משנה מנחות ט רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) שתי מדות של יבש היו במקדש -

עישרון וחצי עישרון.

רבי מאיר אומר: עישרון, ועישרון, וחצי עישרון.

עישרון, מה היה משמש? -

שבו היה מודד - לכל המנחות.

לא היה מודד -

לא בשל שלשה לפר, ולא בשל שנים לאיל,

אלא - מודדן עשרונות.

חצי עישרון, מה היה משמש? -

שבו היה מודד חביתי כוהן גדול,

מחצה בבקר, ומחצה בין הערבים.

(ב) שבע מדות של לח היו במקדש -

הין, וחצי ההין, ושלישית ההין, ורביעית ההין,

לוג, וחצי לוג, ורביעית.

רבי אלעזר ברבי צדוק אומר:

שנתות היו בהין - עד כאן לפר, עד כאן לאיל, עד כאן לכבש.

רבי שמעון אומר: לא היה שם הין,

וכי מה היה הין משמש?

אלא - מידה יתרה של לוג ומחצה היתה שם,

שבה היה מודד למנחת כוהן גדול,

לוג ומחצה בבקר, ולוג ומחצה בין הערביים.

(ג) רביעית מה היתה משמשת? -

רביעית מים למצורע, ורביעית שמן לנזיר.

חצי לוג מה היה משמש? -

חצי לוג מים לסוטה, וחצי לוג שמן לתודה.

ובלוג היה מודד - לכל המנחות,

שאפילו מנחה של ששים עישרון,

נותנין לה ששים לוג.

רבי אליעזר בן יעקב אומר:

אפילו מנחה של ששים עישרון - אין לה אלא לוגה,

שנאמר: "למנחה, ולוג שמן" (ויקרא יד כא).

שישה לפר, וארבעה לאיל, ושלשה לכבש,

ושלשה ומחצה למנורה - מחצי לוג לכל נר.

(ד) מערבין -

נסכי פרים בנסכי אילים בנסכי כבשים,

של יחיד בשל ציבור,

של יום בשל אמש.

אבל אין מערבין נסכי כבשים - בנסכי פרים ואילים.

ואם בללן אלו בפני עצמן, ואלו בפני עצמן -

ונתערבו - כשרים.

אם עד שלא בלל - פסל.

הכבש הבא עם העומר -

אף על פי שמנחתו כפולה - לא היו נסכיו כפולים.

(ה) כל מדות שהיו במקדש - היו נגדשות,

חוץ משל כוהן גדול - שהיה גודשה לתוכה.

מדות הלח - בירוציהן קודש.

ומדות היבש - בירוציהן חול.

רבי עקיבה אומר:

מדות הלח קודש - לפיכך בירוציהן קודש,

ומדות היבש חול - לפיכך בירוציהן חול.

רבי יוסי אומר: לא משום זה,

אלא שהלח נעכר - והיבש אינו נעכר.

(ו) כל קרבנות הציבור והיחיד - טעונין נסכים,

חוץ מן הבכור, והמעשר, והפסח, והחטאת, והאשם,

אלא, שחטאתו של מצורע ואשמו - טעונין נסכים.

(ז) כל קרבנות הציבור - אין בהן סמיכה,

חוץ מן הפר הבא על כל המצוות, ושעיר המשתלח.

רבי שמעון אומר: אף שעירי עבודה זרה.

כל קרבנות היחיד - טעונין סמיכה,

חוץ מן הבכור, והמעשר, והפסח.

היורש - סומך,

ומביא נסכיו, וממיר.

(ח) הכל - סומכין,

חוץ מחירש, שוטה, וקטן, וסומא,

ונוכרי, והעבד, והשליח, והאשה.

וסמיכה - שירי מצוה.

על הראש - בשתי ידים.

ובמקום שסומכין - שוחטין,

ותכף לסמיכה - שחיטה.

(ט) חומר בסמיכה מבתנופה, ובתנופה מבסמיכה -

שאחד מניף - לכל החוברין,

ואין אחד סומך - לכל החוברין.

וחומר בתנופה -

שהתנופה נוהגת -

בקרבנות היחיד, ובקרבנות הציבור,

בחיים, ובשחוטין,

ובדבר שיש בו רוח חיים, ובדבר שאין בו מה,

שאין כן - בסמיכה.

הדף הראשי של משנה מנחות ט

משנה מנחות, פרק ט':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב