחצי לוג שמן לתודה.
- ובלוג היה מודד - לכל המנחות,
- שאפילו מנחה של ששים עישרון,
- נותנין לה ששים לוג.
- רבי אליעזר בן יעקב אומר:
- אפילו מנחה של ששים עישרון - אין לה אלא לוגה,
- שנאמר: "למנחה, ולוג שמן" (ויקרא יד כא).
- שישה לפר, וארבעה לאיל, ושלשה לכבש,
- ושלשה ומחצה למנורה - מחצי לוג לכל נר.
ואמר במצורע "ושחט את הצפור האחת אל כלי חרש על מים חיים"(ויקרא יד, ה), ואמרו "שלא יהא פחות מרביעית".
וכבר בארנו בפרק השביעי מלאכת לחם תודה ולחם נזיר, ושחצי לוג של תודה ורביעית של נזיר שבשמן הזה מושחין הלחם, היא הלכה למשה מסיני.
ונאמר בסוטה "ולקח הכהן מים קדושים בכלי חרש"(במדבר ה, יז), ואמרו שהן חצי לוג.
ומן הראוי שתדע שאלו השני מידות רוצה לומר רביעית וחצי לוג, לא היו כלי שרת ונמשחו בשמן המשחה מפני מי מצורע ומי סוטה, מפני שאלו הדברים אינן מן העבודה. ולחם תודה גם כן ולחם נזיר בשחיטת זבח מתקדשין ולא (בזבח) [בשמן] שנמשחין בו החלות.
אבל היה חצי לוג מכלי שרת, לפי שמודדין בו חצי לוג לכל נר ונר, והרביעית גם כן מכלי שרת הוא לפי שמודדין בו רביעית שמן לכל חלה מחביתי כהן גדול, שהן שתים עשרה חלות כמו שזכרנו שנסכיהן שלוש לוגין כמו שבארנו בפרק השלישי, ולפיכך יהיה השמן רביעית לכל חלה.
וזה העניין מחזק עניין שעלה בלבי ולא מצאתי כתוב לסומכו עליו, והוא כי מה שאמר בחביתי כהן גדול "מורבכת תביאנה"(ויקרא ו, יד) וכן נאמר בתודה "סלת מורבכת"(ויקרא ז, יא), והיא נקרא אצלם "רבוכה". והמלה הזאת אין לה גזרה כל עיקר ממה שיש בידינו מן הלשון. אמנם נתחזקה דעתי בעניין רבוכה שהוא ריבוי השמן, מאשר מצאתי מרבית השמן בחביתי כהן גדול ובמין רבוכה משאר מיני התודה כמו שזכרנו פירושו. ודעתי נוטה שעניין רבוכה היא עניין "קלויה בשמן", כמו שקולין דבר שנקרא בלשון ערב "זולאביה", רוצה לומר שצפה על פני השמן שקולין אותה בה ולכן הוצרך ריבוי שמן, והוא שנאמר "בשמן תעשה"(ויקרא ו, יד). ואשר הביאני לזה מה שאמרו בסיפרא בפירוש עניין מילת מורבכת "מלמד שכל מעשיה ברותחין", והעניין הזה הוא שיהא כל שמן שעושין עימה רותח, והואיל והעניין כן מה שאמרו "רביעית לכל אחד" רוצה לומר שקולין אותה בה.
וכבר בארנו שההין שנים עשר לוגין, וכשזכר לוג שמן למנחה אמר גם כן שששה לפר וגו'. ואינו רוצה לומר שנמוד הנסכין בלוג, אלא בחצי ההין ושלישית ההין ורביעית ההין כמו שזכרנו.
ומה שאמרנו חצי לוג לכל נר - שנאמר "מערב עד בקר"(שמות כז, כא), והוא שצריך לתת בכל נר מה שיספיק לכל הלילה בפתילה בינונית, והוא חצי לוג.
ודע שאם נתכבה אחד מהנרות, שהפתילה והשמן שיש באותו הנר יחשב כולו כאילו הוא ישן, ומסיר הפתילה והשמן ונותן שמן אחר חצי לוג ופתילה שלמה חדשה, והוא מה שאמרו "נר שכבתה, נתישן השמן ונתישנה פתילה, כיצד הוא עושה, מטיבה ונותן שמן כמידה ראשונה ומדליקה".
ואין הלכה כרבי אליעזר בן יעקב:
רביעית מים למצורע - דכתיב (ויקרא יד) ושחט את הצפור האחת אל כלי חרש על מים חיים, למים שדם הצפור נראה בהם, ושיערו חכמים רביעית הלוג:
רביעית שמן לנזיר - ללחם נזירות ד. ורביעית לא קדיש להיות כלי שרת משום רביעית מים של מצורע, דהא חוץ הוא ה. ולא משום לחם של נזיר, דאין לחם של נזיר קדוש אלא בשחיטת הזבח. אלא מפני שבה היה מודד לחביתי כהן גדול רביעית שמן לכל חלה וחלה, שהן שתים עשרה חלות ונסכיהן שלשה לוגין שמן:
חצי לוג מים לסוטה - דכתיב (במדבר ה) ולקח הכהן מים קדושים בכלי חרש, חצי לוג מים היה ממלא מן הכיור:
חצי לוג שמן לתודה - הלכה למשה מסיני, וכן רביעית של נזיר. וחצי לוג נמי לא משום חצי לוג מים של סוטה ו וחצי לוג שמן של תודה ז הוא דקדוש להיות כלי שרת. אלא מפני שבו מחלק חצי לוג שמן לכל נר ונר של מנורה ח:
אין לה אלא לוגה - לוג אחד לכל ששים עשרון. ואין הלכה כרבי אליעזר בן יעקב:
ששה לוגים לפר - דהיינו חצי ההין, כדכתיב (שם טו) בלול בשמן חצי ההין י. וארבעה לאיל, דהיינו שלישית ההין. ושלשה לכבש, דהיינו רביעית ההין, שההין שנים עשר לוגין יא:
מחצי לוג לכל נר - שצריך שיתן בה מדתה שתהא דולקת והולכת מערב עד בוקר ושיערו חכמים חצי לוג שמן ללילי תקופת טבת הארוכים. וכן היה נותן בכל נר בכל לילה יב. ואם כבתה נפסלה אותה פתילה והשמן מלהדליק בהן עוד, אלא מסירן ונותן חצי לוג שמן אחר ופתילה חדשה ומדליק:
רביעית מים למצורע. פי' הר"ב דכתיב וכו'. עמ"ש ריש פי"ד דנגעים:
ורביעית שמן לנזיר. כתב הר"ב ללחם נזירות. פי' לכל החלות והרקיקין. וכמ"ש במ"ב דפ"ז. ומ"ש הר"ב דלא קדיש משום רביעית מים של מצורע דהא חוץ הוא. פרש"י כל מעשיו בשער נקנור ולא בעזרה. ע"כ. והא דכתב הר"ב ונסכיהן ג' לוגין שמן. וכן לשון הרמב"ם. ועיין מה שאכתוב בזה בס"ד. במשנה דלקמן:
חצי לוג וכו'. כתב הר"ב וחצי לוג נמי לא משום חצי לוג מים של סוטה כו' הוא דקדוש. גם בזה גרס רש"י חוץ הוא. ופי' שהיה משקה אותה בחוץ בשער נקנור ולא היה צריך להכניס המים בעזרה ולקדשם בכלי. ע"כ וכן יראה גירסת הרמב"ם שכתב לא מן העבודה היא. אבל גי' ספרים דידן חולין הוא. וכן גי' התוס' ופירשו בתמיהה. וכי חולין הוו המים שיהא צריך לקדשן והא מים קדושים כתיב. ואמרי' בספרי אין קדושים אלא שנתקדשו בכיור. אלמא כבר קדשו להו. וא"ת הא פרישית בפ"ק [והעתקתי דבריהם במ"ב פי"א] דאחר שנתקדשו בכלי שרת. לא משמינן לה בכלי חול משום דמגניא מלתא. וי"ל דה"מ בדבר שקרב למזבח. ע"כ. ומ"ש הר"ב. ולא משום חצי לוג שמן של תודה הוא דקדשי דבשחיטת תודה הוא דקדשי. גמ'. ומ"ש הר"ב אלא מפני שבו מחלק חצי לוג שמן לכל נר ונר של מנורה. כך אמר ר' שמעון ברבי לרבי וקילסו וא"ל נר ישראל כך היה. והתו' דף פ"ט תמהו למה היה צריך לקדש השמן בכלי שרת:
אפי' מנחה של ששים עשרון נותן לה ששים לוג. דת"ר במצורע עני כתיב עשרון בלול ולוג. לימד על עשרון שטעון לוג. דברי חכמים. ר' נחמיה ורבי אליעזר אומרים. אפי' מנחה של ששים עשרון אין לה אלא לוגה שנאמר למנחה ולוג שמן. ור"א ור"נ האי עשרון בלול ולוג מאי עבדי ליה. ההוא לגופיה *)מי קאמר רחמנא ליתי חד עשרון. ואידך לגופיה לא צריך מדגלי רחמנא גבי מצורע [עשיר] ג' קרבנות וג' עשרונות. הכא דחד קרבן חד עשרון. ואידך איצטריך. סד"א הואיל וחס רחמנא עליה לאתויי בדלות אימא לא ליבעי מינה כלל. ואידך לגמרי לא אשכחן. ורבנן האי למנחה ולוג שמן מאי עבדי ליה. ההוא למתנדב מנחה שלא יפחות מדבר הטעון לוג. ומאי ניהו עשרון. ואידך תרתי שמעת מינה. גמ'. וכתב הר"ב. ואין הלכה כראב"י. וכ"כ הרמב"ם ועמ"ש בפי"ב מ"ד:
ששה לפר. כתב הר"ב דהיינו חצי ההין וכו'. וז"ל הרמב"ם וכשזכר לוג שמן למנחה. אמר ג"כ שששה לפר וכו'. ואינו ר"ל שנמוד הנסכים בלוג. אלא בחצי ההין ושלישית ההין ורביעית ההין כמו שזכרנו. ע"כ. ומ"ש הר"ב שההין י"ב לוגין יליף בגמ' דכתיב (שמות ל') ושמן זית הין. וכתיב (שם) שמן משחת קודש יהיה זה לי לדורותיכם. זה בגימטריא תריסר הויין:
מחצי לוג לכל נר. כתב הר"ב. שכך שיערו ללילי טבת הארוכים. וכן היה נותן בכל נר בכל לילה. ואם משתייר מן השמן בתקופת תמוז לא חיישינן. ובירושלמי אמרינן דבימות הקיץ היו עושין פתילה גסה ובימות החורף פתילה דקה. ומיהו כששיעורו מתחלה שיערו בפתילה בינונית. תוספות. וכ"כ הרמב"ם דהשיעור בפתילה בינונית:
(ד) (על הברטנורא) פי' לכל החלות והרקיקין:
(ה) (על הברטנורא) פירש"י, כל מעשיו בשער ניקנור ולא בעזרה:
(ו) (על הברטנורא) גם כאן גרס רש"י חוץ הוא. ופירש, שהיה משקה אותה בחוץ בשער ניקנור ולא היה צריך להכניס המים בעזרה ולקדשם בכלי. ועתוי"ט:
(ז) (על הברטנורא) דבשחיטת תודה הוא דקדשי. גמרא:
(ח) (על הברטנורא) כך אמר ר"ש ברבי לרבי וקלסו. והתוספ' תמהו, למה היה צריך לקדש השמן בכלי שרת:
(ט) (על המשנה) ס' לוג. בגמרא ילפינן לה מקרא:
(י) (על הברטנורא) וז"ל הר"מ, וכשזכר לוג שמן למנחה אמר ג"כ שששה לפר כו' ואינו ר"ל שנמוד הנסכים בלוג, אלא בחצי הין ושלישית ורביעית ההין כמו שזכרנו:
(יא) (על הברטנורא) בגמרא יליף ליה מקרא:
(יב) (על הברטנורא) ואם משתייר שמן בתקופת תמוז לא חיישינן. ובירושלמי, דבקיץ היו עושין פתילה גסה, ובחורף פתילה דקה. ומיהו כששיערו מתחלה שיערו בפתילה בינונית. תוספ':
רביעית מה היתה משמשת: תוס' פ' שני דסוטה דף י"ו:
רביעית שמן לנזיר: משום דנזירות היתה באה שתי ידות במצה שבתודה חלות ורקיקים לא היה להם אלא רביעית שמן:
רביעית שמן לנזיר וכו': לשון רעז"ל עד אלא מפני שבה היה מודד לחביתי כ"ג רביעית שמן לכל חלה וחלה ע"כ. אמר המלקט פי' משום דהוו ג' לוגין שהן י"ב רביעיות והיינו דאמרינן במתני' דלעיל לוג ומחצה בבקר שהן ששה רביעיות ור' חייא הוא דתריץ כן לרבי וקרי עליה מארץ מרחק איש עצתי משום שר' חייא עלה מבבל לארץ ישראל. ופירשו תוס' ז"ל דמכאן משמע דכל חלה וחלה היתה נלושת בפני עצמה ודלא כפי' רש"י ז"ל שפי' דאחר שנילושו יחד היה מחלקם לחלות. וקשה קצת לע"ד דלעיל אמר להם ר"ש לרבנן לדבריכם למה לי חצי לוג דהא אפשר לשער ברביעית דמשמע שלא היה משער ברביעית ובכאן קאמר שבה היה מודד רביעית שמן לכל חלה וחלה. וביד רפ"ח דהלכות נזירות ובפ"ט דהלכות מעשה הקרבנות סימן כ"ג:
חצי לוג מים לסוטה: דלא כר' יהודה דאמר במתניתין דבפ' שני דסוטה דרביעית לבד לסוטה. וביד פ"ג דהלכות סוטה סי' ט':
חצי לוג שמן לתודה: הל"מ עכ"ל רעז"ל. אמר המלקט פי' הל"מ שיהא חצי ולא יותר וגם שיהא חציו דהיינו רביעית לחלות ורקיקין וחציו האחר לרבוכה ור' אלעזר בן עזריה אמר לו כן לר' עקיבא שר' עקיבא היה רוצה להביא לו ראיה מרבוי אחר רבוי דבשמן בשמן דהוי למעט שאינה טעונה לוג שמן כשאר מנחות אלא חצי לוג: עוד בסוף פי' רעז"ל אלא מפני שבו מחלק חצי לוג לכל נר ונר של מנורה ע"כ. אמר המלקט כן תירץ ר' שמעון בן רבי לרבי אביו וקרי עליה נר ישראל כך הוא. קלסו שיפה השיבו פירוש דמשום מי סוטה לא צריך דהא מים קדושים כתיב ואמרינן בספרי אין קדושים אלא שנתקדשו בכיור אלמא כבר קדשו להו ואי משום למדוד בו חצי לוג שמן לתודה כדי שיתקדש השמן ויתקדשו החלות אגב השמן לכך לא צריך דלחמי תודה בשחיטת הזבח הוא דקדשי אלא משום נר. וקלסו בנר ישראל הכא וגם בפ' שני דערכין גבי מעשה ועשה רבי ט' חסרין ומפרש הרב רבינו חיים משום דאיירי במידי דאירה כגון הכא בנרות והתם בלבנה. תוס' ז"ל:
שאפילו מנחה וכו': פ' עשרון דף ק"ו:
של ס' עשרון: להכי נקט ס' עשרון דס' עשרון נבללין בכלי אחד וטפי מהכי לא כדמפורש לקמן בפי"ב:
ראב"י אומר אפילו מנחה וכו' שנאמר למנחה ולוג שמן: כלומר כמה שתהא המנחה גדולה אין לה אלא לוג שמן ור' נחמיה סבר כותיה בברייתא דבגמרא וחכמים דפליגי עלייהו ילפי לה מהאי קרא דכתיב עשרון בלול ולוג לימד על כל עשרון שטעון לוג ושנויה האי ברייתא בפרשה ד' דפרשת מצורע:
שלשה לכבש: דהיינו רביעית ההין שההין י"ב לוגין עכ"ל רעז"ל. אמר המלקט דכתיב שמן זית הין וכתיב שמן משחת קדש יהיה זה לי זה בגימטריא תרי סר הוויין. ואי קשיא לך אימא תרי סר רביעיות הא לא קשיא דליכא מדאורייתא מדה פחותה מלוג להכי אמרינן י"ב לוג. מן המפרש שבדפוס:
שלשה ומחצה למנורה: אינו מכלל ז' מדות אלא אגב דחשיב לוגין דפר ואיל וכבש חשיב נמי דמנורה. הרגמ"ה ז"ל: בפי' רעז"ל ואם כבתה נפסלה וכו' פי' המפרש כגון שכבתה בחצי הלילה או קודם היום. וביד שם בהלכות מעשה הקרבנות פ' שני סי' ח' ובפ"ט סימן כ' ובפי"ב סי' ז':
יכין
רביעית: ר"ל רביעית הלוג. דהשתא מפרש תנא כל הנך ז' מדות דחשיב בריש משנה ב'. למה היו צריכים. רק דחשיב להו ממטה למעלה:
רביעית מים למצורע: כדכתיב ושחט הצפור האחת על מים החיים. והיה צריך לזה רביעית מים. ואע"ג שא"צ שיתטהר בהצפרים במקדש [כתוספתא נגעים פ"ח]. אפ"ה כך רגילין לעשות כל טהרתו במקדש:
ורביעית שמן לנזיר: לכל החלות והרקיקין שמביא. מיהו לב' דברים אלו לא היה צריך לקדש הרביעית. דמצורע הרי אסור לכנס למקדש. וכל מעשיו היו בחוץ לשער נקנור ולא בעזרה. והנזיר לחמיו אינן מתקדשין בכלי רק בשחיטת האיל. ואפ"ה קדשו כלי מדת הרביעית. מדהוצרכו לו גם ליקח רביעית לכל חלה וחלה של חביתי כוה"ג. ולא הוזכר דבר זה במשנה. דרבי שכחו. והזכירו ר' חייא אחר שסידר ר' כבר המשנה. וכבר היתה שגורה כך בפי תלמידי רבי:
חצי לוג מים לסוטה: למחיקת המגילה:
וחצי לוג שמן לתודה: לכל ג' מיני מצה שמביא. לוקח חצי לוג שמן. דכך הלכה למשה מסיני. דהיינו רביעית שמן לרבוכה. ושמינית להחלות. ושמינית הנשאר להרקיקין. החלות בוללן בו. והרקיקין מושחן בו [מנחות ע"ד ב']. מיהו גם לב' דברים אלו לא היה צריך לקדש חצי הלוג. דסוטה מימיה כבר נתקדשו בהכיור. וא"צ תו לקדשן בהכלי. ואף שגם כל דבר שנתקדש כבר בכלי שרת. אסור לשומו שוב בכלי חול. היינו בדבר הקרב למזבח. ומשום גנאי. אבל מי סוטה מותר לתנן בכלי חול. וכמו כן לחצי לוג של לחמי תודה נמי א"צ לקדש מדת חצי הלוג. דלחמין אין מתקדשין רק בשחיטת התודה. ואפ"ה קדשו מדת החצי לוג. מדהוצרכו לו גם למדוד השמן חצי לוג לכל נר ונר שבמנורה. וגם זה שכח רבי להזכיר במשנה. והזכירו בנו רבי שמעון אחר כך:
ובלוג היה מודד לכל המנחות: והא דלא חשיב נמי לוג שמן שלמתן בהונות של מצורע. י"ל דלתוך כף הכהן היה יצקו [כנגעים פי"ד מ"י]. לא היה צריך לקדשו בכלי:
אפילו מנחה של ששים עשרון: להכי נקט ס' עשרון. דביותר. אין נבלל בכלי אחד [כפי"ב מ"ד]:
אין לה אלא לוגה: ולא קיי"ל בהא כראב"י [ואילה"ק הרי משנת ראב"י קב ונקי [כיבמות דל"ז]. ואי"ל דנגד רבים לית הלכתא כוותיה [כר"ן שבועות דש"ט ב']. ליתא דהרי ביבמות [ד"ס ע"א] מוכח דגם נגד רבים קיי"ל כוותיה. ונ"ל דהכא ה"ט משום דלא מסתבר כוותיה. וכל כי האי גוונא לא קיי"ל כוותיה [כרא"ש בפירושו לנדרים דכ"ג ב'. וכן כתב בפסקיו שם ריש פרק ה']. וכן כתבו התוס' [בכורות דכ"ג ב']. וכ"כ ברא"ש הלכות קטנות [דס"ד כ']. מיהו ע"כ צ"ל שאין זה מכלל הק"ב דברים שהלכה כמותו במשנה וברייתא [כרא"ש עירובין פ"ד סי' ב']:
ששה לפר: השתא מפרש תנא חצי ההין ושלישית ההין ורביעית הין דתנא לעיל ריש משנה ב'. וקאמר הכא דחצי ההין היה מחזיק ו' לוגי שמן שנצרכו לכל ג' העשרונים של פר:
מחצי לוג לכל נר: שזהו השיעור שתדליק הנר עם פתילה בינונית. מיהו בלילי חורף הארוכים לקחו פתילה דקה. ובלילי קיץ הקצרים עשוה עבה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת