מלאכת שלמה על מנחות ט

<< · מלאכת שלמה · על מנחות · ט · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה א

שתי מדות וכו':    עד סוף סימן ג' פ"א דהלכות כלי המקדש סי' ט"ז י"ז י"ח ובפ"ט דהלכות מעשה הקרבנות סי' י"ח. וכתב הרמב"ן ז"ל בפי' החומש בפרשת תרומה גבי מנקיותיו וז"ל ואולי מנקיותיו לדעת אנקלוס ז"ל שֵם למדות כי היתה שם מדה מחזקת שני עשרונים קמח למדוד בה החלה האחת ולא היו מודדין בעשרון של מנחות ולית ליה מתני' דקתני שתי מדות של יבש היו במקדש עשרון וחצי עשרון אבל היו שם לדעתו שלש מדות עשרון וחצי עשרון ושני עשרונים עכ"ל ז"ל: בפי' רעז"ל ואותו עשרון מחוק היה ובו היו מודדין לכל המנחות. אמר המלקט הכי מוכח בגמרא דע"כ ל"פ ר"מ ורבנן אלא במנין עשרונות אבל דמדת חביתין בעינן שיהא מחוק ליכא מאן דפליג דמדאמר ר"מ בהדיא בברייתא דעשרון דחביתין מחוק חצי עשרון דהוה נמי לצורך חביתין מחוק היה ומדלר' מאיר שניהם מחוקים העשרון והחצי עשרון של החביתין לרבנן נמי שלא היה שם אלא עשרון א' נמי מחוק היה שהרי אף חביתין נמדדין בו א"כ לרבנן מה ת"ל עשרון עשרון לרבות חצי עשרון [כו' עי' בתוי"ט]:

חצי עשרון מה היה משמש שבו היה מודד לחביתי כהן גדול וכו':    כצ"ל. ומאי מודד חולק: בסוף פי' רעז"ל ומבדיל כדתנן לעיל פ' ששי. אמר המלקט לא משמע כן מפי' הרמב"ם ז"ל וכמו שכתבתי לעיל בפ' ששי סי' ד' ומ"מ כבר כתבתי שם שהרמב"ם ז"ל חזר בו ביד עיין שם. ובפ' שני דהלכות מעשה הקרבנות סי' ח' וברפי"ג וסי' ה':

משנה ב

הין וחצי ההין וכו':    מתני' ר"מ היא ור' יהודה פליג עליה וחשיב להו מלמטה למעלה רביעית חצי לוג לוג רביעית ההין שלישית ההין חצי ההין הין ובגמרא מפרש מאי מנייהו: בפי' רעז"ל צ"ל ובו היו סימנים מסומנות או פגימות וכו':

שנתות:    ומאי שבע מדות דגמרינן שבע מדידות פי' לתוך כלי אחד דשנתות היו בהין. והקשו תוס' ז"ל דבתוספתא תניא א"ר אלעזר ב"ר צדוק ד' מדות של לח היו במקדש ובמתני' נמי לא קתני שנתות אלא לפר ואיל וכבש ע"כ. ואיתה בתוס' פ' בכל מערבין (עירובין דף כ"ט) ובפ' הספינה דף פ"ו:

וכי מה היה ההין משמש:    רבנן סברי הוה הין דעבד משה לשמן המשחה דכתיב שמן זית הין ור"ש ס"ל כיון דלדורות לא הוה צריך לפי שעה הוא דעבדיה ואיגנז ואידך כיון דהוה הוה:

אלא מדה יתירה של לוג וכו':    פי' אלא את מי אביא להשלים הז' מדות דגמרא גמרינן להו את לוג ומחצה שבו היה מודד שמן לחביתי כ"ג אמרו לו חצי לוג היה שם ואפשר לשער בחצי לוג ג' חצאי לוגין בבקר ושלשה בערב אמר להם אף לדבריכם חצי לוג [לא יעשה] דרביעית היה שם ואפשר לשער ברביעית דד' רביעיות הוו לוג אלא לפיכך לא היה משער לחביתין בג' חצאי לוג ולא לחצי לוג ברביעית הלוג דזה הכלל היה במקדש כלי שמשמש מדה זו אינו משמש מדה אחרת ור' אלעזר ב"ר צדוק לית ליה זה הכלל היה:

משנה ג

רביעית מה היתה משמשת:    תוס' פ' שני דסוטה דף י"ו:

רביעית שמן לנזיר:    משום דנזירות היתה באה שתי ידות במצה שבתודה חלות ורקיקים לא היה להם אלא רביעית שמן:

רביעית שמן לנזיר וכו':    לשון רעז"ל עד אלא מפני שבה היה מודד לחביתי כ"ג רביעית שמן לכל חלה וחלה ע"כ. אמר המלקט פי' משום דהוו ג' לוגין שהן י"ב רביעיות והיינו דאמרינן במתני' דלעיל לוג ומחצה בבקר שהן ששה רביעיות ור' חייא הוא דתריץ כן לרבי וקרי עליה מארץ מרחק איש עצתי משום שר' חייא עלה מבבל לארץ ישראל. ופירשו תוס' ז"ל דמכאן משמע דכל חלה וחלה היתה נלושת בפני עצמה ודלא כפי' רש"י ז"ל שפי' דאחר שנילושו יחד היה מחלקם לחלות. וקשה קצת לע"ד דלעיל אמר להם ר"ש לרבנן לדבריכם למה לי חצי לוג דהא אפשר לשער ברביעית דמשמע שלא היה משער ברביעית ובכאן קאמר שבה היה מודד רביעית שמן לכל חלה וחלה. וביד רפ"ח דהלכות נזירות ובפ"ט דהלכות מעשה הקרבנות סימן כ"ג:

חצי לוג מים לסוטה:    דלא כר' יהודה דאמר במתניתין דבפ' שני דסוטה דרביעית לבד לסוטה. וביד פ"ג דהלכות סוטה סי' ט':

חצי לוג שמן לתודה:    הל"מ עכ"ל רעז"ל. אמר המלקט פי' הל"מ שיהא חצי ולא יותר וגם שיהא חציו דהיינו רביעית לחלות ורקיקין וחציו האחר לרבוכה ור' אלעזר בן עזריה אמר לו כן לר' עקיבא שר' עקיבא היה רוצה להביא לו ראיה מרבוי אחר רבוי דבשמן בשמן דהוי למעט שאינה טעונה לוג שמן כשאר מנחות אלא חצי לוג: עוד בסוף פי' רעז"ל אלא מפני שבו מחלק חצי לוג לכל נר ונר של מנורה ע"כ. אמר המלקט כן תירץ ר' שמעון בן רבי לרבי אביו וקרי עליה נר ישראל כך הוא. קלסו שיפה השיבו פירוש דמשום מי סוטה לא צריך דהא מים קדושים כתיב ואמרינן בספרי אין קדושים אלא שנתקדשו בכיור אלמא כבר קדשו להו ואי משום למדוד בו חצי לוג שמן לתודה כדי שיתקדש השמן ויתקדשו החלות אגב השמן לכך לא צריך דלחמי תודה בשחיטת הזבח הוא דקדשי אלא משום נר. וקלסו בנר ישראל הכא וגם בפ' שני דערכין גבי מעשה ועשה רבי ט' חסרין ומפרש הרב רבינו חיים משום דאיירי במידי דאירה כגון הכא בנרות והתם בלבנה. תוס' ז"ל:

שאפילו מנחה וכו':    פ' עשרון דף ק"ו:

של ס' עשרון:    להכי נקט ס' עשרון דס' עשרון נבללין בכלי אחד וטפי מהכי לא כדמפורש לקמן בפי"ב:

ראב"י אומר אפילו מנחה וכו' שנאמר למנחה ולוג שמן:    כלומר כמה שתהא המנחה גדולה אין לה אלא לוג שמן ור' נחמיה סבר כותיה בברייתא דבגמרא וחכמים דפליגי עלייהו ילפי לה מהאי קרא דכתיב עשרון בלול ולוג לימד על כל עשרון שטעון לוג ושנויה האי ברייתא בפרשה ד' דפרשת מצורע:

שלשה לכבש:    דהיינו רביעית ההין שההין י"ב לוגין עכ"ל רעז"ל. אמר המלקט דכתיב שמן זית הין וכתיב שמן משחת קדש יהיה זה לי זה בגימטריא תרי סר הוויין. ואי קשיא לך אימא תרי סר רביעיות הא לא קשיא דליכא מדאורייתא מדה פחותה מלוג להכי אמרינן י"ב לוג. מן המפרש שבדפוס:

שלשה ומחצה למנורה:    אינו מכלל ז' מדות אלא אגב דחשיב לוגין דפר ואיל וכבש חשיב נמי דמנורה. הרגמ"ה ז"ל: בפי' רעז"ל ואם כבתה נפסלה וכו' פי' המפרש כגון שכבתה בחצי הלילה או קודם היום. וביד שם בהלכות מעשה הקרבנות פ' שני סי' ח' ובפ"ט סימן כ' ובפי"ב סי' ז':

משנה ד

מערבין נסכי פרים וכו':    כתוב בספר לקח טוב בפ' שלח דף קט"ו דמפיק ליה בספרי ממלת כמספרם שהיא מיותרת מכאן שמערבין יין ושמן של פרים ושל אלים ע"כ ובגמרא פריך ורמינהי והקטירו שלא יערב חלבים בחלבים פי' מדלא כתיב והקטיר משמע לבדו שלא יערב חלבי קרבן זה בחלבי קרבן אחר והה"נ לנסכים דהא אינהו נמי בהקטרה איניהו ומסיק אביי דהיכא דהוקטר סלתן ושמנם של פרים ואילים כמצותן מערבין יין לכתחלה והיכא דלא הוקטר אם נתערב סלתן ושמנם מערבין נמי יינם דליכא למיחש דילמא אתי לאיערובי סלתן ושמנם דבני הקטרה נינהו ואיכא משום והקטירו שלא יערב חלבים בחלבים שהרי כבר מעורבין ועומדין ואם לאו שלא הוקטרו סלתן ושמנם אין מערבין יינם דחיישינן דילמא אתי לעירובי סלת ושמן לכתחלה דאסור שלא יערב חלבים בחלבים והא דקתני ברייתא אחריתי אבל יין מערבין היינו אם הוקטיר סלתם ושמנם והא דקתני מציעתא דמתני' אבל אין מערבין היינו אפילו נתערבו סלתם ושמנם. מן המפרש שבדפוס מתוקן עם פי' רש"י ז"ל שבכתיבת יד:

נסכי כבשים בנסכי כבשים:    אית דלא גרסי ליה: בפי' רעז"ל בסוף לשון המתחיל ושל היום צריך להיות או אילים או פרים או פר ואיל:

ואם בללן:    שכבר הלכה מצות שמנם וכו' לשון ר"ע ז"ל עד בהקומץ רבה אמר המלקט במשנה סימן ב':

אם עד שלא בלל פסולות:    כך היה נראה שצ"ל:

בתוי"ט:    סד"ה אבל אין מערבין וכו' מסכים למה שכתבתי במשנה ב' פ"ג עכ"ל. הגה"ה עיין במה שכתבתי אני על זה שם:

ואם בללן וכו':    וביד פ' שני דהלכות מעשה הקרבנות סימן ה' ובפרק עשירי דהלכות תמידין ומוספין סימן ט"ו עד סוף אותו פרק:

משנה ה

כל המדות וכו':    ספ"א דהלכות כלי המקדש ובפרק שני דהלכות מעשה הקרבנוות סימן ט':

שהיה גורשה בתוכה וכו':    לשון רעז"ל עד ומתני' ר"מ היא. אמר המלקט והא דקתני כל המדות היו נגדשות אע"ג דר"מ לית ליה רק דתרי מדות הוו חדא גדושה וחדא מחוקה האי מדות מתרץ ליה רב חסדא כל מדידות פי' כל מדידות שהיו מודדין בה כגון דכבש דפר ואיל היו גדושות אבל כרבנן לא מציא אתיא דאינהו אמרי דחד הוה לבד והוא גופיה מחוק הוה כדאמרינן לעיל בריש פירקין מדר"מ נשמע לרבנן ופי' המפרש שבדפוס דשל כהן גדול אליבא דכ"ע מחוק הוה משום שיש לו לחלק בשני חצאי עשרון ואם היה גדוש כשהיה מטלטלו ולחצותו היא מתפזר ע"ג קרקע ע"כ:

ר' יוסי אומר לא משום זה:    נסחא אחרינא והיא נסחת רש"י לא מן השם הוא זה כלומר לא זהו טעמו של דבר:

אלא שהלח נעכר וכו':    בכא"ף ובגמרא נעקר בקו"ף ושתי הגרסאות הביאם בערוך ובגמרא פריך וכי נעקר מאי הוה גברא למאי דצריך קמכוין לקדושי ומשני רב דימי בר שישנא משמיה דרב זאת אומרת כלי שרת מקדשין שלא מדעת רבינא אמר לעולם אימא לך כלי שרת אין מקדשין אלא מדעת אלא גזרה דמאן דחזי דהנך בירוצין לא קדשי אע"ג דאתו מגויה דמנה אמרי הכי נמי מוציאין מכלי שרת לחול אבל יבש דלא אתי מגופיה דמנא לא אתי למימר ביה מוציאין מכלי שרת לחול:

משנה ו

כל קרבנות הצבור והיחיד טעונין נסכים וכו':    פ' שני דהלכות מעשה הקרבנות סי' ב' ט':

אלא שחטאתו של מצורע ואשמו טעונין נסכים:    וכ"ש עולתו שבאה בנדר ונדבה ומפיק ליה בברייתא בגמרא מדכתיב בפ' נסכים ויין לנסוך רביעית ההין תעשיה על העולה או לזבח דלא הוה צריך קרא למיכתב אלא ויין לנסך רביעית ההין ותו לא דכבר כתב בראש הפרשה עולה או זבח אלא עולה זו עולת מצורע זבח זו חטאתו או לזבח זו אשמו ללמד ששלשתן טעונין נסכים. ואיתה בתוס' פ' בתרא דנדה דף ע':

משנה ז

כל קרבנות הצבור אין בהם סמיכה:    ביד שם פ"ג סימן ו':

רש"א וכו':    ות"ק דמתני' היינו ר' יהודה. וקשיא לי מאי אף דקאמר ר"ש אף שעירי ע"ז דהא משמע בגמרא דר"ש מפיק שעיר המשתלח ומוקי באתריה שעירי ע"ז דשתי סמיכות גמירי בצבור ותו לא והכי תניא בברייתא בגמרא חוץ מפר הבא על כל המצות ושעירי ע"ז דברי ר"ש ר' יהודה אומר שעירי ע"ז אין בהם סמיכה ואת מי אביא תחתיהם דהא שתי סמיכות גמירי בצבור את שעיר המשתלח א"ל ר"ש והלא אין סמיכה אלא בבעלים וזה אהרן ובניו סומכין בו ולא בעלים ולא הויא סמיכה א"ל אף זה אהרן ובניו מתכפרין בו וסמיכה בבעלים היא ואזדו לטעמייהו דבספ"ק דשבעות פליגי נמי דר' יהודה ס"ל דבין ישראל ובין לוים ובין כהנים כולם מתכפרין בשעיר המשתלח ורש"א כשם שוידוי של שעיר המשתלח מכפר על ישראל בשאר עבירות כך וידויו של פר מכפר על הכהנים בשאר עבירות והויא סמיכה שלא בבעלים ומ"מ יש לתרץ דהא על כרחך מודה דאיכא סמיכה וכדכתיב קרא בהדיא וסמך אהרן את שתי ידיו על ראש השעיר החי אלא דהויא שלא בבעלים ושתי סמיכות דגמירי בצבור ותו לא ס"ל דהיינו דוקא בבעלים אח"כ מצאתי בסוף הסוגיא שכן פירש המפרש שבדפוס ז"ל:

חוץ מבכור ומעשר ופסח:    מסמכינן להו בברייתא בגמרא אתלת קרבנו יתירי דכתיבי גבי שלמים חד למעוטי בכור וחד למעוטי מעשר וחד למעוטי פסח:

היורש סומך וכו':    בברייתא ר' יהודה אומר יורש אינו סומך ואינו ממר ובגמרא מפרש טעמייה. ובת"כ ס"פ בתרא דפ' בחקותי ואיתה נמי ברפ"ק דתמורה וכתבתיו שם בארך ע"ש:

משנה ח

הכל סומכין:    בריש ערכין מפרש לאתויי יורש ודלא כר' יהודה דאמר יורש אינו סומך כדכתבינן לעיל בסמוך. וכתבו תוס' ז"ל ותימה הא תני ליה רישא וכמו כן קשה מהכל ממירין דאמרינן התם בריש תמורה דהכל לאתויי יורש ודלא כר' יהודה וממתניתין דלעיל שמעינן לה דאוקימנא דלא כר' יהודה וי"ל דאורחיה דתנא הכי כיון דלא מייתר ליה בבא רגיל לשנות תיבה אחת אגב אורחיה אע"ג דתני ליה בהדיא בשאר דוכתי כדאשכחן בכתובות בפ' נערה דתנן לעולם היא ברשות האב וכו' ומפרש בגמרא מאי לעולם לאפוקי ממשנה ראשונה אע"ג דמשנה ראשונה ואחרונה תנן בפ' אע"פ וכן בריש יבמות תנן פוטרות משום דאי תני אוסרות ה"א אוסרות לייבם אבל מיחלץ חלצה אע"ג דהא מילתא שמעינן מכמה מתני' דאפילו חליצה לא בעיא כדקתני כל היכולה למאן ולא מיאנה צרתה חולצת ולא מתייבמת אלמא דאינך אפילו חליצה לא בעו עוד תנן חלצו ב"ה מכשירין ואי בעיא חליצה אפילו מדרבנן היו פוסלין כדאשכחן בריש החולץ גבי מת בן היבמה בתוך שלשים יום ועמדה ונתקדשה דאם אשת כהן היא פי' זה שנתקדשה לו אינה חולצת שלא תפסל לו ובריש ברכות נמי אמרינן מילתא אגב אורחייה קמ"ל העריב שמשו אוכל בתרומה אע"פ שהיא משנה במסכת נגעים עכ"ל ז"ל:

והעבד והשליח והאשה:    דתלתא ידו כתיבי בסמיכה בשלמים חד למעוטי יד עבדו וחד למעוטי יד שלוחו וחד למעוטי יד אשתו וצריכי [כו' עי' בתוי"ט]: בפי' רעז"ל והאשה בני ישראל סומכין ולא בנות ישראל. אמר המלקט ואעפ"כ איצטריך ולא יד אשתו למעוטי דה"א כיד בעלה דמיא. ובפ' אין דורשין (חגיגה דף י"ו) בברייתא ר' יוסי ור"ש אומרים נשים סומכות רשות א"ר יוסי אמר לי אבא אלעזר פעם אחת היו לנו עגל של זבחי שלמים והוצאנוהו לעזרת נשים וסמכו עליו הנשים וכי יש סמיכה בנשים אלא מפני נחת רוח של נשים ע"כ:

וסמיכה שירי מצוה:    וכן תנופה ואם לא עשאם שלא נחשבו בעיניו מעלה עליו הכתוב כאילו לא כיפר וכיפר כפרה כל דהו דהא כפרה בדם תלויה:

ותכף לסמיכה שחיטה:    ביד פ"ג דהלכות מעשה הקרבנות סימן ה' ח' י"ב:

משנה ט

חומר בסמיכה וכו':    ביד שם פ"ג סי' פי' י' ובפ"ט סימן ט"ו. ועיין בת"כ פרשת ויקרא ראש פרשה ב' ובפרשת צו ראש פרשה י"א:

לכל החוברים:    גרסינן וכן הגיה ג"כ ה"ר יהוסף ז"ל וגם מחק מלות רוח חיים השניות וכתב כן מצאתי: בפי' רעז"ל וכהן שמניח ידו תחת וכו'. אמר המלקט כן תירץ רש"י ז"ל שבכתיבת יד ועיין במ"ש לעיל פ"ה סימן ו' בשם התוספת:

מה שא"כ בסמיכה:    שאינה נוהגת בשחוטין אבל משום כבודו של כהן גדול היה סומך על האברים כשהיה מקטירם כדתנן בפ' בתרא דתמיד ולאו סמיכה גמורה היא: